האם מותר להפגין ולמחאות מול משרדי צרלטון ומול בתי הבעלים של צרלטון ומול משרדי עורכי הדין שלה וכן מול הבתים של מנהלי צרלטון

האם מותר להפגין ולמחאות מול משרדי צרלטון ומול בתי הבעלים של צרלטון ומול משרדי עורכי הדין שלה וכן מול הבתים של מנהלי צרלטון.
האם מבחינה חוקית מותר להפגין מול משרדי עורכי הדין של צרלטון וכן מול משרדי צרלטון וכן מול בתהם ומשרדהם של אלי עזור ופיני זהבי הבעלים של צרלטון?
האם מותר להפגין מול ביתו של מנכל צרלטון ?
אם מותר להפגין מול היועץ המשפטי לממשלה למה שלא יהיה מותר להפגין מול צרלטון ?

האם מותר לעשות הפגנות ומחאות במשחקי הכדורגל בישראל
האם מותר להעלות דגלים ושלטים נגד צרלטון במשחקים המשודרים בשידור ישיר בטלוויזיה ?
האם משהו יכול להגיד מה מותר ומה אסור לעשות ?

תודה מראש

זה לא שאלה אחת ששאלת ה כמה שאלות
להלן חלק מהתשובות עלהם
אני לא עו"ד ולא יועץ משפטי אני רק אומר מה שידוע לי ולהלן גם קישור לחוק
ישראל היא מדינה דמוקראטית ומותר להפגין ומלחואות מול כל אדם גוף חברה או כל ארגן אכיפה וכו
אבל יש מגבלות




אדם בודד יכול להפגין לבד או עם אדם נוסף ללא אישור מהמשטרה
מעבר ל 2 מפגינים חייבים אישור מההמשטרה
אם אין רשיון להפגנה או למחאה החשטרה תפזר את ההפגנה
אפשר לבקש רשיון להפגנה בעירייה שבאותה עיר שאתה רוצה להפגין או במטה המחוז
זה פרוצדורה פשוטה ממלאים טופס ומחכים לתשובה המשטרה בודקת ולרוב מאשרת
היא גם לא יכולה לסרב
הסירוב הוא רק במקרים קיצונים של חשש לבטחון המדינה או חשש לפגיעה באזרחים
השב"כ יכול גם למנוע הפגנה או מחאה או לבטל הפגנה במידה ויש חשש לפגיעה בבטחון המדינה או כל חשש אחר.
כעקרון בישראל לרוב לא מבקשים אישורים מפגינים ומחכים למשטרה שתבוא לפזר הפגנות
לרוב מחכים עד שיש צוות צילום של הערוצים השונים ולאחר הצילומים מתפזרים כי המסר הועבר
היחדים שפעלו כדין וקבסלו אישורים לכל ההפגנות והמחאות היו המחאה החברתית שצרפו גם עורכי דין לכל הפגנה ולכל מחאה בכדי שהכול יתנהל כחוק
עו"ד נוסף היה אחראי לשחרר את כל העצורים או כל המעוכבים ולתת להם יעוץ משפטי והכול התנהל כדין




האם מותר לעשות הפגנות ומחאות במשחקי הכדורגל בישראל?
כן מותר

האם מותר להעלות דגלים ושלטים נגד צרלטון במשחקים המשודרים בשידור ישיר בטלוויזיה ?
כן זה מותר כל עו אין בהם דברים הפוגעים ברגשות הציבור או פורנוגרפיה.

האם משהו יכול להגיד מה מותר ומה אסור לעשות ?

כל מה שהחוק מאפשר לעשות במחאה והפגנה
אלימות מילולית או פיזית אסורים כל השאר מותר
אוסר להפריע למהלך החיים התקינים בשוכנות וברחובות שאתם תפגינו בהם

יש שעות שמותר זה עד 11 בלילה
בן השעות 14:00 ל 18:00 אסור לעשות רעש והעירייה יכולה לפזר את ההפגנה עם הפקחים שלה בליוו שוטר

מעבר ל2 אנשים זה נחשב להתקהלות אל חוקית והמשטרה יכולה לפזר את ההפגנה גם בכוח או לעכב אותך בתחנת משטרה לכמה דקות או שעות
מעבר לזה נדרש אישור מבית משפט והבאה בפני שופט
בדרך כלל המשטרה לא עוצרת אנשים כמעט אף פעם במיוחד כאשר יש מצלמות
א מדובר בהפגנה גדולה אז כן עוצרים בכדי לפזר הפגנה שאולי לא חוקית או שגלשה מעבר לנורמה
או שלמש קבלו אישור ל 400 אנשים ויש אלפים במקום
אלה שקבלו אישור או רשיון להפגנה יכולים הליות מועמדים לדין אם יש בהם הפרץ סדר או הפרה של המוסכמות

