המחאה החברתית לישראל-SATWORLD.ORG
האם אתה רוצה להגיב להודעה זו? אנא הירשם לפורום בכמה לחיצות או התחבר כדי להמשיך.
המחאה החברתית לישראל-SATWORLD.ORG

המחאה החברתית לישראל. מחזירים את המדינה לידי העם !

חיפוש
 
 

Display results as :
 


Rechercher חיפוש מתקדם

התחבר

שכחתי את סיסמתי



גולן טלקום החלה בהרשמה ל"גולן בוקס" - ממיר טלוויזיה, אינטרנט וטלפון

Tue Jun 16, 2015 11:45 pm על ידי יוחנן המדביר הלאומי

גולן טלקום החלה בהרשמה ל"גולן בוקס" - ממיר טלוויזיה, אינטרנט וטלפון

גולן טלקום פונה לטריפל: חברת הסלולר פתחה אתר להרשמה מוקדמת לקבלת מידע על חבילה הכוללת ממיר טלוויזיה, אינטרנט וטלפוניה. מדובר בצעד שיווקי שכן המחירים טרם …


[ Full reading ]

Comments: 2

שמוש בצלחת ישנה של יס

Fri Nov 05, 2010 8:03 pm על ידי davidh2

יש לי צלחת עם עינית של יס (אני מנותק מיס) שמחוברת לממיר. אני קולט טוב את הערוצים החופשיים בעיברית , המזרח התכון ועוד תחנת חדשות רוסית באנגלית.
האם ניתן בעזרת אותה עינית לקלוט לווין נוסף בעל תחנות חופשיות באנגלית?
אם כל …

[ Full reading ]

Comments: 38

פורום זה פתוח רק לחברי קהילת הלווין הישראלית בלבד

Sun May 22, 2011 3:07 pm על ידי satworld

פורום זה פתוח רק לחברי קהילת הלווין הישראלית בלבד
מי שלא חבר לא רואה את כל הפורום או לא יכול להכנס אליו
חובה רישום בפורום ומשלוח 10 הודעות בפורום
הקבלה לקהילה היא על תנאי .
כל עוד מכבדים את התקנון ותקנות הקהילה .
עם החברות …

[ Full reading ]

Comments: 2

ממיר המאפשר קליטת כל הערוצים הפרוצים כיום ללא שיתןף

Sat Jul 19, 2014 2:15 pm על ידי tomer_1968

איזה ממירים קיימים  התומכים בקליטת הערוצים הפרוצים כיום   האם קיוב קפה למשל תומך בכך תודה
צריך לקנות ממיר HD

Comments: 3

מבצע ההתקנות צלחת לווין יוצא לדרך עם עדיפות לחברי הקהילה

Wed Sep 09, 2009 10:40 am על ידי satworld

המבצע מיועד לחברי הקהילה
התקנת צלחות לווין לחברי הקהילה
המבצעת AME
בכל הארץ
טכנאים מטעם החברה עם אחריות של שנה
3שנים אחריות שנים לצלחות הלווין
שנה לדיסק
3.שנים אחריות שנים לכבלים



התקנת 2 צלחות עם 8 לווינים
צלחת מטר 1


[ Full reading ]

Comments: 2

TOPFEILD 7700-7070 פעם ראשונה בעולם בשיתוף תודה ל DAVA

Wed Jun 24, 2009 8:30 am על ידי tizinabi

פעם ראשונה בעולם הצלחנו להפעיל שיתוף על טופפילד 7700HD
7070HD
השיתוף שפועל הוא CAMD3
כולל HD
מנהל פרוייקט DVD מוריס ואושר
תודה ענקית ל DAVA שעשה ימים כלילות בכדי להפעיל אותו ולמדנו רבות מניסיונו
הרסנו ממיר HD אחד כזה במלך …

[ Full reading ]

Comments: 5

ערוצי הסקס בלווינים:

Tue Oct 06, 2009 7:53 am על ידי ROYALCONDOM

ערוצי הסקס בלווינים:


בתדר 11938 H -יש 4 ערוצי Redlight
בתדר 12092 H - יש 6 ערוצי SEX של חבילת Satisfaction

13E

בתדר 11411 H - יש ערוץ Dorcel האיכותי וכן 5 ערוצי Sex On
בתדר 11727 V - יש 5 ערוצי Satisfaction (נסרקים בשם S1...S5 )
בתדר 12207 H - יש 2 ערוצי Free X ו Free X2
בתדר 10853 H - …

[ Full reading ]

Comments: 8

תקנון פורום קהילת הלווין הישראלית

Wed Jan 28, 2009 12:34 pm על ידי satworld

תקנון פורום קהילת הלווין הישראלית.
גולש יקר,
אנו מודים לך על כי בחרת להיכנס לאתר ולפורום היחיד של קהילת הלווין הישראלית "SATWORLD.TK" ו/או לכל עמוד ו/או מדור שלו, בין אם הכניסה אליהם היא דרך שם מתחם (Domain Name) www.SATWORLD.TKובין אם …

[ Full reading ]

Comments: 7

maiai kohen

Sun Apr 03, 2022 1:15 am על ידי Anonymous

דרושים לעבודות קלדנות סקרים כתיבה 
תמלול פרטים בוואטצפ 0502322173

Comments: 0

RSS feeds

Yahoo! 
MSN 
AOL 
Netvibes 
Bloglines 



You are not connected. Please login or register

הקהילה נכנסת לשיגורי לווינים זעירים בסערה היא תשגר 104 לווינים ראשונים מתוך אלפי לווינים שישוגרו

Go down  הודעה [עמוד 1 מתוך 1]

satworld

satworld
Admin

הקהילה כובשת את החלל !


