משה סילמן הבעיר את עצמו בהפגנת יום השנה למאבק החברתי ב-14/7/12 ונפטר ששה ימים לאחר מכן. משה התאבד במחאה על מדיניות אנטי-חברתית של ממשלות ישראל. ממשלת ישראל התנערה מהאשמותיו כשטענה שזוהי טרגדיה אישית.
זהו ויכוח המהווה בסיס לכל המאבק החברתי - האם אנחנו בודדים שנלחמים על חיינו, בין הצלחות אישיות לטרגדיות פרטיות? או חברה בעלת ערכים, רשת בטחון חברתית, כזו שדואגת לנזקקים ומהווה רקמה אנושית? האם יש קשר בין תשלום המסים של משה בשנות ה-80 וה-90 למען חינוך ילדים לא שלו או למען קצבאות לקשישים, לבין מערכת שתגן עליו כאשר יזדקק לה?
משה ידע כי הוא לא המקרה היחיד של מצוקה כלכלית, ונאבק למען צדק חברתי לכולם. המסר שהעביר כשהבעיר את עצמו הוא קריאה להתעוררות חברתית, מפני שכולנו תלויים אחד בשני.