אזרחות פורטוגלית: גם ליהודים ממוצא פולני ועיראקי

אזרחות פורטוגלית: גם ליהודים ממוצא פולני ועיראקי

יהודים פולנים ועיראקים, צאצאיהם של מגורשי ספרד, יכולים לקבל אזרחות פורטוגלית

http://www.lawguide.nrg.co.il/showarticle.asp?id=22432




הפוטוגלים אבדו מעל ל 10 מיליון פורטוגלים במשך 50 שנה 
הם רוצים עכשיו כמה שיותר פורטוגלים בעלי אזרחות פורטוגלים בדי שבעתי ישלמו להם מיסים בפורטוגל
אזרחות לא עולה להם כלום ומכניסה להם המון כסף
בעתיד הרחוק זה יכניס מיליארדים אם ישלמו מיסים
פורטוגל היא מדינה על הפנים כלכלה כושלת
אבל היא מציעה דרכון פורטוגלי שהוא בעצם דרכון אירופה
אל תבנו על פנסיה לא תקבלו כלום
לא תקבלו תניאם ולא כלום
רק לימוד בחינם בכל אירופה יכולה לעבוד ולחיבות בכל אירופה
כניסה לארה"ב ולהרבה מדינות אחרות ללא ויזה 
הטבותב מדינות רבות
מי שימכור את הדירה שלו בישראל יוכל לקנות 2 עד 3 דירות בפורטוגל ולחיות כמו מלך
יוקר החיים בפורטוגל זולים יותר ב 80 אחוז מישראל 

ליטר חלב בפוטוגל 2 שקל
גבינה 300 גרם שקל 
כל הירקות הפרות דגים עופות בשר כשר עולים 70 עד 80 אחוזים פחות מישראל
בשמים שמפואים עולים 90 אחוזים פחות בפורטוגל
דירות עולים 60 עד 90 אחוזים פחות מאשר במרכז הארת\ץ
הדירות בלסבו יותר זולים מאשר בדימונה 
למרות שזאת מדינה יפה וגדולה וחמה יחסית לאירופה 
הנשים בה מאוד יפות ואנשים חמים
הנסיעה ברכבת ובאוטובוסים שם עולה 78 אחוזים פחות מאשר בישראל ולמקרחים פי 100 יותר גדולים אפילו 1000 יותר
יש ביטוח בריאות חינם לכל החיים 
קבורה בחינם 
דירה בחינם לכל החיים
דירה סוציאלית
הארנונה בפורטוגל זולים ב80 אחוזים מאשר בישראל 
המיסים בפורטוגל נמוכים יותר ב 70 אחוזים מאשר בישראל
מוצרי אלקטרוניקה זולים ב 77 אחוזים מאשר בישראל בממוצע 
עלות תקשורת טלווזיה טלפון אינטרנט ושיחות לכלכ העולם 100 ש"ח לחוד כוללה כול כולל תשתית סיבים אופטים
בקיצור גן עדן 

אין חובה לעשות צבא בפורטוגל

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם פורטוגל נגזר מהשם הלטיני-רומאי "פורטוס-קאלה" (Portus Cale). "קאלה" היה שמו של יישוב פרימיטיבי, הממוקם בשפך נהר הדואורו, שנשפך לאוקיינוס האטלנטי, בצפונה של פורטוגל. במהלך המלחמה הפונית השנייה (בסוף המאה השלישית לפנה"ס), פלשו הרומאים לחצי האי האיברי, כדי להתעמת עם צבא קרתגו, וכבשו את אזור קאלה (נמל שהוקם על ידי יורדי ים יוונים, באתר בו נמצאת העיר אופורטו המודרנית). מעתה, כינו הרומאים את היישוב בשם "פורטוס-קאלה" (נמל - Portus בלטינית) . במהלך ימי הביניים, החלו הויזיגותים לכנות את הסביבה של קאלה בשם פורטוקלה. בין המאה השביעית למאה השמינית, נגזר שם חדש – פורטוגלה. המינוח שימש להתייחסות לאזור התחום בין נהר הדוארו לנהר המיניו, שהפך לגבול בין פורטוגל לספרד.
יש הגורסים^{[דרוש מקור]} כי המילה "קאלה" נגזרת מהמילה היוונית קאלס שפירושה "יפה", בהתייחס ליופיו של עמק הדוארו, שבו החליטו היוונים, בעבר הרחוק, להקים מושבות. בעקבות היוונים, באו הפניקים, ואלה ביטאו את המילה כקאלה, וכך גם, מאוחר יותר, הרומאים. אחרים גורסים^{[דרוש מקור]} כי קאלה נגזרת משפתם של העמים הגלאיקים, ששכנו גם כן באזור.
פירוש המילה פורטו (Portu) בעברית - נמל. שמה של העיר המודרנית אופורטו (Oporto), שנמצאת באותו האזור, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נגזר ממילה זו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – היסטוריה של פורטוגל

בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1249, כבש המלך אפונסו השלישי את פארו בדרום, ובכך הייתה פורטוגל לממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי אשר נשלם בה תהליך הרקונקיסטה, גבולות פורטוגל של המאה ה-13 הם גם גבולות פורטוגל של ימינו.

המאה ה-15 עד המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עידן התגליות, בין המאה ה-15 למאה ה-16, הרחיבה פורטוגל את אחיזתה הקרקעית מעבר לים, וכפועל יוצא הפכה למעצמה עולמית החולשת עלאימפריה רחבת ידיים. היא הפכה להיות מעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה ואשר גילו את הנתיב הימי בין אירופה להודו, וחוזה טורדסיאס משנת 1494אשר הסדיר את חלוקת העולם החדש בינה ובין ספרד.
רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של עיר הבירה ליסבון והחריבו את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית. ב-1808, נכבשה פורטוגל על ידי צרפת במסגרת המלחמות הנפוליוניות. בית המלוכה הפורטוגלי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של פדרו הראשון, יורש העצר הפורטוגלי, שהכתיר עצמו כקיסר ברזיל.
המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. המחלוקת בין קיסר ברזיל פדרו הראשון הליברל לבין אחיו מלך פורטוגל מיגל השמרן אשר הדיח את מריה הראשונה, בתו של קיסר ברזיל מכס המלוכה של פורטוגל, הובילה למלחמת אזרחים בין השנים 1832–1834 ולחוקה חדשה ב-1836. בפוליטיקה ובחברה בפורטוגל של המאה ה-19 שרר חוסר יציבות.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1910 הוכרזה פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בממלכה המאוחדת.
בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר.
בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגלי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגליות באפריקה ובאסיה.
ב-1945 שלטה פורטוגל באיים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גינאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דאמאן ודיובהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם. גם לאחר שהחל תהליך הדה קולוניזציה באסיה ובאפריקהלאחר תום מלחמת העולם השנייה, סירבה פורטוגל בכל תוקף להעניק עצמאות למושבותיה. סלזר התעלם מגינוי מדיניותו באו"ם ודיכא את התנועות הלאומיות במושבות בכח רב ובשפיכות דמים, שהגיעה לשיאה במרד באנגולה ב-1961 בו נהרגו כ-50,000 אנגולים וכ-2,000 חיילים פורטוגלים.
פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם. ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.

1974 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים, שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתהמהפכת הציפורנים, (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו פרחי ציפורן לקני רוביהם על מנת להדגיש כי מדובר במהפכה שקטה). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, אשר הביאו את הדיקטטורה הסלזרית לסיומה, והובילו לשחרור המושבות באנגולה ומוזמביק.
בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 הסוציאליסטים זכו במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978. האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה כניסת פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986. ב-1999 העבירה פורטוגל לסין את מקאו, השריד האחרון לאימפריה הפורטוגלית.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, המתנהלת על פי חוקת 1976. ליסבון היא בירתה. כמו מרבית מדינות אירופה, לפורטוגל אין דת רשמית. הנשיא נבחר אחת לחמש שנים, ותפקידו הוא בעיקר סמלי ולא ביצועי. הנשיא הנוכחי הוא מרסלו רבלו דה סוזה. למדינה פרלמנט יחיד (אוניקמרלי) המונה 230 חברים, הנבחרים אחת ל-4 שנים. בפרלמנט הפורטוגלי שתי מפלגות עיקריות, המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שלמרות שמה היא מפלגת ימין-מרכז). ראש הממשלה הנוכחי הוא אנטוניו קושטה מהמפלגה הסוציאליסטית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל היא אחת המדינות הפחות עשירות במערב אירופה. חלק גדול יחסית מאוכלוסייתה עוסק בחקלאות, בין השאר בגידול ירקות, פירות (בעיקר גפנים ליין ולצימוקים), זיתים ואלוני שעם, וכן דיג. ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמןזית. משנות ה-60 חלה התפתחות ניכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבוססים על חקלאות.
אוצרות הטבע של פורטוגל הם: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל ששימשו יסוד להקמת תעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פותחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי הסוחר.
בשנת 1986 הצטרפה פורטוגל לאיחוד האירופי והחל משנת 1999 אימצה את מטבע האירו.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל ממוקמת בחצי האי האיברי ממערב לספרד ותחומה מדרום וממערב על ידי האוקיינוס האטלנטי. ממערב ומדרום-מערב לה במרחק רב שוכנים האיים האזוריים ומדיירה שהם חלק מהמדינה (חבלי פורטוגל האוטונומיים). אורכה מצפון לדרום 560 ק"מ, ורוחבה ממזרח למערב 220 ק"מ. הרכס הגבוה ביותר הוא סרה דה אשטרלה, שההר הגבוה בו הוא הר טור (1993 מטר). שנת 1945 הייתה השנה הקרה ביותר בתולדות פורטוגל מאז החלו המדידות ובעיר הבירה ליסבון אף ירד שלג.