הקהילה שהחלה כקהילה חובבנית והפכה לשם דבר בעולם הלווינים מתקדמת הלאה
מצלחות לווין לשיתופים ולשידורי לווין ועד למחקר פיתוח יצור ושיגור לווינים זעירים ועד להפעלת מערכות תקשורת לייניות בחלל
הקהילה בדרך לכיבוש החלל במלוא העוצמה .
מומחים רבים חשבו שהלווינים הגיעו לסוף דרכם עם הסיבים האופטים
אבל הכול מתחיל רק עכשיו מאז 1960 ועד עצם היום הזה טכנולוגיית שיגור לווינים לא השתנתה ולא התפתחה
עד שאלון מוסק התחיל לעסוק בתחום באמצעות SPACEX
אילון מוסק הוא יזם סדרתי גאון בר מזל והאיש שהצליח בכל מה שאחרים נכשלו בהם
הקהילה הלכה בעכבות חזונו של אילון מוסק אבל באמצעים דלים יותר .
במקום לקנות טיל רוסי לשיגור ולפתח אותו בכדי שיחזור ארצה
הקהילה אמרה לעצמה למה שלא נפתח טיל חדש לחלוטין שישיה שונה לחלוטין מכל מה שקיים עד כה
וככה הגיע לעולם טיל חדש לחלוטין זעיר בגודלו עם טכנולוגיות מאוד מתקדמות ומהיר פי 100 מאשר הטיל שSPACEX משגרת אתו לווינים
ולא ק שהוא יכול לשגר לווינים הוא גם יכול לחזור בבטחה לכדור הארץ בדיוק למקום שממנו הוא שוגר
ככה שהטיל איינו חד פעמים וניתן למצל אותו לשיגורים רבים
במקום לקנות לווינים הקהילה החלה לייצר ולפתח אותם בעצמה וכן ליתצר ולפתח את הטילים שישגרו את הלווינים האלה
במקום לווינים גדולים ומגושמים שעולים הון אמרנו לעצמנו
למה שלא נשתמש בלווינים זעירים זולים ביותר ומהם נבנה רשת של לווינים זעירים שמחוברים בנהם ברשת
כאילו שכבל מחובר בנהם הלוינים הזעירים האלה יקיפו את כדור הארץ
הלויינים יעשו טבעת של לווינים בצורה מעגל סביב כדור הארץ ויקושרו מבנהם לבין כדור הארץ והשליטה תהיה מכדור הארץ
ככה למעשה נעשה רשת של לווינים מסביב לכדור הארץ והעולם
באמצעות הרשת הזאת נוכל לעשות מספר פרוייקטים רבים
אם זה לצרכי מחקר ופיתוח או לצרכי שידור לוויני או אינטרנט לוויני צילום ועוד
כמובן שישר לכולם עולה השאלה עוד לווין ריגול ?
אז זהו שהפעם זה לא לווין ריגול זה לווינים זעירים שמהתחלה קבענו שיעסקו תחילה במחקר ופיתוח ויקדמו את הקהילה האלה לצרכי הפיתוח שלה
וככה יצאו במקביל מספר פרוייקטים ובהם אלפי מוחות מהעולם שותפים בהם
אלה פרוייקטים פרטיים ולא שייכים או ממונים על ידי מדינות
וכל המשתתפים בהם אינם קשורים לצבאות או תלמדינות או ארגוני ביון וכו או
אבל חלקם כן עובדים במכוני מחקר כמו מכון ויצמן למדע כמו הטכניון יש אלפי מוסדות כאלה בעולם וכן אוניבסיטאות יוקרתיות ביותר
שבהם מוחות מבריקים משחפים אתגרים
לקחנו גם פנסיונרים מהתחומים האלה בכל העולם כאלה שתתפו בבניית החלליות הרוסיות עוד בברית המועצות וכאלה שהיו בתוכנית החלל האמריקאית וכן מישראל ומסין צרפת ארה"ב
הרבה ארנים גם רצו להשתתף אבל לא קבלנו אום מטעמים שיש בעיה איראן היא תחת מגבלות קשות וכן חששנו מריגול ו מה שארה"ב עלולה לעשות אם תגלה שאחד מאלה שהיא לא מאשרת נמצא בתוכנית
את ההון הבאנו מקבוצות השקעה רבות בעולם שהאמינו בפרוייקטים ובקהילה ומה שהקהילה העולמית עשתה עד כה .
חובבנים רבים מתלהבים מכל הפיתוח גם אנחנו
העולם מלא בהפתעות לעולם לא מאוחר ללמוד וכולם צמאים לעוד מדע
המדע על החלל מאוד מרתק
זה גם הזמן להזכיר לכולם שישראל לא קשורה לפרוייקט הזה ואף אחד בישראל לא ממן מערכת הבטחון ומהממשלה המדינה וצהל לא קשורים לפרוייקטים שלנו גם לא התעשיה האווירית .גם במדינות אחרות זה המצב
הכול פרטי ורק של אנשים שלא קשורים לאף גוף של מדינה סמוימת
הקהילה תגר עשרות אלפי לווינים לחלל זה בגדול התוכנית שלה
הלווינים יהיו מסוגים וגדלים שונים וחלקם  יהיו מסוג NANO SATELLITE
הקהילה תשגר 104 לווינים זעירים מסוג ננו בכל שבוע וזאת למשך שנה החל משבוע הבא
בסך הכול יסוגרו 7176 לווינים זעירים מסוג ננו בתוך שנה אחת
בחודש ינואר2018 הקהילה תתחיל גם לשגר אלפי לווינים מסוג PICO שהם לווינים זעירים יותר מננו בגדול 0.1-1
בחודש 02-2018 הקהילה תשגר מאות לווינים מסוג FEMTO שהם עודיותר זעירים עד 0.1 קילו
בחודש  03-2018 הקהילה תשגר לראשונה לווינים מסוג MICRO SATELLITE
בחודש 04 ואילך הקהילה ביחד עם שותפים מהודו ישגרו לווינים מסוג MINI SATELLITE
בחודש 06-2018 הקהילה תשגר לראשונה בתולדותיה לווין מסוג MEDIUM ובגודל בינוני . וזה יהיה עם שותפים מאירופה וארה"ב
בכל אותה עת ישוגרו לוויני NANO לכל אורך השנה
במקביל הקהילה תפתח את מערכת הלווינים שלה והתפעול
השיגור יעשה ממדינה אחרת שלא קשורה לישראל
המחקר והפיתוח על טיל השיגור יעשה במדינה אחרת
סוגי הלוונם ומשקלם
Large satellite >1000
Medium satellite 500 to 1000
Mini satellite 100 to 500
Micro satellite 10 to 100
Nano satellite 1 to 10
Pico satellite 0.1 to 1
Femto satellite <0.1
את הטיל של השיגור תפתח קבוצה גדולה של מדענים ותשפר אותוב כל עת
המטרה היא להוזיל את העלויות וילע ולקדם טכנולוגית את הטיל
כבר כעת הטיל הוא 99 אחוז יותר קטן משר הטיל של SPACE X
והוא בעל טכנולוגיות שונות לחלוטין מאשר SPACEX
הוא לא דומה לטיל בכלום SPACE X משתמשים בטכנולוגיה משנות ה 60 של המאה הקודמת שפותחה ברוסיה
הקהילה משתמשת בטכנולוגיה מתקדמת ביורת שפותחה בשנים האחרונות והיא מהפכנית ביותר
הנושא יהפוך להיות גם STARTUP בהמשך כאשר ישדרש הון נוסף אז גם ירשמו פטנטים רבים
הטיל החדש הוא גם טיל שחוזר לכדור הארץ לאחר השיגור בדיוק למקום שממנו הוא שוגר וממשיך להיות שמיש
הוא חוזר בדרך שבה חוזר הלוין SPACE X
הקהילה משתמשת בטכנולוגיה לצרכים אזרחים אבל אין ביה להשתמש בטכנולוגיה של הטיל לצרכים צבאים
אין לאף מדינה בעולם טכנולוגיה כה מתקדמת וזאת מהפכה בנוא טילים באופן כללי
בנוסף אנחנו מצליחים להביא את הטילי למהירות כמעט דמיונית של 128MACH
זה נדרש לשם שיגורים עתידים למקומות אחרים ולא רק לחלל
כיו אין טיל שיכול לעבור את ה 24 MACH שזה הפרש עצום וכנראה הטיל הכי מהיר בעולם
הטיל הוא גם STEALTH והוא הראשון הויחיד מוסגו בעולם
הוא לא ניתן לזיהוי על ידי רדארים או כל סוג אחר גם לא על ידי לווינים מצלמים
המעצמות לא מסוגלות להבחין בשיגור הטיל כי הוא פועל בטכנולוגיה שוננה ממה שידענו עד כה
הוא גם אל מונע בדלק ולא בשום דבר שידוע עד כה.
למה הלווין קטן או זעיר יחסית ?
הלווין שאותו פתחנו ואנחנו מפתחים אמור לשרת מטרה מסוימת
אין צורך בלווין ענק לצרכים אלה כיו המזעור חשוב מה שחשוב שהטיל והלווינים הזעירים בסופו של יום ימלאו מה שלווינים יקרים וגדולים עושים כעת
במקום להשקיע מאות מיליונים יהיו לווינים זעירים בסכומים נמוכים ביותר שיוכלו לעשות אותו דבר
בנוסף יהיה פחות זבל בחלל ויותר טילים ולווינים יוכלו לפעול




הלווינים חלל ולוויני הריגול הם לא הלווינים היחידים שיהיו לישראל בחלל
החל מיום שלישי בשבוע הבא הקהילה מתחילה את המסע בחלל ומביאה מהפכה כלל עולמית נוספת
הקהילה מתחילה בשיגור 104 לווינים זעירים NANO SATELLITE לחלל
בדיוק שנה לאחר  שהקהילה הכריזה זאת כאן !!!
הלווינים הזעירים שישיוגרו הם הדור האחרון והכי מתקדמת שיש כרגע על כדור הארץ ובקרוב בחלל
אלה 104 לווינים ראשונים מתוך 7176 לווינים זעירים שישוגרו לחלל בתוך שנה אחת .
בכל שבוע החל משבוע הבא ישוגרו 104 לווינים נוספים
וזה לא המהפכה היחידה
[You must be registered and logged in to see this image.]

SMALL IS THE NEW BIG. How are small satellites changing the earth observation industry?


How to Shoot Your Stuff Into Space | Tyvak Nano-Satellite & CubeSat space vehicles





[You must be registered and logged in to see this image.]
הדובדבן שבקצפת זה הטיל שמשגר את הלוינים האלה זה גם טיל שהקהילה פתחה והוא STEALTH
לא ניתן לזהוי על  ידי אף רדאר ולא על ידי אף  מדינה או מעצמה בשום דרך שהיא
הטיל הוא טיל מיוחד מתקדם זעיר בגודלו יחסית לכל הטילים שמסוגלים לשגר לחלל לווינים
הוא הטיל השני בעולם שמסולג לשגר לווין וגם לחלזור לכדור הארץ בדיוק למקום שממנו שוגר
הטיל לא מונע בדלק והוא מהפכני וסודי וזה תחילת הדרך
לא ניתן לדעת דבר על הטיל אפילו לא את שמו מלבד מה שאנחנו מפרסמים כאן לראשונה
לא יהיה ניתן לזהות את הטיל באף דרך שהיא ובאף מקום
לא יהיה ניתן לראות את הטיל או אפילו לצלם אותו
בניגוד לשיגורים שהיו לפני כן הטיל הנוכחי הוא מהיר פי 10 מאשר הטיל של SPACE X

SPACE X
SpaceX CRS-12: Falcon 9 launch & landing, 14 August 2017
SpaceX’s Falcon 9 rocket launched the CRS-12 Dragon spacecraft from Launch Complex 39A (LC-39A) at NASA’s Kennedy Space Center in Florida, on 14 August 2017, at 16:31 UTC (12:31 EDT). Following stage separation, the first stage of the SpaceX’s Falcon 9 rocket attempted and succeeded to land at SpaceX’s Landing Zone 1 (LZ-1) at Cape Canaveral Air Force Station, Florida. This was SpaceX’s twelfth Commercial Resupply Services mission (CRS-12), the Dragon spacecraft carrying over 6,400 pounds of supplies and payloads to the International Space Station.




SpaceX landing compilation / best landing montage



The Story of SpaceX |



Elon Musk Tour of SpaceX


[You must be registered and logged in to see this image.]
לוויין זעיר הוא לוויין מעשה ידי אדם שמשקלו קטן מ-50 קילוגרם. לוויינים זעירים המקוטלגים על פי גודלם. בשל משקלם הנמוך יחסית נלווים הלוויינים הזעירים למשגר שמיועד ללוויין גדול, הנקרא גם “נוסע ראשי” או “מטען ראשי” והוא הקובע את נתוני השיגור. הלוויינים משוגרים מתוך תיבת אחסון עם קפיץ כך שכאשר המשגר מגיע ליעדו, נשלחת פקודה שפותחת את דלת התיבה, והקפיץ דוחף את הלוויינים החוצה, בזה אחר זה. לוויינים זעירים יכולים להיות משוגרים בנפרד, או כחלק מלהק של לוויינים המתקשרים ביניהם ונשלטים על ידי לוויין ראשי המכונה "לוויין האם".

