אינדקס
מוסלמים מצצניה הם סופים זה מסורת אצלם כאשר משהו מת או כאשר יש הילולה או ליד קבר של משהו חשוב
הם שרים אין לנו אל מלבדו
יש לנו רק אל אחד
Beautiful ZIKR of Allah ﷻ in Turkey
La ilahe illallah ( Kelime i Tevhid ) zikri 100 defa ( Lütfen açıklamayı okuyun )
(Lütfen okuyun) Video hakkında: Video ve sesler düzenleme yazılımı ile düzenlenip hazırlanmıştır. Video, after effect, camtasia studio, audacity gibi programlar kullanılarak yakınlaştırma uzaklaşma vs gibi sanal kamera hareketleri gibi efektlerle aslı 2sn olan görüntünün sanal olarak çoğaltılması yoluyla hazırlanmıştır. Burada amaç La ilahe illallah zikrini yaymaktır. Sesler aynı şekilde kanalımızda olan bir tevhid zikrine aittir. Yoksa nasıl 100 defa La ilahe illallah dedirtelim ki... Kaldı ki kanalımızda tek video bu değildir zaten. 9 saatlik tevhid'den saatlerce salavate kadar bir çok video vardır. ( Tek amacı eleştiri ve dislike olanlara önemle duyrulur )
Amaç: Çeşitli zikir videoları ile siz değerli kardeşlerimize sürekli dinlenebilecek zikirler hazırlayarak günlük hayatımızın çoğuna zikri yaymak inşallah.
Dinleyip,izleyip tekrar edelim inşallah.Allahın selamı ve selameti üzerinize olsun.
Muslim Party Hard [Booka Shake]
Arabs v Jews Dance-Off
[You must be registered and logged in to see this link.]
חרדים רוקדים טראנס טבע
מצוה טאנץ האדמו"ר מראחמסטריווקא
חופה ומצווה טאנץ בקרעטשניף
Highlights of Belz Mitzvah Tantz in 20 minutes - רגעי השיא של המצוה טאנץ בבעלזא
Bobov Rebbe Shlita dancing Mitzva Tantz at Wedding
היהודים גם נהגו לרקוד ככה פעם בספרד
בעיקר יהודים ברברים ממרוקו
מי שכתב עלהם היה הרב אבועלפיה
מסתבר שהיהודים היו גם נוהגים ככה
אלה שהיו קוראים קבלה היו מדי פעם שרים וגם עושים מעגלים כאלה
והם היו שרים את 72 שמותיו של אלוהים
אחד השמות הכי ידוע היו שרים אותו כאשר הם נכנסים לטראנס
האם המוסמלים גנבו את זה מהיהודים ?
כן זה מסורת יהודית
אפילו סגנון השירה שלהם דומה מאוד לשירה ששרים יוצאי מרוקו מאזור מסוים במרקש שנקרא מרקש
או יוצא ספרד לדינו מהעיר טולדנו
רבי אברהם אַבּוּלְעַפְיָה (ה' אלפים, 1240 - ה'נ"א, 1291 בערך) היה רב ומקובל, נחשב לרוב כנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית.
ר' אברהם אבולעפיה[1] נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240 לרבי שמואל אבולעפיה. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.
ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לרב אבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. ר' אברהם אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.
לימודי הפילוסופיה והקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית התיישב ביוון ונשא שם אישה. לאחר זמן מה הגיע לקפואה, איטליה. שם למד אצל הפילוסוף רבי הלל מוורונה פילוסופיה, תורת הנפש של הרמב"ם ובעיקר את ספרו מורה נבוכים.[2] לאחר זמן מה הגיע לקטלוניה (ברצלונה), שם התקרב לחוג מקובלים שבהם היה רבי ברוך התוגרמי, ככל הנראה בחוג זה ובהשפעתו החל ללמוד קבלה שקודם לכן התנגד לה,[3] עיקר לימודיו התרכזו בספר יצירה[4] שלאחר שנים מספר כתב לו כמה פירושים.
בחוג זה התקרב לקבלה האקסטטית, שהושפעה מחסידי אשכנז ושורשיה טמונים בספרות ההיכלות. ר' אברהם אבולעפיה פיתח תורה זו, וכינה אותה בשם "קבלה נבואית", משום שחלק ממטרתה להביא את העוסק בה בטהרה לחוויה אקסטטית ועל ידי כך לזכות לנבואה. כמו כן כינה תורה זו בשם "קבלת השמות" המביאה לידי נבואה, על ידי שימוש נרחב באותיות ושמות הקודש, שימוש שהקנה ללשון הקודש מעמד מאגי-מיסטי.
הגילויים הנבואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקטלוניה אירע אירוע מכונן בחייו של ר' אברהם אבולעפיה כאשר, לפי עדותו, זכה בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". בשנת 1271 זכה, לדבריו, לגילוי נבואי נוסף (ראו הרחבה להלן). משנה זו ועד למותו חיבר ר' אברהם אבולעפיה קרוב לחמישים חיבורים מסוגים שונים. החשובים והפורים שבהם הם ספרי ההדרכה להשגת נבואה דרך השימוש באותיות הקודש. עם ספריו אלה נמנים: "ספר חיי העולם הבא", "ספר אור השכל", "ספר אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז". מלבדם כתב ר' אברהם אבולעפיה פירוש לתורה בשם "ספר המפתחות", כמה פירושים לספר יצירה ולמורה נבוכים, אגרות, שירים וספרי נבואה המתארים את חזיונותיו המיסטיים כמו "ספר האות". מתוך חמישים חיבורים שחיבר שרדו כשלושים, ורק חלק קטן מכלל אלו הובאו לדפוס. בכתביו עושה ר' אברהם אבולעפיה שימוש נרחב בגימטריות, נוטריקונים, ראשי תיבות ועוד.