זכותון למפגין/ה – שאלות ותשובות

http://www.acri.org.il/he/14498



מדריך משפטי להגנה על חופש המחאה
http://www.acri.org.il/he/20166

עו"ד דן יקיר מהאגודה עושה סדר בכל הקשור לזכות להפגין


חופש הביטוי והמחאה

http://www.acri.org.il/he/category/the-occupied-territories/opt-right-to-protest

הפגנה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94

זכות ההפגנה והמחאה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%94

זכות ההפגנה והמחאה

זכות ההפגנה והמחאה היא זכות יסוד בזכויות האדם. המחאה וההפגנה מהוות כלים להבעת תמיכה או ביקורת של פרטים באופן עצמאי או מאורגן. אף על פי שזכות זו אינה מובעת באופן ישיר באף חוקת מדינה[1], היא המשכו הטבעי של חופש הביטוי, בשילוב עם חופש ההתארגנות. חירויות אלה, ועל כן גם הזכות להפגין ולמחות באופן פרטי או מאורגן, נמצאות בבסיס זכויות האדם וההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.

אמנות רבות הנוגעות לזכויות האדם מאשררות ותומכות בזכות להפגנה. תמיכה זה באה לידי ביטוי באמנה האירופית לזכויות אדם בשנת 1950 (סעיפים 11-9) ובאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות בשנת 1966 (סעיפים 22-18)[2]. גם בישראל, הזכות להפגין על רקע פוליטי או חברתי מוגנת כזכות חוקתית, כחלק בלתי נפרד מכבוד האדם המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[3].

דרכי ביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד קיום הפגנה במקום פומבי לפני מוסד מאורגן או לעיני הציבור הרחב, הזכות להפגין ולמחות מובעת גם בכול דרך אחרת בה יחיד או רבים מעבירים את אי הסכמתם כנגד מוסדות השלטון, גופים ציבוריים, התנהלות ציבורית של נאמן או שליח או אף גורם פרטי ואף ביקורת עצמית. כלים כגון תקשורת המונים, פורומים אינטרנטיים ובלוגים אישיים אף הם מהווים דרך ביטוי לחופש ההפגנה, ובכך מקשרים חופש זה עם חופש העיתונות, גם ניהול יומן פרטי יכול בהקשרים קיצונים להוות ביטוי לחופש המחאה, כפי שהביע הסופר האנגלי ג'ורג' אורוול בספרו "1984".

הגבלות והיבטים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחד עם זאת, הזכות להפגנה ומחאה מוגבלת תמיד על ידי החוק. במשטרים דיקטטוריים, בהם זכויות האדם נרמסות באופן קבוע, הזכות להפגנה ולמחאה אינה מוכרת כלל על ידי החוק ומתאפשרת רק כהפגנה בעד השלטון. במדינות שכאלה לא נראים סימנים של חופש הביטוי האזרחי, ולעתים רחוקות אזרחים רגילים מקבלים זכות הביטוי או אומץ להפגין. במדינות אלה, עצם ההפגנה נגד השלטון היא עבירה על החוק ובה בעת קריאה של האזרחים ליישום זכויות האדם.[4]

גם במדינות דמוקרטיות, החתומות על אמנות זכויות אדם, חלות הגבלות על הפגנה, מתוך עקרונותיה של דמוקרטיה מתגוננת. כך, הפגנה להסתה נגד אוכלוסייה מסוימת איננה חלק מחופש הביטוי ועל כן אסורה. בנוסף כול המדינות דורשות תיאום של ההפגנה מראש, על מנת להתכונן מבחינה לוגיסטית ולמנוע הפרות סדר. היבט זה שנוי במחלוקת משפטית, שכן במקרים מסוימים מדינות נוטות להרחיב את דרישת התיאום בבקשת אישור מהממסד, וכך נוצר פתח להגבלת חופש ההתארגנות.[5] על מנת לגשר על סטייה אפשרית זו, בישראל נקבע כי לא תידחה בקשה לקיום הפגנה מן הטעם של קושי בגיוס כוח אדם מצד המשטרה. כמו כן נקבע כי לא תידחה בקשה לקיום הפגנה על יסוד כלי להפרות סדר במהלכה או על סמך ציפיות להתנגדות אלימה של קהל עוין.[6][7] בשנת 2014 ביקר ביהמ"ש את משטרת ישראל על שניסתה לעצור הפגנה בשל מועדה הסמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל, וקבע שאין זו לבדה עילה להפסקת הפגנה[8].