חלוקה מנהלית של פורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – חלוקה מנהלית של פורטוגל

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה בפורטוגל, אשר מונה כ 10.8 מיליון תושבים (2015), אחידה למדי מבחינה אתנית, דתית ולשונית. העם הפורטוגלי נוצר מתערובת של עמים איברים(בפרט לוזיטנים) וקלטים, עם השפעות מסוימות של הרומאים, הגרמאנים, המורים, האנוסים וכן קבוצות נוספות. קיימים הבדלים תרבותיים מסוימים בין תושבי הערים הגדולות, העיירות והאזורים החקלאיים, אך ההבדלים בין אזורים שונים במדינה קטנים ביחס למדינות אירופיות אחרות.
פרט לתושבים שמוצאם פורטוגלי, ישנה בפורטוגל אוכלוסיית מהגרים, המונה נכון לעשור הראשון של המאה ה-21 כ-5 אחוז מכלל האוכלוסייה. ארצות המוצא עיקריות של מהגרים אלו הן המושבות הפורטוגליות לשעבר באסיה ובאפריקה, (בעיקר כף ורדה וגינאה ביסאו), ארצות מזרח אירופה, ברזיל, ובמידה פחותה סין,בריטניה (בעיקר פנסיונרים) וספרד. נוסף למהגרים, קיים גם מיעוט קטן של צוענים, המונה כ-50,000 נפש.
הדת השלטת היא נצרות קתולית, אליה השתייכו ב-1995 כ-94 אחוזים מן האוכלוסייה.
השפה הפורטוגלית מדוברת בכל המדינה, מלבד מספר כפרים באזור מירנדה דה דואורו שבצפון מזרח המדינה, הדוברים מירנדזית.

יהדות פורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – יהדות פורטוגל
הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. ב 1492, בעת גירוש היהודים מספרד, כ-150,000 יהודים מספרד הורשו להתיישב בפורטוגל לאחר ששילמו כופר גדול לשלטון. בשנת 1521 החלה לפעול בפורטוגל האינקוויזיציה הפורטוגלית והועלו באש ראשוני "הנוצרים החדשים". באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים חיו כאנוסים ושמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, תוניסיה, לוב, סלוניקי, אמסטרדם, אנגליה, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו בגלוי ליהדות.
נכון לעשור הראשון של המאה ה-21 יש בפורטוגל כ-750 יהודים, רובם בליסבון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[th]מיזמי קרן ויקימדיה[/th]

ערך מילוני בוויקימילון: פורטוגל

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פורטוגל

מדריך למטייל בוויקימסע: פורטוגל

• פורטל ממשלת פורטוגל - הפורטל המרכזי של הממשלה
  
  
• נשיא הרפובליקה - אתר נשיא המדינה
  
  
• אספת הרפובליקה - אתר הפרלמנט
  
  
• פורטוגל, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
  
  
• מידע פוליטי-חברתי על פורטוגל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  
  
• כרמית וייס, ‏יעדי טיול באזור החוף של פורטוגל, באתר GoTravel