אינדקס
אפשר להגיד שהעולם התחיל בצרפת
או לפחות העולם המודרני
ההומניות החלה בצרפת
רוח המהפכה החלה בצרפת עם המהפכה הצרפתית
הרפובליקה והחופש נולדו בצרפת
התרבות האופנה הרוח האווירה המעצמה כל אלה ועוד הפכו את צרפת למה שהיא כיום.
גדולי הסופרים ,גדולי האמנים השחקנים הבמאים הממציאים היו מאז ומעולם צרפתים .
המולדת של הבגט ושל הגבינות כמו הקמבר היינות שכולם חולים עלהם .
המדינה שהכירה בזכותם של ההומואים והלסביות כשווים
המדינה שהביאה את הגרדום אבל גם הוציאה לאוויר העולם את כל גדולי המהפכנים בתולדות האדם.
גדולי הממצאיאים היו מאז ומעולם צרפתים
החוקרים שזכו להכי הרבה פרסים והביאו לעולם את כל התרופות למחלות הכי חשוכות
היו רובם צרפתים .
לראות את האדם באשר הוא אדם
שיוון אחווה וחופש
אלה הססמאות החקוקות על כל המטבעות והמטבעות של צרפת
מנפולאון דרך לואי 16 ועד גול וורן כל גדולי העולם היו צרפתים
פעם צרפת הייתה המעצמה הכי גדולה בעולם
בזמנים ההם צרפת הייתה כמו אמריקה ובריטניה ביחד
אבל צרפת נשארה בכוחה למרות כל המלחמות והיא המעצמה החמישית בגודלה בעולם.
צרפת היא המדינה המתויירת ביותר בעולם; בשנת 2007 הגיעו אליה מעל 80 מיליון תיירים זרים.
ממגדל אייפל דרך שער הנצחון וכל הארמונות ועד פריז ופארק יורודיסני .
יש הרבה מה לראות בצרפת.
צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, ועקרונותיה המרכזיים מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. זוהי מדינה מפותחת אשר כלכלתה מהגדולות בעולם והתמ"ג שלה הוא השמיני בגודלו בעולם
[You must be registered and logged in to see this image.]
לחיות בישראל ולהרגיש בצרפת
כל החבילות והערוצים של צרפת עכשיו בממיר SATWORLDBOX
כל החבילות והערוצים בצרפתית בממיר SATWORLDBOX
SUISSE SRG שוויץ
[You must be registered and logged in to see this link.]
Orange
[You must be registered and logged in to see this link.]
CanalSat France
CANALSAT
CANAL PLUS
[You must be registered and logged in to see this link.]
Bis TV
[You must be registered and logged in to see this link.]
בואו להתרגש
בואו ללמוד על התרבות היפה ביותר בעולם
בואו להיות בני אדם
צרפת המעצמה הרביעית בגודלה בעולם בשיא תפארתה מגיעה לממיר SATWORLDBOX
בואו ללמוד צרפתית ,לדבר צרפתית
בואו לאכול כמו גדולים עם הטעמים והריחות והמטבח המודרני
בואו לשתות יין צרפתי משובח
בואו להריח ולטעום את הגבינות הטובות בעולם
בואו לראות אך עשירי עולם מתלבשים בצרפת
בואו לראות ת השיק הצרפתי
לראות סרט צרפתי טוב
בואו לחלון בצרפתית
עכשיו זה אפשרי לחיות בישראל ולהרגיש כמו בצרפת
עם הממיר SATWORLDBOX
אפשר שוב להרגיש בצרפת !
הבגט והיין והגבינות על חשבוננו !
כן מדברים צרפתית
[You must be registered and logged in to see this image.]
[You must be registered and logged in to see this image.]
הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: République française רפובליק פראנסז) היא מדינה במערב אירופה המחזיקה מספר טריטוריות ביבשות אחרות. היא משתרעת בין הים התיכון בדרום, מפרץ ביסקאיה במערב, התעלה האנגלית בצפון-מערב, ונהר הריין והאלפים במזרח. בשל צורתה על המפה, צרפת נקראת לעתים בפי תושביה בצרפתית "L'hexagone" ובתרגום לעברית: "המשושה" (ההקסגון).
צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון-מערב, בגרמניה, בשווייץ ובאיטליה במזרח, במונאקו בדרום-מזרח, ובאנדורה וספרד בדרום. לצרפת חיבור יבשתי מלאכותי לממלכה המאוחדת באמצעות מנהרת התעלה, העוברת מתחת לתעלה האנגלית. צרפת היא המדינה המתויירת ביותר בעולם; בשנת 2007 הגיעו אליה מעל 80 מיליון תיירים זרים.
השם "פרנס" מגיע מהמילה הלטינית "פרנקיה" שמשמעותה "ארץ הפרנקים". התאוריה המקובלת לגבי מקור השם "פרנקים" היא שמקורו במילה הגרמאנית "פרנקון" שמשמעותה רומח או כידון. יש הסוברים כי הוא נגזר מהגרזן הנזרק של הפרנקים - גרזן "פרנסיסקה" ששימש אותם במלחמותיהם.
צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, ועקרונותיה המרכזיים מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. זוהי מדינה מפותחת אשר כלכלתה מהגדולות בעולם והתמ"ג שלה הוא השמיני בגודלו בעולם. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי, הגדולה ביותר באיחוד מבחינת שטח והשנייה בגודל האוכלוסייה והכלכלה. היא אחת החברות המייסדות של האו"ם, והיא גם חברה בארגון המדינות המתועשות וחברת קבע במועצת הביטחון של האו"ם.
