קלצ'ניקוב כחול לבן: כשישראלים עושים את זה יותר טוב מהרוסים קלצניקוב אלפא מתוצרת ישראל קרית גת

קלצ'ניקוב כחול לבן: כשישראלים עושים את זה יותר טוב מהרוסים



Israelis Upgrade the AK 47, "the Enemy's Weapon"


קלצ'ניקוב תוצרת הארץ - קשה להאמין אבל יש תופעה כזאת. הנשק האישי הרוסי המיתולוגי ושידרוג ישראלי התחברו לפס ייצור במפעל בקריית גת שמייצר את "קלצ'ניקוב ישראל". מדובר במפעל פרטי למטרות רווח, ביוזמתו של לוחם יחידות מיוחדות בצה"ל, ושותף לו גם ראש ענף קליעה לשעבר. הוא מייצא נשק בהיקף נרחב לעולם כולו, ובעליו אומרים שהביקוש גדול בהרבה מההיצע. אורי לוי היה במפעל ומביא את סיפורו.

• 
  

מיכאל קלצניקוב ידוע כממציא הקלצניקוב 
אבל קלנציקוב לא היה הממציא האמיתי של הנשק האמתני הזה
מי שהמציא את הנשק הזה זה הנאצים
מיכאל קלצניקוב בסך הכול גנס את הנשק שיפר אותו שינה אותו ונתן לו את שמי
הנשק שהרוסים מתגראים בו זה נשק נאצי 
A&H 2016: AK ALPHA
Обзор-эксперимент на иностранную новинку. Сначала записали просто меня, но потом подошел сотрудник стенда и предложил рассказать про автомат. Решил смонтировать так, чтобы было видно, что рассказывал про этот автомат я (увидев его впервые на выставке и предварительно не готовясь и ничего не читая) и что рассказал сотрудник стенда. 




https://he.wikipedia.org/wiki/StG_44

StG44 (קיצור מגרמנית של Sturmgewehr 44; "רובה סער מודל 44") הוא רובה סער שפותח על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. הנשק מוכר גם בשמות MP43 (Maschinenpistole 43) ו-MP44 ‏(Maschinenpistole 44), שהם למעשה פיתוחים מוקדמים של אותו הנשק. יש הטוענים שהוא רובה הסער הראשון.

MP43 MP44 ו-STG44 היו כינוים שונים עבור אותו רובה עם שינויים קטנים בייצור, תחמושת הרובה היא 7.92x33 מ"מ שהיא בעצם גרסה קצרה של ה-Mauser‏ 7.92x57 מ"מ.



בתחילת מלחמת העולם השנייה, החי"ר הגרמני היה מצויד בדומה לשאר הצבאות. הבדל אחד בין הורמאכט לצבאות אחרים הוא הדגש שהושם על תת המקלע כנשק חי"ר עיקרי, בניגוד לצבאות אחרים בהם החיילים שצוידו בתת-מקלע היו בעיקר בתפקידי סיוע. הסיבה לדגש על תתי המקלע היא שתת-המקלע קטן יותר ונוח יותר לנשיאה והדבר הורגש בייחוד ביחידות שריון וחרמ"ש. עם זאת, לתת-המקלע היה טווח ודיוק נמוך.
תתי המקלע ששימשו את הורמאכט (כגון MP40) היו בעלי תפוסה גבוהה בידיים ולכן המפקדים הגרמנים חשבו שיש לקצרם. היו מספר ניסיונות לייצר תת-מקלע קל משקל אבל קליעי ה-7.92 מ"מ עשו את השליטה בכלי הנשק האוטומטיים לקשה.
הפתרון הגרמני לבעיה היה יצירת קליע החלש בעוצמתו מקליע של רובה אך עם זאת חזק מקליע אקדח. ניסויים בקליע מסוג זה החלו עוד בשנות ה-30 אך מפקדי הצבא עיכבו את ייצורו עד לשנת 1941.
עתה הצבא הגרמני פנה לשני יצרני נשק: ולתר והנל על מנת לייצר רובה שיעשה בו שימוש בקליע החדש. הרובה של הנל, ה-Mkb 42, נבחר לדגם המתאים לייצור. בנובמבר 1942 נשלחו ה-Mkb 42 לחזית. בסוף 1942 ותחילת 1943 יוצרו כ11,000 רובים מסוג זה. המשתמשים בנשק העריכו אותו אך עם הסתייגות מסוימת. בהמשך נבחר נשק אחר לייצור שהיה דומה לגרסת ולתר