בשל בעיות תקצוב של נושא החלל בעשור האחרון נוצר צורך גדול בהוזלת תחום החלל. הגופים הצבאיים העוסקים בתחום חשבו על מספר פתרונות. אחד הפתרונות היה ייצור ופיתוח של לוויינים קטנים. הצבא האמריקאי, שמתעסק בתחום של פיתוח טילים וחלל, החליט על תוכנית שנקראת "יותר קטן יותר טוב"[1], שמכאן הלך והתפתח הרעיון של לוויינים קטנים במיוחד. השיקול לעבור לפיתוח של לוויינים זעירים נבע מכמה סיבות: עלות גבוהה – לוויינים גדולים זקוקים למשגרים גדולים[2], שתהליך בנייתם מצריך עלות גבוהה. לעומת זאת, בנייה של לוויינים קטנים וקלים עלותם זולה משמעותית יחסית לגדולים. את השיגור של הלוויין ניתן לבצע בנוסף לשיגור של לוויין קיים. יש אפשרות לשגר מספר לוויינים בו זמנית. דרישות תקן מחמירות – ככל שהלוויינים והמשגרים גדולים יותר, כך נדרש להחמיר בתקני הבטיחות. תהליכים אלו יקרים ולוקח הרבה זמן לממש אותם. סוגי המשימות – עבודה עם לוויינים קטנים תאפשר ביצוע משימות שונות[3].

לוויינים זעירים משמשים כמעבדות מעופפות להוכחת טכנולוגיות ובדיקת רכיבים חדשים עבור לוויינים. השילוב של קרינה חזקה, הפרשי טמפרטורה קיצוניים וריק כמעט מוחלט, מקשה על רכיבים אלקטרוניים לעבוד היטב בחלל. יש לזכור שללא תכנון מתאים, רכיבים אלו עלולים להינזק, להתקלקל ואפילו להישרף. בדיקת הרכיבים במעבדות הקיימות על פני כדור הארץ עולה הון. בנוסף, רק חלק מתנאי החלל משוחזרים בהן, לכן הן אינן מדמות את סביבת החלל באמת. היכולת לבנות ולשגר לוויין קטן וזול, מאפשרת הרכבת חלק מהרכיבים החדשים על לוויין זעיר ולבצע ניסוי בפועל בחלל.
שיפורים טכנולוגיים
תקשורת לוויינית בין מטוסים, בין חיילים בשדה הקרב. אחד החידושים המעניינים ביותר בתחום החלל הוא השימוש בטלפונים חכמים כמחשבי משימה ומטענים ייעודיים בלוויינים זעירים.

תצפיות על כדור הארץ
לוויינים זעירים כמו ננו-לוויינים קטנים מכדי להכיל עדשות ומצלמות לצילום צבאי ברזולוציה המאפשרת קירוב קטן ממטר, אך הם בהחלט יכולים לספק תמונות איכותיות של כדור הארץ בצבע וברזולוציה של כמה מטרים. תמונות אלה מצוינות ליישומים הקשורים לניטור כדור הארץ ואיכות הסביבה כמו זיהוי זיהומי מים, כתמי שמן ונפט בים, מקורות שריפה ואפילו חקלאות חכמה. דוגמאות של לוויינים:

לוויין QuakeSat האמריקאי תוכנן למדוד שינויים קלים בשדה המגנטי של כדור הארץ כדי לעזור למדענים לחזות רעידות אדמה.
לוויין SwissCube השווייצרי נועד למדוד תופעה אטמוספירית "זוהר אוויר" (Airglow) המתרחשת בשכבת המגע של האטמוספירה עם קרינת השמש.
לוויין Plume הבריטי שוגר למדידת האבק הקוסמי המקיף את כדור הארץ ונכלא בשדה הכבידה שלו.
לוויין Firefly של נאס"א נועד למדוד פליטת קרני גאמא המגיעות לכדור הארץ במטרה לזהות את מקור הקרינה.
לווייני Dove של חברת Planet Labs מיועדים מספקים צילום ברזולוציה של 3-5 מטר באיכות המתאימה לשימושים אזרחיים.
מחקר ביולוגי
בודק את השפעות סביבת החלל על חומרים אורגניים ויצורים חיים. אחד מהלוויינים ששוגרו לחלל לטובת נושא זה שוגר על ידי נאס"א. לוויין GeneSat (לוויין בראשית) נועד לבדוק את קצב גידול חיידקי אי-קולי (E.coli) בהשפעת הקרינה אשר בחלל. הלוויין שידר תמונות של תרביות גידול החיידקים דבר שאפשר למדענים לנתח את התוצאות בהשוואה לאוכלוסיית חיידקים זהה על פני כדור הארץ. בנוסף, לוויין PharmaSat, (פיתוח של נאס"א) נועד לבחון יעילות של תרופות אנטיביוטיות בחיסול חיידקים בחלל.

קיובסאט
לוויין קובייה מסוג EstCube-1
בשנת 1999 החליטו פרופ' רוברט (בוב) טוויגס מאוניברסיטת סטנפורד ופרופ' ג'ורדי פיו סאורי מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, להציע לסטודנטים להנדסה לבנות לוויין במקום לכתוב עבודת גמר שתסתכם בספר עב כרס של עבודה תאורטית. כארבע שנים פיתחו בוב וג'ורדי עם הסטודנטים סטנדרט ללוויין קטן וקל משקל שעלות ייצורו כולל עלות הבחינה שלו יהיו כמה עשרות אלפי דולרים. לשם הפשטות הם החליטו שהלוויין יהיה בצורת קובייה, וקראו לסטנדרט החדש קיובסאט[3] "לוויין קובייה".
פרופק טוויגס, שבעבר היה מעורב בבניית לוויינים, חשש שמרוב התלהבות יכניסו הסטודנטים יכולות נוספות ללוויין והוא יגדל, יתייקר ויגרום לעיכוב בלוח הזמנים. הוא החליט שזאת ההזדמנות להכריח את המהנדסים בארצות הברית לעבור לשיטה המטרית, וקבע שהלוויין הבסיסי יהיה קובייה בעלת צלע של עשרה סנטימטר ובנפח של ליטר. ליחידה בסיסית זו קוראים CubeSat 1U, כלומר, יחידה אחת של לוויין הקובייה שמכילה כמעט את כל מערכות הלוויין הגדול: מחשב משימה, מערכת תקשורת, מערכת חשמל ושמיכות תרמיות להגנה על הלוויין מסביבת החלל הקיצונית. יחידה כזו שוגרה לראשונה בשנת 2003. מאז נוספו לסטנדרט עוד לוויינים בגדלים שונים - כולם מכפלות של הלוויין הבסיסי.
אתגרים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתגרים הטכניים[4] שאיתם מתמודדים מהנדסי הפיתוח הם מזעור רכיבי הלוויין תוך כדי שמירת האמינות והאיכות הגבוהה של הרכיבים. ככל שהרכיבים גדולים יותר, רמת האמינות גבוהה יותר, ולכן קל מאד לאשר אותם. ככל שמנסים למזער נדרשים כלים, שעלות שעות הפיתוח שלהם גדולה ביחס לעלות הפיתוח של הלוויין עצמו. ההשלכות והאתגרים הטכנולוגיים הנדרשים בתכנון לוויינים זעירים:
חומרה של מעבדים - אחד האתגרים הטכנולוגיים שהתמודדו אתו בתחילת שנות ה-2000 היה תמיכה במעבדים חזקים בסדרי גודל (פיזי) שמיועדים ללוויינים זעירים. כדי להטיס לוויינים נדרשות פונקציות חיוניות שחשובות למערכת, פונקציות אלו דורשות כוח עיבוד נתונים מהיר ויעיל. היה קשה מאד לפתח מעבדים קטנים שיכולים לתת ביצועים גבוהים ביעילות ואמינות טובים.
גודל הזיכרון - בשנים האלו היה קושי לייצר רכיבי זיכרון קטנים מאד בעלי נפח שמירה גדול.
ניווט ושליטה (Guidance Navigation and Control) - מזעור כל היחידות הקשורות להכוונה, ניווט ושליטה.
תקשורת – האתגר בתחום התקשורת הוא שילוב בין גודל להספק עבודה. קשה למצוא את היחס הפרופורציונלי בין כמות ההספק שיחידות התקשורת דורשות לבין גודלה. נדרש למזער הכול כמו כן גם נדרש לספק הספק גבוה, וכאן לטכנולוגיה יש עדיין מגבלה.
ספקי כוח - סוללות אמינות ביותר דורשות מקום גדול יותר בגלל הנפח שלהן. האתגר הוא למזער את הסוללות ולגרום לכך שיהיו יעילות ואמינות.
בקרה תרמית – ככל שהיחידה קטנה יותר כמות החום שהיא יכולה לאגור קטן יותר. לכן במידה והלוויין הזעיר ידרוש יותר אנרגיה כתוצאה מפעילויות שונות, כמות החום שייאגר בתוכו יהיה גבוה מאד, כך שפיזור החום הופך להיות גורם משמעותי.
חיווט – ככל שהלוויין קטן יותר, נדרש חיווט עדין ומיוחד. האתגר הוא לחווט את הרכיבים באזור קטן מאד.
מערכת ההנעה – האתגר הוא ליצור מערכת הנעה שתתאים לגדלים של ננו–לוויינים ומטה, שתוכל להחזיק את הלוויין במסלול שלו, לתקופה ארוכה (מעל ל-12 חודשים לפחות).
תכנונים עתידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מחקרים עולמיים הצפי הוא לגידול משמעותי בשימוש בלוויינים זעירים.
נאס"א מבקשת ממפתחים להגיש הצעות ללוויינים המבוססים על טלפונים חכמים[5]. לדברי נאס"א, לווייניים קטנים שימושיים במיוחד בבדיקת טכנולוגיות מתפתחות שעשויות לשמש למשימות חלל עתידיות[6]. נאס"א מכוונת לשימוש בלוויינים זעירים עבור משימות חלל שונות שיכללו ניסויים בביולוגיה ובדיקת טכנולוגיות הנע ותקשורת מתקדמות.
תחזיות, המבוססות על תוכניות ממשלתיות עתידיות מצביעות על דרישה עתידית של בין 2,000 ל 2,750 שיגורים של מיקרו / ננו לוויינים בין השנים 2014 עד 2020[7].
החל מ-2010, נושא שיגור הלוויינים הזעירים החל לתפוס תאוצה. בין השנים 2004 - 2014 שוגרו לחלל 75 לוויינים זעירים. כמות השיגורים עלתה בצורה משמעותית בסוף שנת 2013, כך שמנובמבר 2013 עד ינואר 2014 שוגרו כ- 94 לוויינים מקבוצת ננו-לוויינים. חברות כמו Planet Labs מתכננות מערך לוויינים גדול, מעלות את כמות השיגורים. נכון ליולי 2015, החברה שיגרה כ-87 לוויינים ממערך לוויני Dove.
הזווית הישראלית
דוכיפת
דוכיפת 1[8]אבי בליזובסקי, ‏לוויין התלמידים הישראלי דוכיפת-1 שוגר בהצלחה מרוסיה, באתר "הידען", 19 ביוני 2014 הוא ננו-לוויין פרי מחקר ופיתוח של תלמידי תיכון הנדסאים הרצליה במרכז המדעים הרצליה, כחלק מפרויקט חדשני של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע ועיריית הרצליה. הננו-לוויין שוגר לחלל בחודש יולי 2014 על משגר רוסי יחד עם עוד 37 לוויינים ממדינות אחרות בהם גם לוויין סעודי. תפקיד הלוויין, שגודלו 10 סמ"ר ומשקלו 853 גרם בלבד, הוא להוות פלטפורמה חינוכית לתלמידים ומטרו המשנית הינה לסייע למטיילים שהולכים לאיבוד במקום שאין בו קליטה סלולרית. המטייל שאבד יוכל לשלוח אותות מצוקה ממכשיר קשר אל הלוויין הזעיר, שישדר את המיקום למרכז הבקרה כדי שהמרכז הבקרה ישלח כוח חילוץ. הלווין פעיל ומתקשר כל יום עם תחנת הקרקע של מרכז המדעים בהרצליה. נכון לחודש מאי 2016 הלוויין ממשיך לתפקד.