השם "צרפת" מוזכר במקרא, במלכים א' ובעובדיה. בספר מלכים א', פרק י"ז, פסוקים ט'-י' הוא משמש ככינוי לעיר בין צור לצידון שבארץ הפיניקים (סַרַפַנְד שבלבנון של ימינו).
בספר עובדיה, פרק א', פסוק כ' מופיע השם "צרפת" לצד השם "ספרד", ומכאן כנראה הזיהוי שנעשה בימי הביניים בין המונח "צרפת" שבמקרא לבין הארץ הנוכחית הסמוכה לספרד. רש"י, אשר פירש פסוק זה בעובדיה לפני כאלף שנה, כתב שצרפת היא "פרנסה" וספרד היא "אספמיה". ייתכן שהזיהוי נעשה בשל עיצורי FRC והיפוכם, צר"פ, שבראש השם העברי וגם בראש הלועזי.
צרפת הייתה מיושבת עוד מן התקופה הפלאוליתית המוקדמת, כ-500 אלף עד 200 אלף שנה לפני זמננו, על ידי ציידים לקטים מן המין הומו היידלברגנסיס שהשתמשו בכלי אבן של התעשייה האשלית. בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-130 עד 40 אלף שנה לפני זמננו, חיו באזור הניאנדרטלים, שהשתמשו בכלי אבן של התרבות המוסטרית. בתקופה הפלאוליתית העליונה, כ-35 אלף עד 12 אלף שנה לפני זמננו, החליפו בני המין האנושי המודרני את הניאנדרטלים, והותירו אחריהם כלי-אבן משוכללים, כלי עצם ויצירות אמנות פרהיסטורית מן התרבויות האוריניאקית, הגרביטית, המגדלנית ועוד. כל התרבויות האלו קרויות על-שמות אתרים ארכאולוגים שונים בצרפת.
בעת העתיקה ישבו בצרפת הגאלים - עם קלטי. במאה ה-1 לפנה"ס יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית, וכך קיבלו התושבים את התרבות והשפה הרומית (לטינית, ממנה התפתחה הצרפתית). במהלך המאה ה-5 לספירה פלשו לגאליה שבטים גרמאנים, שהבולט שבהם היה שבט הפרנקים. הפרנקים היו השבט הגרמאני הראשון שהמיר את דתו לקתוליות ולכן צרפת קיבלה את הכינוי "הבת הבכורה של הכנסייה" והצרפתים הגדירו את עצמם כ"ממלכה הנוצרית ביותר".
ממלכות הפרנקים אוחדו בשנת 771 תחת שלטונו של קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, צרפת של היום וצפון איטליה למעמד של אימפריה רבת עוצמה. לאחר מותו חולקה אימפריה זו לפרנקיה המזרחית, התיכונה והמערבית. הממלכה המערבית כללה כמעט את כל השטח עליו יושבת כיום צרפת והיא הייתה בעצם הבסיס לממלכת צרפת. הקרולינגים מלכו בצרפת עד 987 אז הוגו קאפה הוכתר כמלך צרפת וייסד בכך את השושלת הקפטינגית. משושלת זו יצאו כל מלכי צרפת עד נפילתה של המונרכיה.
במאה ה-10 התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, עלה כוחה של המלוכה עד שהגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, המסמל את האבסולוטיזם הטהור. בזמנו צרפת החזיקה באוכלוסייה הגדולה ביותר באירופה והייתה המשפיעה ביותר באירופה. צרפת גם כבשה קולוניות רבות מעבר לים באמריקה, אפריקה ואסיה.
בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית שהגיעה לשיאה עם משטר הטרור והוצאתם להורג של לואי השישה עשר, אשתו מארי אנטואנט ואלפי אזרחים אחרים. לאחר כמה שנות שלטון רפובליקני תפס נפוליאון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליאון, בהן צבאו כבש את רוב אירופה. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליאון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת, אולם עם הגבלים חוקתיים. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד שלוש שנים ולאחר מכן תפס את השלטון עריץ נוסף, נפוליאון השלישי.
התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871, גרמו לנפוליאון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של הקיסרות הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב-1904 כרתה צרפת ברית שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale) עם הממלכה המאוחדת, וב-1907 הצטרפה לברית זו גם האימפריה הרוסית.
במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם מדינות ההסכמה שנלחמו כנגד מעצמות המרכז. כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת המלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) וכישלונן של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן, הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי הגיע לקווי החזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת. 1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה היה המצב הכלכלי גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב-10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטן, שמקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944, החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריז, ששוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו.
לאחר המלחמה התחילו הקולוניות הצרפתיות להתמרד, תחילה בהודו-סין, מרד שהביא לנסיגתה של צרפת מהאזור ב-1954, ולאחר מכן באלג'יריה, שזכתה לבסוף בעצמאות ב-1962. עד היום נמנית צרפת עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). המלחמה באלג'יריה גם הביאה ב-1958 לנפילת הרפובליקה הרביעית, שהייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה ופגיעה, והחלפתה ברפובליקה החמישית המבוססת על משטר נשיאותי ריכוזי וחזק. במאי 1968 התקיימה בצרפת שביתה כללית שהובילו הסטודנטים, בדרישה לחרויות רבות יותר ונגד מדיניות משטר דה גול. מחאות אלו הביאו להחלשת דה גול ולהתפטרותו באפריל 1969.
