הד"ר שהסית נגד שרת המשפטים: "חלאה, בראיון בערןץ 20

הד"ר שהסית נגד שרת המשפטים: "חלאה, " בראיון בערוץ 20
ד"ר עופר כסיף, מרצה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, כינה את שרת המשפטים "חלאה " ועורר סערה.

על פי החוק הדוקטור למשפטים עפר כסיף לא עבר עברה פלילית של הסתה.
אבל הוא כן עבר על לשון הרע
מכיוון שבית המשפט העליון קבע שהמילה נאו נ ....היא כן לשון הרע.


בית המשפט העליון כן קבע שזה לשון הרע .
למה זה לא הסתה?
כי זאת פגיעה בחופש הביטוי במדינה דמורקאטית .
הדוקטור כסף טען להגנתו שאיילת שקד רצה בתוך מפלגת הבית היהודי בעזרת תרומה שהיא קבלה מ יהודי בלגי אורתודוכסי שהואשם במכירת נשק בסיירה לאון ולקרטל הסמים בקולמביה לכאורה
ששמו סרג מולר והוא נעצר על ידי האינטרפול במונטנגרו והוהסגר לבלגיה ב 2015 והוא ממתין למשפטו שם.
האם הדוקטור למשפטים פעל כהלכה וכחוק כאשר כינה את השרה כך לכאורה?
על פי החוק הקיים והוא כדוקטור למשפטים יודע זאת.
לא ניתן לפעול נגדו כי הטענות שלו חוקיות .
החוק הוא רק למילה ההיא ולא לצירוף 2 המילים 
בשביל להגיש כתב אישום או להאשים משהו בזה צריך לשנות את החוק.
גם במילה פאשיסט החוק אומר שזה חוקי.
אפילו אם היו מגישים נגדו כתב אישם.
זה לא היה עומד בפני בית המשפט העליון
ויתכן שאפילו לא בפני בית משפט שלום
נכון שזה לא נשמע טוב אבל אין בזה עברה פלילית .

http://news.walla.co.il/item/2919835



מעולם בעבר לא הסיתו נגד שר משפטים במרה כזאת
זה לא השיח הציבורי ובאף מקום אל היו מקלים את זה
למה לא האשימו אותו בהעלבת עובד ציבור ?
כי גם כאן אין העלבת עובד ציבור .
ושרה לא זכאית להגנה של העלבת עובד ציבור כי היא נחשבת למנהלת בכירה.
 ד"ר עופר כסיף, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, בעמוד הפייסבוק שלו, כשכינה אותה "חלאה ניאו נאצית". זאת, בעקבות חוק סימון העמותות שיזמה שקד ואושר אתמול בכנסת. "אני חושבת שהפוסט הזה מזהם את השיח הציבורי", אמרה שקד בכנס גיוון בתעסוקה של משרד המשפטים בתל אביב. "זו חצייה בוטה של הגבול בין חופש הביטוי לחופש השיסוי. אני סומכת על רשויות אכיפת החוק שיטפלו בזה ואינני חושבת שמרצים כאלו ראויים לחנך בישראל".


יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג התייחס לדברים מוקדם יותר וכתב בעמוד הטוויטר שלו: "האמירה שהשמיעו אנשי אקדמיה מסויימים על השרה שקד היא אמירה אומללה, פסולה מעיקרה ועלובה. אני מגנה אותה ואת צורת השיח שהיא מייצגת בכל תוקף"


שר החינוך נפתלי בנט "מדובר בהסתה החמורה ביותר נגד שר משפטים בישראל מאז קום המדינה. אם אנחנו לא נטפל ונעצור את הדבר הזה מיד, זה עלול להיגמר בצורה קשה – קשה מאד



המרצה מהחוג למדעי המדינה, כתב על שקד בפוסט שבו שיתף פרסום אחר של פרופ' עמירם גולדבלום, חוקר מבית הספר לרוקחות באותה האוניברסיטה, שעסק במקורות המימון של שרת המשפטים. בפוסט שכתב, האשים כסיף את שקד בסיוע לפשעים נגד האנושות, ואף כינה אותה "טינופת". בפוסט נכתב: "בארץ בושתי השקד צורח. החלאה הניאו-נאצית הזו לא רק אחראית שותפה לפשיזציה של ישראל, אלא גם שותפה עקיפה לרצח עם באפריקה ולפשעים נגד האנושות. כבר כלו המילים במילון באמצעותן ניתן להגדיר את הטינופת הזו".