באפריל 1944 אדולף היטלר החליט לשנות את שם הרובה ל-MP44. בפגישה עם מפקדי צבא בחזית המזרחית שאל היטלר את המפקדים מה הם רוצים. אחד מהמפקדים קרא "עוד מהרובים החדשים!". לאחר שהיטלר בחן את ה-MP44 בעצמו הוא החליט לקרוא לו "רובה סער" (Sturmgewehr). כאשר הוא רואה את ההישג התעמולתי האפשרי מהנשק הוא החליט לקרוא לו לבסוף StG44, כלומר "רובה סער, מודל 1944".
עד סוף המלחמה יוצרו כ-425,000 רובי Stg44. הוא הוכח כבעל ערך רב בעיקר בחזית המזרחית שם השתמשו בו לראשונה. טווח הירי שלו היה גדול מה-MP40 אך שימושי יותר מה-Kar98k בטווח קרוב. הוא היה התשובה הגרמנית לפפ"ש הרוסי שהיה זול לייצור אך יעיל ביותר בקרבות בטווח קרוב. ה-Stg44 היה בעל אותו קצב אש של הפפ"ש אבל עם טווח רחוק יותר. ה-Stg44 היווה את הבסיס למשפחת רובי הסער שביניהם נמנה הרובה המיוצר ביותר בעולם בימינו, ה-AK-47.

לאחר המלחמה

בגרמניה המזרחית נעשה ב-Stg44 שימוש עד החלפתו בAK-47 (קלשניקוב) הרוסי. בפולקספוליצי (המשטרה במזרח גרמניה) נעשה שימוש ברובה עד שנת 1962 בערך, אז הוחלף בפפ"ש. ה-Stg44 נמכר גם למשטרים ידידותיים לברית המועצות באפריקה ובמזרח התיכון ואף מספר מועט של דגמים הגיעו אל ארגון החזבאללה בלבנון.

AK-47


רובה AK-47 קלשניקוב

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-AK-47 הוא אולי רובה הסער הנפוץ ביותר בעולם. העובדה שבזמן המלחמה הקרה מכרה אותו ברית המועצות לעשרות מדינות וארגוני גרילה וטרור שנלחמו בארצות הברית, ברית נאט"ו וישראל - בהן מדינות הגוש המזרחי, מדינות ערב, חזבאללה וארגוני הטרור הפלסטיני - הפכו אותו מחד לסמל של נשק פשוט, אמין וזול המסמל התנגדות ומאידך לסמל של נשק פרימיטיבי ופחות יעיל (לעומת סדרת רובה M-16 המערבית) המשמש ארגוני טרור וגרילה בעלי איכות צבאית נמוכה. ה-AK-47 מופיע אף במספר דגלים של מדינות וארגונים צבאיים (כמו בדגל של חזבאללה). בתפישה המערבית, הרואה את ארצות הברית ונאט"ו כ"טובים" ואת ברית המועצות וגרורותיה כ"רעים", ה-AK-47 זכה לתדמית של "הרובה של הרעים" והופיע שלא בטובתו בצורה זו בסרטי קולנוע ומשחקי מחשב רבים (כגון Counter-Strike, Call of Duty: Black Ops, Call of Duty 4). עם זאת, עמידותו הרבה (גם לבוץ, לחות ושהיה מתחת למים) ותפוצתו הנרחבת גרמו לכך שהוא היה בשימוש גם בקרב כוחות מיוחדים של מדינות המערב, ובפרט יחידות קומנדו הפועלות בעורף האויב וכן בקרב יחידות קומנדו ימי. מספר מדינות, בהן ישראל, אף פיתחו וייצרו חיקויים ל-AK-47 או רובים המבוססים עליו ועל נגזרותיו.