הנשיא ז'אק שיראק, אשר נכנס לתפקידו ב-1995 נקט במדיניות חוץ תקיפה ועצמאית, ועל אף שצרפת נטלה חלק פעיל בפעולות נאט"ו בבלקן בשנות התשעים, התנגד למלחמת עיראק ולמדיניותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש. נשיא צרפת בין 2007 ל-2012, ניקולא סרקוזי, נטה יותר לימין הפוליטי ובתקופתו הופשרו היחסים, שהיו קרירים קודם לכן, בין צרפת לארצות הברית. במישור הפנימי נטה סרקוזי לכלכלת שוק, דבר שספג ביקורת בקרב תומכי מדיניות הרווחה הצרפתית אך מצד שני, במהלך כהונתו הגדיל את חובה החיצוני של צרפת לסך של 1.7 טריליון אירו (לעומת החוב של איטליה למשל, שעמד על 1.9 טריליון אירו בעת המשבר הכלכלי שהביא להתפטרות ראש ממשלתה) ובשל כך הועלו חששות כי צרפת עלולה להיות הבאה בתור שתושפע מן המשבר הכלכלי, לאחר שזה פגע קשות במדינות הPIGS.[7]
בשנים 2015 ו-2016 חוותה צרפת מספר מתקפות טרור גדולות: הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו" והפיגוע במרכול היהודי בפריז שאירעו בינואר 2015, פיגועי נובמבר 2015 בפריז ופיגוע הדריסה בניס ביולי 2016.
האידאולוגיה הפוליטית הצרפתית השפיעה לאורך ההיסטוריה בצורה משמעותית על האידאולוגיה של מדינות העולם השונות, ואולם השפעתה של המהפכה הצרפתית הייתה הגדולה ביותר, והיא נתנה כוח לאזרח הקטן להשפיע על אופי וסוג הממשלה שישלטו עליו.
כיום, על פי חוקת הרפובליקה החמישית שאושרה ב-28 בספטמבר 1958, עומד בראש המדינה הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות לתקופה של 5 שנים (בעבר היה נבחר ל-7 שנים). תפקיד הנשיא לנהל את ענייני המדינה, לכרות בריתות, לפקד על הכוחות המזוינים של צרפת ולמנות ראש ממשלה.
הפרלמנט הצרפתי הוא פרלמנט דו-ביתי המורכב מהאספה הלאומית שהיא הבית התחתון ומורכבת מ-577 חברים הנבחרים בצורה ישירה בבחירות אזוריות לתקופה של 5 שנים, והסנאט שהוא הבית העליון של צרפת ובו 321 סנאטורים הנבחרים לתקופה של 9 שנים. משנת 2004 צומצמה כהונת הסנאטורים ל-6 שנים, ומספרם עלה בהדרגה ל-346 עד שנת 2010, כדי לשקף את השינויים בדמוגרפיה הצרפתית. הסנאטורים נבחרים על ידי המועצות המקומיות ועל ידי חברי האספה הלאומית.
מדיניות החוץ של צרפת מבוססת ברובה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי.
לצבא הצרפתי היסטוריה ארוכת שנים, שהשפיעה רבות על מהלך ההיסטוריה הצרפתית. נשיא הרפובליקה הצרפתית הוא מפקד הצבא כשמטרות הצבא הן:
א. הגנה על השטח הטריטוריאלי של צרפת ביבשה, באוויר ובים
ב. שמירה על יציבות גלובלית.
הכוחות המזוינים של צרפת מחולקים לארבעה ענפים:
חיל היבשה (Armée de Terre)
חיל הים (Marine Nationale)
חיל האוויר (Armée de l'Air)
הז'נדרמריה (Gendarmerie Nationale)
מאז מלחמת העצמאות האלג'יראית היקף הגיוס לשירות חובה הופחת בהדרגה ולבסוף, בשנת 2001, בוטל שירות החובה לחלוטין על ידי ז'אק שיראק. עם צבא שמנה בשנת 2006 כ-779,450 חיילים (259,050 בשירות סדיר, 419,000 בשירות מילואים, וכ-101,400 שוטרי הז'נדרמריה הצרפתית), הצבא הצרפתי הוא הצבא הגדול ביותר באירופה וה-13 בגודלו בעולם במספר חייליו. הצבא הצרפתי הוא השני בפריסתו בכל העולם והשלישי בכמות כלי נשק הגרעיניים בעולם (לאחר ארצות הברית ורוסיה).
צרפת היא המדינה שמוציאה את האחוז הגבוה ביותר על ביטחון מבין מדינות האיחוד האירופי (כ-2.6% מהתמ"ג מעט יותר מהממלכה המאוחדת שמוציאה 2.4% מהתמ"ג). כעשרה אחוזים מתקציב הביטחון של צרפת מופנים לתוכנית הגרעין שלה. חלק גדול מהציוד הצבאי הצרפתי מיוצר בצרפת. דוגמאות לכך כוללות את מטוס הקרב ראפאל, נושאת המטוסים שארל דה גול, הטיל אקסוסט והטנק לקלרק. אף על פי שהיא פרשה מפרויקט היורופייטר צרפת עדיין משקיעה בפרויקטים צבאיים אירופאים כמו האיירבוס A400M. צרפת היא ספקית נשק גדולה ורוב ארסנל הנשק שלה, חוץ מכלי נשק גרעיניים, ניתנים לייצוא.