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' אברהם אבולעפיה לא מיהר לנסות להיפגש עם האפיפיור. עוד לפני כן ערך מסע נדודים ברחבי אירופה, ובו אסף קבוצות קטנות של תלמידים ולימדם תורה, ובפרט את "מורה נבוכים" בשיטתו המיוחדת. תלמידיו הבולטים במסע זה היו שניים מגדולי מקובלי קסטיליה, ר' משה בן שמעון מבורגוס, שעליו כתב כי הוא "אדם גדול ונכבד", ור' יוסף בן אברהם ג'יקטיליה בעל הספר "שערי אורה", שעליו העיד ר' אברהם אבולעפיה בספרו "אוצר עדן הגנוז": "והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני, והוסיף מכוחו ומדעתו וה' היה עמו".
ב-1279 שב לקפואה שבאיטליה, שם ניסה להקים בית מדרש.
ניסיונותיו להפגש עם האפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1280 החליט להיענות לציווי הנבואי שקיבל עשר שנים קודם לכן ולנסות להיפגש עם האפיפיור ניקולס השלישי. לקראת ערב ראש השנה ה'מ"א הגיע ר' אברהם אבולעפיה לרומא, אך האפיפיור סירב לראותו. האפיפיור יצא מרומא אל ארמון נופש קטן בסוריאנו, ור' אברהם אבולעפיה קיבל מסר שאם ינסה לפגוש אותו גם שם יוצא להורג בשריפה.
ר' אברהם אבולעפיה לא אמר נואש ויצא בכל זאת לסוריאנו כדי להיפגש עם האפיפיור. עם הגעתו של ר' אברהם אבולעפיה למקום בערב ראש השנה נודע לו כי האפיפיור מת באופן פתאומי ימים ספורים קודם לכן, בכ"ה באלול ה'ם' (ככל הנראה מהתקף לב). ר' אברהם אבולעפיה נעצר על ידי כת המינוריטים השייכת למסדר הפרנציסקנים, אולם הוא לא נשרף כפי שאיימו עליו בתחילה אלא הוחזק במעצר שבועות מספר ולאחר מכן שוחרר ופנה לסיציליה. אירועים אלו נתפסו על ידו כאות למסירות הנפש שלו בעבור מצוות האל וכעדות על ה' שהציל אותו מיד אויבו.
הפולמוס עם הרשב"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1281 הגיע ר' אברהם אבולעפיה לאי סיציליה (פלרמו ומסינה). שם הקים בית מדרש והצליח לאסוף סביבו עדה גדולה של תלמידים וחסידים, דבר המעיד על יכולות אינטלקטואליות גדולות ועל כריזמה. בשל גישתו הנבואית פנו חלק מנכבדי המקום לרבי שלמה בן אדרת (הרשב"א), שהיה מגדולי ההלכה באותה עת ושימש כנציג מעין-ממסדי של הדת, בשאלת נביאותו של ר' אברהם אבולעפיה. הרשב"א דחה בתוקף את התפיסה והחל באחד הוויכוחים הראשונים על משיחיות קבלית בימי הביניים.
הרשב"א פתח במלחמת חורמה כנגד ר' אברהם אבולעפיה ודחה בבוז את יומרותיו הנבואיות. נקודת מתח נוספת בין השניים נוצרה בשל העובדה שהרשב"א, שהיה אף הוא מקובל, אך החזיק בזרם התיאוסופי-תיאורגי של הקבלה (תורת הספירות), לעומת ר' אברהם אבולעפיה שהחזיק בקבלה הנבואית. מאבקו של הרשב"א הצר את צעדיו של ר' אברהם אבולעפיה, וכתוצאה מכך איבד קהל גדול מתלמידיו וחסידיו ואף נאלץ לעזוב לזמן מה לאי קומינו הסמוך. עדות לרדיפה זו נמצאת באגרת "וזאת ליהודה" שכתב ר' אברהם אבולעפיה לרבי יהודה שלמון:
Cquote2.svg
עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה' משמים, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, צוד צדוני כציפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי ויד"ו אב"ן ב"י, צפו מים על ראשי, רבת ה' ריבי נפשי גאלת חיי, ראית ה' עיתותי, שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי. [...]
ועתה הכריחני לדבר עמך בזה המעט הכתב ששלח הרב לבני פלירמו לר' אחיטוב שהיה מלא נאצות ולא היה שום דבר חכמה כי אם חרופים וגדופים כמנהג הנערים הקטנים שאינם בעלי דעת עד שרבים מרואיו הכחישו חתימת ידו וקראוה מזויף ואמנם אני שהכרתי מדבריו עניינים ידועים לענות לו על דבריו להודיע לך והדומים לך שהדברים שחשב או ששמע היו להפך. [...]
מה שחשב הרב ר' שלמה ב"ר אברהם ז"ל בן אדרת על ענייני או מה ששמע היה הכול הבל ורעות רוח, והראייה על זה שאני שבח לאל כבר סדרתי למודי ולמדתי המקרא ודקדוקי הפעולה [...] ולמדתי תלמוד גמרא ופסק [...] ולמדתי דרשות ואגדות וברייתות [...] ולמדתי הגיון וחכמת הטבע [...] ולמדתי חכמת האלוהות על דרך המחקר, ולמדתי מקצת חכמת הרפואות [...] וכן חולין, ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים [...] וספר האמונות לר' סעדיה וספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, וכל אלה עם ספרי אברהם בן עזרא בחכמתו הניעוני והביאוני לבקש סוד הספירות והשמות ודרכי החותמת. [...]
ועתה אני מחלה פניך מאוד שתעיין בדברי עיון יפה כראוי לאיש כמוך ואל תדינם בתחלת מחשבה לא לזכות ולא לחובה אבל דינם אחרי ברור שלם, וראה והבן מהם מה כוונתי בהם כפי יכלתך, ואחרי שירדת בם לסוף דעתי לפי מחשבותיך תודיע לרב ר' שלמה דעתך בדינך ובמשפטם.