דוכיפת 2, הלוויין הבא של מרכז המדעים, אשר מטרתו הינה מחקר האטמוספירה כחלק מפרויקט QB50 של סוכנות החלל האירופאית, נמצא כיום בשלבי פיתוח והוא ישוגר בספטמבר 2016.

דוכיפת 3, הלוויין יבנה בתיכון שער הנגב בשיתוף ובהנחיית מרכז המדעים בהרצליה, נמצא כיום בשלבי פיתוח והוא ישוגר ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל בשנת 2018.

Inklajn-1
Inklajn-1[9] הוא שיתוף פעולה בין התעשייה האווירית לבין העמותה ללוויינות זעירה בישראל. הלוויין הזעיר שתוכנן היה Inklajn-1 אשר נבנה על ידי מתנדבי העמותה ללווינות זעירה, ונמצא בחדר השילובים של התעשייה האווירית לישראל. הלוויין קרוי על שמו של חלוץ החלל הישראלי ד"ר מרסל קליין. גודלו של הלוויין 10X10X32 ס"מ והוא מתוכנן לנוע במסלול מסונכרן-שמש בגובה של כ-650 ק"מ ולהקיף את כדור הארץ בכל 90 דקות. הלוויין ישרת את קהילת חובבי הרדיו ויכיל מספר ניסויים מדעיים. נכון ל-2015, לא ידוע מועד השיגור.

פרויקט SAMSON
פרויקט SAMSON של מכון אשר לחקר החלל בטכניון שהחל בשנת 2012 מפותחים שלושה ננו לוויינים שמשקל כל אחד מהם כ- 10 ק"ג. שם הלוויינים : Jacob Abraham, Issac and. משימות הלוויינים הם: הוכחת יכולת לטיסת מבנה, חילוץ והצלה של שייטים. תאריך שיגור משוער של הלוויינים הוא ב-2017.

[You must be registered and logged in to see this link.]

העמותה ללוויינות זעירה בישראל
סמל העמותה הישראלית ללוויינות זעירה
העמותה ללוויינות זעירה בישראל הוקמה בשנת 2006 על ידי קבוצת מהנדסי חלל מתעשיות החלל השונות של ישראל. מטרת העמותה - קידום העיסוק בלוויינות זעירה בישראל, תוך תכנון משימות חלל, בניה ושיגור של לוויינים זעירים, חינוך והתנעת דיון ציבורי בנושא הלוויינים הזעירים.
מיזמי חלל של העמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמותה ללוויינות זעירה בישראל ביצעה מחקרי היתכנות עבור מספר פרויקטי חלל. ביניהם ניתן להזכיר את הפרויקטים הבאים:

מערכת מיקום וניווט המבוססת על לוויינים זעירים (NAPS או CAPS)
לוויין להוכחת רכיבי חלל ויצירת מורשת חללית (Heritage) למערכות (SQHN)
קלוקסאט - Clocksat - לוויין להוכחה חללית של שעון אטומי מתוצרת חברת אקיוביט הישראלית
לוויין מחקר נושא צרעות - Waspsat
פלטפורמת קיובסאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיובסאט הוא שם כללי לפלטפורמה לוויינית זעירה, שפותחה במקור על ידי אוניברסיטת סטאנפורד מארצות הברית. התצורה של הלוויין הבסיסי במשפחה זו היא קובייה, בעלת ממדים של 10 ס"מ * 10 ס"מ * 10 ס"מ. מזה שנים ניתן להשיג שלד של לוויין, כולל מחשב ותוכנת הפעלה, במחירים נמוכים ובאופן מסחרי. העמותה ללוויינות זעירה בחרה - בשלב ראשון - להתבסס על הפלטפורמה של קיובסאט, בתצורה הגדולה יותר בעלת ממדים של 30 ס"מ * 10 ס"מ * 10 ס"מ. לעמותה הישראלית ללוויינות זעירה הסכם עם חברה מארצות הברית בשם Pumpkin המייצרת קיטים ללוויינים, ולפיו היא הנציגה בישראל של חברה זו.
שיתוף פעולה עם התעשיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמותה הישראלית ללוויינות זעירה זוכה לשיתוף פעולה הדוק עם תעשיות החלל של ישראל. במסגרת זו, קיבלה העמותה ללא תשלום רכיבי חלל חדשניים, דוגמת שעון אטומי ללוויינים מהחברה הישראלית אקיוביט. בנוסף, פועלת העמותה במרכז השילובים של חברת מבת חלל ששייכת לתעשייה האווירית, ובחדר הנקי שבמקום נמצאים שני אבות טיפוס ללוויינים.
ימי עיון וכנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת לקדם את מטרותיה, מקיימת העמותה הישראלית ללוויינות זעירה ימי עיון מקצועיים וכנסים. עד כה נערכו האירועים הפומביים הבאים:

הצגת מיזם לווייני ניווט - יום עיון שנערך באוניברסיטת ת"א בשנת 2006 שבו הוצג הרעיון מול פורום מקצועי-טכני בכיר. המיזם הוצג מול פורומים מקצועיים אחרים בהזדמנות אחרות.
יום העיון הראשון ללוויינות זעירה בישראל - נערך ב-15 במאי 2007, בבית חיל האוויר בהרצליה, בשיתוף מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, חברת מבת חלל, חברת אקיוביט ואגודת החלל הישראלית
יום העיון השני ללוויינות זעירה בישראל - נערך ב-ינואר 2008, בבית חיל האוויר בהרצליה, בשיתוף מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, במסגרת כנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון

[You must be registered and logged in to see this image.]" />


שיגור לחלל

שיגור לחלל הוא תהליך שבו גוף, בדרך כלל חללית או לוויין, משוגר מפני כדור הארץ אל החלל החיצון, ושוהה שם זמן רב (ולעתים אף אינו חוזר לעולם לכדור הארץ).

מהירות המילוט מכדור הארץ
לפני הפיזיקה הניוטונית, נדמה היה כי כל עצם שיזרק מהאדמה כלפי מעלה ימצא את דרכו חזרה מטה, אל "מקומו הטבעי". לאחר גילוי חוקי המכניקה על ידי אייזק ניוטון נתברר כי ניתן לשגר גוף מפני כדור הארץ לחלל כך שהגוף לא יחזור לעולם, באחד משני אופנים (אם כי עברו עוד מאות שנים עד שהטכנולוגיה שמאפשרת זו פותחה במאה ה-20):

אם מעניקים לגוף אנרגיה קינטית מספקת ומהירות צידית (כלומר מהירות בכיוון היקפי סביב כדור הארץ) חוקי המכניקה קובעים כי הגוף יחוג סביב כדור הארץ במסלול אליפטי, בדומה לצורה שבה כוכבי הלכת מקיפים את השמש. ניתן להסדיר את הדברים כך שהגוף יחוג במסלול מעגלי. גופים כאלה הם לוויינים מלאכותיים, ומשמשים לצרכים טכנולוגיים וצבאיים שונים.
אם מעניקים לגוף מהירות שהיא מעל לסף הנקרא מהירות המילוט, הגוף ייזרק לחלל החיצון וימשיך ויתרחק מכדור הארץ לנצח. יש אפשרות להעניק לגוף רק חלק מהאנרגיה ולנסות לאסוף עוד אנרגיה בדרכו בחלל באמצעות שיטת המקלעת הכבידתית. דוגמה לגוף כזה היא חללית המחקר וויאג'ר 1 ששוגרה על ידי ארצות הברית ב-1977. מהירות המילוט מכדור הארץ היא 11.2 קילומטר בשנייה, או כ־40,320 קילומטר לשעה. מהירות זו אינה תלויה במסת הגוף.