צרפת מחולקת ל-18 חבלים (régions).[8] 13 מהם נמצאים בצרפת המטרופולינית וחמישה נמצאים מעבר לים. החבלים עצמם מחולקים שוב ל-101 מחוזות (départements) ממוספרים ש-96 מהם בצרפת המטרופולינית וחמישה במחוזות צרפת מעבר לים. מספר זה משמש בדרך כלל במיקוד של האזור ובלוחיות הרישוי של המכוניות באזור. כאמור, חמישה מהמחוזות הללו נמצאים מעבר לים והם משמשים גם כמחוזות וגם כחבלים, אולם הסטטוס שלהם זהה לזה של החבלים ביבשת. המחוזות מחולקים ל-341 רבעים (arrondissement) ואלו שוב מחולקים ל-4,032 קנטונים. קנטונים אלו מחולקים ל-36,680 קומונות שהן רשויות מקומיות עם מועצה נבחרת. שלוש קומונות, פריז, ליון ומרסיי מחולקות שוב ל-45 רבעים מוניציפליים.
החבלים, המחוזות והקומונות נקראים כולם "קולקטיבים טריטוריאליים" (Collectivités locales), זאת אומרת שיש בהם אסיפות מקומיות ומנהלות. הרבעים והקנטונים הם רק חלוקות אדמיניסטרטיביות. אולם עד 1940 גם הרבעים היו קולקטיבים עם אספה נבחרת, עד שנוהג זה הושעה על ידי משטר וישי ובוטל על ידי הרפובליקה הרביעית ב-1946.
בנוסף ל-18 החבלים ו-106 המחוזות לרפובליקה הצרפתית יש גם חמישה קולקטיבים מעבר לים, קולקטיב עצמאי אחד (קלדוניה החדשה) וטריטוריה מעבר לים אחת (הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת). הקולקטיבים והטריטוריות מעבר לים מהווים חלק מהרפובליקה הצרפתית אך אינם מהווים חלק מהאיחוד האירופי.
צרפת מחזיקה גם במספר איים באוקיינוס ההודי, האטלנטי והשקט.
הכלכלה הצרפתית היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. צרפת חברה בארגון המדינות המתועשות (ה-G8) שבו שותפות 8 המדינות המתועשות החזקות בעולם. בשנת 2010 הייתה צרפת הכלכלה השישית בחוזקה בעולם, אחרי ארצות הברית, סין, יפן, גרמניה והממלכה המאוחדת. צרפת הצטרפה ליוזמת האירו יחד עם 10 מדינות נוספות החברות באיחוד האירופי והחליפה את מטבע הפרנק הצרפתי המסורתי שלה באירו האירופי ב-1 בינואר 1999.
מגדל אייפל, אתר תיירותי. נבנה בחגיגות המאה שנה למהפכה הצרפתית.
הכלכלה הצרפתית מורכבת מסקטור פרטי חזק (כ-2.5 מיליון חברות רשומות) והשקעות ממשלתיות גבוהות בסקטורים שונים כמו רכבות דוגמת ה-TGV, ענף האנרגיה (ייצור חשמל), ענף התעופה, חברות תקשורת ורבות נוספות. מאז שנות התשעים החלה הממשלה לרפות את אחיזתה בכלכלה ולהקטין את אחזקותיה בחברות הענק כמו אייר פראנס (חברת התעופה הלאומית של צרפת) ופראנס טלקום (חברת הטלפוניה הגדולה בצרפת ומהגדולות באירופה), וכן באחזקותיה השונות הכוללות חברות ביטוח, בנקים ואחזקות בתעשיות שונות.
צרפת מדורגת כיעד התיירות מספר אחד בעולם. בשנת 2007 עמד מספר התיירים במדינה על למעלה מ-80 מיליון, יותר מאוכלוסייתה. לשם השוואה, בספרד (המדורגת כיעד התיירותי השני בגודלו), ביקרו 61 מיליון, בסין - 55 מיליון ובארצות הברית - 50 מיליון. התיירות משפיעה לטובה על ייתרות מטבע החוץ של המדינה. אחד המקומות המתוירים ביותר במדינה היא הבירה פריז. ישנם גם תיירים הפונים לתיירות החורף באתרי הסקי במדינה, ואחרים באים ליהנות מהשקט באזורים הכפריים.
לצרפת תעשייה אווירית חזקה בראשות איירבוס והיא בעלת השפעה גדולה על התעופה עולמית. בנוסף, היא המדינה היחידה באיחוד האירופי בעלת נמל חלל (מתקן שיגור לחלל). ההיצע הרחב של שטחים פוריים והסובסידיות גבוהות שהאיחוד מעניק לחקלאים הופכים את צרפת ליצרנית החקלאית הגדולה באירופה.
בעוד ששאר מדינות המערב תלויות באנרגיה המבוססת על מחצבים מתכלים, כגון נפט, גז טבעי או פחם, תלותה של צרפת במחצבים אלה מעטה, בשל השקעותיה המאסיביות בתחום הגרעין. כ-78 אחוז (נכון ל-2006) מהחשמל המיוצר בצרפת מקורו בתחנות כוח גרעיניות. השקעות אלו הן הסיבה לכך שצרפת מייצרת פחות פחמן דו-חמצני מאשר שאר שמונה המדינות המתועשות הגדולות בעולם.
מסוף מלחמת העולם השנייה השקיעה הממשלה מאמצים לשלב את עצמה עם גרמניה, הן מבחינה תעשייתית והן מבחינה מדינית. כיום יוצרות שתי המדינות את מה שנקרא "כור" של מדינות לשילוב גדול יותר באיחוד האירופי.