בפרסום המקורי, שאותו שיתף כסיף, התייחס גולדבלום למקורות מימון הפריימריז של שקד וטען כי מדובר ב"כספי דמים" שנאספו תמורת מכירת נשק לרוצחים. "מסע הבחירות של אילת שקד היה מבוסס בין השאר על כספים שנאספו תמורת נשק שנמכר לרוצחים בסיירה ליאון ובדרום אמריקה, בידי תומך של איילת שקד", כתב גולדבלום בפוסט. "התומך הנדיב עצור עתה בבלגיה לאחר שהוחזק בידי האינטרפול במשך כשמונה חודשים במונטנגרו. מאז מרץ 2015, סרג' מולר הוא יהודי דתי, איש מתועב שמוכר נשק לכמה מהרוצחים הגרועים בעולם. אבל איילת שקד זקוקה לכספו, היא דורשת שקיפות ואני מספק את דרישתה", הוסיף.



http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4745326,00.html



השרה שקד כבר הודיעה כי תגיש תלונה במשטרה. "היום נחצה הקו העדין בין חופש הביטוי לחופש השיסוי, אשר מזהם את השיח הציבורי והרשת החברתית", אמרה שקד בתגובה לפוסט. "אני בטוחה שרשויות אכיפת החוק יטפלו במקרה בצורה הראויה".



דבריו של גולדבלום על התומך של איילת שקד כוונו לסרג' מוּלר, שחשוד בסחר בסמים, סחר בנשק עם גורמי פשיעה וטרור והלבנת הון ועצור במונטנגרו מאז חודש מרס האחרון.  מלשכתה של איילת שקד נמסר אז: "תרומתו של מר מוּלר התקבלה בזמנו באמצעות צד שלישי. פרטי התורם אומתו והועברו למבקר המדינה על-פי הקבוע בחוק. בעת קבלת התרומה לא היה ידוע על איזשהו עניין פלילי שבו מעורב התורם".










כל הנאמר כאן הוא לכאורה

מה זה נאו נאצי ?
למה זה לא נחשב לפלילי ?
המילה עצמה אינה פלילית 
אבל כל פעילות כזו היא אסורה והיא כן בגדר עברה פלילית .
נשאלת השאלה למה דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית השתמש בביטוי כל כך קשה נגד שרת משפטים מכהנת והקשר כזה ביותר .
אולי ההקשר כן היה הופך את מה שאמר ללא חוקי. 
אבל אם אדם מכנה משהו אחר נאצי זה עברה פלילית.
אם הוא מכנה נאו נאצי זה לא עברה בישראל.





נאו-נאציזם (Neo-Nazism) הוא מונח המתייחס בהגדרתו המצומצמת לכל אדם או תנועה חברתיתאו פוליטית המעוניינת להחיות את הנאציזם, בעיקר לכאלו המעונינות להגשים את חזון הרייך הרביעישהוקמו אחרי נפילת הרייך השלישי, בהגדרה המורחבת המונח מתייחס לכל אדם או קבוצה בעלתעמדות פשיסטיות התומכות בגזענות ובעליונות לבנה, שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה.
נאו-נאצים רבים משתמשים בסמל הצלב שמש כדי לייצג את הגזע הארי. כמו צלב הקרס, גם סמל זה היה בשימוש העמים ההודו-אירופיים בעת העתיקה, באלף השני לפני הספירה, בהקשרים שונים של תרבות וארכיטקטורה. סמל דומה משמש את ארגון הקו קלוקס קלאן.

אידאולוגיה

הרעיונות המדויקים שאומצו על ידי קבוצות נאו-נאציות מאופיינים בהערצת תורותיו של אדולף היטלר, ובשנאה לאנשים מקבוצות אתניות שאינם אירופאים לבנים, כדוגמת שחורים, אסיאתים ועוד, בדומה למאפייני "טוהר הגזע" שהוגדרו על ידי גרמניה הנאצית בשנים 1933 - 1945, וכן בחוסר סובלנות לדתות שונות, כדוגמת יהדות, הינדואיזם וג'ייניזם^{[דרוש מקור]};

רעיונותיהן של הקבוצות הנאו-נאציות כוללים בדרך כלל אנטישמיות, גזענות, שנאת זרים, ועשויים לכלול גם אלמנטים של לאומנות צבאית, הומופוביהוהכחשת השואה.

הקבוצות הנאו-נאציות מאשימות את הזרים והמהגרים, שאינם "לבנים", בבעיות החברתיות של החברה (אלימות, ניצול המדינה על ידי הזרים שאינם ראויים לכך, הנוטלים עבודות, משכורות וביטחון מהשכבות ה"לבנות" הראויות לכך, וכדומה), תוך התייחסות לקונספירציה יהודית כלל-עולמית, כגוןתאוריית ממשלת הכיבוש הציונית.

תנועות וארגונים נאו-נאציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה פועלות קבוצות נאו-נאציות רבות אשר מונות עשרות אלפי פעילים ופעילותם מכוונת נגד מהגרים לא אירופאים וכן נגד היהודים.