אמצעי השיגור הנפוץ ביותר לשיגור לחלל הוא משגר לוויינים וחלליות, שהוא עצם בעל מנוע רקטי אחד או יותר. השיגור עצמו מתבצע מנמל חלל. בדרך כלל, המשגר מורכב ממספר שלבים על מנת להשאיר את היחס בין הדלק למסה במהלך השיגור, ולאפשר האצת הטיל למהירות הנדרשת. כאשר הדלק אוזל בשלב שפועל באותו הרגע, השלב ניתק מגוף המשגר ונופלים לכדור הארץ. בחלק מן המקרים השלב נאסף בחזרה על מנת לעשות בו שימוש חוזר כמו, לדוגמה, ה־SRB (המאיצים של מעבורות החלל). כאשר מדובר בגוף שבא להקיף את כל הארץ (כמו לוויין, למשל) ולא להישאר בתת מסלול אז השלב האחרון של המשגר נועד להעניק לגוף מהירות גבוהה בכיוון ניצב לפני כדור הארץ כך שהגוף ייכנס למסלול שתוכנן עבורו.

מעבורת חלל היא כלי טיס רב פעמי המסוגל להמריא מכדור הארץ לחלל, לשהות בחלל ולנחות חזרה בכדור הארץ לשם הכנתו לשימוש חוזר. מעבורת החלל האמריקאית, הנדונה בערך זה, היא כלי הטיס הראשון בעל יכולת זו. מעבורת החלל הראשונה, הקולומביה, שוגרה לראשונה ב-12 באפריל 1981. נאס"א בנתה עד כה 5 מעבורות חלל פעילות, שביצעו ביחד מעל 100 טיסות לחלל. צוות המעבורת אינו עולה בדרך כלל על שבעה אסטרונאוטים אך הייתה לפחות משימה אחת שבה השתתפו שמונה אסטרונאוטים.
רעיונות מוקדמים
הראשון בעת החדשה שהעלה את הרעיון של שיגור לחלל היה ז'ול ורן בספרו הבדיוני מהארץ לירח שיצא לאור בשנת 1865. בספר תיאר שלושה אנשים הנורים לעבר הירח בתוך קליע ענק. ורן ביצע חישובים כלליים בנוגע לירייה. חישובים אלו היו מדויקים מבחינה בליסטית אך התעלמו מהעובדה שאף אדם לא יוכל לעמוד בתאוצה כה גדולה.

הראשון שהעלה את הרעיון של שימוש במנוע רקטי וכך המהירות תגדל בהדרגה ולא בבת אחת היה הסופר הצרפתי אשיל ארו בספרו "מסע לנוגה".

הסופר האנגלי הרברט ג'ורג' ולס הציע בספרו "האנשים הראשונים על הירח" שימוש בחומר המסוגל לבטל את כוח הכבידה סביבו על מנת לטוס לחלל.

עם כל זאת, הניתוח המדעי־טכנולוגי בוצע לראשונה על ידי המדען הרוסי קונסטנטין ציאולקובסקי בשנת 1903. את הניתוח פרסם במאמרו "חקר החלל החיצון באמצעות התקני תגובה"[1] בו פרסם גם את נוסחת ציאולקובסקי.

רובר אנו־פלטרי הציע בשנת 1920 להשתמש באנרגיה גרעינית לשם שיגור לחלל.

נסיונות ראשוניים
רוברט גודרד פרסם בשנת 1919 מאמר בשם "שיטת הגעה לגבהים קיצוניים"[2] בו מסביר כי פיתח שיטה לשימוש בזרימת דה־לאוואל ברקטות המונעות בדלק נוזלי ושיפר אותה עד־כדי־כך שניתן להשתמש בה לשיגור לחלל ולמסע בין־כוכבי. הוא אף הוכיח במעבדה שרקטות יפעלו בריק החלל, בניגוד לדעתם של מדענים אחרים בני תקופתו. למאמר זה הייתה השפעה מרובה על ורנר פון בראון והרמן אוברט שהיו דמויות מפתח בפיתוח השיגור והטיסה לחלל.

הטיל הראשון שהגיע לחלל היה טיל ה־V-2 הגרמני שהגיע לגובה של 189 ק"מ במהלך שיגור ניסוי ביוני 1944.

המרוץ לחלל
ספוטניק 1 (ברוסית: 1 Спутник, בתרגום לעברית: לוויין 1) היה הלוויין הראשון בחלל. הוא שוגר במסגרת תוכנית ספוטניק על ידי ברית המועצות, באמצעות משגר מדגם R-7. ספוטניק שוגר ב-4 באוקטובר 1957, והיווה אבן פינה להאצת המירוץ לחלל בין ארצות הברית וברית המועצות. הלוויין פעל כשלושה שבועות, עד שהסוללות שהיו בתוכו דעכו. בשלב זה ספוטניק החל לאבד גובה, עד שבסופו של דבר הוא נכנס לאטמוספירה ונשרף ב-3 בינואר 1958.

ווסטוק 1 (ברוסית : Восто́к, "מזרח") הייתה הטיסה המאוישת הראשונה לחלל. כחלק מתוכנית ווסטוק, ווסטוק 1 שוגרה ב-12 באפריל 1961, כשהיא נושאת את הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין. זו הייתה הפעם הראשונה בה אדם שייט מעבר לאטמוספירה, והפעם הראשונה בה אדם שהה במסלול סביב כדור הארץ.
כשלונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף ששיגור לוויינים לחלל מתבצע באופן תדיר החל משנת 1957, עדיין נכשלים מעת לעת שיגורים של לוויינים וחלליות. דוגמה לכישלונות מסוג זה:

הפעלתו הראשונה של משגר הלוויינים אריאן 5, ב-4 ביוני 1996, הסתיימה בהשמדה עצמית 40 שניות לאחר שהחלה, כתוצאה מבאג בתוכנת הניווט של המשגר.
מתוך תשעה שיגורים של לוויינים ישראליים מסדרת "אופק" באמצעות משגר הלוויינים שביט, נכשלו שני שיגורים.

משגר לוויינים וחלליות

משגר לוויינים וחלליות, או בקיצור משגר הוא עצם בעל מנוע רקטי שמשמש לשיגור לוויינים או חלליות לחלל. השיגור עצמו מתבצע מכן שיגור. בעברית מקובל לכנות משגר גם בכינוי "טיל" או "רקטה" ובאנגלית מקובל לקרוא לו "Rocket".

בדרך כלל, המשגר הוא טיל רב-שלבי המאפשר להגיע למהירויות גבוהות. השלבים שסיימו את פעולתם מנותקים מהמשגר ונופלים. כאשר מדובר בלוויין אז השלב האחרון של המשגר נועד להעניק ללוויין מהירות גבוהה בכיוון משיק לפני כדור הארץ (אבל בגובה שהוא בגבול העליון של האטמוספירה של כדור הארץ) כך שהלוויין ייכנס למסלול שתוכנן עבורו.

ישראל נמנית עם המדינות המעטות שלהן יש יכולת שיגור לוויינים, באמצעות משגר לוויינים בשם שביט. משגר זה משמש לשיגורם של לוויינים צבאיים למסלול נמוך. לווייני תצפית אזרחיים שיוצרו בישראל שוגרו עד כה בידי רוסיה.

אף ששיגור לוויינים לחלל מתבצע משנת 1957, עדיין נכשלים מעת לעת שיגורים של לוויינים וחלליות. כישלונות אחדים:

הפעלתו הראשונה של משגר הלוויינים אריאן 5, ב-4 ביוני 1996, הסתיימה בהשמדה עצמית 40 שניות לאחר שהחלה, כתוצאה מבאג בתוכנת הניווט של המשגר.
מתוך עשרה שיגורים של לוויינים ישראליים מסדרת "אופק" נכשלו שני שיגורים.
משגרים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשגר סויוז הוא מנוע רב-שלבי בעל מנוע דלק נוזלי, אשר שימש את ברית המועצות בתוכנית סויוז ועדיין משמש לשיגור חלליות מטען "פרוגרס" לתחנת החלל הבינלאומית ולשיגורים מסחריים של חברת "סטארסם". משגר סויוז הוצג בשנת 1966 כפיתוח של משגר הווסטוק, שפותח מהטיל הבליסטי הביניבשתי R-7. סויוז נחשב למשגר המוצלח ביותר עד כה. דגמים שונים של המשגר סויוז שוגרו למעלה מ-850 פעם לחלל, יותר מכל משגר אחר. למרות תכנונו הנחשב מיושן כיום הוא מצטיין במחיר זול ואמינות גבוהה ביותר.
המשגר סטורן 5 הוא משגר רב שלבי בעל מנוע דלק נוזלי ממשפחת משגרי סטורן, אשר שימש את נאס"א בתוכנית אפולו וסקיילאב. זהו הדגם הגדול ביותר שיוצר במשפחת משגרי סטורן והגדול ביותר שיוצר אי פעם. למשגר שלושה שלבים. השלב הראשון, הונע על ידי חמישה מנועי F-1 בעלי דחף של 700 טון כל אחד אשר פועלים על דלק מסוג RP-1. השלב השני, הונע על ידי חמישה מנועי J-2 בעלי דחף של 102 טון כל אחד למשך 500 שניות והפועלים על מימן נוזלי. השלב השלישי והאחרון, הונע על ידי מנוע J-2 בודד שהורכב על תושבת המאפשרת ניהוג. סטורן 5 הוא המשגר היחיד אי פעם שלא נכשל בעת שיגור. נאס"א שיגרה 13 טילי סטורן 5 בין השנים 1967 ו-1973.