ב-13 בינואר 2012 איבדה צרפת, לראשונה בתולדותיה, את דירוג האשראי המושלם שלה; על פי דיווח שמסר שר האוצר פרנסואה ברואן הורידה סטנדרד אנד פורס את הדירוג מ-AAA ל-AA
צרפת נמצאת במערב אירופה על חופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. היא גובלת בספרד ובאנדורה בדרום, באיטליה, בשווייץ ובגרמניה במזרח, בלוקסמבורג ובבלגיה בצפון. בנוסף יש לה מספר מושבות בצפון אמריקה, באיים הקריביים, בדרום אמריקה, בדרום האוקיינוס ההודי, באנטארקטיקה והגדולה שבהן היא פולינזיה הצרפתית שבאוקיינוס השקט.
לצרפת המטרופוליטנית צורת משושה ושטחה 547,030 קמ"ר. יש בה מגוון גדול של סוגי נוף, ממישורים באזורי החוף ועד לרכסי ההרים של האלפים בדרום מזרח, רכס ההרים המרכזי בדרום והפירנאים בדרום מערב. יותר ממחצית שטח הארץ נמוך מ-250 מ' מעל פני הים, ופחות מרבע יכול להיחשב כארץ הרים. הנקודה הגבוהה ביותר באיחוד האירופי, המון בלאן שגובהו 4,807 מטרים מעל לפני הים, נמצא על גבול צרפת ואיטליה. יש בצרפת גם מערכת נהרות נרחבת הכוללת את הלואר, הגארון, הסן והרון, שמפריד בין רכס ההרים המרכזי לאלפים וזורם לים התיכון בנקודה הנמוכה ביותר במדינה, הקָמַארְג. החלק המערבי והמרכזי מיוערים מאוד, ויש בו מפעלים הידרואלקטריים, מקומות מרפא ואתרי ספורט חורף.
בצרפת מתגוררים כ-66,553,766 תושבים[4][3] - דירוג 21 בעולם בגודל אוכלוסייה, אולם צפיפות האוכלוסין נמוכה יחסית (103.38 נפש בממוצע לקמ"ר- דירוג 99 בעולם בצפיפות אוכלוסייה) ורוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה עירונית. שיעור הריבוי הטבעי בצרפת נמוך (פחות מחצי אחוז לשנה).
הערים הגדולות ביותר בצרפת הן פריז (כ־2.15 מיליון נפש בעיר וכ-12 מיליון אוכלוסייה עירונית), ליון (כ-465,000 נפש בעיר ו-1,650,000 אוכלוסייה עירונית), מרסיי (כ-810,000 נפש בעיר וכ-1,350,000 אוכלוסייה עירונית), ליל (כ-227,000 נפש בעיר וכ-1,000,000 אוכלוסייה עירונית), ניס (כ-347,000 נפש בעיר ו-935,000 אוכלוסייה עירונית), טולוז (כ-432,000 נפש בעיר וכ-880,000 אוכלוסייה עירונית), בורדו (כ-230,000 נפש בעיר כ-800,000 אוכלוסייה עירונית) וננט (כ-281,000 נפש בעיר ו-545,000 אוכלוסייה עירונית), שבהן מתגוררים כ-33% מהאוכלוסייה (סך הכל האוכלוסייה העירונית היא כ-80% מכלל האוכלוסייה).
בצרפת כחמישה מיליון מהגרים כאשר מתוכם בערך לשני מיליון יש אזרחות צרפתית. צרפת היא המדינה שקולטת הכי הרבה פליטים במערב אירופה, כאשר בשנת 2005 היא קיבלה כ-50,000 פליטים.
התפלגות אתנית של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי).
מעמדם של הומוסקסואלים ולסביות חוקי בצרפת עוד משנת 1791. בנוסף, צרפת יחד עם הולנד היו יוזמות הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית וחתומות עליה. החוק מכיר באיחוד אזרחי החל משנת 1999, כל אדם, כולל להט"בים בודדים רשאי לאמץ ילדים בצרפת אולם אין הכרה במעמדו המשפחתי והמשפטי של בן הזוג. נישואים חד-מיניים קיימים בצרפת מאז אפריל 2013. הומואים ולסביות רשאים לשרת בצבא ללא אפליות. קיים איסור מלא על אפליה על רקע נטייה מינית[10] לרבות ביטויי שטנה ופרסומים פוגעניים.
לפי החוקה הצרפתית השפה הצרפתית היא השפה הרשמית היחידה בצרפת מאז 1992. לפיכך צרפת היא המדינה יחידה במערב אירופה (חוץ מהמדינות הזעירות כמו אנדורה או ליכטנשטיין) שיש לה רק שפה רשמית אחת. למרות זאת, בצרפת מדוברות 77 שפות אזוריות כמו ברטונית, קטלאנית, אלזאסית, אוקסיטנית ועוד. מערכת החינוך בצרפת ניסתה לדכא את השפות הללו אבל כיום הן אפילו נלמדות בחלק מבתי הספר. שפות זרות כמו פורטוגזית, ערבית, שפות ברבריות שונות ועוד מדוברות על ידי מהגרים.
החוק הצרפתי קובע כי בתי ספר המופעלים על ידי הממשל הלאומי או האזורי אינם יכולים לאמץ או לקדם כל דוגמה דתית, בין אם המדובר בדת ממסדית קיימת, או אף היעדרה של כל דת, וכל פילוסופיה אחרת. בתי ספר הממומנים או מופעלים בידי הממשל הלאומי והאזורי אינם יכולים לכפות חינוך דתי על תלמידיהם. הם צריכים להיות פתוחים כלפי ילדים מכל דת שהיא.
