כל הפלסתינאים הדרוזים והבדואים בישראל ובפלסטין הם יהודים לכל דבר ההוכחות בפנים

כתבה של ניסים מוסק בערוץ 1. לפי מחקרים- גנטיים, אנרתופולוגי, היסטורי-דמוגרפי וגיאורפי-היסטורי, 80%-90% מהפלשתינאים הדרוזים והבדואים ממערב לירדן הם ממוצא של עם ישראל. לפרטים - www.the-engagement.org
For English subtitles:
https://www.youtube.com/watch?v=t3q6OK...
כל המעוניין להקים שתי מדינות או מדינה אחת לשני עמים לא יצליח בכך ורק יביא על תושבי הארץ צרות חדשות וקשות מאלו של העבר.
זאת מהסיבה הפשוטה שאין כאן שני עמים ולא ניתן יותר להנציח את הטעות באשר לזהות צאצאיהם של אנוסי ארץ ישראל. רק פתרון אחד, הפתרון הצודק עבור שני הצדדים, יתברר בסופו של דבר כמציאותי - שיבת הפלשתינאים בתהליך השבה הדרגתי לעם ישראל, ללא כפייה דתית, והקמת מדינה אחת לעם אחד - עם ישראל, בארץ ישראל המערבית השלמה.
מוצא הפלשתינאים הוא המוצא מסכסוך הדמים ומהמבוי הסתום המדיני.


במחקר רפואי וגנטי שנערך באוניברסיטת ירושלים התגלה שהגנים של הכוהנים בבית המקדש התגלו גם אצל פלסטינאים וגם אצל הדרוזים
למעשה כל הבדיקות הגנטיות אצל דרוזים שנבדקו גנטית הוכיחו מעבר לכל ספק שהם יהודים ממוצא יהודי
וכן מעל 90 אחוזים מהפלסטיניאם והבדואים בישראל הם יהודים לכל דבר  מבחינה גנטית
אצל הפלסטינאים יש גנים של כוהנים של בית המקדש
המומחם טוענים שאולצו להתאסלם אבל הם יהודים לכל דבר
עד לפני 300 שנה כל הפלסטינאים היו יהודים .
והם התאסלמו לפני 300 שנה 200 ו 100 שנה



אומרים שאפילו בית המלוכה הסעודי בבדקיות שערכו למה מנסיכי סעודיה וממלכי סעודיה הוכיחו מעבר לכל ספק שהם יהודים
ולא רק שהם יהודים חלקם צאצים של דוד המלך מבחינה גנטית .
המלך הנוכחי של סעודי שעבר בדיקה כזאת לפני עשרות שנים התגלה שהוא ממוצא יהודי והוהא נצר לשולת שלמה המלך מבחינה גנטית
בית המלוכה הסעודי שמר על כך לאורך עשרות שנים
כי הם טענו שהם יוצאי ישירים שלך הנביא מוחמד בזמן שבתכלס הגנים שלהם הם גנאים של צאצים יהודים
וחלקם אפילו כוהנים
אצל הדרוזים הבעיה יותר גדולה ויותר חמורה ב % 99 אחוזים מהבדיקות הוגח מעל לכל ספק שכל הדרוזים הם ממוצא יהודי
חלקם ממוצא של רבנים גדולים שהיו בירושלים לפני מאות שנים .




מגיני דוד, מנורות ונרות על בתים וקברים פלשתינאיים. תקציר של החלק העוסק בסימנים פיזיים של יהדות בקרב הפלשתינאים. למידע נוסף
www.the-engagement.org


הפלסטינים צאצאי בר כוכבא; ליהודים אין מוצא גנטי משותף"
http://alllies.org/blog/archives/36002



ככל שעובר הזמן מתברר יותר ויותר שהמאמצים להביא שלום לארץ ישראל דרך פתרון שתי המדינות אינם יכולים להניב כל פרי. לא עזרו ולא יעזורו שום אובמה ושום קרי. גם אם יקבלו 100 פרסי נובל לשלום.
גם מנהיגיו הצעירים יחסית של ההשמאל הישראלי לא יצליחו היכן שהזקנים המנוסים כשלו. בנושא השלום, וההסבר לכך ינתן במלואו בהמשך, הם לא יצליחו להביא שום מהפך. גם אם כבר יצליחו לבצע מהפך שלטוני, ימשיכו כבעבר להביאנו בנושא השלום רק מהפח אל הפחת.
לעומתם, מנהיגי הימין הצעירים והמבוגרים כאחת, כבר אינם מבינים מדוע העובדות כבר אינן מעניינות כיום את העולם. הם מנסים למכור לעולם שוב ושוב את אותן ההצדקות הנכונות לקיומנו, אבל אינם נותנים תשובות רציניות ואינם עושים דבר בעניין הפלשתינאי, מעבר למאמצי הישרדות בטחונית ושלטונית.התשובה המלאה לשאלה תינתן בהמשך עמוד זה (בתחתיתו במסגרת התוצאה השלישית)
התוצאה הראשונה של המצב האמור – במקום התקדמות לשלום אנו נמצאים בהידרדרות מתמשכת עם הפסקות מדי פעם, עקב היאוש מהבטחות השלום ומהשלכות סבבי האלימות השונים החוזרים מעת לעת.
