אינדקס
לפני 10 שנים בערך, נמצאה בבית מלון דן פנורמה בתל אביב, גופת גבר שראשו עטוף בשקית ניילון. לא התנהלה חקירת רצח, כיוון שבמשטרת ישראל החליטו שהאיש התאבד. תיק התאבדות סגור.
זה היה מקור 2\270 של מחלקת החקירות בראשות המיסים.
אלא שבעת הקבורה התגלו חבורות בגב האיש ושתיים מציפורני ידו נמצאו תלושות כשדם רב ניגר על כף היד. ולא זו בלבד, אלא שעוד קודם נמצא שהאיש היה נתון גם לאיומים על חייו ע"י עבריינים הקשורים למשפחות הפשע, משום שהוא מלשין. מה שגרר אותו להשמיע אמירות כגון "חשפו אותי. מחר אני גווייה".
גם מי שאינו חוקר משטרה, יכול היה להבין שההתאבדות הזאת, מוטלת בספק. מאוד מוטלת בספק. אבל התיק נשאר סגור. מאוד סגור.
אחת הפעולות האחרונות של אותו "מתאבד", הייתה דיווח על אדם מתוך המערכת המעביר חומרים לעבריינים. איש מתוך המערכת שפגע בלא מעט חקירות חשובות. "המתאבד" גם נקב בשמו של האיש.
בפרשייה אחרת נחשף בכיר שקיבל שוחד מיני. כולם ידעו, אבל הבכיר קודם במעמדו. בפרשיות אחרות נמנעו מלחקור חשדות ברורים נגד משפחות פשע וגורמי פשיעה אחרים. וכל אלה עוד מתגמדים לעומת שקרים של אנשי חוק בבתי המשפט שפועלים על פי אותם שקרים.
הכול היה יכול להישאר סגור ולהישכח. אלא שלנוכח העובדות, הגישו חמישה עשר בעלי תפקידים בכירים מתוך המערכת, ובהם רואי חשבון ועורכי דין, תלונה חמורה למבקר המדינה ולוועדת המשנה בכנסת, למלחמה בשחיתויות. בתלונה שחיתויות וקשרים של אנשים מתוך המערכת עם עבריינים, שוחד מיני, מחיקת חובות לאנשי עסקים ועבריינים ועוד. ולא תלונה אחת. כמה וכמה תלונות.
אולם התלונות כולן טויחו ונסגרו. בישראל קשה מאוד לעשות למען הצדק. המערכת דורשת יציבות. יציבות בכל מחיר. גם במחיר פגיעה באנשים טובים.
שלושה עשר ממגישי התלונות נשברו ונכנעו. שניים המשיכו הלאה. קצין מודיעין בראשות המיסים, רפי רותם ומנהל מע"מ בתחנת תל אביב, שוקי משעול.
10 שנים אחר כך, היום, חי רפי רותם, המפעיל של המקור המודיעיני, בחוסר כל, ללא משפחה, ועל גבו הוא סוחב תיקים פליליים שנתפרו לו על ידי משטרת ישראל. טעם החיים של רפי רותם, הוא מלחמה מתמשכת להכרה בצדק. אלא שהמלחמה הזאת גם הרסה את חייו.
שוקי משעול מנהל מע"מ בתל אביב, קצין בדרגת רב סרן ומצטיין בשירות המדינה, נזרק הביתה ללא פיצויים וללא פנסיה שניתנה לו רק לאחר מאבק עיקש.
והמערכת המושחתת ממשיכה קדימה.