בית הספר הצרפתי מצפה מן התלמידים כי ישאירו את אמונותיהם הדתיות והאחרות, כמו גם את זהותם האתנית הנפרדת, מחוץ לבית הספר. לא מתאפשר להם להיעדר מבית הספר בשל חגים דתיים. החינוך הצרפתי הוא אחיד, ואין בו כל מקום לווריאציות דתיות או אזוריות, הנובעות מדת, תרבות או מוצא אתני (על אף שכל בתי הספר ה"ציבוריים" בצרפת הם חילוניים, המדינה מממנת רשת של בתי ספר קתולים פרטיים. כן קיימת מערכת פרטית של בתי ספר יהודים, מוסלמים, ואף לותרנים ומתודיסטים, שאינה ממומנת על ידי המדינה). בתי הספר מלמדים לפי תוכנית לימודים אחידה, שאינה כוללת התייחסות לדת, ומלמדת גרסה אחידה של ההיסטוריה הצרפתית, שמטרתה ללמד את התלמידים להיות "צרפתים", ולפתח זהות אזרחית צרפתית, המעצבת במודע ערכים "רפובליקנים", "דמוקרטים" ו"אזרחיים".
החוקרת מאירה לווינסון מאוניברסיטת אוקספורד הבחינה בין מספר מודלים להתייחסות מערכת החינוך להבדלים דתיים ואתניים. המודל הבריטי המאפשר חינוך נפרד ממומן על ידי המדינה לפי נטיית לבו של כל זרם דתי או אידאולוגי (המזכיר במקצת את שיטת ה"זרמים" שהייתה מקובלת במדינת ישראל), המודל האמריקני, שבו כל ה"זרמים" חיים ביחד בכפיפה אחת בכיתה אחת, ותוכנית הלימודים אמורה לשקף את כל הערכים של כל תלמידיה, ואל מולם המודל הצרפתי, המתעלם מקיומם של "זרמים" ומעצב מודל אחיד לתוצר הראוי של מערכת החינוך הצרפתית
בצרפת יש דתות רבות שכן חופש הדת היא זכות חוקתית. על פי סקר מינואר 2006, האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 51% קתולים, 31% מגדירים עצמם כאתאיסטים או אגנוסטים, 10% משתייכים לדת אחרת או חסרי דעה, 4% מוסלמים, 3% פרוטסטנטים ו-1% יהודים.
בצרפת חיים כיום כ־500 אלף יהודים, מהגדולות בקהילות ישראל בתפוצות. למרבית הקהילה זיקה חזקה לדת היהודית ולישראל. הקהילה היום היא ספרדית ברובה, בעיקרה יוצאת צפון אפריקה: מתוניסיה, ממרוקו ורובם מאלג'יריה מתוקף היותם אזרחי צרפת בתקופת השלטון הצרפתי באלג'יריה. קיימים גם יסודות ספרדיים אחרים כגון מהגרים מטורקיה והבלקן, ממצרים וכן צאצאי הקהילה הספרדית הוותיקה של צרפת. האשכנזים מהווים היום מיעוט בקרב יהודי צרפת. היהודים מעורבים היטב בחברה ובכלכלה, ועם זאת בולטת תופעת האנטישמיות בצרפת הרבה מעבר למקובל במדינות מערביות אחרות בגלל האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בצרפת.
קהילה מוסלמית משמעותית קיימת בצרפת מאז הקולוניזציה של אלג'יריה בשנות ה-30 של המאה ה-19. גלי הגירה בשנות ה-60 ושנות ה-70 הביאו לעלייתה של דת האסלאם למעמד הדת השנייה בגודלה בצרפת, לאחר הדת הקתולית. הערכות באשר למספר המוסלמים בצרפת נעות בין 4 מיליון ל-8 מיליון מוסלמים, מתוך אוכלוסייה כוללת של כשישים ושישה מיליון נפש. נטייתם של המוסלמים להתרכז באזורי מגורים משלהם, ושיעור ילודה גבוה יחסית לילידי צרפת, הביאו ליצירת תת-תרבות מוסלמית צעירה ודומיננטית. באזורים מסוימים של צרפת האורבנית מהווים המוסלמים בין חצי לשליש מן התושבים בקבוצות הגיל הצעירות.[12]
במערכת החינוך הצרפתית מאות אלפי תלמידים בני הדת המוסלמית. המספר המדויק אינו ידוע, שכן מספרם הכולל של המוסלמים בצרפת שנוי במחלוקת. חלק מן ההורים המוסלמים מעדיפים לחנך את בניהם בבתי הספר הקתוליים הפרטיים, אך הדבר כרוך בתשלום. מספר בתי ספר מוסלמים נפתחו לאחרונה, אך רוב התלמידים המוסלמים לומדים במערכת בתי הספר הציבוריים הצרפתים.
בשנת 1905 קיבלה צרפת את החוק הקובע את הפרדת הדת מהמדינה, ואוסר על המדינה להכיר או לממן כל דת. מדיניותה הרשמית של צרפת היא החילוניות - "laïcité".
ההבדלים בין הדתות בצרפת הביאו לפיצול עמוק בחברה במשך מאות שנים, החל ממלחמות הדת בצרפת של המאה ה-16, עד לפרשת דרייפוס במאה ה-19, וכלה בעימותים עם האסלאם בימינו אנו. הכנסייה הקתולית הייתה הדת השלטת עד למהפכה הצרפתית ב-1789, שבה העם התנער לא רק משלטונם של האצילים, אלא גם את כל ממבנה הפוליטי והחברתי, לרבות תפקידה הבסיסי של הכנסייה, משענתה העיקרית שלהמונרכיה האבסולוטית של בית בורבון. האידאולוגיה הרפובליקנית החדשה הדיחה את הכנסייה ממעמדה המועדף, מעמד של רשות נפרדת בעלת רכוש משלה וכוח רב. נכסי הכנסייה הועברו לרשות המדינה, ואנשי הכמורה חויבו להישבע אמונים לממשלת צרפת. הייתה זו התחלת התפתחות האידאולוגיה החילונית הרפובליקנית בצרפת.