ראיון עם דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, על ההפגנות בפתח תקווה ברשת ב

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94

הפגנה

הפגנה בגרמניה נגד הנהגת שכר לימוד באוניברסיטאות
הפגנה היא יציאה אל הרחובות תוך הכרזת ססמאות והנפת שלטים. זוהי דרך של קבוצת אנשים להביע באופן פומבי את דעתה, ובפרט את מחאתה, בנושא מסוים. ההפגנה מהווה מימוש של חופש הביטוי וחופש ההתארגנות. תיתכן גם הפגנה של אדם אחד שאז היא נקראת "הפגנת יחיד". הפגנות נערכות פעמים רבות בכיכרות מרכזיות או במקומות בעלי משמעות סמלית.

הערכות של מספר המשתתפים בהפגנה מציגות תוצאות שונות לעתים קרובות. מקור להערכת כמות המשתתפים הוא הערכת המארגנים, אך אלו מעדיפים להודיע על מספר רב יותר של משתתפים מזה שהיה בפועל. מקור נוסף הוא הערכת המשטרה, אך גם על הנתונים שהיא מספקת יש המערערים.

תוכן עניינים [הסתרה]
1 דרכי ביטוי בהפגנה
2 הפגנות מפורסמות בעולם
3 תנאים לקיום הפגנה בישראל
3.1 תנאים לקיום הפגנה מעבר לקו הירוק
3.2 פיזור הפגנות
3.3 הפגנות בישראל
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים
דרכי ביטוי בהפגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת איכרים בג'קרטה בירת אינדונזיה
את המפגינים משמשות דרכים אחדות לשם העברת המסר שאותו הם רוצים להעביר. דרכי ביטוי הנחשבות לגיטימיות הן:

נאומים של מנהיגי המפגינים.
שלטים שמניפים המפגינים ובהם סיסמאות המציגות את המסרים.
קריאות קצובות של המון המפגינים.
לעתים המפגינים משתמשים באלימות ובמקרה כזה ההפגנה איננה נחשבת להפגנה לגיטימית. הפגנה אלימה נקראת בדרך כלל "מהומה", "התפרעות" או "הפרת סדר". חסימת כבישים נחשבת להפרת סדר ונמצאת על התפר שבין הפגנה מקובלת להפגנה אלימה שלא מקובלת. הפגנות הכוללות ונדליזם, הצתות, יידוי אבנים ותקיפת עוברי אורח נחשבות להתפרעויות אלימות ולא להפגנות לגיטימיות. על מנת לפזר הפגנה בלתי חוקית, או כזו שמפריעה לסדר הציבורי, כוחות המשטרה מפעילים אמצעים לפיזור הפגנות.

הפגנות מפורסמות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבת התה של בוסטון
אחד במאי - בתאריך זו נערכות כל שנה הפגנות רבות למען סולידריות בין ארגוני עובדים וכביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות ניצלו את תאריך זה לארגון מצעדי תמיכה בקומוניזם.
ההפגנות בעקבות מהומות סטונוול - הפגנות של הקהילה הלהט"בית בעקבות פשיטה של המשטרה על בר של הקהילה. בעקבותיהם נקבע מצעד הגאווה.
המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות שנערך ב-28 באוגוסט 1963 בוושינגטון, במהלכו נאם מרטין לותר קינג את הנאום המפורסם יש לי חלום.
ההפגנות בירוואן בירת ארמניה שהתקיימו ב-14 באפריל 1965, בדרישה להקים אתר הנצחה וזיכרון לרצח העם הארמני
הפגנות ברחבי הגוש המזרחי - ב-1989-1990 שבהן הופלו המשטרים וכן חומת ברלין.
המחאות בכיכר טיאנאנמן - הפגנות בסין ב-1989 בדרישה לדמוקרטיה.
ההפגנות ב-16 בפברואר 2003 נגד המלחמה בעיראק - הפגנות שנערכו סימולטנית ברחבי העולם ולטענת המארגנים השתתפו בהן למעלה ממיליון מפגינים.
תנאים לקיום הפגנה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפט במדינה דמוקרטית מכיר בזכותו היסודית של אזרח להפגין במחאה נגד פעולות השלטון, וזכות זו מעוגנת בחוק תחת שתי חירויות יסוד: חופש הביטוי וחופש ההפגנה. המגבלות העיקריות על חירות המחאה בישראל נקבעו בחוק העונשין, התשל"ז-1977, והבולטות שבהן הן פגיעה בגופו של אדם, איסור המרדה והסתה, התקהלות אסורה והיזק לרכוש ציבורי או פרטי.

על פי פקודת המשטרה בישראל, אין צורך לקבל אישור או רישיון על מנת לערוך הפגנה. הפגנה טעונה רישיון, רק אם היא מוגדרת כ"תהלוכה" או כ"אספה".