משגרי לוויינים וחלליות
בשימוש
פאלקון 9 • דלתא 2 • דלתא 4 • אריאן 5 • אטלס 5 • סויוז • שביט • פרוטון • זניט • פגאסוס • טאורוס • PSLV • GSLV • נרו 1 • צ'אנג ז'נג • צ'אנג ז'נג 5 • סאפיר • H-II B • אונחה • סימורג • אנטרס • וגה • אנגרה טיל השיגור פרוטון

יצאו משימוש-* סטורן 5 • סטורן 1 • סטורן IB • סטורן INT-21 • ליטל ג'ו • אריאן 1 • אריאן 4 • רדסטון • דלתא 3 • R-7 סמיורקה • N-1 • ווסטוק • ווסחוד • ואנגארד • יופיטר סי • תור-אייבל • תור-אייבלסטאר • תור-אג'ינה • תור-בורנר • תור-דלתא • תור DSV-2 • תור DSV-2U • תוראד-אג'ינה • ג'ונו 2 • אטלס • טיטן 2 • אטלס A • אטלס B • אטלס C • אטלס D • אטלס E/F • אטלס G • אטלס H • אטלס 1 • אטלס 2 • אטלס 3 • אטלס-אייבל • אטלס-אג'ינה • אטלס-קנטאור • אטלס LV-3B • אטלס SLV-3 • טיטן 3A • טיטן 3B • טיטן 3C • טיטן 3D • טיטן 3E • טיטן 34D • טיטן 23G • טיטן 3 (מסחרי) • טיטן 4 • דלתא A • דלתא B • דלתא C • דלתא D • דלתא E • דלתא G • דלתא J • דלתא L • דלתא M • דלתא N • דלתא 0100 • דלתא 1000 • דלתא 2000 • דלתא 3000 • דלתא 4000 • דלתא 5000 • פאלקון 1

בפיתוח פאלקון כבד • SLS

פיתוחם בוטל ארס 1 • ארס 5 • K-1



נערך לאחרונה על-ידי satworld בתאריך Fri Sep 08, 2017 5:27 pm, סך-הכל נערך 10 פעמים

https://www.satworld.org

satworld

satworld
Admin

Small satellites, miniaturized satellites, or smallsats, are satellites of low mass and size, usually under 500 kg (1,100 lb). While all such satellites can be referred to as "small", different classifications are used to categorize them based on mass. Satellites can be built small to reduce the large economic cost of launch vehicles and the costs associated with construction. Miniature satellites, especially in large numbers, may be more useful than fewer, larger ones for some purposes – for example, gathering of scientific data and radio relay. Technical challenges in the construction of small satellites may include the lack of sufficient power storage or of room for a propulsion system.
One rationale for miniaturizing satellites is to reduce the cost: heavier satellites require larger rockets with greater thrust that also has greater cost to finance. In contrast, smaller and lighter satellites require smaller and cheaper launch vehicles and can sometimes be launched in multiples. They can also be launched 'piggyback', using excess capacity on larger launch vehicles. Miniaturized satellites allow for cheaper designs as well as ease of mass production.

The Smallest Satellite In Space




מינהלת החלל במפא''ת והתעשייה האווירית שיגרו ב2016-13.9 בשעה 17:40 את לוויין התצפית 'אופק 11' לחלל. השיגור בוצע באמצעות משגר לוויינים מסוג 'שביט', משדה ניסויים במרכז הארץ.

צפו: שני ננו-לוויינים ישראליים למטרות מחקר שוגרו בהצלחה לחלל
הלוויינים הזעירים שוגרו מהודו על גבי משגר הכולל מספר שיא של 104 לוויינים, וישמשו למטרות מחקר תופעות אקלים וניסויים רפואיים. אחד מהם, הננו-לוויין BGUSAT ששוגר במסגרת מחקר של אוניברסיטת בן גוריון, הוא בגודל קרטון חלב ומשקלו כחמישה קילוגרמים

[You must be registered and logged in to see this link.]
ציטוט מתוך וואלה :

שני לוויינים ישראליים אזרחיים שוגרו הבוקר (רביעי) בהצלחה מהודו. הלוויינים, נישאים על גבי משגר סוכנות החלל ההודית הכולל מספר שיא של 102 לוויינים נוספים מרחבי העולם, ישמשו למטרות מחקר תופעות אקלים וניסויים רפואיים.

הלוויינים פותחו בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל ושוגרו על גבי משגר PSLV תוצרת הודו מהאי שריהריקוטה בדרום המדינה. אחד מהם הוא ננו-לוויין בשם BGUSAT (ראשי תיבות Ben-Gurion University of the Negev Satellite) – פרויקט משותף של התעשייה האווירית ומשרד המדע, ששוגר במסגרת משימה מדעית של אוניברסיטת בן גוריון. הוא שוקל חמישה קילוגרמים וגודלו מעט יותר מקרטון חלב - 30 סנטימטרים על עשרה ס"מ.
הננו-לוויין הישראלי מצויד במצלמות לניטור שינויי אקלים ובמערכת בקרה, שמאפשרת בחירה של אזורי הצילום והמחקר. הוא יאפשר לחוקרים לקבל תמונות באיכות גבוהה, תמונות שבעבר נאלצו החוקרים לרכוש מלוויינים זרים בעלות גבוהה. סוכנות החלל הישראלית הקצתה סכום של כמיליון שקלים למימון מחקרים על בסיס התמונות שיגיעו מהלוויין. תחנת קרקע ייעודית לקליטת התמונות הוקמה באוניברסיטת בן גוריון במטרה לאפשר לסטודנטים ולחוקרים לקבל את הנתונים ולנתחם.

ה-BGUSAT כולל מחשב ייעודי שפותח על ידי מהנדסי התעשייה האווירית עבור ננו-לוויינים. מהודעת החברה עולה כי הננו-לווין משלב שבב ייחודי שפותח על ידי "רמון צ'יפס", ובעל יכולות מחשוב דומות לאלו של מחשבי הלוויינים הגדולים. מחשב זה ישולב גם בלווייני פרויקט סמסון. "מדובר בפרויקט של תעשייה אווירית עם הטכניון: שלושה ננו-לווינים שיטוסו בטיסת מבנה במרחק של עשרות קילומטרים זה מזה, ויחד הם יעבדו כמו אנטנה גדולה לאכן שיגורי מצוקה של כלי טיס וכלי תעופה. אין לי ספק כי ההתקדמות הישראלית בתחום הננו-לוויינים תוביל בעתיד לתחום התקשורת, תצפית, ממסר ועוד",
[You must be registered and logged in to see this image.]

הלוויין הישראלי הנוסף ששוגר הוא של חברת SpacePharma, שפיתחה ננו-לווין ראשון ובו מעבדה עם ארבעה ניסויים הנשלטים על ידי אפליקציה באחריות החוקרים. הנתונים מהניסויים משוגרים חזרה לכדור הארץ, והחוקרים יכולים לצפות בהם בזמן אמת ולשלוט בהם באמצעות הסמארטפון.

[You must be registered and logged in to see this link.]

Nanosats are go!

Small satellites: Taking advantage of smartphones and other consumer technologies, tiny satellites are changing the space business

Nanosatellites for low-cost space flight
[You must be registered and logged in to see this link.]
[You must be registered and logged in to see this image.]

Another major reason for developing small satellites is the opportunity to enable missions that a larger satellite could not accomplish, such as:

Constellations for low data rate communications
Using formations to gather data from multiple points
In-orbit inspection of larger satellites
University-related research

The nanosatellite and microsatellite segments of the satellite launch industry have been growing rapidly in recent years, and was based on the Spanish low cost manufacturing for Commercial and Communication Satellites from the 1990s. Development activity in the 1–50 kg (2.2–110.2 lb) range has been significantly exceeding that in the 50–100 kg (110–220 lb) range.[2]

In the 1–50 kg range alone, there were fewer than 15 satellites launched annually in 2000 to 2005, 34 in 2006, then fewer than 30 launches annually during 2007 to 2011. This rose to 34 launched in 2012, and 92 launched in 2013.[2]

European analyst Euroconsult projects more than 500 smallsats being launched in the years 2015–2019 with a market value estimated at US$7.4 billion.[3]

By mid-2015, many more launch options had become available for smallsats, and rides as secondary payloads had become both greater in quantity and with the ability to schedule on shorter notice.[4]


Classification groups[edit]

Three microsatellites of Space Technology 5
Small satellites[edit]
The term "small satellite",[2] or sometimes "minisatellite", often refers to an artificial satellite with a wet mass (including fuel) between 100 and 500 kg (220 and 1,100 lb),[5][6] but in other usage has come to mean any satellite under 500 kg (1,100 lb).[3]

Satellite examples: Demeter, Essaim, Parasol, Picard, Microscope, Taranis, Elisa, Smese, SSOT, Smart-1, Spirale.

