אינדקס
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%A8%D7%A6%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%A0%D7%A8%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%AA
הרקע להקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הוקם ב-1998 ביוזמתה של אורה ברז אשר בתה, תמר ברז נרצחה ב-17 בספטמבר 1997. הארגון מורכב מבני משפחה שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מרצח: הורים, אחים, בני זוג וילדים.
בעשרים וחמש השנים האחרונות חלה עליה במקרי הרצח במדינת ישראל. על פי הנתונים של המשטרה ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1] המספר הממוצע של עשר שנים האחרונות הוא בסביבות 160 מקרי רצח בשנה.
אובדן בן משפחה כתוצאה מרצח הוא צער שאין דומה לו. זהו סוג של אבדן שמוח ונפש של בן אדם אינם מסוגלים לקלוט ולהכיל. זהו אירוע אשר מערער את ביטחונם של כל בני משפחתו של הנרצח, את אמונם בטבע האדם ואת תפישת עולמם. אבדן אכזרי ואלים גורם לתחושת איבוד שליטה על החיים, לאבדן העצמאות וכבוד עצמי, להזדקקות בלתי פוסקת לפניות לגורמים שונים לקבלת מידע וסיוע. חרדה לשאר בני המשפחה נעשית אובססיבית. אנשים מאבדים טעם החיים, מאבדים שינה, תיאבון, ריכוז, יכולת לעבוד או ללמוד, מאבדים עניין בכל מה שהיווה מרכז חייהם לפני הרצח, הכל סביבם נראה טפל וחסר חשיבות.
בני משפחתו של הנרצח נאלצים מרגע קבלת הבשורה המרה להתמודד עם קשת רחבה של משברים ובעיות. הם אינם יכולים להרשות לעצמם "מותרות": להתרכז רק באבלם הפרטי ובהנצחת זכרו של יקירם. הם נכנסים לעולם זר ומנוכר של פשע, של רצח. אם מתמזל מזלם והרוצח נתפס, הם משקיעים מאמצים אדירים בלהבין מה קורה בחקירה במשטרה, מה קורה במהלך המשפט.
לפני שנים רבות בארצות המערב הכירו בצרכים המיוחדים של משפחות נרצחים והקימו שרותי ליווי וסיוע במימון ממשלתי חלקי אשר מופעלים על ידי אנשי מקצוע ומתנדבים שעברו הכשרה מיוחדת.
עד לשנת 2011 לא היו קיימים גופים או שירותים לליווי משפחות נרצחים ולא הוצע טיפול נפשי שהותאם לטראומה אחרי הרצח. על פי החלטת הממשלה מ-22.11.09[2] הוקמו מרכזי סיוע[3] והתחילו בפעילותם במחצית השנייה של 2011. הם כוללים: ליווי משפטי, סיוע נפשי פרטני וקבוצתי.
מטרות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידום זכויות למשפחות נרצחים באמצעות חקיקה ובאמצעות פניות למשרדי ממשלה ולגופים התנדבותיים
קידום הפעלת מרכזי סיוע למשפחות נרצחים הכוללים: ליווי וייצוג משפטי וסיוע נפשי פרטני וקבוצתי.
העלאת הצרכים המיוחדים של משפחות הנרצחים והנרצחות לתודעה הציבורית
ייזום וקידום חקיקה למניעת אלימות העלאת מאבק באלימות לסדר היום הציבורי
פעילות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פניה למשפחות נרצחים סמוך למועד הרצח, מתן תמיכה רגשית ומידע על זכויותיהן במגע עם המשטרה ובהליך המשפטי.
הפעלת קבוצת תמיכה בהנחיית מנחה מקצועי.
קידום חקיקה להורדת רמת הפשיעה והסברה בפורומים שונים על הדרכים לבלימת האלימות
http://www.murdervictims.org/
https://www.facebook.com/ilomv
הרקע להקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הוקם ב-1998 ביוזמתה של אורה ברז אשר בתה, תמר ברז נרצחה ב-17 בספטמבר 1997. הארגון מורכב מבני משפחה שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מרצח: הורים, אחים, בני זוג וילדים.
בעשרים וחמש השנים האחרונות חלה עליה במקרי הרצח במדינת ישראל. על פי הנתונים של המשטרה ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1] המספר הממוצע של עשר שנים האחרונות הוא בסביבות 160 מקרי רצח בשנה.
אובדן בן משפחה כתוצאה מרצח הוא צער שאין דומה לו. זהו סוג של אבדן שמוח ונפש של בן אדם אינם מסוגלים לקלוט ולהכיל. זהו אירוע אשר מערער את ביטחונם של כל בני משפחתו של הנרצח, את אמונם בטבע האדם ואת תפישת עולמם. אבדן אכזרי ואלים גורם לתחושת איבוד שליטה על החיים, לאבדן העצמאות וכבוד עצמי, להזדקקות בלתי פוסקת לפניות לגורמים שונים לקבלת מידע וסיוע. חרדה לשאר בני המשפחה נעשית אובססיבית. אנשים מאבדים טעם החיים, מאבדים שינה, תיאבון, ריכוז, יכולת לעבוד או ללמוד, מאבדים עניין בכל מה שהיווה מרכז חייהם לפני הרצח, הכל סביבם נראה טפל וחסר חשיבות.
בני משפחתו של הנרצח נאלצים מרגע קבלת הבשורה המרה להתמודד עם קשת רחבה של משברים ובעיות. הם אינם יכולים להרשות לעצמם "מותרות": להתרכז רק באבלם הפרטי ובהנצחת זכרו של יקירם. הם נכנסים לעולם זר ומנוכר של פשע, של רצח. אם מתמזל מזלם והרוצח נתפס, הם משקיעים מאמצים אדירים בלהבין מה קורה בחקירה במשטרה, מה קורה במהלך המשפט.
לפני שנים רבות בארצות המערב הכירו בצרכים המיוחדים של משפחות נרצחים והקימו שרותי ליווי וסיוע במימון ממשלתי חלקי אשר מופעלים על ידי אנשי מקצוע ומתנדבים שעברו הכשרה מיוחדת.
עד לשנת 2011 לא היו קיימים גופים או שירותים לליווי משפחות נרצחים ולא הוצע טיפול נפשי שהותאם לטראומה אחרי הרצח. על פי החלטת הממשלה מ-22.11.09[2] הוקמו מרכזי סיוע[3] והתחילו בפעילותם במחצית השנייה של 2011. הם כוללים: ליווי משפטי, סיוע נפשי פרטני וקבוצתי.
מטרות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידום זכויות למשפחות נרצחים באמצעות חקיקה ובאמצעות פניות למשרדי ממשלה ולגופים התנדבותיים
קידום הפעלת מרכזי סיוע למשפחות נרצחים הכוללים: ליווי וייצוג משפטי וסיוע נפשי פרטני וקבוצתי.
העלאת הצרכים המיוחדים של משפחות הנרצחים והנרצחות לתודעה הציבורית
ייזום וקידום חקיקה למניעת אלימות העלאת מאבק באלימות לסדר היום הציבורי
פעילות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פניה למשפחות נרצחים סמוך למועד הרצח, מתן תמיכה רגשית ומידע על זכויותיהן במגע עם המשטרה ובהליך המשפטי.
הפעלת קבוצת תמיכה בהנחיית מנחה מקצועי.
קידום חקיקה להורדת רמת הפשיעה והסברה בפורומים שונים על הדרכים לבלימת האלימות
http://www.murdervictims.org/
https://www.facebook.com/ilomv