סעיפים 90-83 לפקודת המשטרה עוסקים בשני סוגים של הפגנות המצריכים רישיון ממשטרת ישראל:

"אספה" - חמישים איש או יותר שהתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל עניין מדיני או כדי לדון בנושא כזה.
"תהלוכה" - חמישים איש או יותר המהלכים יחד, או המתקהלים כדי להלך יחד, ממקום למקום, בין שהם בתנועה ממש ובין אם לאו, בין שהם ערוכים בצורה כלשהי ובין אם לאו.
משמרת מחאה, שהיא הפגנה שלא מתקיימים בה התנאים האמורים לעיל (לדוגמה: התאספות בכל גודל שאין בה נאום בנושא מדיני או צעדה של פחות מ-50 צועדים) איננה טעונה רישיון. בלשון המשטרה: "אין חובה על מי שמארגן משמרת מחאה לקבל רישיון ממפקד המחוז של המשטרה. עם זאת, מומלץ למי שמארגן משמרת מחאה, להודיע למשטרה מראש על פעילות זו, כדי שהמשטרה תוכל להיערך ולהגן על המשתתפים במשמרת המחאה מפני מתנגדים".

כל התקהלות (התכנסות של שלושה אנשים לפחות) אסור לה שתגרום ל"הפרת השלום". בתי המשפט פסקו שהביטוי "הפרת השלום" מתייחס לאלימות כלפי גופו של אדם, כניסה בכוח לרשות היחיד, ואולי גם פגיעה ברכוש תוך שימוש בכוח. לא די בחשש שיופר השלום - דרושה ודאות קרובה לכך שיהיה שימוש באלימות.

מגבלות אחרות נקבעו בחוקים נוספים, דוגמת פקודת הנזיקין, הקובעת איסור מטרד ליחיד והסגת גבול היחיד. הגבלה מיוחדת חלה על חירות ההפגנה במשכן הכנסת וברחבת הכנסת.

בפסק דין של בג"ץ נקבע שאין לקיים הפגנה או משמרת מחאה ליד ביתו של איש ציבור או עובד ציבור, כאשר קיימת אפשרות אפקטיבית להפגין מול המקום שבו הוא ממלא בדרך כלל את תפקידיו הציבוריים, או במרחק סביר מביתו.[1]

תנאים לקיום הפגנה מעבר לקו הירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשטחים שמעבר לקו הירוק קיימת תחיקה צבאית החלה על הפלסטינים תושבי השטחים ואילו על הישראלים חל החוק הישראלי. בשונה מהחקיקה הישראלית בדבר הפגנות, התחיקה הצבאית מגבילה באופן נרחב את זכות ההפגנה.

כשלושה חודשים לאחר כינון שלטון צה"ל בשטחי יהודה והשומרון ורצועת עזה, ניתן צו צבאי שהוציא מפקד האזור בדבר עבירות הקשורות ל"פעולות הסתה ותעמולה עוינת". הצו אוסר על תהלוכה, או אספה ללא רישיון, כמו כן גם נאסר על הנפת הצגת או קביעת דגלים או סמלים מדיניים ללא היתר ונאסר להדפיס חומר מדיני ללא היתר.

השוני בין החוק האזרחי בדבר אסיפות ותהלוכות לתחיקה הצבאית הוא בהגדרת המושגים:

בסעיף 1 לצו 101 תהלוכה מוגדרת כ"עשרה אנשים או יותר המהלכים יחד או המתקהלים כדי ללכת יחד ממקום למקום, למטרה מדינית, או לעניין היכול להתפרש כמדיני, בין שהם זזים ממש ובין שאנשים אלה הסתדרו בסך ובין שלא הסתדרו כלל".
באותו סעיף מוגדרת אספה כ"עשרה אנשים או יותר שנתקהלו במקום בו מושמע נאום על נושא מדיני או היכול להתפרש כמדיני או כדי לדון על נושא כזה.
פיזור הפגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים מתעמתים עם המשטרה בבליז
כאשר הפגנה חורגת מהגבולות שקבעה לה המשטרה, עושה המשטרה שימוש בכוח על מנת להכיל אותה לתחומה או לפזר את המפגינים. כאשר ההפגנה נהפכת לאלימה ומסוכנת, עוברת המשטרה לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות, כגון גז מדמיע, אלות, ירי כדורי גומי ואף ירי אש חיה לעבר המתפרעים (למשל באירועי אוקטובר 2000).