הסיבה – מנהיגי השמאל ומנהיגי הימין כאחת לוקים בחובבנות ובחטא היוהרה – הם אינם טורחים ללמוד ולהכיר את היריב מקרוב ולעומק. לכן הם נכשלים חזור והיכשל.
התוצאה השניה, אותה אנו חויים בגל הפיגועים הנוכחי – תהליך אוסלו העביר את בתי הספר ביש"ע מערכת חינוך שבעיקרה היתה ירדנית או מצרית למערכת חינוך פלשתינאית. זו שוטפת את מוחות הילדים והנוער בתעמולה אנשי ישראלית ארסית. מערכת חינוך זו כבר פועלת כעשרים שנה שבמסגרתן קם דור של צעירים פלשתינאים מוסתים, תמימים וחסרי ניסיון, שקל להדליק בהם שנאה מטורפת בעזרת הסתה שיקרית של מנהיגים למיניהם. אלה הם הגורם העיקרי בגל הפיגועים הנוכחי. כאשר ביהודה ובשומרון ישנם בוגרים פלשתינאים רבים שסבלו ועדיין סובלים די והותר מנזקי הטרור ותגובות ישראל אליו, הם מרסנים את רוב הנוער שם, אך אין להם השפעה על כולם. אולם כאשר במזרח ירושלים ובקרב תושבי ישראל, הפלשתינאים לא סבלו בשום דרך המתקרבת לסבל הפלשתינאים ביש"ע, אין מי שירסן שם חלקים משמעותיים מהנוער המקומי. נוער זה מוסת השכם והערב על ידי המנהיגים הפלשתינאים, על ידי התקשורת הפלשתינאית, ובפייסבוק, שם מסית בעיקר הדור הצעיר המוסת מיש"ע.
בסקירה המלאה בהמשך כל המתעניין יוכל כאמור לקרוא את התשובה המעמיקה לשאלה: "מדוע היה ברור מראש שתהליך אוסלו היה ונשאר חסר סיכוי – כלומר כישלון ידוע מראש?" כאן בתקציר, חשוב רק לציין, שכאשר החלופה של פתרון המדינה האחת לשני העמים אינה קבילה, ובצדק רב, אצל רוב היהודים (עקב הבעיה הדמוגרפית המסוכנת, למרות התבססות המתנגדים לחלופה זו על נתונים שיקריים-מנופחים), מתבקשת השאלה המרכזית, הנראית כיום לרבים כרטורית ביותר:
האם בנסיבות הקיימות יש להסיק שהשלום אינו בר-השגה? שאין מוצא לסכסוך ולמצב המדיני? שהחרם נגד ישראל וסכנות אחרות האורבות לה ולציבור בארץ רק ילכו ויחריפו?
האם דיבורי מנהיגי איראן על כך שישראל תיהרס שלא על ידי נשק גרעיני, יש בהם ממש? האם הירידה בהיקף היצוא והחלמאות בנושא הגז אינם סימנים מדאיגים?
למרבה ההפתעה התשובה לשאלות אלו הינה: לא ולא!
אבל אם כך, כיצד ניתן להשיג שלום?
התשובה הינה, עבור רבים, אולי ההפתעה הגדולה בהיסטוריה. לכן, רבותי הנכבדים וגבירותי המכובדות, הקוראים והקוראות, אנא החזיקו חזק את כל מה שתוכלו, כדי שלא תיפלו מהאתר לשמע הדברים: עקב החשיבות הרבה של השגת שלום, ובעקבות פרסום מחקרים גנטיים בכיוון, ביצעה תנועת ההתחברות מספר מחקרים משלימים, מעמיקים ביותר, המציגים כולם יחד באופן שאינו משתמע לשני פנים, את המסקנה המפתיעה הבאה: הפלשתינאים הינם ערבים רק מבחינה תרבותית, ולעומת זאת בדמם הם אחיהם של היהודים.
רובם ככולם של הפלשתינאים ממערב לנהר הירדן הם היהודים שנשארו בארץ ישראל לאחר המרידות ברומאים והחורבן. צאצאיהם סובלים כיום מתוצאות הכיבוש הערבי שכפה על אבותיהם בדרך של אינוס, זהות ודת שרובם ככולם לא רצו בהן. המחקרים שנערכו בשטח מראים שגם כיום קיים בקרב הפלשתינאים ידע רב על מקורם היהודי-ישראלי. תנועת ההתחברות דואגת להפיץ ידע זה ליותר ויותר מתושבי הארץ. לכך מצטרפים המצב העגום כיום של העולם הערבי, כולל של רוב תושבי הרשות הפלשתינאית המושחתת, ולעומתם המצב הכלכלי המשופר ברמה עולמית של ישראל, שאינו סוד עבור רוב הפלשתינאים. זאת למרות שכבר כיום היהודים רואים שלא לעולם חוסן וגם להם דרוש שינוי ולא רק במימד הביטחוני.
