50,000 אזרחים ישראלים חיים בנגב בכפרים שהממשלה מסרבת להכיר בקיומם, למרות שחלקם קיימים עוד מלפני קום המדינה ואחרים הועברו על ידי המדינה אל שטחיהם הנוכחיים בשנות ה-50. היעדר ההכרה שולל מהכפרים אפשרות לתוכניות מתאר (ובשל כך גם לאישורי בנייה) ותשתיות בסיסיות - ביניהן מים, חשמל, ביוב, תחבורה חינוך ובריאות. מדיניות הממשלה היא לפנות את הכפרים ולרכז את התושבים בעיירות, מבלי לאפשר לתושביהן לבחור באורח חיים כפרי חקלאי.