על הזכות להפגין ועל גבולותיה עמדה שופטת בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה:

זכות ההפגנה והמחאה אכן נגזרת מהזכות לחופש ביטוי, והיא אחד הביטויים הנעלים לרעיון כבוד האדם וחירותו. לטוען לקיפוח בזכויות החברתיות ולתובע תיקון עוול ופערים חברתיים בוודאי עומדת זכות הביטוי והמחאה. אולם הזכות לביטוי מחאה איננה זכות מוחלטת. היא כפופה, בראש וראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו. חירות הביטוי והמחאה אין פירושה פריקת עול ורסן. חופש המחאה כפוף להגבלות שנועדו לתכלית ראויה, המוטלות במידתיות הנדרשת. שיקולי השמירה על הסדר והביטחון הציבורי, ובכללם מניעת מפגעים ומטרדים בשטחים ציבוריים המיועדים לשימוש הציבור וסיפוק צרכיו הבסיסיים הם בגדר שיקולים ראויים להטלת הגבלות כאמור.

הפגנות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת סטודנטים בתל אביב כנגד יישום מסקנות ועדת שוחט
כיכרות עיקריים המשמשים להפגנות פוליטיות בישראל הם כיכר רבין בתל אביב וכיכר ציון בירושלים. ככר אחרת ששמה ניתן לה על שם ההפגנות הרבות שנערכו בה, היא כיכר השבת בירושלים.

מספר הפגנות מפורסמות נרשמו בהיסטוריה של ישראל:

הפגנת הענק בכיכר ציון נגד הסכם השילומים ב־9 בינואר 1952.
הפגנה שארגנה תנועת "שלום עכשיו" נגד מלחמת לבנון הראשונה בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) בעקבות טבח סברה ושתילה - במשך שנים מקובל היה לחשוב כי זו ההפגנה רבת המשתתפים ביותר בישראל והיא כונתה "הפגנת ה-400 אלף". יש הטוענים כי כמות זו גדולה באופן משמעותי ממספר האנשים היכולים להיכנס בכיכר ובסביבתה[2].
הפגנות החרדים כנגד בית המשפט העליון בשנות ה-90 של המאה ה-20 - סדרה של הפגנות שהתקיימו במקומות שונים בארץ. הפגנות אלו היו גדולות והמפורסמת שבהן, שהתקיימה בירושלים, נקראת בשיח החרדי "הפגנת החצי מיליון".
הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב' באוקטובר 1995, בה נשמעו קריאות הסתה נגד יצחק רבין והוחזקו תמונות של רבין במדי אס אס, שהועברו לטלוויזיה על ידי איש השב"כ אבישי רביב.
הפגנת השמאל בעד הסכמי אוסלו ב-4 בנובמבר 1995, אשר בסיומה נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, בידי יגאל עמיר.
המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות שכללה שורה של הפגנות ענק: "השרשרת האנושית מגוש קטיף לכותל המערבי", תפילת ראש חודש שבט, הפגנת מאה הערים, צעדת כפר מיימון, עצרת תפילה בכותל ועצרת בכיכר רבין ב-11 באוגוסט, מספר ימים לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות.
במסגרת מחאת האוהלים שהתחילה ביולי 2011 התרחשו הפגנות חברתיות גדולות בישראל. במוצאי שבת, 3 בספטמבר, התקיימה בכיכר המדינה בתל אביב עצרת ענק בהשתתפות כ-300 אלף איש. בו זמנית השתתפו כ-100 אלף איש נוספים בהפגנות מקבילות ברחבי הארץ.
הפגנת החרדים נגד גיוס בני ישיבות (2014) שבה נכחו מאות אלפי חרדים.

הוצאת רישיון להפגנה (הליך)
הקדמה:
פרט למקרים דחופים, על מנת לקבל רשיון להפגנה יש להגיש בקשה למשטרה חמישה ימים לפחות לפני מועד ההפגנה
הצורך להקצות כוחות שיטור להפגנה באופן המכביד על המשטרה אינו מצדיק אי מתן רשיון להפגנה
הפגנה שמשתתפים בה פחות מחמישים איש אינה מצריכה רשיון, גם אם משתתפיה יצעדו בתהלוכה וישמיעו נאומים פוליטיים
משמרת מחאה שקטה ללא נאומים ותהלוכות אינה דורשת רשיון, גם אם משתתפים בה מעל חמישים איש


ישיון נדרש אם ההפגנה כוללת את כל המאפיינים הבאים:
משתתפים בה חמישים איש או יותר.
היא נערכת במקום ציבורי תחת כיפת השמיים.
בהפגנה יתקיים לפחות אחד מהשניים:
יישמעו בה נאומים או דיונים בנושאים מדיניים.
הנפת שלטים, קריאת סיסמאות ושימוש במגפון אינם מהווים נאום בנושא מדיני.
תתקיים תהלוכה ממקום למקום.
הפגנה מכל סוג באזור משכן הכנסת מחייבת הוצאת רישיון.
למי ואיך פונים