במציאות האמורה, רוב הפלשתינאים המודעים למוצאם האמיתי, או אלה שמוצא זה מתברר להם והם בודקים ומעכלים את הדברים, כאשר מוצע להם לבחור בדרך של חזרה לעמם המקורי, הם תומכים בכך. זאת על אחת כמה וכמה לאחר שמתברר שהדבר יביא את השלום מיוחל כבר תקופה כה ארוכה. בחזרה לאומית זו, הנקראת "ההתחברות", מדובר בעיקר בהפיכת התרבות העברית-ישראלית-יהודית לתרבות העיקרית של הפלשתינאים שירצו בה, אבל ללא כפייה להמרת דת. כל זאת לשם יצירה, בתהליך הדרגתי, של מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל המערבית השלמה, תוך השארת הלא מצטרפים לתהליך כמיעוט ערבי קטן, ששיעורו נופל משמעותית מהשיעור כיום של ערביי ישראל בתחומי הקו הירוק.
אתר אינטרנט זה מוקדש בעיקר ליהודים שאינם מכירים את העובדות, כדי להציג בפניהם את האמת שנסתרה מעיניהם ולגרום להם להבין, שכאשר כלים כל הקיצים, יש ללכת בכיוון כה מדהים! המתנגדים חייבים להבין שהגיעה השעה שעם ישראל יקבל את הצדק המגיע לו – סילוק תוצאות הכיבוש הערבי של המולדת, והחזרת הגניבה בידי הערבים של האחים שנשארו בארץ, בדרך של השבת צאצאיהם של אנוסי ארץ ישראל לכור מחצבתם. לאחר 2000 שנות הסבל של הפליטים היהודים, על עם ישראל לקבל את זכותו המלאה והצודקת על ארץ ישראל השלמה, בשלום, בבטחון ובשפע.
דוד בן גוריון, המנהיג ההיסטורי של השמאל הישראלי, ידע רבות על המוצא האמיתי של הפלשתינאים וכבר לפני כמאה שנים ראה במוצא זה את המוצא לסכסוך בארץ ישראל! בשנת 1936 אמר בן גוריון ש-"לשום יהודי אין זכות לוותר על גרגיר חול אחד מאדמת ארץ ישראל!". ב-1956 ניסה בן גוריון להחזיר לעם ישראל את הבדואים בדרום הארץ בדרך המוצעת לעיל. משה דיין, המנהיג הצעיר והמבטיח דאז, עליו הוטלה המשימה, כשל, ובטיעון שיקרי הסתיר את כשלונו מבן גוריון, וגרם לו להתייאש. ההמשך מוכר – מנהיגיו הצעירים דאז של השמאל, דיין ורבין, הצליחו ב-1967 לגרום לכך, בין היתר, שתושבי יש"ע הצטרפו למעגל הבעייתי. מאז הבעיה רק התנפחה והסתבכה, בעיקר עכב הזנחתה או בגלל הטיפול החובבני בה.
כיום, כאשר נישיר מבטינו מן העבר אל העתיד, ונבחן לעומק את השאלה העיקרית העומדת כיום בדרכו של עם ישראל – "כיצד להשיג שלום אמיתי ובר-קיימא?" נמצא שהתשובה לכך היא שחזון השלום הינו מעשי ובהחלט ניתן למימוש. בן גוריון, אחד מגדולי המדינאים בעולם במאה העשרים, טען ש-"לחיות בארץ ישראל מבלי להאמין בניסים, הוא הבלתי מעשי". הנס עליו מדובר כאן אכן יתרחש, אבל רק אם נחזור לדרכו המקורית של בן גוריון!
כדי שהדבר אכן יקרה נדרש כיום רק נס קטן – שמנהיגי ישראל שהשלום הינו משאת נפשם, יחליטו שדרכם של הכושלים אינה דרכם!
לכל אלה הרואים בהתחברות רעיון הזוי, נצטט כאן יהודי אחר, גדול המדענים במאה העשרים – אלברט איינשטיין, שהגדיר:
"אי שפיות – לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" או בלשון פשוטה ומצומצמת יותר "אי שפיות – ליפול פעם שניה לאותו הבור"
איינשטיין השתמש בהגדרה המצומצמת מלעיל רק מכיוון שלא העלה בדמיונו הפרוע ביותר שיבוא היום בו יימצאו בישראל פוליטיקאים שיהיו כה חובבניים, עד שיטיפו במלוא המרץ לנפילה לבור שתי המדינות פעם שלישית, רביעית וחמישית.
למרות זאת לא ניתן לראות בהגדרה המצומצת מגבלה לגבי עומק דימיונו של איינשטיין, מאחר שהוא טען גם ש-"רק שני דברים הינם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ועדיין איני בטוח לגבי הראשון".