הקתוליות הוכרה כאמונתם של רוב אזרחי צרפת הרפובליקנית, אך נפוליאון העניק גם ליהדות ולכנסיות פרוטסטנטיות מעמד של דתות המוכרות מצד המדינה. ארבע הדתות הרשמיות (קתולים, יהודים, לותרנים וכנסיות הרפורמה) קיבלו מן המדינה מימון והגנה, עד לשנת 1905, אך שום דת לא הוכרה כ"דת המדינה". צרפת החלה לראות באמונה הדתית את עניינו האישי של האדם, ולא נושא שלמדינה יש בו עניין כלשהו.
הזהות שטופחה לאחר המהפכה היא זהות לאומית צרפתית, הרואה בהפגנת שייכות דתית עניין שאינו רצוי. עובדי המדינה בצרפת אמורים להיות אדישים לאמונות דתיות בשעת מילוי תפקידם, ולא להשמיע הצהרות העשויות להתפרש כפוליטיות או דתיות.
הגישה הצרפתית אינה נוגעת רק להפרדת הדת מהמדינה ככזו, אלא לשייכות הלאומית הצרפתית. צרפת היא מדינת הגירה, ובשנת 1988 גילה הסוציולוג הצרפתי ז'ראר נוארייל (Gerard Noiriel) כי לפחות אחד מהורי הוריו של כל צרפתי רביעי נולד מחוץ לצרפת. אך המדיניות כלפי גלי ההגירה היא מדיניות של הטמעה בזהות הצרפתית, השוללת כל גילוי של זהות שאינו תואם את הלאומיות הגאלית המועלית על נס כדרך החיים הצרפתית. בסיסה של החברה הצרפתית לפי תפיסה רפובליקנית קיצונית זו, הוא הזהות הצרפתית הרפובליקנית המשותפת, ועל זהות זו יש להגן מפני כל איום, פנימי או חיצוני. צרפת הפכה לארץ הגירה, אך אינה רואה את עצמה ככזו. גישה זו עזרה להטמעת גלי הגירה מאיטליה, מפולין, וממזרח אירופה, מסוף המאה ה-19 ובין מלחמות העולם, אך היא נתקלת בקשיים כאשר מנסים ליישמה כלפי מיליוני המהגרים מצפון אפריקה, שהגיעו לצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה.
אין סגנון אדריכלי הנקרא "אדריכלות צרפתית", למרות שהאדריכלות הגותית בזמנה נקראה "אדריכלות צרפתית". המונח "גותי" הופיע רק בתקופת הרנסאנס כצורת העלבה לסגנון.
בצפון מזרח נמצאות חלק מהקתדרלות והבזיליקות הגותיות החשובות בעולם, ביניהם בזיליקת סן דני (ששימשה לקבורת מלכי צרפת), קתדרלת ריימס (בה הוכתרו המלכים), קתדרלת שארטר, קתדרלת אמיין, וקתדרלת נוטרדאם דה פארי. חוץ מלמבנים דתיים, השתמשו באדריכלות הגותית גם לבניית ארמונות, החשוב מביניהם הוא ארמון האפיפיורים באביניון. במהלך ימי הביניים האצילים הפאודלים בנו טירות מבוצרות כדי להראות את כוחם. גם ערים מבוצרות היו שכיחות (כמו קרקסון ומון סן-מישל), אולם רוב הטירות מאותה התקופה לא שרדו עד היום. טירות חשובות מהתקופה שניתן לראות גם היום כוללות את טירת שינון, טירת אנז'ה, וטירת ונסן.
לפני האדריכלות הגותית המבנים בצרפת, נבנו בסגנון הרומנסקי. דוגמאות טובות לסגנון זה ששרדו כוללות את בזיליקת סן סרמן בטולוז ומנזר קלוני.
סופה של מלחמת מאה השנים סימל שלב חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה הצרפתית; הייתה זו ההתחלה של הרנסאנס הצרפתי בו הוזמנו אמנים מאיטליה וספרד לחצר הצרפתית, ובו נבנו ארמונות מגורים רבים, בעיקר באזור עמק הלואר, שהושפעו על ידי הסגנון האיטלקי. כיום נשארו ארמונות רבים מהתקופה והם כוללים את ארמון שמבור, ארמון שנונסו, ארמון אמבואז ועוד. לאחר הרנסאנס האדריכלות הפופולרית ביותר הייתה בסגנון הבארוק. אולם בצרפת השתמשו בסגנון זה בעיקר בעולם החילוני ולא במבנים דתיים. הכנסייה הקתולית השתמשה באדריכלות הבארוק כדרך למשוך את ההמונים ולייפות את הכנסייה (דוגמה טובה לכך היא בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקן), אך תוכנית זו לא הצליחה כל כך בצרפת. הבארוק הצרפתי אחראי למאפיינים רבים בארמון ורסאי, והמפקח על העבודות בארמון, ז'ול ארדווין מנסאר, נחשב לארכיטקט החשוב ביותר בצרפת של תקופת הבארוק. מנסאר היה אחראי גם לבניית הכיפה המרשימה של האינווליד בפריז. מבנים מרשימים מתקופת הבארוק יכולים גם להמצא באזורים שבאותה התקופה לא היו שייכים לצרפת, כמו ארמון סטניסלאס בננסי.