Cquote3.svg
המחלוקת בין הרשב"א לר' אברהם אבולעפיה נמשכה משנת 1285 לערך עד לפטירתו של ר' אברהם אבולעפיה. זמן פטירתו המשוער הוא בשלהי 1291 או בראשית 1292, שכן החל מאותה עת אין כל ידיעה על פועלו. גם לאחר מותו של ר' אברהם אבולעפיה השפיע חרם הרשב"א על תורתו, ועדות לכך היא העובדה שעד המאה ה-18 ספרו החשוב "חיי העולם הבא" נשאר בכתב יד.
נבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירוע המכונן בחייו של הרב אבולעפיה אירע בקטלוניה כשזכה, לפי עדותו, בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". ב"ספר העדות" שחיבר תשע שנים מאוחר יותר כתב על כך: "בשנה התשיעית ההיא עוררהו ה' ללכת לרומי רבתי כאשר ציווה בברצלונה...". לתפישת שליחותו הנבואית נוסף בגילוי זה אלמנט של שליחות משיחית. מעשה זה מעיד על תודעה עצמית משיחית מובהקת, שהרי בויכוח ברצלונה הכריז הרמב"ן כי בעת קץ הימים יבוא המשיח בציווי השם אל שליט היהודים, ובזה רמז אל האפיפיור, וידרוש ממנו כשם שדרש משה רבנו מפרעה: "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי" (ספר שמות, פרק ז', פסוק ט"ז). גם משיחים מאוחרים יותר נקטו בצעד דומה, כגון ר' שלמה מולכו באמצע המאה ה-16 ונתן העזתי באמצע המאה ה-17.
אלמנטים משיחיים נוספים מתגלים בכתביו: הוא מכנה עצמו בשמות שונים כמו "אברהם הרואה", "רזיאל" ו"ברכיאל"; הוא מגלה סודות מיסטיים כמו קץ הימים, ומנמק זאת בכך שגילויים אלו מתאפשרים בזכות העובדה שהמשיח עומד להתגלות, ולו ידוע זמן בואו. כך כתב באגרת "וזאת ליהודה":
Cquote2.svg
בהגיעי אל השמות ובהתירי קשרי החותמת נגלה אלי אדון הכול וגלה לי את סודו, והודיעני עד קץ הגלות וזמן התחלת הגאולה על גואל הדם, ואז הכריחני להתפאר בנבואה.
Cquote3.svg
בשנת 1271 קיבל, לדבריו, חיזיון נבואי נוסף, כפי שהעיד בספרו "אוצר עדן הגנוז":
Cquote2.svg
ואני בזמן היותי בן א"ל [=31] שנה במדינת ברצלונה, העירני ה' משנתי ואלמוד ספר יצירה עם פירושיו ותהי עלי יד ה'. ואכתוב ספרי חכמות מהם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי בקרבי ורוח ה' הניע לבי ורוח קדושה נוססה בי. ואראה מראות נוראות רבות ונפלאות על ידי מופת ואות ובכללם התקבצו סביבי רוחות קנאות. וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו רעיוני עלי כי לא מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך אשר אלך בה. ועל כן הייתי כעיור ממשש בצהרים ט"ו [=15] שנה, והשטן עומד על ימיני לשטני. והייתי משגע ממראה עיני אשר ראיתי לקיים דברי התורה ולהתם הקללה השנייה י"ה [=15] שנה. עד אשר חנני אלהים קצת מדע ויהי ה' עמי לעזרה משנת (א') [א"ל] עד שנת מ"ה להצילני מכל צרה. ובהתחלת שנת אלי"ה הנביא חפץ ה' בי ויביאני אל היכל הקדש. והוא הזמן שבו השלמתי הספר הזה אשר חברתיו.
Cquote3.svg
קבלה נבואית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקר הקבלה משה אידל חילק את תורת הקבלה לשני זרמים עיקריים: קבלה תיאוסופית-תיאורגית וקבלה אקסטטית. הקבלה התיאוסופית-תיאורגית עוסקת בעיקר בלימוד המבוסס על מהות האלוהות (האין-סוף) ועשר הספירות ועל ההנחה כי מעשי האדם עשויים להשפיע על האלוהות. נציגיו הבולטים של זרם זה הם ספר הזוהר ותורת האר"י. הקבלה האקסטטית עוסקת בהיבט החווייתי של הקבלה, תוך שימוש בטכניקות מעשיות, ושואפת על ידי כך להגיע לאקסטזה רוחנית, ששיאה הוא דבקות באל והארה רוחנית, כמו הנבואה. החסידות מיזגה שני זרמים אלו למקשה אחת.
הרב אברהם אבולעפיה לא דחה את קבלת הספירות, אלא טען שהיא נחותה מהקבלה הנבואית, וכך כתב באגרת "וזאת ליהודה":
Cquote2.svg
ואומר כי הקבלה [...] נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חלקי דעות השם על דרך עשר ספירות [...] וחלק ידיעות השם על דרך כ"ב אותיות [...] והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות [...] ואין ספק כי החלק הראשון קודם במציאת זמן הלימוד בקבלה לחלק השני, והשני קודם במעלה מן הראשון.
Cquote3.svg
בשל היותו של הרב אבולעפיה הנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית נגרר לעתים לפולמוס עם חסידי השיטה התיאוסופית-תיאורגית, וכך כתב בספר "גן נעול":
Cquote2.svg
שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה [...] ואני איני מגנה אחד מאלו כולם, שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאוד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה.
Cquote3.svg
באגרת "וזאת ליהודה" הרב אבולעפיה אף תקף בחריפות חלק ממקובלי הספירות והאשים אותם בשלילת אחדות האל:
Cquote2.svg
ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.