בארצות הברית, קבוצות נאו-נאציות הן רק חלק מקבוצות שנאה בהיקף גדול, המעודדות אנטישמיות ועליונות הגזע הלבן. קבוצות אלו פועלות באזורים רבים ברחבי ארצות הברית, ואף בבתי כלא ברחבי המדינה, כאשר קבוצות נאו-נאצית מסוג זה הן המעגל הארי, וצוות 211. כמו כן, בין השנים 1984-1983 פעל בארצות הברית ארגון נאו-נאצי בשם "המסדר", אשר פעולותיו הקנו לו פרסום רחב בארצות הברית ומחוצה לה.




באיראן פעלה בשנות ה-50 "סומכא" - מפלגה נאו-נאצית.




בישראל התגלו מקרים בודדים של אנטישמיות נאו-נאצית או התארגנויות ספוראדיות על בסיס נאו-נאצי, שהענפה שבהן הייתה חבורה בת 8 צעירים מהעיר פתח תקווה, "פטרול 36", שחבריה נעצרו בשנת 2007.[1][2]




קבוצות ותנועות קיצוניות אחדות דוגלות בעמדות פשיסטיות, אבל אינן דוגלות בנאציזם הגזעני, האנטישמי, של אדולף היטלר. אותן תנועות משתייכות לזרם הנאו-פשיזם. התנועות הדוגלות ברעיונות אלה לרוב אינן משתמשות במונח "נאו-נאצים" או "נאו-פשיסטים" כדי לתאר את עצמן

קבוצות נאו-נאציות פעילות בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

• המסדר (נאו-נאציזם)
  
  
• האחווה הארית
  
  
• המעגל הארי
  
  
• צוות 211
  
  
• תנועת היצירה
  
  
• מפלגת הפטריוטים הלבנים
  
  
• מסדר תשע הזוויות
  
  
• האיחוד הסלאבי
  
  
• התנועה הנאציונל-סוציאליסטית (ארצות הברית)
  
  

בגרמניה למשל אסור להגיד את המילה נאצי או נאו נאצי
אבל בישראל אסורה רק המילה נאצי ולא נאו נאצי
אז למה שרת המשפים לא משנה את החוק

1.מה זה נאצי ונאציזם 
למה זה אסור בישראל ?
למה זה עברה פלילית בישראל
כל יהודי יודע מה זה נאציזם ונאצי ולמה אסור להשתמש בביטוים אלה.

תומך בנאציזם, באידאולוגיה של תורת הגזע, בעליונות המדינה ובגישה פשיסטית למלחמה
2.
קפדני, דייקן יתר על המידה, קשוח יתר על המידה, בעל גישה מחמירה לסדר. "השותף שלי לדירה כזה נצי. אם אני רק מזיז משהו בדירה הוא מתהפך עליי."
נָאֲצִי - [size=16]נֵאֵץ, נקבה ציווי
איחל דברים רעים או הטיח עלבונות; קילל; גידף[/size]
נאצי
המפלגה הנאצית, או בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית⁻סוציאליסטית , הייתה תנועה פוליטית שפעלה בגרמניה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה⁻20, והונהגה במשך רוב שנות קיומה בידי אדולף היטלר. למפלגה הייתה משנה סדורה, שעיקריה נאציזם, לאומנות פאן⁻גרמנית, גזענות ובמיוחד אנטישמיות, אנטי⁻ליברליזם, אנטי⁻דמוקרטיה ואנטי⁻קומוניזם. [size=14]מתוך ויקיפדיה[/size]
[url=http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D %D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A5 %D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94 %D7%AA%D7%97%D7%AA %D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9 %D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99]יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי[/url]
במסגרת תוכנית "הפתרון הסופי", לא חפצו הנאצים רק בהשמדת היהודים המצויים באירופה, אלא גם, למעשה, בחיסול כל העם היהודי בכל תפוצותיו. ניתן להצביע על מספר מקרים וראיות בנושא. [url=http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D %D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A5 %D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94 %D7%AA%D7%97%D7%AA %D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9 %D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99][size=14]מתוך ויקיפדיה[/url][/size]
ערכים סמוכים בויקיפדיה
יהודים הרריים, יהודים ישראלים יוצאי אתיופיה, יהודים למען ישוע, יהודים למען שימור הבעלות על כלי ירייה, יהודים מזרחים, יהודים משיחיים, יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, יהודים נוצרים, יהודים ספרדים, יהודים ערבים

למה נאצי זה לא חוקי ונאו נאצי זה כן חוקי ?
החוק מדבר רק על המילה נאצי ומכאן גם הטעות כי המחוקק התכוון גם לנאו נאצי ולכן צריךל לשנות את החוק .
כי מחר כל אחד יוכל לטעון את הטענות נגד כל אחד ולא ניתן יהיה לעשות כלןום
הכי גרוע זה שגם לא העלבת עובד ציבור וגם אל לשון הרע או הוצאת דיבה.
פטרול 36
[size=16]