מנהיגי השמאל השואפים בתום לב ובכל לב לשלום, אך נכשלים בכך, חזור והיכשל, בכל הזדמנות, במקום להתרכז בהאשמת הפלשתינאים בהכשלת המאמץ, הם מתרכזים רוב הזמן בהאשמת הימין הישראלי בהכשלת השלום, כל זאת על מנת שהשמאל יוכל לחזור לשלטון. במציאות זאת בה גם הפלשתינאים מאשימים את ישראל בהעדר השלום, הפלשתינאים אינם צריכים להתאמץ הרבה. הרי אם יש מנהיגים ישראלים מרכזיים ורבים המאשימים את ממשלת ישראל בהכשלת השיחות, מי טוב מהם על מנת להעיד על האשם האמיתי?
התוצאה השלישית, שגם אותה אנחנו חויים כיום – את מרבית העולם חדלו כבר לעניין העובדות והאמת. ראש ממשלת קנדה היה היוצא מן הכלל. עכשיו הוא כבר ראש ממשלת קנדה היוצא. רוב התקשורת ומפלגות השלטון בעולם הפכו אנטי-ישראלים ברמות שונות. אם יש מישהו בישראל שאינו מבין את התופעה להלן ההסבר – הרי האשם בהעדר שלום כבר זוהה – ישראל. אז מה כבר משנים עוד כמה עשרות יהודים הרוגים, כאשר מאות בני אדם נהרגים מדי יום כמעט בסוריה ובעיראק ומאות אלפי פליטים מידפקים על שעריה של אירופה? את מי כבר מעניין אם אבו מאזן משקר? אם ישראל מואשמת ללא עוול בכפיה על ענייני הר הבית? אם החמאס משגר טילים נגד אזרחי ישראל?
אם לאחר כשלונו הראשון של תהליך אוסלו, הואשמו מנהיגי השמאל בפשעי אוסלו, ניתן היה לטעון לכך שפעלו בתום לב, למרות שגם על רשלנות ניתן להעניש. אבל כיום, לאחר כשלונותיהם המתרבים, הם חייבים סוף סוף להבין איזה נזק והידרדרות הם ממשיכים וגורמים כיום. זאת בנוסף לנזקי פעילותם בעבר שהתבטאו כבר בעבר ולנזקי פעולותיהם בעבר, המתבטאים בגל הפיגועים הנוכחי, כמוצג לעיל בתוצאה השניה. זכותם הגדולה הינה רצונם בשלום, אבל אין זכות זו מוחלת להם על רמת החובבנות המתמשכת ללא גבול, וכעת גם על רמת הטמטום שתוצאותיה מוצגות כאן בתוצאה השלישית. זאת כאשר אינם מוכנים כלל אפילו לבדוק חלופות לתכנית הכושלת והמזיקה בה הם דבקים בפנטיות.
לסיכום התקציר נצטט פיזיקאי יהודי גדול אחר, דוויד בוהם, שעוד ב-1980(!) כתב דברים, שכיום קשה שלא לראות את הרוח הנבואית שבהם:
"המחשבה שכל המקטעים האלה [קבוצות בני אדם] קיימים באופן נפרד, הינה אשליה. אשליה זו אינה יכולה אלא להביא לסכסוך ללא סוף ולבלבול. לאמיתו של דבר, הנסיון לחיות על פי הראייה שכל המקטעים הינם באמת נפרדים, היא בתמציתה אשר גרמה לסדרה הולכת וגדלה של משברים בוערים איתם אנו מתעמתים כיום."
הכותרות מיד בהמשך מציגות (עם הלחיצה על כל אחת מהן) סקירה מעמיקה למדי של הבעיה וההיסטוריה שלה וכן של הפתרון, הרקע לו ומשמעויותיו. כל לחיצה על כותרת תפתח לשונית נפרדת בדפדפן המכילה את קטע ההסבר הקשור בכותרת (הלשונית ניתנת למחיקה עם סיום קריאתה). מובן שהקורא יכול לקרוא רק את הקטעים המעניינים אותו. בכל קטע הסבר קיימת אפשרות לבחור להתקדם לקטע העוקב לו וכך ניתן לקרוא את הסקירה כולה. הקורא שהתקציר לעיל מספיק עבורו, מוזמן לדלג מכאן הישר אל סקירות השמע של יהורם גאון בנושא, ולחומרים העוקבים לסקירות אלו. (מובן שהקורא שתוך כדי קריאת הסקירה יתברר לו שעבורו פרוט זה מעמיק יתר על המידה, מוזמן בכל שלב לדלג על יתרת הסקירה, עד לסקירות השמע הנ"ל.)
האם כל זה רציני? מה הרעיון ההזוי הזה? כיצד יתכן בכלל שהערבים הם "יהודים"?
הבעיה – סכסוך לאומי? מאבק תרבויות? מלחמת דתות? עימות ואפליה בין גזעים?