הסמכות לתת רישיון להפגנה היא בידי המשטרה.
כדי לקבל את הרישיון יש למלא טופס בקשת רישיון לעריכת אסיפה/תהלוכה (ניתן למצוא את הטופס גם בכל תחנת משטרה).

http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA_%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94

https://www.police.gov.il/tfasim.aspx

טפסים

זכות ההפגנה והתהלוכה היא מרכיב בלתי נפרד מהזכות לחופש הביטוי. היא מהווה מכשיר מרכזי להבעת דעות ולהעלאת סוגיות חברתיות על סדר היום הציבורי" (בג"ץ 2557/06 מטה הרוב נ' משטרת ישראל)


תוכן העניינים:

רישוי הפגנות

התנהלות ההפגנה

עיכוב, מעצר וחקירה

נטילת אמצעי זיהוי

דפוסי מחאה נוספים



רישוי הפגנות


מתי נדרש רישיון להפגנה?


לא כל הפגנה טעונה רישיון משטרה. רישיון נדרש רק אם מתקיימים כל שלושת התנאים הבאים:

משתתפים בהפגנה 50 איש או יותר.
ההפגנה נערכת תחת כיפת השמיים.
ההפגנה כוללת תהלוכה ו/או נאומים מדיניים (ס' 83 ו-84 לפקודת המשטרה).
לא נדרש רישיון להפגנה המתקיימת תחת כיפת השמיים אשר אין בה צעדה או נאומים בנושא מדיני גם אם משתתפים בה למעלה מ-50 בני אדם. החוק אינו מגדיר מהם "נאומים מדיניים", אולם בפסיקה נקבע כי הנפת שלטים, קריאת סיסמאות ושימוש במגפון אינם מהווים נאום בנושא מדיני.

באזור משכן הכנסת נדרש רישיון להפגנה מכל סוג שהוא.



כיצד מקבלים רישיון להפגנה?


אפשר להגיש בקשת רישיון להפגנה בכל תחנת משטרה שבתחום סמכותה יתקיים אירוע המחאה. אם המבקש מעוניין לקיים מחאה בתחום שיפוט של יחידת משטרה המרוחקת ממקום מגוריו, אפשר להגישה בתחנת משטרה אשר בתחום מגוריו וזאת תעביר את הבקשה ליחידה הרלוונטית. את הבקשה מגישים באמצעות מילוי טופס "רישיון לאספה" הנמצא בתחנות המשטרה ובאתר האינטרנט שלה (תחת "טפסים"). את הבקשה יש להגיש עד חמישה ימים לפני קיום ההפגנה. אם ההפגנה דחופה, אפשר לבקש לזרז את הליך האישור (ס' 3.ב., 3.ג. לפקודת המטה הארצי). עם זאת, כשמדובר בהפגנה מתוכננת, מומלץ להגיש את הבקשה מוקדם ככל האפשר כדי להותיר זמן להתמודדות עם סירוב לתת רישיון, או עם תנאים בלתי סבירים שהתנתה בו המשטרה.



מי יכול לסרב לתת רישיון להפגנה ולמה?


מפקד המחוז במשטרה רשאי לדחות בקשה לרישיון במקרים שבהם קיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה בסדר הציבורי ובביטחון הציבור. עם זאת, עליו לעשות כל שביכולתו כדי לאפשר את קיום ההפגנה, גם אם הדבר כרוך בהצבת תנאים לאופן התנהלותה.

שימו לב, מפקד המחוז אינו רשאי לסרב לבקשת רישיון רק בשל כך שההפגנה מצריכה פעולות שיטור לשמירה על הסדר, וגם לא די בחשש שהיא תעורר התנגדות והפגנות נגד של העוברים והשבים או של קבוצות אחרות (ס' 85 לפקודת המשטרה, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 3.1200 בדבר חירות ההפגנה).



האם המשטרה מוסמכת להתנות תנאים ברישיון ההפגנה?


המשטרה רשאית לדרוש שינויים במיקום ההפגנה או במסלול תהלוכה, להגביל את מספר המשתתפים ולהתנות תנאים נוספים לקיומה רק בנסיבות מיוחדות. החוק אינו מפרט מהם אותם תנאים.

המשטרה אינה רשאית להטיל על מפגינים את עלויות אבטחת ההפגנה. היא רשאית לדרוש מהמארגנים למנות סדרנים, ובלבד שאין בכך הטלת מעמסה כספית בלתי סבירה.