[/size]
[rtl]פטרול 36 הוא שמה של כנופיה ניאו נאצית לכאורה בישראל, שהורכבה משמונה בני נוער, שהונהגו על ידי אריק בוניאטוב, שכונה "אלי הנאצי". חברי הקבוצה היו יוצאי ברית המועצות בגילאי 16 עד 21, שבני משפחותיהם הורשו לעלות ארצה מתוקף חוק השבות, לאחר שהציגו מסמכים על מוצאם היהודי החלקי לפחות. בכל מקרה, רק אחד מהם היה יהודי על פי ההלכה היהודית. הארגון זכה לחשיפה תקשורתית רבה עקב פעולותיו האנטי-יהודיות במדינת ישראל, שבה פעולות ניאו נאציות הן בלתי חוקיות ונדירות למדי.
אף שהיו מקרים קודמים של התארגנות ניאו נאצית בישראל, היה זה המקרה שזכה לסיקור התקשורתי הרבה ביותר. עוד בשנת 2000 ערוץ 2 החל בצילום סרט על כנופיות ניאו נאציות בצפון הארץ. בשנת 2003 נחשפה התארגנות ניאו נאצית בשם "אחדות לבנים של ישראל", כמו כן ארגון "מרכז רוסי לאומני" במשך כארבע שנים ניהל אתר בו פרסם חומר הסתה אנטישמי וגזעני. אתר זה הפסיק לפעול לאחר פרסום הפרשה של "פטרול 36", ככל הנראה מתוך חשש שתיפתח חקירה גם נגד מפעיליו. מכורח הנסיבות במשטרת ישראל הוקמה יחידה הנלחמת בתופעת הנאו-נאצים בישראל. רק מספטמבר 2007 ועד אפריל 2008 תועדו 150 מקרים של אירועים אנטישמיים.[/rtl]

חברי הארגון לא ניהלו אורח חיים יהודי ומשפחותיהם עזבו את הארץ מסיבות כלכליות. החבורה ביצעה שלל פשעי שנאה, הכאת אתיופים ומהגרי עבודה, זקנים ויהודים חרדים. חברי הכנופיה נהגו גם לרסס בצלבי קרס על מבנים ובעיקר בבתי כנסת, אירועים שהתמקדו באזור פתח תקווה, היכן שרובם התגוררו.
הכנופיה נהגה להעלות לרשת סרטונים של התקפותיהם, שנמצאו אחר כך על מחשביהם שהוחרמו על ידי המשטרה^[1]. אחד מחברי הכנופיה, איוואן קוזמין, אמר כי ברוסיה נהגו לכנותו "יהודון מלוכלך" ובארץ הוא כונה רוסי מסריח. הוא טען כי "הגזענות שחווה הפכה אותו לגזען".
הקבוצה נקשרה לארגון קיצוני אלים רוסי בשם פורמט 18 (Format18).
להלן פרטי החשודים בהתאם לנתונים שבידי משטרת ישראל^[2]:

• אריק אליהו בוניאטוב, בן 20 (כונה "אלי הנאצי"), התגורר אצל סבתו. נולד בטורקמניסטן ועלה לארץ בהיותו בן 10. אביו נוצרי^{[דרוש מקור]}, סבו מצד אימו יהודי.
  
  
• דמיטרי בוגאטיך, בן 21 – ברח לחו"ל, לאחר ששוחרר ממעצרו הראשון בתחילת הפרשה, אך נעצר לאחר מכן.
  
  
• איליה בונדרנקו בן 20, תושב פתח תקווה אף הוא. נוצרי^{[דרוש מקור]}, יליד אוקראינה. עלה לארץ ב-1998.
  
  
• אלכס פליך, בן 19, מקרני שומרון.
  
  
• ולדימיר ניזבצוב (כונה וובה), בן 18, מבת ים.
  
  
• קיריל בלנקלב, בן 18 מחולון.
  
  
• ד. נ., בן 17.5 מפתח תקווה.
  
  
• א. ג. (עצור) בן 16 מחולון – נעצר בתאריך 3/9/07 , מעצרו הוארך עד 9/9/07 .
  
  

גרמנים משפצים את הבית החם לניצולי שואה



עשרות גרמנים בחסות השגרירות הנוצרית בירושלים מגיעים לקריית החסד בחיפה כדי לעזור בשיפוץ הבתים החמים לניצולי שואה של עמותת יד עזר לחבר.

הדוקטור למשפטים האשים את מפלגת הבית היהודים שהיא פאשיסטית
ושחבריה הם פאשיסטים .