רעיון שתי המדינות- כישלון ידוע מראש
התיסבוכת שיצר רעיון שתי המדינות
הבעייתיות של הקיבעון באפשרות יחידה לפתרון הסכסוך
המסקנה – ישראל חייבת להציג פתרון חלופי קביל
הפתרון החלופי הקביל – התחברות:
פתרון ההתחברות – מרחיק לכת, אך הכרחי וצודק
האם רעיון ההתחברות בכלל מעשי?
משמעויות אזוריות ואיסטרטגיות
סקירות שמע
יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 13.8.2010) על השורשים והפתרון
יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 20.8.2010) על פניית הפלשתינאים היהודים

האם כל זה רציני? מה הרעיון ההזוי הזה? כיצד יתכן בכלל שהערבים בארץ הם "יהודים"?


אין ספק שכל הנתקל לראשונה בידיעות רציניות על מקורם היהודי של הפלשתינאים, לאחר קרוב למאה שנה של סכסוך ושנאה יוקדת בינם לבין היהודים, יתקשה להאמין שעל רקע שכזה יתכן שתיווצר עוינות כה רבה וכה ממושכת. אבל כאשר העוינות היתה עוד באיבה המציאות היתה שונה לחלוטין:
הראשונים לחשוף את זהותם של הפלשתינאים היו חוקרים גרמנים שביקרו בארץ ישראל בסמוך להתחלת התיישבות הטמפלרים ופרסמו את מסקנותיהם בשנת 1860. הקולונל קונדור מהקרן לחקר ארץ ישראל גילה עקבות של ארמית ועברית בשפת הפלאחים בארץ. בעקבותיהם נרתם ישראל בלקינד לחקר תושבי הארץ הוותיקים וכבר בשנת 1894 הטיף להכרת זהותם הישראלית ולהתקרבות אליהם. הוא אסף עדויות, רשם אותן, פרסם מאמרים ולימד ש"ה'ערבים' בארץ הם אחיהם לדם של היהודים".
דוד בן גוריון ויצחק בן צבי אימצו את הרעיון, מצאו לו תימוכין והעלו את הממצא בספר משותף, "ארץ ישראל בעבר ובהווה" אשר כתבו ב-1918. הם אזכורו את הממצא בספרם, בעיקר כדי להסביר את צידקת המפעל הציוני, אך גם מתוך תקווה שההגירה היהודית לארץ תשנה את המצב, והפלשתינאים יהפכו למיעוט בר קליטה בעם ישראל. דוד בן גוריון הקנה לנושא חשיבות גדולה והאמין שהוא המפתח לפתרון עתידי! את מאמרו משנת 1917 לבירור מוצא הפלחים מסכם בן גוריון:
"בסביבות הכרמל ובעמק השרון פוגשים בהרבה כפרים פלחין צהובי שיער וכחולי עיניים, שחזות פניהם תעיד בהם שאבותיהם באו הנה לפני מאות שנים מצפון אירופה… אך למרות רבוי התערובות הללו הרי רוב מניינם ורוב בניינם של הפלחין המוסלמים במערב ארץ ישראל משווה לפנינו טיפוס גזעי אחר וחטיבה אתנית שלמה, ואין כל ספק שבעורקיהם יזרום הרבה דם יהודי – דם אותם האיכרים היהודים, "עמי הארץ", שבחרו בצוק העיתים להתכחש לדתם ובלבד שלא יעקרו מעל אדמתם".
שנים מועטות לאחר מכן כבר ניסה דוד בן גוריון לקיים שיתוף פעולה על רקע מעמדי בין הפועלים היהודים לבין הפועלים הפלשתינאים. ד"ר ארתור רופין, שהיה ראש מחלקת ההתיישבות של ההנהגה הציונית, לא הסתיר את דעתו בנושא, בעת שהשתתף בכנס ציוני שנערך בווינה בנובמבר 1923. במסגרת הדיונים הוא התנגד נחרצות להצעה לגרום לערביי ארץ ישראל להגר, בטענה שאותם ערבים הם למעשה צאצאים של יהודי הארץ שהתאסלמו.
בן צבי השקיע רבות בחקר הנושא מבחינה אנתרופולוגית, תוך חיפוש יסודי אחר עדויות ברחבי ארץ ישראל משני צדי הירדן. בספר "אוכלוסי ארצנו", שכתב ב-1932, תיעד חלק מממצאיו. תקופת זמן לאחר מכן עוד המשיך לחקור את הנושא.
ההגירה הערבית המסיבית לארץ, שהתרחשה במקביל לעלייה היהודית, בצירוף המאורעות שערך חלק קטן מקרב הפלשתינאים נגד היהודים, הביאו להיווצרותה של שנאה רבת עוצמה בין הצדדים. באווירה זו נאלץ יצחק בן צבי לנטוש את עבודתו בנושא בשלב מוקדם יחסית. ארועי השעה הקשים, אליהם הצטרפו בהמשך מלחמת העולם, הידיעות על שואת יהודי אירופה, הפעילות להקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות, גרמו לבן צבי לעסוק בנושאים בוערים יותר. ממילא, בעקבות השואה פחת באופן ניכר הצורך להצדיק את הדרך הציונית והעיסוק בנושא דעך.