Small satellite launch vehicle[edit]
Although smallsats have traditionally been launched as secondary payloads on larger launch vehicles, there are a number of companies currently developing launch vehicles specifically targeted at the smallsat market. In particular, the secondary payload paradigm does not provide the specificity required for many small satellites that have unique orbital and launch-timing requirements.[7]

Companies planning small sat launch vehicles include:

Virgin Orbit's LauncherOne (100 kg)[8][9]
Rocket Lab's Electron (150 kg)[10]
PLD Space (150 kg) [11]
Microsatellites[edit]
The term "microsatellite" or "microsat" is usually applied to the name of an artificial satellite with a wet mass between 10 and 100 kg (22 and 220 lb).[2][5][6] However, this is not an official convention and sometimes those terms can refer to satellites larger than that, or smaller than that (e.g., 1–50 kg (2.2–110.2 lb)).[2] Sometimes designs or proposed designs from some satellites of these types have microsatellites working together or in a formation.[12] The generic term "small satellite" or "smallsat" is also sometimes used,[8] as is "satlet".[13]

Examples: Astrid-1 and Astrid-2,[citation needed] as well as the set of satellites currently announced for LauncherOne (below).[8]

Microsatellite launch vehicle[edit]
A number of commercial and military-contractor companies are currently developing microsatellite launch vehicles to perform the increasingly targeted launch requirements of microsatellites. While microsatellites have been carried to space for many years as secondary payloads aboard larger launchers, the secondary payload paradigm does not provide the specificity required for many increasingly sophisticated small satellites that have unique orbital and launch-timing requirements.[7]

In July 2012, Virgin Galactic announced LauncherOne, an orbital launch vehicle designed to launch "smallsat" primary payloads of 100 kg (220 lb) into low-Earth orbit, with launches projected to begin in 2016. Several commercial customers have already contracted for launches, including GeoOptics, Skybox Imaging, Spaceflight Services, and Planetary Resources. Both Surrey Satellite Technology and Sierra Nevada Space Systems are developing satellite buses "optimized to the design of LauncherOne".[8] Virgin Galactic has been working on the LauncherOne concept since late 2008,[9] and, as of 2015, is making it a larger part of Virgin's core business plan as the Virgin human spaceflight program has experienced multiple delays as well as a fatal accident in 2014.[14]

In December 2012, DARPA announced that the Airborne Launch Assist Space Access program would provide the microsatellite rocket booster for another DARPA program that is intending to release a "constellation of 24 micro-satellites (~20 kg (44 lb) range) each with 1-meter imaging resolution."[15] The program was cancelled in December 2015.[16]

In April 2013, Garvey Spacecraft was awarded a US$200,000 contract to evolve their Prospector 18 suborbital launch vehicle technology into an orbital nanosat launch vehicle capable of delivering a 10 kg (22 lb) payload into a 250 km (160 mi) orbit to an even-more-capable clustered "20/450 Nano/Micro Satellite Launch Vehicle" (NMSLV) capable of delivering 20 kg (44 lb) payloads into 450 km (280 mi) circular orbits.[17]

The Boeing Small Launch Vehicle is an air-launched three-stage-to-orbit launch vehicle concept aimed to launch small payloads of 45 kg (100 lb) into low-Earth orbit. The program is proposed to drive down launch costs for U.S. military small satellites to as low as US$300,000 per launch ($7,000/kg) and, if the development program was funded, as of 2012 could be operational by 2020.[18]

The Swiss company Swiss Space Systems (S3) has announced plans in 2013 to develop a suborbital spaceplane named SOAR that would launch a microsat launch vehicle capable of putting a payload of up to 250 kg (550 lb) into low-Earth orbit.[19]

The Spanish company PLD Space born in 2011 with the objective of developing low cost launch vehicles called ARION-1 and ARION-2 with the capacity to place up to 150 kg (330 lb) into orbit.[11]

Nanosatellites[edit]
The term "nanosatellite" or "nanosat" is applied to an artificial satellite with a wet mass between 1 and 10 kg (2.2 and 22.0 lb).[2][5][6] Designs and proposed designs of these types may be launched individually, or they may have multiple nanosatellites working together or in formation, in which case, sometimes the term "satellite swarm"[20] or "fractionated spacecraft" may be applied. Some designs require a larger "mother" satellite for communication with ground controllers or for launching and docking with nanosatellites.

With continued advances in the miniaturization and capability increase of electronic technology and the use of satellite constellations, nanosatellites are increasingly capable of performing commercial missions that previously required microsatellites.[21] For example, a 6U CubeSat standard has been proposed to enable a constellation of 35 8 kg (18 lb) Earth-imaging satellites to replace a constellation of five 156 kg (344 lb) RapidEye Earth-imaging satellites, at the same mission cost, with significantly increased revisit times: every area of the globe can be imaged every 3.5 hours rather than the once per 24 hours with the RapidEye constellation. More rapid revisit times are a significant improvement for nations performing disaster response, which was the purpose of the RapidEye constellation. Additionally, the nanosat option would allow more nations to own their own satellite for off-peak (non-disaster) imaging data collection.[21]

Example satellites: ExoCube (CP-10)

Nanosatellite developers and manufacturers include GomSpace, NanoSpace, Spire,[22] Surrey Satellite Technology,[23] NovaWurks,[24] Dauria Aerospace[25] and Planet Labs.[23]

Nanosat market[edit]
In the ten years of nanosat launches prior to 2014, only 75 nanosats were launched. Launch rates picked up substantially when in the three-month period from November 2013–January 2014 94 nanosats were launched.[23]

One challenge of using nanosats has been the economic delivery of such small satellites to anywhere beyond low-Earth orbit. By late 2014, proposals were being developed for larger spacecraft specifically designed to deliver swarms of nanosats to trajectories that are beyond Earth orbit for applications such as exploring distant asteroids.[26]

By June 2014, more than 1,000 nanosats were projected to be launched by 2019,[23] and in 2017 BIS Research released a market report estimating that the global market for nanosatellites may reach US$6.35 billion by 2021, increasing at a compound annual growth rate of nearly 38% between 2017 and 2021.[27]

Nanosatellite launch vehicle[edit]
With the emergence of the technological advances of miniaturization and increased capital to support private spaceflight initiatives in the 2010s, several startups have been formed to pursue opportunities with developing a variety of small-payload Nanosatellite Launch Vehicle (NLV) technologies.

NLVs proposed or under development include:

Virgin Orbit LauncherOne upper stage, intended to be air-launched from WhiteKnightTwo similar to how the SpaceShipTwo spaceplane is launched.[23][28]
Ventions Nanosat upper stage.[29]
Nammo/Andøya North Star (polar orbit-capable launcher for a 10 kg (22 lb) payload)[30]
As of April 2013, Garvey Spacecraft is evolving their Prospector 18 suborbital launch vehicle technology into an orbital nanosat launch vehicle capable of delivering a 10 kg (22 lb) payload into a 250 km (160 mi) orbit.[17]
Generation Orbit is developing an air-launched rocket to deliver both nanosats and sub-50 kg microsats to low Earth orbit.[23]
NASA launched three satellites on 21 April 2013 based on smart phones. Two phones use the PhoneSat 1.0 specification and the third used a beta version of PhoneSat 2.0[31]
ISRO launched 14 nanosatellites on 22 June 2016, 2 for Indian universities and 12 for the United States under the Flock-2P program. This launch was performed during the PSLV-C34 mission.
ISRO launched 103 nanosatellites on 15 February 2017. This launch was performed during the PSLV-C37 mission.[32]



נערך לאחרונה על-ידי satworld בתאריך Fri Sep 08, 2017 3:23 pm, סך-הכל נערך 4 פעמים

https://www.satworld.org

satworld

satworld
Admin

Picosatellites[edit]
The term "picosatellite" or "picosat" (not to be confused with the PicoSAT series of microsatellites) is usually applied to artificial satellites with a wet mass between 0.1 and 1 kg (0.22 and 2.2 lb),[5][6] although it is sometimes used to refer to any satellite that is under 1 kg in launch mass.[2] Again, designs and proposed designs of these types usually have multiple picosatellites working together or in formation (sometimes the term "swarm" is applied). Some designs require a larger "mother" satellite for communication with ground controllers or for launching and docking with picosatellites. The CubeSat design, with approximately 1 kilogram (2.2 lb) mass, is an example of a large picosatellite (or minimum nanosat).[citation needed]

Picosatellites are emerging as a new alternative for do-it-yourself kitbuilders. Picosatellites are currently commercially available across the full range of 0.1–1 kg (0.22–2.2 lb). Launch opportunities are now available for $12,000 to $18,000 for sub-1 kg picosat payloads that are approximately the size of a soda can.[33]

Femtosatellites[edit]
The term "femtosatellite" or "femtosat" is usually applied to artificial satellites with a wet mass between 10 and 100 g (0.35 and 3.5 oz).[2][5][6] Like picosatellites, some designs require a larger "mother" satellite for communication with ground controllers.

Three prototype "chip satellites" were launched to the ISS on Space Shuttle Endeavour on its final mission in May 2011. They were attached to the ISS external platform Materials International Space Station Experiment (MISSE-8) for testing.[34] In March 2014, the nanosatellite KickSat was launched aboard a Falcon 9 rocket with the intention of releasing 104 femtosatellite-sized chipsats, or "Sprites".[35][36] ThumbSat is another project intending to launch femtosatellites in 2016.[37]

Small satellites usually require innovative propulsion, attitude control, communication and computation systems.

Larger satellites usually use monopropellants or bipropellant combustion systems for propulsion and attitude control; these systems are complex and require a minimal amount of volume to surface area to dissipate heat. These systems may be used on larger small satellites, while other micro/nanosats have to use electric propulsion, compressed gas, vaporizable liquids such as butane or carbon dioxide or other innovative propulsion systems that are simple, cheap and scalable.

Small satellites can use conventional radio systems in UHF, VHF, S-band and X-band, although often miniaturized using more up-to-date technology as compared to larger satellites. Tiny satellites such as nanosats and small microsats may lack the power supply or mass for large conventional radio transponders, and various miniaturized or innovative communications systems have been proposed, such as laser receivers, antenna arrays and satellite-to-satellite communication networks. Few of these have been demonstrated in practice.

Electronics need to be rigorously tested and modified to be "space hardened" or resistant to the outer space environment (vacuum, microgravity, thermal extremes, and radiation exposure). Miniaturized satellites allow for the opportunity to test new hardware with reduced expense in testing. Furthermore, since the overall cost risk in the mission is much lower, more up-to-date but less space-proven technology can be incorporated into micro and nanosats than can be used in much larger, more expensive missions with less appetite for risk.

https://www.satworld.org

satworld

satworld
Admin

שביט, משגר לוויינים
[You must be registered and logged in to see this image.]