מה זה פאשיזם ?
למה לא הופכים את זה ללא חוקי ופלילי 
אם נאצי זה לא חוקי למה שפאשיסט או פאשיסם יהיה חוקי?
פשיזם (באיטלקית: fascismo) היא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית וטוטליטרית. האידאולוגיה הפשיסטית נוצרה באירופה, במיוחד בצרפת ובאיטליה, בשלהי המאה ה-19. כשיטת ממשל היא התקיימה באיטליה, בהנהגתו של בניטו מוסוליני, בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה.
מקור המילה 'פשיזם' הוא סמל ה"פָאשֶס", או פסקס בלטינית - צרור זמורות שעוטף גרזן ושסימל ברומא העתיקה את הסמכות והעוצמה (האימפריום) של השלטון. סמל זה ביטא את הרצון להחזיר את איטליה לתפארת העבר. הוא צורף לסמלי הארגונים והמפלגות הפשיסטיות.

האידאולוגיה הפשיסטית

האידאולגיה הפשיסטית היא מקבץ רעיונות הטרוגני, ותווי הגדרתו כאידאולוגיה הם "נזילים" ו"שנויים במחלוקת" בין חוקרים ממדעי הרוח והחברה; לדעת החוקר זאב שטרנהל הוא פרי "משבר הדמוקרטיה הליברלית ושל משבר הסוציאליזם", לאחר שנוסו משלהי המאה ה-19; הגם כי ניתן להצביע על איפיון עיקרי שלו: "לאומנות מופלגת ועל כן של פרטיקולריזם קיצוני" של קבוצה אתנית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפשיזם כתפיסת עולם היה נחלתם של מגזרים מגוונים בחברה האירופאית; הוא "שיגשג הן במרכזי התעשייה הגדולים של אירופה המערבית, והן בארצות הנחשלות באירופה המזרחית. הוא משך באותה המידה כמה מבחירי האינטלקטואלים, כמו גם המוני איכרים אנאלפביתיים".^[1]
רעיונות עיקריים ששימשו במשנותיהם של הוגים ומדינאים פשיסטים הם:

• הרמוניה חברתית - הרעיון הקורפורטיבי. הארגון החברתי צריך להיות מבוסס על תאגידים (קורפורציות) של גורמים מקצועיים אשר ייצגו כל גורם בממשל החברה. רעיון זה עומד בניגוד לדמוקרטיה הפרלמנטרית, לפיו הייצוג בפרלמנט אינו קשור לעיסוק של האדם. במובן זה, קיים דמיון בין הפשיזם למשטר הסובייטי, בכך שגם שם הייצוג ניתן לסובייטים (=המועצות) ולא ישירות לפרט. אולם, בשונה מן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, סברו ההוגים של הפשיזם כי על המעמדות לשמור על דו קיום, ללא הפרה של הסדר הקיים.
  
  
• תיאום - תפקיד הממשלה במדינה הוא לפעול לתיאום בין כל הגופים המיוצגים בשלטון על מנת להביא להסכמה ביניהם. תפקידה זה של הממשלה היה הצדקה עיקרית לקיום הדיקטטורה הפשיסטית, כשם שתפקיד המפלגה הקומוניסטית הביא לדיקטטורה הקומוניסטית במשטר הסובייטי.^{[להשוואה]}
  
  
• עליונות המפלגה - המפלגה הפשיסטית היא היחידה המותרת ואליה שייכים כולם. הייצוג בה אינו אישי אלא באמצעות התאגידים. המפלגה שולטת במדינה, שתפקידה הוא, כאמור להביא לתיאום ולהרמוניה בין חלקי האומה.
  
  
• המדינה כערך עליון - קיימים רצון לאומי ומטרות לאומיות שהמדינה דואגת לקיומם. לפיכך יש למדינה ערך מוסף מעל לערכם של הפרטים המרכיבים אותה. המדינה הפשיסטית היא מהות הכול והיא הדואגת גם לפרטים. לכן מותר לה לעשות הכל, למען העם. הפרטים במדינה מעניקים לה את חירותם מרצון. המדינה היא נצחית וכך גם משטרה הטוטליטרי דיקטטורי.
  
  
• המנהיג - המנהיג מגיע לשלטון בזכות תכונותיו המיוחדות והוא מורם מעם. סמכותו של המנהיג אינה מוגבלת מכיוון שהוא מעצב את האידאולוגיה של המדינה, שלטונו יחיד וטוטליטרי. המנהיג ניצב מעל לכל, והעם חייב להאמין בו ולציית לו.
  
  
• התנגדות לדמוקרטיה, קומוניזם וליברליזם - הפשיזם דוגל בהגשמת יעדיו באמצעות הסכמה בין המרכיבים השונים של האומה, כאשר המדינה בראשות המנהיג והמפלגה הם הסמכות העליונה בתפקיד של פוסק אחרון. צורות השלטון הדמוקרטיות או הליברליות אינן מתאימות לניהול נכון ותקין של המדינה. הדמוקרטיה התומכת בשלטון העם מגבילה את השלטון, לכן היא מהווה איום על שלמות העם וביטחונו. הליברליזם אינו מאפשר למנהיג לפעול בחופשיות. השוויון, החירות וחופש הדעה נוגדים את רצונו של השליט לפעול למען העם. יש רק אמת אחת בלעדית המגולמת בפשיזם. הקומוניזם, אף שהוא דומה בצורת השלטון הדיקטטורית, בהיותו בעד מלחמת מעמדות ובעד סולידריות מעמדית בינלאומית, סותר את שיתוף הפעולה והסולידריות הלאומית בהם דוגל הפשיזם.
  