Cquote3.svg
הרב אבולעפיה לא היה הראשון שעסק בקבלה האקסטטית, אך מה שמייחד ומבליט אותו לעומת מקובלים אחרים שעסקו בה, מלבד שמיזג את תורת הנפש של הרמב"ם בקבלת חסידי אשכנז, הוא הפירוט הרב של הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה. הרב אבולעפיה משתית דרך ברורה להולכים בדרכו, החל מאופן וסדר הנשימות הראוי,[5] תנועות ראש[6] וידיים,[7] דמיון האותיות,[8] התעטפות בטלית והנחת תפילין,[9] וכן בתנאים הנלווים לשימוש בהזכרת השם, כמו ההכנה הנפשית הראויה והתבודדות במקום המיוחד לשם כך והתרחקות מענייני העולם הגשמי.[10]
העיסוק בתורתו בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל חרם הרשב"א פחת במידה משמעותית העיסוק בכתבי הרב אבולעפיה עד המאה ה-18. היו מגדולי המקובלים שהכירו בו כסמכות בעלת משקל אף קודם לכן, וכך אנחנו מוצאים את הרמ"ק מצטט קטע ארוך מספרו "אור השכל" העוסק בשמות הקודש, ורבי חיים ויטאל מזכיר בספרו שערי קדושה את שיטותיו המדיטטיביות של אבולעפיה כדרכים מקובלות של התבודדות האמורות להביא לרוח הקודש. אך עם זאת ספריו לא נלמדו בשיטתיות. את נקודת המפנה בהתייחסות אל הרב אבולעפיה הביאו תיאורו של הספר "חיי העולם הבא" וטיהורו של הרב אבולעפיה על ידי החיד"א במאה ה-18 בספרו הביבליוגרפי "שם הגדולים":
Cquote2.svg
הוא ספר שחיבר הרב רבי אברהם אבואלעפיא בעיגול שם ע"ב וראיתיו על קלף כתב יד. ודע שהרשב"א בתשובותיו סימן תקמ"ח והרב היש"ר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הרקים ויותר. ברם קושטא קאמינא דחזיתה לרב גדול ממארי רזין [=ואולם אמת אני אומר שראיתי לרב גדול מבעלי הרזים] ובישראל גדול שמו ואחרי דבריו לא ישנו שהוא מקרב לס' הנזכר ותושע לו ימינו
Cquote3.svg
ככל הנראה[דרושה הבהרה], כוונת החיד"א היא לציטוטיו של ר' חיים ויטאל מספר "חיי העולם הבא" בספרו "שערי קדושה". בזכות החיד"א, שהיה מגדולי הפוסקים וכן מראשוני ההיסטוריונים של הכתיבה היהודית, התהפך מעמדו של הרב אבולעפיה מן הקצה אל הקצה והוא הפך מדמות בזויה, נלעגת ומוחרמת לדמות מכובדת, מוערכת ולגיטימית.
המחקר האקדמי על תורתו של הרב אבולעפיה החל בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר משה לנדאור בחן את כתבי היד של הרב אבולעפיה. לנדאור ייחס בטעות את כתיבת ספר הזוהר לרבי אברהם אבולעפיה. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו חוקרים כמו צבי גראף, משה שטיינשניידר ואהרן ילינק לנתח את שיטתו של הרב אבולעפיה. ילינק הקדיש כמה מחקרים לכתביו והבהיר כי לא הרב אבולעפיה הוא מחברו של ספר הזוהר.
במאה העשרים הרחיב במעט גרשם שלום את המחקר אודותיו וקבע את דמותו של הרב אבולעפיה כאחד מיוצריה החשובים של הספרות הקבלית. כיום מי שעומד בשורה הראשונה במחקר על הרב אבולעפיה הוא משה אידל, אשר חיבר שורה ארוכה של מחקרים על הרב אבולעפיה ושיטתו הקבלית.
ספריו וחיבוריו
רב אבולעפיה חיבר חיבורים רבים בקבלה, ובהם הספרים:
סתרי תורה המפרש את המורה נבוכים בצורה קבלית. נוסח קדום של פירוש זה, בתרגומו הלטיני של פלאוויוס מיתרידאטס יצא לאור על ידי חיים וירשובסקי בשם Liber Redemptionis [דהיינו, ספר גאולה].
חיי העולם הבא, החיבור העיקרי העוסק בהדרכה מפורטת למדיטציה נבואית.
אור השכל, בביאור הנהגת האדם להגיע להשגות קרובות לדרגת הנבואה.
אוצר עדן גנוז.
אמרי שפר.
אגרת שבע נתיבות התורה, על הדרך הראויה ללימוד התורה.
ספר הברית החדשה, מאמר קבלי נגד הנצרות.
גט השמות
ספר החשק
אגרת וזאת ליהודה, בה הוא משיב לטענות מתקיפיו.
גן נעול, ביאור על ספר יצירה.
ספר האות, מסה משיחית בסגנון מקראי.
חיי הנפש, בביאור סודות קבליים שונים, ערוך גם כן כביאור על המורה נבוכים.
מצרף השכל, סודות מפי רזיאל המלאך.
מצרף לכסף, בביאור עניין הספירות.
מפתח החכמות על ספר בראשית.
מפתח השמות, על ספר שמות.
מפתח הקרבנות, על ספר ויקרא.
מפתח הספירות, על חומש במדבר.
מפתח התוכחות, על חומש דברים.
מפתח הרעיון.
נר אלהים, סוד ברכת כהנים.
שומר מצווה, על יחס הקבלה לפילוסופיה.
ספר המלמד.
סוד ירושלים פירוש השם ירושלם.
ספר גאולה.
ספר הצירוף, מיוחס לו.
בעולם החרדי החל מאמץ לפרסם את כתביו של הרב אבולעפיה, ויצאו לאור ספריו: "חיי העולם הבא", "אמרי שפר", "אור השכל", "ספר החשק", "גן נעול", "אוצר עדן הגנוז", ועוד. גם בזרם הקבלה המודרנית זוכה דמותו של הרב אבולעפיה לעדנה מסוימת בכך שמתייחסים לשיטתו כאל מעין "מדיטציה יהודית".