המשטרה רשאית לבקש הצגת אישור ממכבי אש וממד"א, ובמקרים שבהם מוקמת במה – גם אישור ממהנדס קונסטרוקציה וחשמל. ככלל, מארגני ההפגנה הם שאחראים לקיום ולמימון התנאים שנדרשים למניעת סכנה בטיחותית הנובעת מהקמת במה, ציוד הגברה ותאורה ומתקנים דומים. לעומת זאת, מענה לסכנה בטיחותית שנובעת מתנאי השטח (גדרות, בורות וכד') הוא באחריות הרשות המקומית, ואין להטיל את העלויות על המפגינים.

לעתים נדרשים מארגני הפגנה להתחייב שלא יוצגו או יושמעו במהלכה מסרים מסוג מסוים. ברוב המקרים אין לדרישה זו בסיס חוקי – במיוחד כאשר היא מטילה על המארגנים אחריות לכרזות או לקריאות של משתתפי ההפגנה – ומומלץ שלא לקבלה.

התניית רישיון להפגנה בהתחייבות של מארגני ההפגנה לשאת באחריות פלילית להתנהגותם של משתתפי ההפגנה אינה חוקית, ומומלץ לסרב לחתום על הסכמה לתנאי כזה.

מומלץ לדרוש ולקבל העתק של תנאי רישיון ההפגנה, ולוודא שכל התנאים שסוכמו (ורק הם) מתועדים בו.



האם המשטרה מוסמכת להתנות רישיון הפגנה באישור הרשות המקומית שבה מתקיימת ההפגנה?


התניית רישיון הפגנה באישור הרשות המקומית אינה חוקית. בפסיקה אף נקבע, כי הסמכות לאשר הפגנות נתונה למשטרה בלבד. גם פקודת המטה הארצי (סעיף 6.ג.(7)(ב)) קובעת כי "אין צורך בהסכמת הרשות הציבורית לקיום הפגנה שנועדה להתקיים במקרקעין הפתוחים לציבור הרחב ושהכניסה אליו חופשית ואינה מוגבלת בתנאים".



האם חלים כללים שונים על הפגנה בהשתתפות אמנים?


במקרים שבהם ההפגנה כוללת הקמת במה ומופעים של זמרים/ות עלולה המשטרה להתייחס להפגנה כאל "אירוע תחת כיפת השמיים", ולהציב דרישות רבות נוספות כתנאי למתן רישיון. על כן מומלץ שהמארגנים יציינו בבקשה לקבלת רישיון שמדובר ב"אירוע מחאה" למרות שמשתתפים בו אמנים, ושלפיכך אין להחיל עליו דרישות שרלבנטיות למופעים ולאירועים המוניים.



האם מותר להפגין מול ביתו של איש ציבור?


הזכות להפגין או לקיים משמרת מחאה מול בית המגורים של איש ציבור טעונה רישיון רק במקרה שמתקיימים בה התנאים הרגילים שמצריכים לקבל אישור משטרתי להפגנה (ראו לעיל), יחד עם זאת, בשים לב להפרעה שנגרמת לפרטיות של איש הציבור, משפחתו ושכניו, היא כפופה למגבלות מיוחדות כמפורט להלן.

לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003, המשטרה רשאית לסרב ליתן רישיון להפגנה מול בית מגורים שאינו משמש כמוקד פעילותו הציבורית של איש הציבור. כשמתקיימת מול ביתו הפרטי של איש ציבור משמרת מחאה, שלא ניתן לה אישור, יכולה המשטרה להורות על פינויה תוך זמן קצר. משך הזמן ייקבע על פי מידת ההפרעה שמסבה המחאה לאנשים המתגוררים באזור (סעיף 12ה להנחית היועץ המשפטי לממשלה מס' 3.1200 בדבר חירות ההפגנה).

בפסיקה נקבע כי יש לאפשר קיומן של הפגנה, תהלוכה, אסיפה, או משמרת מחאה מול או ליד מעונו הפרטי של איש ציבור, רק באותם מקרים שבהם לא קיימת אפשרות אפקטיבית להפגין מול המקום שבו הוא ממלא בדרך כלל את תפקידיו הציבוריים, כגון מול משרדו.

ההבחנה בין נבחר או עובד ציבור בכיר לבין עובד ציבור זוטר רלבנטית לבחינת השאלה האמנם קיימת "חלופה אפקטיבית" להפגנה מול בית המגורים, ועל היקף המגבלות של זמן, מקום ואופן שיוטלו, כגון המרחק מהבית הפרטי בו תותר הפגנה או משמרת מחאה.