  
• אי שוויון בין בני האדם - הפשיזם גורס כי לא כל בני האדם נולדו שווים, ולפיכך ישנם אנשים שנולדו לעבוד את המדינה וישנם הללו שנועדו להנהיג. "לא ייתכן מצב בו בן העם הפשוט יוכל להיות למנהיג".^{[דרוש מקור]} זאת בניגוד לדמוקרטיה, שבה נחשבים כל בני האדם, באשר הם, כשווים ומכאן גם בעלי זכויות שוות (דבר המבטיח לאזרח חופש דיבור, חופש תנועה, זכות התאגדות, שוויון בפני החוק וזכות לבחור ולהיבחר).
  
  
• מלחמה - המלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה - הפשיזם אינו מאמין בשלום. מדינה שאינה נאבקת תתנוון ותיכחד. מלחמה שומרת על חוסן וכוח ומבטאת גבורה, עוצמה ואומץ.
  
  

אידאולוגיות הכוללות מספר עקרונות הכלולים באידאולוגיה הפשיסטית, התקיימו גם במדינות אחרות, כגון גרמניה הנאצית, ספרד תחת שלטון פרנקו,פורטוגל, יפן, עיראק ועוד. חוקרים אפיינו בהם מרכיבים פשיסטים, הגם שמשטרים אלה לא הזדהו בכל עם הפשיזם, ולא אימצו לעצמם את הכינוי "פשיזם" והתנועה הפשיסטית לא אימצה לעצמה את כל עקרונותיהם.

בין פשיזם לנאציזם

הנאציזם הוא פשיזם שהתפתח בגרמניה ונוספו לו גם עקרונות גזעניים. הפשיזם במדינות אחרות הדגיש פחות את העקרונות הגזעניים. למעשה, עד לשנת 1936, אז קיבל עליו מוסוליני חלק מהעקרונות הגזעניים, הפשיזם הטהור סתר את העקרונות הגזעניים של הנאציזם מאחר שהוא קיבל לשורותיו את כל התושבים שהביעו רצון להצטרף אל הלאום המדיני, קיבלו עליהם את עקרונות המדינה, והיו מוכנים לשרת אותה.^[2]
הן הנציונל-סוציאליזם הגרמני, והן הפשיזם האיטלקי, היו תנועות לאומניות. שתיהן הציגו כיעד את השלמת האיחוד הלאומי - שלכאורה לא מומש קודם תחת בתי המלוכה, ושתיהן ראו בלאום קולקטיב נעלה יותר מסכום חלקיו, והתייחסו בבוז לאינדיבידואליזם המערבי. אולם, בעוד הנאציזם אימץ את התורה האתנו-ביולוגית, וראה בגזע ה"טהור" את הבסיס למדינת הלאום; הרי שהפשיזם, עד שנת 1936, התקיים על בסיס תפיסה לאומית פוליטית מכלילה. על כן, קבוצות מיעוט אתניות בתוך מדינות לאום, כגון היהודיםבמרכזיה העירוניים של איטליה, דוברי גרמנית בצפון איטליה, וקרואטים שנכבשו במלחמה, כולם נתפסו לפי עקרונות הפשיזם כחלק מהלאום האיטלקי, או כמי שאמורים להצטרף אליו, ללא אפליה, ואף נדרשו מהשלטונות הפשיסטים לנאמנות מוחלטת למדינה.^[3]
יחד עם זאת בשלב מסוים, בהשפעת הנאצים אימץ המשטר הפשיסטי באיטליה עקרונות גזעניים. בסוף שנת 1938 פירסמה המועצה הפשיסטית העליונה שורה של תקנות ביניהם איסור על נישואים בין בני גזעים שונים והרחקת התלמידים היהודים ממוסדות הלימוד הכלליים.