מיכאיל קלשניקוב


[th]מיכאיל קלשניקובМихаил Тимофеевич Калашников10 בנובמבר 1919 - 23 בדצמבר 2013(בגיל 94)[/th][th]המצאות עיקריות[/th][th]נתונים נוספים[/th]

קלשניקוב, 2007
פיתוח הרובה AK-47, המכונה קלשניקוב
מקצוע	מהנדס
ארצות מגורים	רוסיה

[size][rtl]
מיכאיל טימופייביץ' קלשניקוב (10 בנובמבר 1919- 23 בדצמבר 2013; ברוסית: Михаи́л Тимофе́евич Кала́шников, Mihail Timofeevič Kalašnikov) היה גנרל ומעצב נשק רוסי שהתפרסם בזכות פיתוח הרובה AK-47, הנקרא "קלשניקוב", על שמו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלשניקוב נולד למשפחת איכרים בכפר קיוריה במחוז אלטאי. הוא התחיל את הקריירה שלו בעבודה בתחנת רכבת, שם למד מכונאות. בשנת 1938 התגייס לצבא האדום, ושירת כמפקד טנק בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה (מכונה ברוסיה המלחמה הפטריוטית הגדולה). באוקטובר 1941 נפצע בקרב ונשלח לביתו. בבית החולים עיצב את הנשק הראשון שלו, ובמהרה הצטרף לעבודה במוסד לתעופה במוסקבה. שם הפיק קלשניקוב חידושים לטנקים כמו מונה יריות מכני. תוך כמה שנים, קודם למהנדס ראשי. בשנת 1947 עיצב קלשניקוב את רובה הסער שזכה לכינוי AK-47 (קיצור ל-Avtomat Kalashnikova - האוטומט של קלשניקוב - מודל 1947). בשנת 1949 הפך ה-AK-47 לנשק הבסיסי בצבא הסובייטי, ומאוחר יותר היה להמצאה המפורסמת ביותר של קלשניקוב.
בשנת 1964 זכה בפרס לנין. בשנת 1998 הוענק לו עיטור אנדריי הקדוש - העיטור הגבוה ביותר ברוסיה.
בדצמבר 2013 הוא הלך לעולמו בגיל 94 ונקבר בבית העלמין הצבאי הפדרלי לזכר הנופלים.[/rtl][/size]

AK-74


רובה AK-74 קלשניקוב[th]מידע כללי[/th][th]סוג[/th][th]תכנון[/th][th]מדינה מייצרת[/th][th]שנות שירות[/th][th]מלחמות[/th][th]יחידות שיוצרו[/th][th]מידע טכני[/th][th]קליבר[/th][th]פעולה[/th][th]הזנה[/th][th]כוונות[/th][th]אורך כולל[/th][th]אורך קנה[/th][th]משקל ריק[/th][th]קצב אש[/th][th]מהירות לוע[/th][th]טווח אפקטיבי[/th]

רובה סער

מיכאיל קלשניקוב, 1974

ברית המועצות

1974 - עד ימינו

מלחמת אפגניסטן, מלחמת האזרחים בסוריה

5,000,000

5.45x39 מ"מ

גז, בריח מסתובב

מחסנית (30 או 45 כדורים)

ברזל

943 מ"מ עם קת עץ

415 מ"מ

3.07 ק"ג

650 כדורים לדקה

900 מטר לשנייה

500 מטר למטרת דמות. 800 מטר בפיזור

[size][rtl]
AK-74 (קיצור מרוסית: Автомат Калашникова образца 1974 года - רובה אוטומטי קלשניקוב מודל 1974), המוכר גם בשם קלשניקוב(רבים מבטאים "קלאצ'ניקוב", באופן מוטעה, או בקיצור: "קלאץ'"), הוא רובה סער מתוצרת סובייטית העושה שימוש בתחמושת בקליבר 5.45 מ"מ. הרובה הוא גרסה מחודשת של רובה הסער AK-47, שההבדל ביניהם הוא במעבר מקוטר 7.62x39 מילימטר ל־5.45x39 מילימטר. הרובה משמש את הכוחות המוטסים הרוסים שכן הקת הוחלפה לקת מתקפלת וחלקי העץ של הרובה הוחלפו בפלסטיק חזק. כמו AK-47, גם AK-74 פותח בידי מיכאיל קלשניקוב.
הרובה הופיע לראשונה בשימוש מבצעי בשנת 1979, בעת ששימש את הכוחות הסובייטיים במלחמת אפגניסטן. הרובה נמצא עד היום בשימוש נרחב בצבאותיהן של מדינות ברית המועצות לשעבר. דגמים שונים של הרובה יוצרו גם בבולגריה, בגרמניה המזרחית וברומניה.
ל-AK-74 פותחו דגמים אחדים, ובהם:
[/rtl][/size]

• AKS-74 - דגם עם קת מתכת מתקפלת, בעיקר לשימושם של כוחות מוטסים.
  
