חוק המדינה קובע שכל ההוצאות של ראש הממשלה ומשפחתו, כולל בביתו הפרטי ואחזקתו, וכולל כל ההוצאות הפרטיות, הן על חשבון המדינה. המערכת המנהלית של משרד ראש הממשלה היא המופקדת על אחזקת הבתים, על אישור ההוצאות כולן ועל תשלום החשבונות. הטיעון שעמד מאחורי חוק זה אומר שעל ראש הממשלה להיות פנוי לחלוטין לטיפול בענייני המדינה ואין להסיח את דעתו ולהעסיקו בהוצאות אחזקת הבתים או בהוצאות השוטפות שלו ושל בני משפחתו הגרים אתו.
ניתן להתווכח על מידת החוכמה, או הטיפשות, של טיעון זה, וגם לגיטימי לבקר את גובה ההוצאות ואת טיבן, אך מכאן ועד למתקפה הרבתי על ראש הממשלה ועל משפחתו בגין אלה הדרך ארוכה. מתקפה זו מביאה להיפך הגמור של כוונת החוק, כי עתה ראש הממשלה, במקום שיהיה פנוי לטיפול בענייני המדינה, עסוק עד אוזניו בשאלות הרות גורל כמו בקבוקים ריקים, הוצאות ניקיון, איפור, מים ושל העסקת חשמלאי.
בלי קשר לפוליטיקה, עדיין בכל רגע נתון יש לנו רק ראש ממשלה אחד, וחבל שכך יוטרד מנושאים שאינם באמת בראש מעינינו.
אודי בוך, חיפה