הם שרים אין לנו אל מלבדו
יש לנו רק אל אחד
Beautiful ZIKR of Allah ﷻ in Turkey
La ilahe illallah ( Kelime i Tevhid ) zikri 100 defa ( Lütfen açıklamayı okuyun )
(Lütfen okuyun) Video hakkında: Video ve sesler düzenleme yazılımı ile düzenlenip hazırlanmıştır. Video, after effect, camtasia studio, audacity gibi programlar kullanılarak yakınlaştırma uzaklaşma vs gibi sanal kamera hareketleri gibi efektlerle aslı 2sn olan görüntünün sanal olarak çoğaltılması yoluyla hazırlanmıştır. Burada amaç La ilahe illallah zikrini yaymaktır. Sesler aynı şekilde kanalımızda olan bir tevhid zikrine aittir. Yoksa nasıl 100 defa La ilahe illallah dedirtelim ki... Kaldı ki kanalımızda tek video bu değildir zaten. 9 saatlik tevhid'den saatlerce salavate kadar bir çok video vardır. ( Tek amacı eleştiri ve dislike olanlara önemle duyrulur )
Amaç: Çeşitli zikir videoları ile siz değerli kardeşlerimize sürekli dinlenebilecek zikirler hazırlayarak günlük hayatımızın çoğuna zikri yaymak inşallah.
Dinleyip,izleyip tekrar edelim inşallah.Allahın selamı ve selameti üzerinize olsun.
Muslim Party Hard [Booka Shake]
Arabs v Jews Dance-Off
[You must be registered and logged in to see this link.]
חרדים רוקדים טראנס טבע
מצוה טאנץ האדמו"ר מראחמסטריווקא
חופה ומצווה טאנץ בקרעטשניף
Highlights of Belz Mitzvah Tantz in 20 minutes - רגעי השיא של המצוה טאנץ בבעלזא
Bobov Rebbe Shlita dancing Mitzva Tantz at Wedding
היהודים גם נהגו לרקוד ככה פעם בספרד
בעיקר יהודים ברברים ממרוקו
מי שכתב עלהם היה הרב אבועלפיה
מסתבר שהיהודים היו גם נוהגים ככה
אלה שהיו קוראים קבלה היו מדי פעם שרים וגם עושים מעגלים כאלה
והם היו שרים את 72 שמותיו של אלוהים
אחד השמות הכי ידוע היו שרים אותו כאשר הם נכנסים לטראנס
האם המוסמלים גנבו את זה מהיהודים ?
כן זה מסורת יהודית
אפילו סגנון השירה שלהם דומה מאוד לשירה ששרים יוצאי מרוקו מאזור מסוים במרקש שנקרא מרקש
או יוצא ספרד לדינו מהעיר טולדנו
רבי אברהם אַבּוּלְעַפְיָה (ה' אלפים, 1240 - ה'נ"א, 1291 בערך) היה רב ומקובל, נחשב לרוב כנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית.
ר' אברהם אבולעפיה[1] נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240 לרבי שמואל אבולעפיה. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.
ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לרב אבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. ר' אברהם אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.
לימודי הפילוסופיה והקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית התיישב ביוון ונשא שם אישה. לאחר זמן מה הגיע לקפואה, איטליה. שם למד אצל הפילוסוף רבי הלל מוורונה פילוסופיה, תורת הנפש של הרמב"ם ובעיקר את ספרו מורה נבוכים.[2] לאחר זמן מה הגיע לקטלוניה (ברצלונה), שם התקרב לחוג מקובלים שבהם היה רבי ברוך התוגרמי, ככל הנראה בחוג זה ובהשפעתו החל ללמוד קבלה שקודם לכן התנגד לה,[3] עיקר לימודיו התרכזו בספר יצירה[4] שלאחר שנים מספר כתב לו כמה פירושים.
בחוג זה התקרב לקבלה האקסטטית, שהושפעה מחסידי אשכנז ושורשיה טמונים בספרות ההיכלות. ר' אברהם אבולעפיה פיתח תורה זו, וכינה אותה בשם "קבלה נבואית", משום שחלק ממטרתה להביא את העוסק בה בטהרה לחוויה אקסטטית ועל ידי כך לזכות לנבואה. כמו כן כינה תורה זו בשם "קבלת השמות" המביאה לידי נבואה, על ידי שימוש נרחב באותיות ושמות הקודש, שימוש שהקנה ללשון הקודש מעמד מאגי-מיסטי.
הגילויים הנבואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקטלוניה אירע אירוע מכונן בחייו של ר' אברהם אבולעפיה כאשר, לפי עדותו, זכה בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". בשנת 1271 זכה, לדבריו, לגילוי נבואי נוסף (ראו הרחבה להלן). משנה זו ועד למותו חיבר ר' אברהם אבולעפיה קרוב לחמישים חיבורים מסוגים שונים. החשובים והפורים שבהם הם ספרי ההדרכה להשגת נבואה דרך השימוש באותיות הקודש. עם ספריו אלה נמנים: "ספר חיי העולם הבא", "ספר אור השכל", "ספר אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז". מלבדם כתב ר' אברהם אבולעפיה פירוש לתורה בשם "ספר המפתחות", כמה פירושים לספר יצירה ולמורה נבוכים, אגרות, שירים וספרי נבואה המתארים את חזיונותיו המיסטיים כמו "ספר האות". מתוך חמישים חיבורים שחיבר שרדו כשלושים, ורק חלק קטן מכלל אלו הובאו לדפוס. בכתביו עושה ר' אברהם אבולעפיה שימוש נרחב בגימטריות, נוטריקונים, ראשי תיבות ועוד.
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' אברהם אבולעפיה לא מיהר לנסות להיפגש עם האפיפיור. עוד לפני כן ערך מסע נדודים ברחבי אירופה, ובו אסף קבוצות קטנות של תלמידים ולימדם תורה, ובפרט את "מורה נבוכים" בשיטתו המיוחדת. תלמידיו הבולטים במסע זה היו שניים מגדולי מקובלי קסטיליה, ר' משה בן שמעון מבורגוס, שעליו כתב כי הוא "אדם גדול ונכבד", ור' יוסף בן אברהם ג'יקטיליה בעל הספר "שערי אורה", שעליו העיד ר' אברהם אבולעפיה בספרו "אוצר עדן הגנוז": "והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני, והוסיף מכוחו ומדעתו וה' היה עמו".
ב-1279 שב לקפואה שבאיטליה, שם ניסה להקים בית מדרש.
ניסיונותיו להפגש עם האפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1280 החליט להיענות לציווי הנבואי שקיבל עשר שנים קודם לכן ולנסות להיפגש עם האפיפיור ניקולס השלישי. לקראת ערב ראש השנה ה'מ"א הגיע ר' אברהם אבולעפיה לרומא, אך האפיפיור סירב לראותו. האפיפיור יצא מרומא אל ארמון נופש קטן בסוריאנו, ור' אברהם אבולעפיה קיבל מסר שאם ינסה לפגוש אותו גם שם יוצא להורג בשריפה.
ר' אברהם אבולעפיה לא אמר נואש ויצא בכל זאת לסוריאנו כדי להיפגש עם האפיפיור. עם הגעתו של ר' אברהם אבולעפיה למקום בערב ראש השנה נודע לו כי האפיפיור מת באופן פתאומי ימים ספורים קודם לכן, בכ"ה באלול ה'ם' (ככל הנראה מהתקף לב). ר' אברהם אבולעפיה נעצר על ידי כת המינוריטים השייכת למסדר הפרנציסקנים, אולם הוא לא נשרף כפי שאיימו עליו בתחילה אלא הוחזק במעצר שבועות מספר ולאחר מכן שוחרר ופנה לסיציליה. אירועים אלו נתפסו על ידו כאות למסירות הנפש שלו בעבור מצוות האל וכעדות על ה' שהציל אותו מיד אויבו.
הפולמוס עם הרשב"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1281 הגיע ר' אברהם אבולעפיה לאי סיציליה (פלרמו ומסינה). שם הקים בית מדרש והצליח לאסוף סביבו עדה גדולה של תלמידים וחסידים, דבר המעיד על יכולות אינטלקטואליות גדולות ועל כריזמה. בשל גישתו הנבואית פנו חלק מנכבדי המקום לרבי שלמה בן אדרת (הרשב"א), שהיה מגדולי ההלכה באותה עת ושימש כנציג מעין-ממסדי של הדת, בשאלת נביאותו של ר' אברהם אבולעפיה. הרשב"א דחה בתוקף את התפיסה והחל באחד הוויכוחים הראשונים על משיחיות קבלית בימי הביניים.
הרשב"א פתח במלחמת חורמה כנגד ר' אברהם אבולעפיה ודחה בבוז את יומרותיו הנבואיות. נקודת מתח נוספת בין השניים נוצרה בשל העובדה שהרשב"א, שהיה אף הוא מקובל, אך החזיק בזרם התיאוסופי-תיאורגי של הקבלה (תורת הספירות), לעומת ר' אברהם אבולעפיה שהחזיק בקבלה הנבואית. מאבקו של הרשב"א הצר את צעדיו של ר' אברהם אבולעפיה, וכתוצאה מכך איבד קהל גדול מתלמידיו וחסידיו ואף נאלץ לעזוב לזמן מה לאי קומינו הסמוך. עדות לרדיפה זו נמצאת באגרת "וזאת ליהודה" שכתב ר' אברהם אבולעפיה לרבי יהודה שלמון:
Cquote2.svg
עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה' משמים, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, צוד צדוני כציפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי ויד"ו אב"ן ב"י, צפו מים על ראשי, רבת ה' ריבי נפשי גאלת חיי, ראית ה' עיתותי, שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי. [...]
ועתה הכריחני לדבר עמך בזה המעט הכתב ששלח הרב לבני פלירמו לר' אחיטוב שהיה מלא נאצות ולא היה שום דבר חכמה כי אם חרופים וגדופים כמנהג הנערים הקטנים שאינם בעלי דעת עד שרבים מרואיו הכחישו חתימת ידו וקראוה מזויף ואמנם אני שהכרתי מדבריו עניינים ידועים לענות לו על דבריו להודיע לך והדומים לך שהדברים שחשב או ששמע היו להפך. [...]
מה שחשב הרב ר' שלמה ב"ר אברהם ז"ל בן אדרת על ענייני או מה ששמע היה הכול הבל ורעות רוח, והראייה על זה שאני שבח לאל כבר סדרתי למודי ולמדתי המקרא ודקדוקי הפעולה [...] ולמדתי תלמוד גמרא ופסק [...] ולמדתי דרשות ואגדות וברייתות [...] ולמדתי הגיון וחכמת הטבע [...] ולמדתי חכמת האלוהות על דרך המחקר, ולמדתי מקצת חכמת הרפואות [...] וכן חולין, ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים [...] וספר האמונות לר' סעדיה וספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, וכל אלה עם ספרי אברהם בן עזרא בחכמתו הניעוני והביאוני לבקש סוד הספירות והשמות ודרכי החותמת. [...]
ועתה אני מחלה פניך מאוד שתעיין בדברי עיון יפה כראוי לאיש כמוך ואל תדינם בתחלת מחשבה לא לזכות ולא לחובה אבל דינם אחרי ברור שלם, וראה והבן מהם מה כוונתי בהם כפי יכלתך, ואחרי שירדת בם לסוף דעתי לפי מחשבותיך תודיע לרב ר' שלמה דעתך בדינך ובמשפטם.