על אף הדעיכה האמורה, אחד מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים, מרטין בובר, שהיה גם אנתרופולוג ולימד באותן שנים באוניברסיטה העברית בהר הצופים, לא נטש אז את הנושא. לוחמת הלח"י, רבקה סיגל, סיפרה שבראשית הקורס ששמעה אצלו בשנת 1946 לערך, בובר טען שרוב אלה הנקראים "פלשתינאים" הם יהודים במקורם שנשארו בארץ לאחר מרד בר כוכבא. בובר הסביר כיצד למרות הרצון הרומאי לנקות את הארץ כליל מיהודיה, ולמרות שהרומאים שפכו מי ים מלוחים על שדות היהודים וגרמו להיותם בלתי ניתנים לעיבוד למשך שנים רבות, הצליחו איכרים יהודים רבים, "חוטבי עצים ושואבי מים" להתחמק מהרומאים ולהישאר בארץ עד שהרומאים התייאשו והרדיפה פסקה. הוא אף הוסיף ש-"אם ניקח פלשתינאי נוצרי מהגליל, נמצא אצלו חלק מהדם היהודי הטהור ביותר עלי אדמות".
בהמשך, המלחמות והצלחת מדינת ישראל בתחומים רבים, השכיחו את הדברים. העוינות המתגברת והבלתי נגמרת הפכה אותם לבלתי ניתנים לאמון.
לנוכח מצב זה ראוי לשאול מספר שאלות בסיס:
1. אם הממצאים על מוצאם היהודי של הפלשתינאי אכן נכונים, כיצד קרה שמרבית הציבור לא שמעה עליהם דבר עד היום, ואילו רוב יתרת הציבור שמעה עליהם פרטים מועטים ביותר?
2. אם הממצאים אכן נכונים, והיהודים והפלשתינאים מקורם באותו עם עתיק, ואם אפילו ראשי הציונות בארץ היו מודעים לכך, מדוע אם כן נוצר הסכסוך היהודי-פלשתינאי? כיצד סכסוך זה ממשיך לשרוד כבר קרוב למאה שנה מאז תחילתו? כיצד בכלל יתכן שאויבים כה מרים, ששנאה כה רבה מפרידה ביניהם, אינם בכלל עמים נפרדים זה מזה?
3. האם מה שמוצג ונטען כאן אינו ההפתעה הגדולה בהיסטוריה אלא הפנטזיה הגדולה בהיסטוריה?
4. אפשר שיש מי מבין הקוראים שעדיין לא התרשם מגודל ההפתעה-פנטוזיה. העניין די מעורפל כשההפתעה-פנטזיה הינה ברמת הכלל, כאשר העירפול עדיין משאיר מקום ליוצאים רבים מהכלל. על מנת להסיר כל ספק לגבי רמת ההפתעה-פנטזיה, נרד איתה לרמת הפרט, ונתייחס למקורם של פלשתינאים מפורסמים:
האם קיים אבסורד גדול יותר מאשר לטעון שראש הרשות הפלשתינאית אבו מאזן (מחמוד עבאס) עצמו, ואנשים המוכרים בעולם הספורט כמו שדר הספורט המהולל ח"כ זוהיר בהלול ושחקן נבחרת ישראל בעבר, זאהי ארמלי, כל אחד מהם הוא נצר למשפחת רבנים? ואם בצאצאי רבנים עסקינן, מפתיעים רק קצת פחות 1,500 בני חמולת אבו חצירא, השולטת על הדייג מעזה, שכמו משפחת הבבא סאלי ובנו ברוך מנתיבות, כולם צאצאי משפחה שלגדול בניה נחשב סבו של הבבא סאלי, הרב הנערץ יעקב אבו חצירה. בצורה דומה משפחת אבולעפיה בעלי המאפיות המפורסמות מיפו, הם צאצאיו של רבי חיים אבולעפיה, מחדש היישוב היהודי בטבריה. (על כל הרבנים הנ"ל, רבנים אחרים וצאצאיהם ניתן לקרוא בפרק על השפה והשמות בספר ההתחברות).
האם אין זה הזוי לטעון שג'יבריל רג'וב, שאיים לדרוש להרחיק את ישראל מפיפ"א, הינו לא אחר מאשר גבריאל ארגוב? (ניתן לקרוא על כך בפרק על העדויות בתת-הפרק על דרום הר חברון בספר ההתחברות). האם עולה על הדעת שד"ר סאעב עריקאת, האחראי על המשא והמתן מול ישראל, והטוען למוצא הפלשתינאים מהפלישתים והכנענים, יודע היטב על מוצאו היהודי? האם יתכן שמשפחה פלשתינאית מכובדת ומפורסמת כמן נַשַשִֵיבִּי גם היא מקורה יהודי? (ראה אותו ספר פרק העדויות בתת-הפרק על אזור ירושלים). האם ראש הפרלמנט הפלשתינאי מטעם החמאס, העצור לשעבר, הד"ר עזיז דואק מחברון, יודע על כך שלא רק שמקור החמולה שלו מיהודים מוגרבים, אלא שזו משפחת כהנים? (ראה תת-הפרק על חברון בפרק העדויות בספר ההתחברות).