שביט הוא משגר לוויינים מתוצרת ישראל, המורכב במפעל מלמ של התעשייה האווירית. המשגר כולל שלושה חלקים, כולם מונעים בדלק מוצק, לשיגור בשלושה שלבים. בשלב הראשון של הטיסה מופעלים שני אמצעי ניהוג למשגר: הראשון הוא שליטה בכיוון המדויק של פליטת הסילון מהחלק התחתון של השלב (מה שקרוי גם ניהוג וקטורי). אפשר לומר שפליטת הסילון לכיוון מסוים מניעה את המשגר אל הכיוון הנגדי. אמצעי הניהוג השני הוא כנפונים המחוברים למשגר ומכוונים אותו, כמו היגוי של מטוס. פיתוח המשגר התחיל ב-1983, והוא נכנס לשימוש ב-1988, עם שיגור הלוויין "אופק 1". מאז נעשו בו עוד 8 שיגורים, ש-6 מהם הסתיימו בהצלחה מלבד שניים ("אופק 4" ב-1998 ו"אופק 6" ב-2004). השיגור האחרון בשביט עד כה היה של הלוויין "אופק 10", באפריל 2014.
בניגוד לפעולת שאר משגרי הלוויינים בעולם, שביט משגר לכיוון מערב, כלומר נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ. הסיבה לכך היא שאנחנו נמצאים בישראל, שקשה מאוד למצוא בה שטחים ריקים ונרחבים מספיק. במצב כזה, בשיגור מזרחה קשת השיגור תעבור מעל אזורים מיושבים, ותסכן אותם ואת תושביהם בנפילה של שברים. בשיגור מזרחה, מסלול השיגור היה עובר גם מעל מדינות עוינות ומעל אזורים מיושבים בהן, וגם זה מצב לא רצוי. אבל שיגור מערבה הוא בעייתי: כך השביט אינו יכול להפיק תועלת ממהירות הסיבוב של כדור הארץ, שבשיגור מזרחה חוסכת מהמשגר חלק מהאנרגיה שהוא צריך להשקיע כדי להכניס את הלוויין למסלול. למעשה שיגור מערבה מעמיס על השביט ומחייב אותו להשקיע אנרגיה רבה בהכנסת הלוויין למסלול. ולמרות המגבלות האלו, המשגר יכול להכניס למסלול לוויין במשקל של עד 290 קילוגרם ובגרסה המשופרת – עד 350 קילוגרם. אילוצי כיוון השיגור אפילו הובילו לחדשנות ויצירתיות: כך נעשתה ישראל לחלוצת המדינות בפיתוח לוויינים קטנים וקלי משקל, המתפקדים ממש כמו לוויינים גדולים.
לקריאה נוספת:
כתבה על שיגור "אופק 9" באמצעות שביט, מתוך אתר הידען.

https://www.satworld.org

satworld

satworld
Admin

פאלקון 9
פאלקון 9
SpaceX Falcon 9 with Dragon COTS Demo 1 during static fire test.jpg
שיגור החללית דרגון לטיסת המבחן הראשונה שלה על גבי הפאלקון 9
ייעוד משגר לוויינים וחלליות
משפחה פאלקון
יצרן ספייס אקס
ארץ ייצור ארצות הברית ארצות הברית
עלות שיגור 62 מיליון $
גרסאות פאלקון 9 1.0, 1.1, FT,
היסטוריית שיגורים
סטטוס פעיל
אתרי שיגור SLC-40 בקייפ קנברל
SLC-4E, בונדנברג, LC-39A במרכז החלל קנדי
שיגורים 37
הצלחות 35
כשלונות 1[1]
חלקיות 1[2]
שיגור ראשון 4 ביוני 2010
שיגור אחרון 5 ביולי 2017
מטענים ידועים החללית דרגון
יכולת
מטען ל־LEO גרסה רגילה: 22,800 ק"ג
מטען ל־GTO 8,300 ק"ג
[הצגה]מידע נוסף
פאלקון 9 (באנגלית: Falcon 9) הוא משגר לוויינים וחלליות פרי פיתוח של החברה הפרטית ספייס אקס. המשגר נקרא פאלקון 9 על שם תשעת המנועים שבשלב הראשון שלו.

זהו משגר גדול וכבד. גובהו הוא 70 מטרים (בגרסתו האחרונה), והוא מיועד לשגר לוויינים למסלול נמוך, בינוני ולמסלול גיאוסינכרוני, וכן חלליות מטען בלתי מאוישות וחלליות מאוישות, בעיקר אל תחנת החלל הבינלאומית הנמצאת במסלול לווייני נמוך. המשגר דומה ביכולת הנשיאה שלו למשגרים דלתא 4 ואריאן 5.

תוכן עניינים [הסתרה]
1 דגמים
2 שיגור חללית מאוישת
3 אירועים מיוחדים
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים
דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה פיתחה במהלך השנים מספר דגמים, כאשר כל אחד מהם חזק יותר ויעיל יותר מקודמו:

פאלקון 9 1.0, ממנו שוגרו 5 רקטות בין השנים 2010–2013.
פאלקון 9 1.1, ששיפר משמעותית את הביצועים של המשגר, ואפשר ניסויי נחיתה. ממנו שוגרו 15 רקטות בין השנים 2013–2016.
פאלקון 9 FT, שהביא עוד שיפור משמעותי בביצועיו של המשגר וביכולות הנחיתה. דגם זה הוא הדגם הפעיל נכון לשנת 2017.
כמו כן, מתוכנן דגם בשם פאלקון כבד, שיוכל לשגר מטען של עד 63 טון למסלול נמוך, ו־27 טון למעבר למסלול גאוסטציונרי.

מחיר השיגור של לוויינים בדגם הרגיל הוא כ־62 מיליון דולר, ובדגם הכבד (שעודו בפיתוח) הוא צפוי להיות כ־90 מיליון דולר. מחירים אלה הם תחרותיים במיוחד לעומת חלופות שיגור אחרות (מחירו של דלתא 4, לדוגמה, הוא כ־120 מיליון דולר). קיימת מגמה להגדיל את משקלם של לווייני תקשורת, וכניסתו לשוק המשגרים של פאלקון 9 היה גורם מעורר בשוק השיגורים וגרר הוזלה במחיר השיגור של טילים נוספים.

שיגור חללית מאוישת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת חוזה שנחתם עם נאס"א, עוסקת החברה בפיתוח חללית מאוישת בשם דרגון 2, אשר תוכל להעלות צוות בן שבעה אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית. החללית תשוגר לחלל באמצעות המשגר פאלקון 9. השיגור המאויש הראשון של החללית דרגון 2 מתוכנן לאמצע שנת 2018.

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2008 נערך ניסוי סטטי למנועי השלב הראשון.
במרץ 2010 נערך ניסוי סטטי קצר בו הופעלו מנועי השלב הראשון על כן השיגור - עליו הוצב הטיל המיועד לשיגור.
ב־4 ביוני 2010, לאחר דחיות מרובות, שוגר בהצלחה, המשגר לטיסת הבכורה. פאלקון 9 הכניס מטען דמה למסלול סביב כדור הארץ.[3]
ב־8 בדצמבר 2010 שוגר פאלקון 9 בפעם השנייה לחלל, כשהוא נושא את החללית דרגון, אף היא מפיתוח החברה, למשימתה הראשונה במסגרת תוכנית COTS. השיגור עבר בהצלחה מלאה.
ב־22 במאי 2012, לאחר דחיות רבות, שוגר הפאלקון 9 למשימתו השלישית כשעל גביו חללית הדרגון, ששוגרה למשימתה השנייה במסגרת תוכנית COTS, במהלכה עגנה תחנת החלל הבינלאומית.
ב־8 באוקטובר 2012 שוגר הפאלקון 9 כשבראשו חללית דרגון למשימת CRS-1, משימת השירות המבצעית הראשונה של הדרגון אל תחנת החלל הבינלאומית. למרות כשל בשלב הראשון של המשגר וכיבוי אחד ממנועיו בזמן השיגור, הצליח המשגר להכניס את חללית הדרגון בהצלחה למסלול הרצוי.
ב־28 ביוני 2015 התפוצץ המשגר באוויר יחד עם מטען שיועד לתחנת החלל הבינלאומית, זמן קצר לאחר שיגורו[4]
ב־21 בדצמבר 2015 בוצע שיגור מוצלח של הפאלקון 9 ולראשונה, השלב הראשון הונחת בהצלחה בחזרה לקרקע.[5]
ב־8 באפריל 2016 בוצע שיגור מוצלח של הפאלקון 9 ולראשונה, השלב הראשון הונחת בהצלחה על ארבה באוקיינוס האטלנטי.[6]
ב־1 בספטמבר 2016 התפוצץ המשגר בזמן ניסוי סטטי. הלוויין הישראלי שנשא, עמוס 6, הושמד בפיצוץ.[7]
ב־30 במרץ 2017, בוצעו שיגור ונחיתה ראשונים של משגר ששוגר ונחת בעבר, עם הלוויין SES 10.
עוד טרם ביצוע טיסת ניסוי של המשגר, חתמה החברה חוזים עם מפעילי לווייני תקשורת שונים, ובהם חברת חלל תקשורת הישראלית, מפעילת לוויינים מארגנטינה, חברת EADS אסטריום וחברת ביגלו אירוספייס. זאת בנוסף לחוזי שיגור שנחתמו מול נאס"א, לצורך אספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

https://www.satworld.org

חזרה למעלה  הודעה [עמוד 1 מתוך 1]

Permissions in this forum:
אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה