אינדקס
חובה על חברי הכנסת לבטל את הסעיף העלבת עובד ציבור
החוק פוגע בחופש הביטוי.
הוא לא צריך להגן על המשטרה בשום פנים ובאופן ולא על שרים חברי כנסת וכו.
מי שמנצל את החוק זה השוטרים .
והם מנצלים את זה בצורה קשה ןובניגוד לכל דין למרות שהחוק לא אמור לתת כל הגנה לשוטרים או למשטרה.
המשטרה עושה בזה שימוש לרעה ציני וזול.
החוק חוקק אז בימי המנדט הבירטי.
במדינה דמוקראטית לא יכול להתייקם העלת עובד ציבור כי זה פוגע בחופש הביטוי.
הרשעה על עובד ציבור שמבקר את תפקידו של עובד הציבור יש בה
כדי להרוג את ציפור נפשה של הדמוקרטיה הישראלית.
את חוקי הביטוי הפוליטי והשמוש שעושים בהעלבת עובד ציבור.
השימוש עלול להיות אפקט מצנן על הציבור והדמוקראטיה.
כיום החוק עומד בפני דיון בבית משפט העליון של מדינת ישראל
החוק מלכתחילה לא היה אמור להגן על עובדי ציבור בכירים .ובכלל
כיום אין מקום לסעיף כזה שיפגע בחופש הביטוי ויפגע בדמורטיה
בכל מקרה ועל פי כל דין גם אם משיאים את הסעיף חובה לבטל את ההגנה שנתנת למשטרה ולשוטרים כך שלא יוכלו לעשות בו שימוש יותר.
כיום היועץ המשפטי לממשלה הוא היחיד שיכול להורות על העמדה לדין בנושא זה
וכל תלונה נבדקת .
שוטרים יתקשו לקבל הגנה כלשהי מהחוק הזה .
יש כוונה לבטל את החוק כליל .
כי אין לו מקום במדוקראטיה הישראלית
יש סעיף לשון הרע וההוצאת דיבה שממלא מקום טוב יותר מאשר סעיף זה
נדרש איזון וריסון משפטי בנושא זה.
השימוש הציני שבה עושים השוטרים הוא גומא מצוינת לכך שאסור יהיה להם להתמש בחוק ובכלל חובה לבטל את החוק.
העלבת עובד ציבור
הגנה על העלבת עובד ציבור
זהבה גלאון הצעת חוק ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור
העלבת עובד ציבור
[rtl]העלבת עובד ציבור היא עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים".
סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו, ולכן זקוק להגנה מיוחדת מפני גלישתה של הביקורת להעלבה, ולא די לו בהגנה הניתנת לכלל התושבים, למשל באמצעות דיני לשון הרע.
שאלת ההצדקה להגנה מיוחדת זו, ובפרט שאלת התנגשותה עם חופש הביטוי, עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי, בפרט כאשר נוצר הרושם להפעלה בלתי מידתית של הגנה זו. חברת הכנסת זהבה גלאון הגישה הצעת חוק פרטית[1] לביטול סעיף זה בחוק העונשין.
בין האנשים שהורשעו בהעלבת עובד ציבור נכללים צ'רלי ביטון ואבי כהן[2].
בשנים 2012-2014 הוגשו בכל שנה בין 1255-1620 כתבי אישום שכללו אישום על העלבת עובד ציבור[
ברוב המקרים, הורשעו אנשים בהעלבת עובד ציבור על דברים שהטיחו בעובד פנים מול פנים. לאחר ההתנתקות, הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד אליצור סגל על מאמר שכתב באתר אינטרנט, נגד הרב הצבאי הראשי. סגל הורשע בבית משפט השלום, וההרשעה אושרה במחוזי. בבית המשפט העליון המליצו השופטים לפרקליטות לחזור בה מהאישום והקציבו לה 14 יום לתת את תשובתה[4]. הפרקליטות התעקשה להמשיך בדיון והערעור הועבר להרכב של 9 שופטים[5]. באותה עת, הוגש כתב אישום נגד אדם שהעליב שוטר בעמוד הפייסבוק שלו.
בית המשפט העליון דן בשאלה איזה עלבון נדרש כדי להרשיע אדם בעבירה זו וקבע בהרכב מורחב ש"השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד לבין ההגנה על תפקודו התקין של המנהל הציבורי מאידך". השופט סלים ג'ובראן הבחין בין עלבונות כלליים שהם פחות חמורים מגידופים אישיים, הנוגעים לתכונותיו הפרטיות של עובד ציבור זה או אחר, ונוגעים לליבת כבודו. כן הוא הבחין בין עלבונות שנאמרו בלהט הרגע לבין עלבונות שנאמרו בתכנון מראש, הנחשבים לחמורים יותר[6].
החוק, כפי שנקבע עוד בימי המנדט הבריטי, כלל בעובדי הציבור שופטים, דיינים, חברי ועדות חקירה, בוררים וכל עובדי המדינה ורשויות מקומיות. השופטת דפנה ברק ארז הציגה את העמדה שגם מתנדב של המשמר האזרחי נחשב ל"עובד ציבור"[6].
בבית המשפט העליון גם הובעה העמדה שככל שהעובד יותר בכיר, הוא זכאי פחות להגנה של סעיף העלבת עובד ציבור.[/rtl]
החוק פוגע בחופש הביטוי.
הוא לא צריך להגן על המשטרה בשום פנים ובאופן ולא על שרים חברי כנסת וכו.
מי שמנצל את החוק זה השוטרים .
והם מנצלים את זה בצורה קשה ןובניגוד לכל דין למרות שהחוק לא אמור לתת כל הגנה לשוטרים או למשטרה.
המשטרה עושה בזה שימוש לרעה ציני וזול.
החוק חוקק אז בימי המנדט הבירטי.
במדינה דמוקראטית לא יכול להתייקם העלת עובד ציבור כי זה פוגע בחופש הביטוי.
הרשעה על עובד ציבור שמבקר את תפקידו של עובד הציבור יש בה
כדי להרוג את ציפור נפשה של הדמוקרטיה הישראלית.
את חוקי הביטוי הפוליטי והשמוש שעושים בהעלבת עובד ציבור.
השימוש עלול להיות אפקט מצנן על הציבור והדמוקראטיה.
כיום החוק עומד בפני דיון בבית משפט העליון של מדינת ישראל
החוק מלכתחילה לא היה אמור להגן על עובדי ציבור בכירים .ובכלל
כיום אין מקום לסעיף כזה שיפגע בחופש הביטוי ויפגע בדמורטיה
בכל מקרה ועל פי כל דין גם אם משיאים את הסעיף חובה לבטל את ההגנה שנתנת למשטרה ולשוטרים כך שלא יוכלו לעשות בו שימוש יותר.
כיום היועץ המשפטי לממשלה הוא היחיד שיכול להורות על העמדה לדין בנושא זה
וכל תלונה נבדקת .
שוטרים יתקשו לקבל הגנה כלשהי מהחוק הזה .
יש כוונה לבטל את החוק כליל .
כי אין לו מקום במדוקראטיה הישראלית
יש סעיף לשון הרע וההוצאת דיבה שממלא מקום טוב יותר מאשר סעיף זה
נדרש איזון וריסון משפטי בנושא זה.
השימוש הציני שבה עושים השוטרים הוא גומא מצוינת לכך שאסור יהיה להם להתמש בחוק ובכלל חובה לבטל את החוק.
העלבת עובד ציבור
הגנה על העלבת עובד ציבור
זהבה גלאון הצעת חוק ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור
העלבת עובד ציבור
[rtl]העלבת עובד ציבור היא עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים".
סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו, ולכן זקוק להגנה מיוחדת מפני גלישתה של הביקורת להעלבה, ולא די לו בהגנה הניתנת לכלל התושבים, למשל באמצעות דיני לשון הרע.
שאלת ההצדקה להגנה מיוחדת זו, ובפרט שאלת התנגשותה עם חופש הביטוי, עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי, בפרט כאשר נוצר הרושם להפעלה בלתי מידתית של הגנה זו. חברת הכנסת זהבה גלאון הגישה הצעת חוק פרטית[1] לביטול סעיף זה בחוק העונשין.
בין האנשים שהורשעו בהעלבת עובד ציבור נכללים צ'רלי ביטון ואבי כהן[2].
בשנים 2012-2014 הוגשו בכל שנה בין 1255-1620 כתבי אישום שכללו אישום על העלבת עובד ציבור[
דרך העברת העלבון
ברוב המקרים, הורשעו אנשים בהעלבת עובד ציבור על דברים שהטיחו בעובד פנים מול פנים. לאחר ההתנתקות, הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד אליצור סגל על מאמר שכתב באתר אינטרנט, נגד הרב הצבאי הראשי. סגל הורשע בבית משפט השלום, וההרשעה אושרה במחוזי. בבית המשפט העליון המליצו השופטים לפרקליטות לחזור בה מהאישום והקציבו לה 14 יום לתת את תשובתה[4]. הפרקליטות התעקשה להמשיך בדיון והערעור הועבר להרכב של 9 שופטים[5]. באותה עת, הוגש כתב אישום נגד אדם שהעליב שוטר בעמוד הפייסבוק שלו.
אלו עלבונות
בית המשפט העליון דן בשאלה איזה עלבון נדרש כדי להרשיע אדם בעבירה זו וקבע בהרכב מורחב ש"השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד לבין ההגנה על תפקודו התקין של המנהל הציבורי מאידך". השופט סלים ג'ובראן הבחין בין עלבונות כלליים שהם פחות חמורים מגידופים אישיים, הנוגעים לתכונותיו הפרטיות של עובד ציבור זה או אחר, ונוגעים לליבת כבודו. כן הוא הבחין בין עלבונות שנאמרו בלהט הרגע לבין עלבונות שנאמרו בתכנון מראש, הנחשבים לחמורים יותר[6].
מיהו עובד ציבור?
החוק, כפי שנקבע עוד בימי המנדט הבריטי, כלל בעובדי הציבור שופטים, דיינים, חברי ועדות חקירה, בוררים וכל עובדי המדינה ורשויות מקומיות. השופטת דפנה ברק ארז הציגה את העמדה שגם מתנדב של המשמר האזרחי נחשב ל"עובד ציבור"[6].
בבית המשפט העליון גם הובעה העמדה שככל שהעובד יותר בכיר, הוא זכאי פחות להגנה של סעיף העלבת עובד ציבור.[/rtl]