האם כאשר מודר זהרן, המפורסם בירדן כמנהיג פלשתינאי ואויב הממלכה, ברח ללונדון מחשש לחייו, הוא נזכר בכך שהוא בן למשפחת כהנים שברחה מצרעה ב-1948? (ראה בפרק העדויות בתת-הפרק על השומרון). האם יתכן שיש כפר בירדן ובו אלפי בני משפחת כהן? או אלפים רבים בירדן, ברצועת עזה בירושלים ובג'יסר א-זרקא בני משפחת לאפי, שזו הצורה בערבית של השם העברי לוי? או שר חוץ ירדני בעל שם משפחה ג'ודה, יהודה בערבית, המסמל מוצא יהודי? (ראה בפרק על השפה והשמות). האם כתבי הספורט בעת שכתבו על מעברו של הכדורגלן מרואן קַבְּהָא לאירופה, יודעים כי שם משפחתו הינו עברי, שבמקור הוא נכתב – כבהא, ושמשמעותו ראשי תיבות של "כוהנים בני הכהן אהרון"? (מפורט בפרק על העדויות בתת-הפרק על אזורים אחרים).
האם אין שערוריה גדולה בכך שח"כ חנין זועבי, לו רק היתה טורחת לשאול על מוצאה את כפריי החמולה שלה (ראה פרק מנהגים ודת בתת-הפרק על תחומי הקו הירוק), או שח"כ מסעוד גנאים, לו רק היה טורח אפילו פחות מכך, רק בעירו, היו משנים את יחסם השלילי כלפי היהודים? האם האסיר המפורסם יותר מרואן ברגותי מהפת"ח והאסיר המפורסם פחות עבדאללה ברגותי, "מהנדס" המטענים המחליף של החמאס, לא שמעו מזקני החמולה בכפר הולדת משפחתם על מוצאם היהודי? האם רצונו של מרואן ברגותי להרשים את התקשורת הישראלית בתחילת האינתיפדה השניה לא נבע מרצונו לטעון – "איננו פחות טובים מכם והגיוני שתקבלו אותנו חזרה" (ניתן לקרוא על מקור החמולה בפרק על העדויות בתת-הפרק על השומרון).
התשובה לכל השאלות מלעיל גם יחד היא אחת והיא תימסר כאן בקיצור:
הציונות בתחילת דרכה בארץ ישראל, אכן היתה מודעת לדברים ולקחה אותם ברצינות. הכיבוש הבריטי והצהרת בלפור על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל (1917), חיזקה ביותר את המפעל הציוני, יחסית למצב בימי השלטון העותמאני. לארץ הגיעו אז, יחד עם כמות מתגברת של עולים חדשים, משאבים כספיים. אלה גרמו מחד, לקנאה אצל התושבים הוותיקים, ומאידך, יצרה עבור הפלאחים (איכרים) הפלשתינאים מקורות תעסוקה חדשים וטובים. מצב זה גרם לאפנדים הפלשתינאים, שהיו בעלי רוב הקרקעות, הפסד דמי השכירות על הקרקעות של אותם פלאחים שהפכו לפועלים אצל היהודים. משיקולי תאוות בצע גרידא, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, האפנדי שהוביל חלק מהאפנדים, ביקש לעצור את העלייה היהודית. לצורך זה הוביל, החל משנת 1920, לביצוע שורה הולכת מתגברת של מעשי טבח – מאורעות, נגד היהודים. בשקריו ובממונו הוא הצליח להסית המון של נבערים, המונע על ידי קינאה ביהודים, לבצע את זממו. תוך כדי כך פגע ישירות בפלשתינאים שהתנגדו למעשיו, הרבה מעבר למה שפגע ביהודים. שיא פעילותו בכיוון היתה שיתוף פעולה עם אדולף היטלר (פרוט רב יותר ניתן לקרוא בספר "לא ישא אח של אח חרב").
ככל שהפעילות האנטי-יהודית הלכה וגברה, כך נטשה בהדרגה ההנהגה הציונית את התקווה להעזר במוצא הפלשתינאים כדי לפתור את בעיית ארץ ישראל. עניין המוצא המשותף הלך, דעך ונשכח. כיום, עקב העוינות, הסבל, האבדות והנזקים שכבר הצטברו בשני הצדדים, קשה לרבים לקבל את אפילו את האפשרות שהקירבה הרבה בין הצדדים אכן אמיתית. על אחת כמה וכמה מעטים הם המאמינים שבכוחה של קירבה זו לעזור בפתרון הסכסוך.