לאחר המהפכה הצרפתית הרפובליקאים העדיפו את הסגנון הנאו-קלאסי, אף שסגנון זה הגיע לצרפת עוד לפני המהפכה במבנים כמו הפנתאון של פריז בפריז או הקפיטול של טולוז. שער הניצחון וכנסיית מדלן בפריז מייצגים בצורה הטובה ביותר את הסגנון הזה בתקופת נפוליאון.
תחת שלטונו של נפוליאון השלישי החל גל חדש של בנייה אורבנית שהייתה מאוד מסודרת ומתוכננת, ושיאו היה בבנייה מחדש של פריז תחת הברון אוסמן. אחד המבנים המרשימים ביותר שעוצבו כחלק מהבניה מחדש הזו הוא בית האופרה גרנייה שנבנה על ידי שרל גרנייה. בסוף המאה ה-19 גוסטב אייפל תכנן גשרים רבים ברחבי צרפת אך עבודתו המפורסמת ביותר היא מגדל אייפל, שנבנה לכבוד התערוכה העולמית של פריז (1889).
במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח, ארכאולוגים, אדריכלים ומשמרים כגון ויקטור הוגו, פרוספר מרימה ואז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק החלה צרפת לשפץ, לשקם ולשמר מבנים עתיקים מימי הביניים ובפרט מבנים גותיים שחלקם ניזוקו במהפכה וחלקם עקב פגעי הזמן. גל התחייה הגותית סחף את צרפת ובמסגרתו שוקמו, שופצו, שוחזרו והושלמה קתדרלות וכנסיות גותיות רבות, בהן: קתדרלת נוטרדאם דה פארי, סנט שאפל, קתדרלת קלרמון-פראן, קתדרלת רואן, כנסיית סנט אואן, בזיליקת סן דני ועוד.
במאה ה-20 עיצב האדריכל השווייצרי לה קורבוזיה מבנים רבים בצרפת כמו כנסיית נוטרדאם די או. בתקופה האחרונה האדריכלים הצרפתים מערבבים בין סגנונות אדריכלות חדשים וישנים. הדוגמה הבולטת לכך היא פירמידת הלובר.
תחילת הספרות הצרפתית היא בימי הביניים, אז הצרפתית עוד לא הייתה שפה אחידה אלא חולקה למספר ניבים, וכל כותב השתמש באיות ודקדוק משלו. ז'אנר חשוב בשירה הצרפתית של ימי הביניים היו שירי העלילה (Chansons de geste) שהחשוב והמפורסם מביניהם הוא שירת רולאן. טקסטים צרפתיים רבים מימי הביניים, כמו טריסטן ואיזולדה ולנסלוט והגביע הקדוש, אינם חתומים. אולם למרות האנונימיות של רוב הכתבים הצרפתיים מהתקופה ישנם מספר כותבים מפורסמים, כמו כרטיין מטרואה
אחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות השפה הצרפתית הוא פרנסואה רבלה, שיצירתו המפורסמת ביותר היא גרגנטואה ופנטגרואל. הצרפתית המודרנית שאלה אלמנטים רבים מהסגנון שלו. מאוחר יותר כתב לה פונטיין את משליו הידועים. אולם שיאן של הספרות והשירה הצרפתיות היה במאות ה-18 וה-19. במאה ה-18 קמו סופרים חברתיים מהחשובים בעולם כמו וולטר, דידרו ורוסו. בספרות הילדים הסופר החשוב ביותר היה שרל פרו, שכתב סיפורים כמו החתול במגפיים, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת.
במאה ה-19 קמו סופרי הנובלות הגדולים כמו ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא וז'ול ורן, שהיו מהסופרים החשובים והפופולרים בעולם. סופרים חשובים נוספים בצרפת של המאה ה-19 הם אמיל זולא, גי דה מופאסאן, וסטנדל. גם השירה הסימבולית הייתה תנועה חשובה בשירה הצרפתית של המאה ה-19, עם אמנים כמו שרל בודלר ופול ורלן.
במאה ה-20 הסופרים הצרפתיים הפופולרים ביותר בצרפת ומחוצה לה היו אנטואן דה סנט-אכזופרי, לואי פרדינאן סלין ואלבר קאמי.
ענפי הספורט הפופולריים ביותר בצרפת הם כדורסל, כדורגל, כדוריד ורוגבי. צרפת אירחה את המונדיאל בשנים 1938 ו-1998 וב-2007 אירחה את אליפות העולם ברוגבי. הסטאד דה פראנס הוא האצטדיון הגדול בצרפת. מרוץ האופניים המפורסם בעולם, הטור דה פרנס, מתקיים כל שנה בצרפת. אירועי ספורט חשובים נוספים בצרפת כוללים את מרוץ 24 השעות של לה מאן וטורניר הרולאן גארוס.
המשחקים האולימפיים חודשו בצרפת בסוף המאה ה-19 לאחר העלאת הרעיון על ידי הברון פייר דה קוברטן. פריז הייתה העיר הראשונה לארח את האולימפיאדה אחרי אתונה בשנת 1900, והיא גם הייתה ביתו הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי בטרם עבר ללוזאן. בסך הכול צרפת אירחה את המשחקים האולימפיים חמש פעמים, פעמיים את משחקי הקיץ ושלוש פעמים את משחקי החורף.
נבחרות צרפת בכדורגל וברוגבי נקראות "הכחולים" (Les Bleus), התייחסות לצבע החולצה של הנבחרות וכן לאחד מצבעי הטריקולור. נבחרת הכדורגל שזכתה במונדיאל 1998 וביורו 2000 נחשבת לאחת הטובות בעולם, וכך גם נבחרת הרוגבי, על אף שמעולם לא זכתה באליפות העולם ברוגב