Cquote3.svg
המחלוקת בין הרשב"א לר' אברהם אבולעפיה נמשכה משנת 1285 לערך עד לפטירתו של ר' אברהם אבולעפיה. זמן פטירתו המשוער הוא בשלהי 1291 או בראשית 1292, שכן החל מאותה עת אין כל ידיעה על פועלו. גם לאחר מותו של ר' אברהם אבולעפיה השפיע חרם הרשב"א על תורתו, ועדות לכך היא העובדה שעד המאה ה-18 ספרו החשוב "חיי העולם הבא" נשאר בכתב יד.
נבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירוע המכונן בחייו של הרב אבולעפיה אירע בקטלוניה כשזכה, לפי עדותו, בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". ב"ספר העדות" שחיבר תשע שנים מאוחר יותר כתב על כך: "בשנה התשיעית ההיא עוררהו ה' ללכת לרומי רבתי כאשר ציווה בברצלונה...". לתפישת שליחותו הנבואית נוסף בגילוי זה אלמנט של שליחות משיחית. מעשה זה מעיד על תודעה עצמית משיחית מובהקת, שהרי בויכוח ברצלונה הכריז הרמב"ן כי בעת קץ הימים יבוא המשיח בציווי השם אל שליט היהודים, ובזה רמז אל האפיפיור, וידרוש ממנו כשם שדרש משה רבנו מפרעה: "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי" (ספר שמות, פרק ז', פסוק ט"ז). גם משיחים מאוחרים יותר נקטו בצעד דומה, כגון ר' שלמה מולכו באמצע המאה ה-16 ונתן העזתי באמצע המאה ה-17.
אלמנטים משיחיים נוספים מתגלים בכתביו: הוא מכנה עצמו בשמות שונים כמו "אברהם הרואה", "רזיאל" ו"ברכיאל"; הוא מגלה סודות מיסטיים כמו קץ הימים, ומנמק זאת בכך שגילויים אלו מתאפשרים בזכות העובדה שהמשיח עומד להתגלות, ולו ידוע זמן בואו. כך כתב באגרת "וזאת ליהודה":
Cquote2.svg
בהגיעי אל השמות ובהתירי קשרי החותמת נגלה אלי אדון הכול וגלה לי את סודו, והודיעני עד קץ הגלות וזמן התחלת הגאולה על גואל הדם, ואז הכריחני להתפאר בנבואה.
Cquote3.svg
בשנת 1271 קיבל, לדבריו, חיזיון נבואי נוסף, כפי שהעיד בספרו "אוצר עדן הגנוז":
Cquote2.svg
ואני בזמן היותי בן א"ל [=31] שנה במדינת ברצלונה, העירני ה' משנתי ואלמוד ספר יצירה עם פירושיו ותהי עלי יד ה'. ואכתוב ספרי חכמות מהם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי בקרבי ורוח ה' הניע לבי ורוח קדושה נוססה בי. ואראה מראות נוראות רבות ונפלאות על ידי מופת ואות ובכללם התקבצו סביבי רוחות קנאות. וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו רעיוני עלי כי לא מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך אשר אלך בה. ועל כן הייתי כעיור ממשש בצהרים ט"ו [=15] שנה, והשטן עומד על ימיני לשטני. והייתי משגע ממראה עיני אשר ראיתי לקיים דברי התורה ולהתם הקללה השנייה י"ה [=15] שנה. עד אשר חנני אלהים קצת מדע ויהי ה' עמי לעזרה משנת (א') [א"ל] עד שנת מ"ה להצילני מכל צרה. ובהתחלת שנת אלי"ה הנביא חפץ ה' בי ויביאני אל היכל הקדש. והוא הזמן שבו השלמתי הספר הזה אשר חברתיו.
Cquote3.svg
קבלה נבואית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקר הקבלה משה אידל חילק את תורת הקבלה לשני זרמים עיקריים: קבלה תיאוסופית-תיאורגית וקבלה אקסטטית. הקבלה התיאוסופית-תיאורגית עוסקת בעיקר בלימוד המבוסס על מהות האלוהות (האין-סוף) ועשר הספירות ועל ההנחה כי מעשי האדם עשויים להשפיע על האלוהות. נציגיו הבולטים של זרם זה הם ספר הזוהר ותורת האר"י. הקבלה האקסטטית עוסקת בהיבט החווייתי של הקבלה, תוך שימוש בטכניקות מעשיות, ושואפת על ידי כך להגיע לאקסטזה רוחנית, ששיאה הוא דבקות באל והארה רוחנית, כמו הנבואה. החסידות מיזגה שני זרמים אלו למקשה אחת.
הרב אברהם אבולעפיה לא דחה את קבלת הספירות, אלא טען שהיא נחותה מהקבלה הנבואית, וכך כתב באגרת "וזאת ליהודה":
Cquote2.svg
ואומר כי הקבלה [...] נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חלקי דעות השם על דרך עשר ספירות [...] וחלק ידיעות השם על דרך כ"ב אותיות [...] והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות [...] ואין ספק כי החלק הראשון קודם במציאת זמן הלימוד בקבלה לחלק השני, והשני קודם במעלה מן הראשון.
Cquote3.svg
בשל היותו של הרב אבולעפיה הנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית נגרר לעתים לפולמוס עם חסידי השיטה התיאוסופית-תיאורגית, וכך כתב בספר "גן נעול":
Cquote2.svg
שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה [...] ואני איני מגנה אחד מאלו כולם, שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאוד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה.
Cquote3.svg
באגרת "וזאת ליהודה" הרב אבולעפיה אף תקף בחריפות חלק ממקובלי הספירות והאשים אותם בשלילת אחדות האל:
Cquote2.svg
ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.