הגדרות של פשיזם

הפשיזם ועקרונותיו הוגדרו על ידי הוגים ומדינאים פשיסטים, כגון בניטו מוסוליני. במקביל, גורמים חיצוניים לתנועה הפשיסטית, ניסו להחיל הגדרת מונח זה גם על ארגונים וגופים שמעולם לא אימצו הגדרה זו ולעתים אף התנגדו לפשיזם ולעקרונותיו ואף נלחמו בהם.
המפלגות הקומוניסטיות מתחו את הגדרת המושג "פשיזם" אל מעבר לאומות שנשאו את דגל הפשיזם בגאון כאיטלקים ובעלי בריתם, על משטרים ומפלגות ברי פלוגתא, ובהם גם תנועות דמוקרטיות. למשל, התנועה הסוציאל-דמוקרטית כונתה על ידם "סוציאל פשיסטית".
מבין ההיסטוריונים שהגדרתם את המונח "פשיזם" מרחיבה (מעבר להגדרה המקורית, ואף בניגוד לדעתם של נשואי ההגדרה המרחיבה) ניתן לציין גם את קווין פסמור, שהגדיר כך:

פשיזם הוא מערכת של אידאולוגיות ופרקטיקות המבקשות להציב את האומה, המוגדרת במונחים ביולוגיים, תרבותיים, ו/או היסטוריים, מעל לכל יתר מוקדי ההזדהות, וליצור קהילה לאומית מונעת. לאומנות פשיסטית היא ריאקציונרית בכך שהיא מבוססת על עוינות חריפה לסוציאליזם ולפמיניזם, מאחר שהאידאולוגיות האלה נתפסות כמציבות את המעמד או את המיגדר מעל הלאום. לכן הפשיזם הוא תנועה השייכת לימין הקיצוני. הפשיזם הוא גם תנועה השייכת לימין הרדיקלי מאחר שתבוסת הסוציאליזם והפמיניזם ויצירתה של האומה המונעת תלויות בעלייתה לשלטון של אליטה חדשה, הפועלת בשם העם ובהנהגתו של מנהיג כריזמטי ומתגלמת במפלגת המונים בעלת מאפיינים צבאיים. פשיסטים קרובים לשמרנים מכוחה של השנאה המשותפת לסוציאליזם ולפמיניזם, אבל הם מוכנים להקריב את האינטרסים של השמרנים - משפחה, קניין, דת, אוניברסיטאות והשירות הציבורי - כאשר הם סבורים שכך דורש האינטרס הציבורי. הרדיקליזם הפשיסטי נובע גם מהשאיפה להרגיע את חוסר שביעות הרצון באמצעות היענות לדרישות מסוימות של תנועת הפועלים וארגוני הנשים, כל עוד הדרישות האלה עולות בקנה אחד עם סדר העדיפויות של המפלגה. הפשיסטים מבקשים להבטיח הרמוניה בין האינטרסים של הפועלים ושל הנשים לבין אלה של הלאום בכך שיקדמו את שתי הקבוצות האלה במגזרים מיוחדים של המפלגה ו/או בתוך המערכת התאגידית. גישה לארגונים האלה ולזכויות שהם מציעים לחבריהם תלויה במאפייניו הלאומיים, הפוליטיים ו/או הגזעיים של הפרט. כל היבטי המדיניות הפשיסטית ספוגים בלאומנות קיצונית.

רקע לעלייתו[size=13][עריכת קוד מקור | עריכה][/size]

[size=14]בתקופת כיבושי נפוליאון באיטליה, החלו לשגשג תנועות פטריוטיות, שקראו לאיחוד הנסיכויות והמדינות האיטלקיות השונות לעם איטלקי אחד, במדינת איטליה הגדולה. ב-1870 הפכה איטליה למדינה ריבונית מאוחדת, שבירתה רומא, שהופקעה משלטון האפיפיור. צורת השלטון במדינה הפכה להיותמונרכיה חוקתית, תחת שלטונו של המלך ויטוריו אמנואלה השני מאחד איטליה.
במלחמת העולם הראשונה הצטרפה איטליה אל צרפת ואל בריטניה כנגד ציר גרמניה - אוסטריה. למרות הניצחון, תבעה המלחמה קרבנות רבים, דבר שהציבור האיטלקי לא ציפה לו, ונוסף לו מיתון כלכלי כבד. השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה התאפיינו בחוסר יציבות. ארגוני העובדים פתחו בשביתות תכופות ומשמעותיות, שהשביתו את המשק והכבידו אף יותר על המצב הכלכלי ועל מצב הרוח הלאומי.
בשנת 1919 ייסד בניטו מוסוליני את המפלגה הפשיסטית, ובבחירות שהתקיימו בשנת 1921 זכתה מפלגתו, לראשונה, ב-35 מושבים מתוך 535 מושבי הפרלמנט. חוסר היציבות הפוליטית הביא למצב שבו היה מוסוליני נציג המפלגה היחידה שזכתה לתמיכת מפלגות אחרות, דבר שהביא את המלךויטוריו אמנואלה השלישי, שאהד את מוסוליני ומפלגתו, להטיל על מוסוליני את הרכבת הממשלה. בשנת 1924 התקיימו בחירות חדשות באיטליה, דבר שהביא להגדלת מספר חברי המפלגה הפשיסטית בפרלמנט. לאחר ניצחונו בבחירות 1924 הביא מוסוליני לחקיקה שסילקה את מפלגות האופוזיציהמבית הנבחרים, והלאים את התקשורת ואת האיגודים המקצועיים.