• AK-74U - גרסה מקוצרת, למעשה גרסת קרבין, עם קת מתקפלת.
  
• AK-74M - גרסה מתקדמת של הרובה, שייצורה החל בשנת 1991.
  

[size][rtl]

סדרת AK-100[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגם AK-74M היווה בסיס לסדרת AK-100 של הרובה, שנועדה בעיקר לייצוא. סדרה זו כוללת את הדגמים הבאים:
[/rtl][/size]

• AK-101 (רובה סער) ו-AK-102 (קרבין), שניהם בקליבר המקובל בנאטו, 5.56 מ"מ.
  
• AK-103 (רובה סער) ו-AK-104 (קרבין), שניהם בקליבר הוותיק של 7.62 מ"מ.
  
• AK-105 - קרבין בקליבר 5.45 מ"מ. מחליף בצבא רוסיה את הדגם AKS-74U.
  
• AK-107, בקליבר 5.45 מ"מ ו-AK-108 בקליבר 5.56 מ"מ, שניהם עם מערכת רתיעה מאוזנת, שמקורה ברובה AEK-971, לצמצום הרתיעה ועליית הלוע.
  

[size][rtl]

OC-14 גרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-80 פותח דגם בולפאפ של רובה סער OC-14 המכונה "גרוזה" - סערה, שנקודת המוצא לתכנונו הייתה הדגם AKS-74U. מאפיינים: ממדים: משקל: 2.7 ק"ג, 3.1 ק"ג לפי הדגם) אורך כולל: 720 מילימטר, 720 מילימטר (לפי הדגם) אורך קנה: 240 מילימטר, 415 מילימטר (לפי הדגם)
הזנה: 20\30 כדורים טווח ירי: 400 מטר קליבר: 9X39\7.62X39\5.45X39 (כדור ללוחמה בשטח עירוני מסוג SP-6 SP-5) מילימטר עיצוב: בולפאפהמבוסס על AKS-74U, שילוב עם מטול 40 מ"מ מסוג GP-25 כשלשניהם הדק אחד המעביר בין מטול לרובה בדומה להעברה של M-16 מאוטומטי לחצי-אוטומטי. בנוסף יש אפשרות הרכבה של כוונה אופטית X4 ומשתיק קול כוונת: כוונת הדומה לכוונת הסטנדרטית של M-16 עם מפצה, המשמשת גם כידית. בנוסף לכוונת ידית יש כוונת מתקפלת קדמית לירי מטולים.
דגם זה נמצא בכמויות מוגבלות בשימוש הספצנאזים השונים, הכוחות המיוחדים של רוסיה.[/rtl][/size]













[th]מידע כללי[/th][th]סוג[/th][th]תכנון[/th][th]מדינה מייצרת[/th][th]שנות שירות[/th][th]יחידות שיוצרו[/th][th]מידע טכני[/th][th]קליבר[/th][th]פעולה[/th][th]חירוק קנה[/th][th]הזנה[/th][th]כוונות[/th][th]אורך כולל[/th][th]אורך קנה[/th][th]משקל ריק[/th][th]קצב אש[/th][th]מהירות לוע[/th][th]טווח אפקטיבי[/th]

רובה סער

מיכאיל קלשניקוב, 1944–1946

ברית המועצות

1949 - עד ימינו

75,000,000

7.62x39 מ"מ

גז, בריח מסתובב

1:12

מחסנית (30 או 40 כדורים, 75 במחסנית תוף)

ברזל (378 מ"מ)

870 מ"מ עם קת עץ

415 מ"מ

כ-4.3 ק"ג

600 כדורים לדקה

715 מטר לשנייה

350 מטר

[rtl]
רובה סער קלשניקוב מודל 1947 (ברוסית: Автомат Калашникова образца 1947 года) או בקיצור AK-47, המוכר גם בשם קלשניקוב (רבים מבטאים "קלאצ'ניקוב", באופן מוטעה, או בקיצור: "קלאץ' "), הוא רובה סער מתוצרת סובייטית העושה שימוש בתחמושת בקליבר 7.62 מ"מ מזרחי (7.62x39). הקלשניקוב הוא רובה סער זול מאוד ונוח לתפעול, ונחשב לרובה הסער הנפוץ והפופולרי ביותר בעולם, עם כ-100 מיליון יחידות שיוצרו^[1]. על אף שהנשק המקורי הונדס בשנות ה-40 של המאה ה-20, צבאות, מיליציות וארגוני טרור רבים משתמשים בו גם בתחילת המאה ה-21.[/rtl]