Cquote3.svg
הרב אבולעפיה לא היה הראשון שעסק בקבלה האקסטטית, אך מה שמייחד ומבליט אותו לעומת מקובלים אחרים שעסקו בה, מלבד שמיזג את תורת הנפש של הרמב"ם בקבלת חסידי אשכנז, הוא הפירוט הרב של הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה. הרב אבולעפיה משתית דרך ברורה להולכים בדרכו, החל מאופן וסדר הנשימות הראוי,[5] תנועות ראש[6] וידיים,[7] דמיון האותיות,[8] התעטפות בטלית והנחת תפילין,[9] וכן בתנאים הנלווים לשימוש בהזכרת השם, כמו ההכנה הנפשית הראויה והתבודדות במקום המיוחד לשם כך והתרחקות מענייני העולם הגשמי.[10]
העיסוק בתורתו בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל חרם הרשב"א פחת במידה משמעותית העיסוק בכתבי הרב אבולעפיה עד המאה ה-18. היו מגדולי המקובלים שהכירו בו כסמכות בעלת משקל אף קודם לכן, וכך אנחנו מוצאים את הרמ"ק מצטט קטע ארוך מספרו "אור השכל" העוסק בשמות הקודש, ורבי חיים ויטאל מזכיר בספרו שערי קדושה את שיטותיו המדיטטיביות של אבולעפיה כדרכים מקובלות של התבודדות האמורות להביא לרוח הקודש. אך עם זאת ספריו לא נלמדו בשיטתיות. את נקודת המפנה בהתייחסות אל הרב אבולעפיה הביאו תיאורו של הספר "חיי העולם הבא" וטיהורו של הרב אבולעפיה על ידי החיד"א במאה ה-18 בספרו הביבליוגרפי "שם הגדולים":
Cquote2.svg
הוא ספר שחיבר הרב רבי אברהם אבואלעפיא בעיגול שם ע"ב וראיתיו על קלף כתב יד. ודע שהרשב"א בתשובותיו סימן תקמ"ח והרב היש"ר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הרקים ויותר. ברם קושטא קאמינא דחזיתה לרב גדול ממארי רזין [=ואולם אמת אני אומר שראיתי לרב גדול מבעלי הרזים] ובישראל גדול שמו ואחרי דבריו לא ישנו שהוא מקרב לס' הנזכר ותושע לו ימינו
Cquote3.svg
ככל הנראה[דרושה הבהרה], כוונת החיד"א היא לציטוטיו של ר' חיים ויטאל מספר "חיי העולם הבא" בספרו "שערי קדושה". בזכות החיד"א, שהיה מגדולי הפוסקים וכן מראשוני ההיסטוריונים של הכתיבה היהודית, התהפך מעמדו של הרב אבולעפיה מן הקצה אל הקצה והוא הפך מדמות בזויה, נלעגת ומוחרמת לדמות מכובדת, מוערכת ולגיטימית.
המחקר האקדמי על תורתו של הרב אבולעפיה החל בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר משה לנדאור בחן את כתבי היד של הרב אבולעפיה. לנדאור ייחס בטעות את כתיבת ספר הזוהר לרבי אברהם אבולעפיה. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו חוקרים כמו צבי גראף, משה שטיינשניידר ואהרן ילינק לנתח את שיטתו של הרב אבולעפיה. ילינק הקדיש כמה מחקרים לכתביו והבהיר כי לא הרב אבולעפיה הוא מחברו של ספר הזוהר.
במאה העשרים הרחיב במעט גרשם שלום את המחקר אודותיו וקבע את דמותו של הרב אבולעפיה כאחד מיוצריה החשובים של הספרות הקבלית. כיום מי שעומד בשורה הראשונה במחקר על הרב אבולעפיה הוא משה אידל, אשר חיבר שורה ארוכה של מחקרים על הרב אבולעפיה ושיטתו הקבלית.
ספריו וחיבוריו
רב אבולעפיה חיבר חיבורים רבים בקבלה, ובהם הספרים:
סתרי תורה המפרש את המורה נבוכים בצורה קבלית. נוסח קדום של פירוש זה, בתרגומו הלטיני של פלאוויוס מיתרידאטס יצא לאור על ידי חיים וירשובסקי בשם Liber Redemptionis [דהיינו, ספר גאולה].
חיי העולם הבא, החיבור העיקרי העוסק בהדרכה מפורטת למדיטציה נבואית.
אור השכל, בביאור הנהגת האדם להגיע להשגות קרובות לדרגת הנבואה.
אוצר עדן גנוז.
אמרי שפר.
אגרת שבע נתיבות התורה, על הדרך הראויה ללימוד התורה.
ספר הברית החדשה, מאמר קבלי נגד הנצרות.
גט השמות
ספר החשק
אגרת וזאת ליהודה, בה הוא משיב לטענות מתקיפיו.
גן נעול, ביאור על ספר יצירה.
ספר האות, מסה משיחית בסגנון מקראי.
חיי הנפש, בביאור סודות קבליים שונים, ערוך גם כן כביאור על המורה נבוכים.
מצרף השכל, סודות מפי רזיאל המלאך.
מצרף לכסף, בביאור עניין הספירות.
מפתח החכמות על ספר בראשית.
מפתח השמות, על ספר שמות.
מפתח הקרבנות, על ספר ויקרא.
מפתח הספירות, על חומש במדבר.
מפתח התוכחות, על חומש דברים.
מפתח הרעיון.
נר אלהים, סוד ברכת כהנים.
שומר מצווה, על יחס הקבלה לפילוסופיה.
ספר המלמד.
סוד ירושלים פירוש השם ירושלם.
ספר גאולה.
ספר הצירוף, מיוחס לו.
בעולם החרדי החל מאמץ לפרסם את כתביו של הרב אבולעפיה, ויצאו לאור ספריו: "חיי העולם הבא", "אמרי שפר", "אור השכל", "ספר החשק", "גן נעול", "אוצר עדן הגנוז", ועוד. גם בזרם הקבלה המודרנית זוכה דמותו של הרב אבולעפיה לעדנה מסוימת בכך שמתייחסים לשיטתו כאל מעין "מדיטציה יהודית".