לאמור לעיל יש להוסיף את התדמית הנמוכה שיש לערבי ולפלשתינאי הממוצעים בעיני הישראלי הממוצע. תדמית זו יש בה, למרבה הצער, מידה מסוימת של צדק, וקל לקבלה ולהאמין בה בעקבות היקף השנאה המצטברת. בהקשר זה ניתן לספר על ביקורו של הד"ר חיים וייצמן, בפקיעין בשנות השלושים של המאה ה-20. וייצמן היה המדען היהודי האירופאי המכובד שהשיג את הצהרת בלפור משלטונות בריטניה. הוא כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית ובהמשך כנשיאה של הראשון של מדינת ישראל. יצחק בן צבי הביא אז את וייצמן לבקר במקום היחיד בארץ בו נשארו יהודים בגלוי וברצף מאז תקופת בית שני. כאשר הציג בפני וייצמן את יהודי המקום, שדמו בלבושם לפלאחים המוסלמים המקומיים, תגובתו של וייצמן, המלומד, המעונב והמכופתר, לא אחרה לבוא: "איזה מזל שיצאנו לגלות!"
בסופו של דבר, כמו בסיפור על בגדי מלך דנמרק החדשים, כל מי שרק יעז כיום להזכיר את עניין המוצא המשותף, עניין שהוזכר בזמנו בריש גלי על ידי ראשי ההנהגה הציונית, יוצג, במקרה הטוב, כבלתי מציאותי. רוב ראשי ההנהגה הפוליטית הישראלית מתרחקים מהנושא כנשוכי נחש. ההתייחסות השלילית לעניין בקרב הממסד הישראלי הגיעה לשיאה כשהגענו, אנשי תנועת ההתחברות יחד עם אנשי ערוץ 1 של הטלוויזיה הישראלית, ליד בן צבי בירושלים, במסגרת צילום סרט תיעודי בנושא (הסרט מופיע בראש אתר זה). תוך כדי הצילומים ביקשנו מראש מוסד יד בן צבי דאז, ד"ר צבי צמרת, להתראיין בעניין עבודתו של בן צבי בנושא, נושא שהיה מרכזי בפעילותו של בן צבי. הד"ר הנכבד סרב להתראיין בטענה שאינו רוצה ש-"נהפוך את יצחק בן צבי להזוי כמונו!"
אריה (לובה) אליאב, שנחשב בזמנו לכוכב העולה של מפלגת העבודה, איבד את כל עולמו הפוליטי כאשר העז להעלות את תכנית ישפאלאור, זו שהמליצה על איחוד מדינת ישראל עם הפלשתינאים ועם ממלכת ירדן. הטראומה שחווה הניאה אף אותו מלהיפגש איתנו והוא הסתפק רק בדברי שבח בטלפון על עטיפת ספר ההתחברות, לאחר שעותק ממנו השארנו בביתו בהעדרו (עטיפה שקטע ממנה מופיע בכותרת אתר זה).
לסיכום – עקב רמת השנאה והסבל הנראים כבלתי ניתנים לריפוי, נגררת הנהגת מדינת ישראל במאה ה-21 להמשיך בעל כורחה את הסכסוך ובכך ללכת בעקבות משנתו, דרכיו ונזקיו של הארכי-נוכל-הנבל חאג' אמין אל-חוסייני, ולהעדיפם על תוואי משנתם של דוד בן גוריון ושותפיו. רעיון ההתחברות מציע לאותו החלק בהנהגות ובציבור שכבר הגיעו לתובנה שלא ניתן להמשיך יותר בדרך הקלוקלת, ראשית את הידיעה שקיימת דרך אחרת ושנית שדרך אחרת זו מתבססת על ההעדפה ההפוכה.
.


אצל הדרוזים יש הוכחות ברורות מאוד שהם יהודים אפילו השלטון בסוריה מודה דהדרוזים יהודים והם ניסו להסתיר זאת מהם גם שלר יפגעו בהם .
הנשיא אסד הודה בשנת 1980 שהדרוזים  הם ממוצא יהודי והם למעשה יהודים לכל דבר
כנראה שהתאסלמו לפני 200 עד 300 שנה
חלק המשיכו לקיים את יהדותם גם כיום בשטק מבלי שאיש ידע על עך

הדבר ששגיע כמעט את כולם היה על זה שכל הערבים בחיפה ובאזור חיפה והגליל הם ממוצא יהודי
המוסלמים שעברו בדיקות גנטיות בכולם התגלו גנים יהודים
זה גם המצב אצל הדרוזים בצפון הארץ ואפילו בסוריה עצמה

כפר אל היאג
האיש שקבור בקבר הגדול הוא יהודי כנראה רב גדול
והמוסלמים מאמינים שהוא היה שך גדול אבל בתכלס מדובר ברב גדול וכולם מדליקים לו נריות