• 1 היסטוריה
  
• 2 עיצוב
  
• 3 מאפיינים
  
• 4 גרסאות
  
• 5 מדינות משתמשות
  
• 6 בתרבות הפופולרית
  
• 7 ראו גם
  
• 8 קישורים חיצוניים
  
• 9 הערות שוליים
  
  
  

[rtl]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרובה תוכנן על ידי מיכאיל קלשניקוב. שהיה מפקד טנק בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, ולאחר שהטנק שלו נפגע הוא נאלץ לצאת ממנו, ולהגיע בכוחות עצמו למקום בטוח. במהלך הלחימה הרגלית הזאת הבין כמה חסר רובה אוטומטי לצבא האדום, בשעה שהגרמנים עושים שימוש מוצלח וקטלני בתמ"קהאוטומטי שלהם (הMP40 שמייסר) וברובה הסער המתקדם שלהם MP44, אשר שימש מקור השראה ל- AK-47. בעת שהחלים מפציעתו בבית חולים צבאי קרא ספר על פיתוח רובים וכלי-ירייה, והחל לתכנן את הרובה האוטומטי שלו. על פי גרסה אחרת, מיכאיל קלשניקוב תכנן את הרובה בו בעת ששכב במיטתו בבית החולים והתאושש מפצעיו. מאוחר יותר סיפר, שהתכונה החשובה ביותר לדעתו ברובה היא היופי. הרובה אומץ על ידי הצבא האדום בשנת 1949. מאוחר יותר עבר הרובה שינוי מהמודל הראשוני (שפותח ב-1946), אשר כיום כמעט ואינו מצוי, למודל המשופץ, אשר הוא המוכר והידוע, והוא המיוצר עד היום. גם הדגם השני עבר שיפור, הנקרא AKM (ברוסית: Автомат Калашникова Модернизированный, רובה קלשניקוב משודרג), קלשניקוב משודרג, שתוכנן בשנות החמישים ונכנס לשירות הצבא האדום בשנת 1959. הרובה המשודרג היה אמין יותר, מדויק יותר, קל יותר מקודמיו, ונפוץ אף הוא, עד היום. בשנת 1974 עבר הרובה שדרוג נוסף, הנושא את השם AK-74, וממנו נפוצו נגזרות רבות, כמפורט מטה.
על בסיס רובה הקלשניקוב פותח אף רובה הצלפים, הדרגונוב (ברוסית: Снайперская винтовка Драгунова, רובה צלפים דרגונוב, או בקיצור SVD או СВД). לדרגונוב תחמושת בקליבר זהה לקלשניקוב, אך כדור מוארך יותר המיועד למטרה לירי צליפה. הוגה ומפתח הדרגונוב היה סרגיי גאברילוביץ'. רובה הצלפים נראה כקלשניקוב מוארך ביותר עם קת מותאמת צליפה ומחסנית קצרה. כמו כן פותחו עשרות, אם לא מאות דגמים של כלי נשק המבוססים על הקלשניקוב, בשל אמינותו הגבוהה.
בשנת 2009 במסגרת חגיגות יום ההולדת התשעים של מיכאל קלשניקוב, הוענק לו פרס גיבור הפדרציה הרוסית על ידי נשיא רוסיה, דימטרי מדבדב. באוקטובר 2011 הודיע משרד הביטחון הרוסי כי לא ירכוש עוד רובים מדגם AK-47.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלשניקוב מצטיין באמינות גבוהה ובעמידות רבה. אף על פי שבעת פיתוחו היה קל וקצר מרובי התקופה, חסרונו הגדול הוא משקלו הרב (בערך 4 ק"ג לאחר ריקון), דיוק לא גבוה וחוסר התאמה לאביזרים מערביים מודרניים, היות שלא תוכנן להתאים אליהם - בעיות שנפתרו חלקית, מכיוון שישנם מתאמים ופותחו גרסאות קלות יותר ומדויקות יותר לרובה. עם השנים נוצרו לו גרסאות נוספות (קת מתקפלת תחתונה, צידית, מקוצר, קליבר 5.56 מ"מ ועוד).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[/rtl]