בשנת 1936 הכריז מוסוליני על ידידותו והערכתו כלפי המפלגה הנאצית בגרמניה וכלפי מנהיגה אדולף היטלר, והודיע עם היטלר על הקמת "ציר רומא-ברלין". ב-10 ביוני 1940 הודיע מוסוליני על הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השנייה כבת בריתה של גרמניה.[/size]

איטליה הפשיסטית

 ערך מורחב – איטליה הפשיסטית

בניטו מוסוליני היה, לפני שיצר את המערכת האידאולוגית הפשיסטית, ממנהיגי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית (שהייתה מפלגה מרקסיסטית) ועורך בטאונה "אוואנטי!". הוא גורש מן המפלגה הסוציאליסטית בשל התנגדותו להשתתפות איטליה במלחמת העולם הראשונה לצידן של בעלות הברית, בניגוד להסכם ההגנה עליו הייתה חתומה עם גרמניה ואוסטריה ערב המלחמה. הוא החליף את האידאולוגיה המרקסיסטית באידאולוגיה החדשה שיצר, תוך שהחזיק במספר רעיונות טוטליטרים, אולם זנח את היסוד של מלחמת המעמדות.

הפשיזם בעולם

מלבד איטליה, מדינות נוספות שהיו בעלות אוריינטציה פאשיסטית (ובחלקן גם נאצית) הן: האימפריה היפנית, אוסטריה, הונגריה, בולגריה, רומניה,קרואטיה, סלובקיה, צרפת של וישי, ארגנטינה, ברזיל ובמידה מסוימת גם ספרד ופורטוגל.

אסכולה מהפכות בעידן המודרני : פשיזם נאציזם

העלבת עובד ציבור



הגנה על העלבת עובד ציבור




זהבה גלאון הצעת חוק ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור

העלבת עובד ציבור




[rtl]העלבת עובד ציבור היא עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים".
סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו, ולכן זקוק להגנה מיוחדת מפני גלישתה של הביקורת להעלבה, ולא די לו בהגנה הניתנת לכלל התושבים, למשל באמצעות דיני לשון הרע.
שאלת ההצדקה להגנה מיוחדת זו, ובפרט שאלת התנגשותה עם חופש הביטוי, עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי, בפרט כאשר נוצר הרושם להפעלה בלתי מידתית של הגנה זו. חברת הכנסת זהבה גלאון הגישה הצעת חוק פרטית^[1] לביטול סעיף זה בחוק העונשין.
בין האנשים שהורשעו בהעלבת עובד ציבור נכללים צ'רלי ביטון ואבי כהן^[2].
בשנים 2012-2014 הוגשו בכל שנה בין 1255-1620 כתבי אישום שכללו אישום על העלבת עובד ציבור^[

דרך העברת העלבון

ברוב המקרים, הורשעו אנשים בהעלבת עובד ציבור על דברים שהטיחו בעובד פנים מול פנים. לאחר ההתנתקות, הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד אליצור סגל על מאמר שכתב באתר אינטרנט, נגד הרב הצבאי הראשי. סגל הורשע בבית משפט השלום, וההרשעה אושרה במחוזי. בבית המשפט העליון המליצו השופטים לפרקליטות לחזור בה מהאישום והקציבו לה 14 יום לתת את תשובתה^[4]. הפרקליטות התעקשה להמשיך בדיון והערעור הועבר להרכב של 9 שופטים^[5]. באותה עת, הוגש כתב אישום נגד אדם שהעליב שוטר בעמוד הפייסבוק שלו.

אלו עלבונות

בית המשפט העליון דן בשאלה איזה עלבון נדרש כדי להרשיע אדם בעבירה זו וקבע בהרכב מורחב ש"השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד לבין ההגנה על תפקודו התקין של המנהל הציבורי מאידך". השופט סלים ג'ובראן הבחין בין עלבונות כלליים שהם פחות חמורים מגידופים אישיים, הנוגעים לתכונותיו הפרטיות של עובד ציבור זה או אחר, ונוגעים לליבת כבודו. כן הוא הבחין בין עלבונות שנאמרו בלהט הרגע לבין עלבונות שנאמרו בתכנון מראש, הנחשבים לחמורים יותר^[6].

מיהו עובד ציבור?

החוק, כפי שנקבע עוד בימי המנדט הבריטי, כלל בעובדי הציבור שופטים, דיינים, חברי ועדות חקירה, בוררים וכל עובדי המדינה ורשויות מקומיות. השופטת דפנה ברק ארז הציגה את העמדה שגם מתנדב של המשמר האזרחי נחשב ל"עובד ציבור"^[6].
בבית המשפט העליון גם הובעה העמדה שככל שהעובד יותר בכיר, הוא זכאי פחות להגנה של סעיף העלבת עובד ציבור.[/rtl]