צריך להבין כמה שונה נתניהו האמיתי מהפלקט החלול שמוצב מולנו. בן כספית מסביר: מדוע אני חושב שחיוני לישראל שהוא לא יהיה ראש הממשלה הבא שלה
בן כספית הוא עיתונאי בעיתון של מעריב
בפני המחאה החברתית הוא מכונה עיתונאי שחצן ועבד של אדונים :
העיתון מעריב נמצא בבעלות אלי עזור הבעלים של צארלטון בכדורגל ,ערוצי רדיו מקומנים וגם מעריב
עזור נוהג לשתף פעולה שנים ען נוני מוזס עד שלאחרונה גם מוזס מאס בעזור וזרק אותו לכל הרוחות .
עזור חצה את הקווים לטובת תמיכה ביבי ואז מוזס תפס עליו קריזה .
אחת הטעויות הנוראיות זה לבגוד בנוני מוזס הבעלים האמיתי של המדינה .
האיש ששולט בשיב מזה עשרות שנים בלעדיו לא יקום ולא יהיה דבר .
העיתון מעריב בהוראות עזור נוהג מזה שנים לכתוב כתבות קשות ולפעמים גם מכפישות נגד שרה נתניהו ועל כל דבר
בן כספית הוא העיתונאי המוביל בהתקפות חסרות התקדים על ביבי ושרה
עזור ובן כספית הפכו את שרה נתניהו לשק חבתות של ממש .
הכתבות עליה היו מגמתיות ומשפילות
חלקם היו גורמים לדמעות לכל מי שהיה קורא אותם במיוחד אם זאת אשתו של ראש ממשלה מכהן
בחוסר כבוד ובחוסר הגינות תוץ ניצול מחפיר של תפקידו עיתונאי של אדונים בן כספית תקף אישה בגיל העמידה ללא רחמים
למרות שהוא ידע שהיא סובלת סבל רב עכב תפקידה וגם ממחלה מסוימת.
בן כספית על שרה נתניהו:
אני עוקב אחרי בני הזוג נתניהו קרוב ל־25 שנה. הגברת נתניהו, או ״הבעיה״, כפי שכונתה על ידי מקורביו של ביבי בשנים הראשונות להיכרותם, מוכרת לי היטב.
בן כספית על שרה נתניהו :
לא, זה לא מקרה רגיל של אישה שמתערבת קצת בענייני בעלה או משהו דומה. מדובר באיום אסטרטגי על התנהלותו של בעלה, המשמש כראש ממשלת ישראל. מדובר באישה עם הפרעת התנהגות קשה, שמשעבדת את בעלה, את המערכות הנתונות לשליטתו ואת המדינה כולה, לרצונה, לקפריזות שלה, להתקפי הזעם שלה, לקמצנות החולנית שלה, לרדיפת ההנאות האובססיבית, להתערבות הבוטה בנושאים הרגישים ביותר, לקביעה מי ייכנס ומי לא, מי ימונה ומי לא, מי יורחק, מי יקורב ומי יוקרב, עם מי הבעל שלה רשאי להיפגש, ועם מי לא. הכל ידוע, בדוק, מוצלב, מוכח ונצור. לא רק לי. לכל מי שהיה שם. וכולם שותקים.
בן כספית על שרה נתניהו :
? האם המשטרה הייתה משיגה עד מדינה? ברור שכן. אבל כשמדובר במשפחת נתניהו, אין משטרה, אין יועץ משפטי, אין פרקליט מדינה, אין מבקר מדינה, אין כלום. כמו פרשת הבקבוקים, יש מאות פרשות. לא עשרות, מאות. שום דבר לא נחקר. מישהו מתעניין בזה, חוץ משניים־ שלושה עיתונאים רדופים ש״שונאים את ביבי״? ברור שלא.
קצרה היריעה מלתאר, לפרט ולספר במעלליה של הגברת. לו היה הדבר מסתכם בענייני קמצנות, נהנתנות, אפילו שוד קופת המדינה, דיינו. נניח, רק נניח, שאפשר היה להעלים עין. אבל ההשפעה של הגברת הזו על תהליך קבלת ההחלטות ועל ההחלטות עצמן היא דרמטית. ישירה ועקיפה, בוטה ותקיפה, על פיה יישק דבר ואף אחד, כולל ראש הממשלה המקורי לכאורה, לא יכול להמרות את פיה.
מאז ועד היום בנט לא ביקר ולו פעם אחת בבית ברחוב בלפור. מאז ועד היום בנט לא זכה לטוס עם ראש הממשלה במטוסו, גם כשמדובר היה בביקורים ממלכתיים חשובים בסין או יפן, מקומות שבהם הוא, כשר כלכלה, יכול היה למלא שליחות חשובה ליד ראש הממשלה. למה, אתם שואלים? כי המדינה הזו שייכת לשרה נתניהו. ככה היא חושבת, זה מה שהיא החליטה, וכולם מתיישרים עם זה. זו הסיבה לכך שאפילו את הנרות הריחניים בעלות של אלפי שקלים לאזכרות המופרכות לאביה אנחנו צריכים לממן.
רדיפה אישית של עיתונאים, בסגנון ארדואני, מעוררת קבס. בשנות הגלות שלו מפוליטיקה, אמר נתניהו למקורביו שהפיק לקחים וכשהוא יחזור, הוא יעשה את זה ״עם מדיה״. ובכן, יש לו עכשיו מדיה משלו, תוצרת עצמית, בסגנון צפון קוריאני ומימון אדיר מבחוץ. ועדיין, הוא ממשיך לטעון לקיפוח משווע ולעשות הכל כדי להצר את צעדיהם של עיתונאים וכלי תקשורת חופשיים.
הכתבות של בן כספית כאילו הם מוזמנות תכליתן הוא רק להכפיש נטו את שרה וביבי נתניהו
לא משנה מה ביבי יעשה הוא תמיד יצא לא טוב בכתבות של מעריב
בטח נוני מוזס נמוג מהכתבות האלה .
בטח עזור ומוזס מצחקקים על כל הכתבות של בן כספית בזמן ששרה נתניהו חוטפת קריזה של עצבים
הם תוקפים אותה בגלל שלא הצליחו לתקוף את ביבי
כי ביבי מה לעשות גדול עלהם
ואולי היא צודקת בתכלס ביבי ברמה אחת מעל כולם
ישראל קטנה עליו
אז אולי יעשה לנו טובה ויגיש מועמדות לנשיאות ארה"ב ?
בו כספית על ביבי מתוך מעריב :
אני שומע כבר שנים את דעתם של כל בכירי הליכוד על ביבי. את דעתם של כחלון, ליברמן וגדעון סער על ביבי אני מכיר בעל פה. אגב, כל השאר, גם אלה שעוד לא ברחו מביבי, חושבים אותו הדבר בדיוק. מה, כל אלה שמאלנים? הם לא. הם ישראלים שיודעים איזה נזק כבד ממיט ביבי על המדינה שלנו. הם יודעים, מקרוב, באיזה רמות של אופורטוניזם מדובר. עד כמה שונה ביבי האמיתי מהפלקט החלול, המאופר, המסורק והמלאכותי שמוצב מולנו.