[rtl]
הקלשניקוב הוא רובה הסער הנפוץ ביותר בעולם ומלבד המספר העצום של רובי AK-47 שנפוצו בעולם, מספר רב של מדינות (בייחוד בגוש המזרחי) ייצרו חיקויים של הקלשניקוב ורובי סער המבוססים עליו. אחד מהם הוא רובה הסער הישראלי גליל, שמבוסס על גרסה פינית של הקלשניקוב המוכרת בשם Valmet, אך ישנם חיקויים של ממש הנושאים את שם המותג "קלשניקוב" ובנויים באופן זהה, אף על פי שהם מיוצרים באופן פיראטי. לפני מותו, עבד קלשניקוב על רשימת הפטנט על הרובה והפסקת ייצורו הפיראטי, אשר לטענתו, פוגע באמינות ובמוניטין של הרובה.
בגלל תפוצתו הרבה ומחירו הזול, הגיע הקלשניקוב למספר רב של קבוצות גרילה וארגוני טרור, והרובה הפך מזוהה עמם. רוב הכוחות המערביים מעדיפים את סדרת ה-M16האמריקאית על שלל גרסאותיה ורובים אירופאים כגון G36 ,FAMAS ,שטייר AUG ו-SA80, המדויקים בהרבה.
הרובה היה מרכזי כל כך במהפכה המוזמביקית, עד כדי שהוא מופיע בדגל מוזמביק. כמו כן, לפי התפיסה וזיהויו עם ארגוני טרור, הוא מופיע אף בלוגו החזבאללה.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[/rtl]

• AK-47 1948–51, 7.62x39mm - המודל המקורי הראשוני. נדיר כיום.
  
• AK-47 1952, 7.62x39mm - מודל בעל משקל של 4.2 ק"ג. מותאם להרכבת קת עץ ובעל ציפוי כרום.
  
• AKS-47 - מתאפיין בקת מתכת מתקפלת-מטה, דומה לרובה הגרמני ה-MP40. נישא בעיקר על נגמ"ש ה-BMP-1, כמו גם על ידי כוחות מזוינים.
  
• AK-74U - רובה אוטומטי קלשניקוב מודל 1974 מקוצר. זוהי בעצם גירסת הקראבין של הקלשניקוב, עם קת מתקפלת.
  
• AKMS 7.62x39 מ"מ - דגם מתקפל של ה-AKM, הנישא בעיקר על ידי כוחות מוטסים וצנחנים.
  
• RPK 7.62x39 מ"מ - דגם כבד, בעל קנה ארוך.
  
• AKM 7.62x39 מ"מ - דגם קל של ה-AK-47. שוקל 3.1 ק"ג.
  

[rtl]
בשנת 1974 עבר הרובה שדרוג מהותי, כאשר הקליבר שלו הוחלף ל-5.45 מ"מ, בדגם AK-74. גם לדגם זה פותחו נגזרות רבות. הדגם AK-74M היווה בסיס לסדרת AK-100 של הרובה, שנועדה בעיקר לייצוא. סדרה זו כוללת את הדגמים הבאים:[/rtl]

• AK-101 (רובה סער) ו-AK-102 (קרבין), שניהם בקליבר המקובל בנאטו, 5.56 מ"מ.
  
• AK-103 (רובה סער) ו-AK-104 (קרבין), שניהם בקליבר הוותיק של 7.62 מ"מ.
  
• AK-105 - קרבין בקליבר 5.45 מ"מ. מחליף בצבא רוסיה את הדגם AKS-74U.
  
• AK-107, בקליבר 5.45 מ"מ ו-AK-108 בקליבר 5.56 מ"מ, שניהם עם מערכת רתיעה מאוזנת, שמקורה ברובה AEK-971, לצמצום הרתיעה ועליית הלוע.
  

[rtl]
בסוף שנות ה-80 פותח דגם בולפאפ של רובה סער OC-14 המכונה "גרוזה" - סערה, שנקודת המוצא לתכנונו הייתה הדגם AKS-74U. דגם זה נמצא בכמויות מוגבלות בשימוש הספצנאזים השונים, הכוחות המיוחדים של רוסיה.[/rtl]