כלל זה רלוונטי בעת שמדובר במחאה שמתקיימת בסמוך ומול הבית, ולא למחאות באזור הבית בכלל. בפסיקה נוספת נקבע כי אין איסור על הפגנה באזור ביתו של איש הציבור, ויש לקחת בחשבון שיקולים של אופי ההפגנה וגודלה מצד אחד, ושל הזכות לפרטיות מנגד, בקביעת המרחק של ההפגנה מהבית.
קביעות אלו אינן חלות על מעון רשמי, כמו בית הנשיא או בית ראש הממשלה.



האם וכיצד אפשר לערער על תנאים שקבעה המשטרה לקיום ההפגנה?


לפני שמתקבלת החלטה להטיל תנאים ומגבלות על הפגנה, על המשטרה לשמוע את עמדת המארגנים ולהביאה במכלול שיקוליה. הניסיון מלמד כי אפשר לשאת ולתת עם המשטרה על תנאי הרישיון, להצביע על חוסר הרלבנטיות של תנאים מסוימים או על הפגיעה שהם גורמים, ולנסות לשכנעה לבטלם או לשנותם. בהעדר הסכמה אפשר לעתור לבג"ץ.





התנהלות ההפגנה


כיצד מתנהלת הפגנה ברישיון?
בהפגנה שקיבלה רישיון מותר למפגינים לעמוד או ללכת במקומות ציבוריים, גם אם הדבר מפריע לתנועתם של הולכי רגל או של כלי רכב. חובת המשטרה היא לאבטח את ההפגנה, לשמור על ביטחון המפגינים ולסייע להם לממש את זכותם להפגין. המארגנים והמפגינים נדרשים לשמור על קיום תנאי הרישיון ועל הסדר.



מתי מותר למשטרה לפזר הפגנה?


קציני משטרה רשאים להורות על פיזור הפגנה רק במקרים הבאים:

הפגנה שחייבת רישיון מתנהלת ללא רישיון.
המפגינים מפרים את תנאי הרישיון.
ההפגנה מסכנת את שלום הציבור.
משתתפי ההפגנה נוהגים באלימות.
פעמים רבות קורה שהמשטרה דורשת לפזר הפגנה לאחר שהכריזה עליה כעל "התקהלות אסורה" כהגדרתה בחוק הפלילי: התקהלות של שלושה אנשים או יותר, שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור אם בשל התנהגות המפגינים ואם בשל תגובות של אחרים נגד המפגינים. במקרה של הפגנה שאינה טעונה רישיון – עצם קיומה אינו הופך אותה ל"התקהלות אסורה", וזאת גם אם יש בה מידה מסוימת של הפרעה לשגרת החיים.

התנהגות אלימה של מתנגדים להפגנה אינה מהווה עילה לפיזורה, אלא כשיש חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור. בתי המשפט קבעו שאין לתת למתנגדים אלימים להטיל "וטו" על חופש ההפגנה, ושעל המשטרה לעשות מאמץ כדי להגן על המפגינים ועל הסדר הציבורי מפני מתנגדים אלימים.

פיזור הפגנה


המשטרה נדרשת לפעול בהתאם לכללי פיזור מוסדרים, בין אם ההפגנה לא קיבלה רישיון למרות שנדרש כזה, ובין אם התקבל רישיון והמפגינים חרגו מתנאיו. תחילה על המשטרה להודיע למפגינים שההפגנה אינה חוקית. בשלב זה, השוטרים יכולים לבקש מהמפגינים לעמוד בהגבלות שנקבעו ברישיון (במידה וקיים רישיון) או להציע למפגינים חלופות שיאפשרו את המשך ההפגנה תוך צמצום ההפרעה הנגרמת (למשל, להתרחק 100 מטרים מהמקום שבו הם נמצאים). לאחר מכן על המשטרה להורות למפגינים להתפזר, תוך מתן שהות סבירה לעשות זאת. הוראת הפיזור צריכה להינתן כך שהיא תגיע לכל המפגינים, ובמידת הצורך תוך שימוש במערכת כריזה מתאימה.

בקשו מהשוטרים לציין את סיבת פיזור ההפגנה, ובמידת האפשר תעדו בווידאו את הוראת הפיזור ואת התנהלות המשטרה. אפשר לנסות ולנהל משא ומתן על זמן הפיזור.



המשטרה מפזרת הפגנה שלא נדרש לה רישיון. מה עושים?
הוראה לפיזור הפגנה שאינה טעונה רישיון רק בשל היעדר רישיון אינה חוקית. גם חשש לא מבוסס להפרת הסדר הציבורי, במיוחד אם הוא מתמקד בתגובות עוינות של עוברים ושבים או מתנגדים להפגנה, אינו מהווה בסיס חוקי להוראת פיזור. יחד עם זאת, מפקד משטרה שסבור בטעות שהוראת הפיזור ניתנה כדין, עלול להפעיל כוח על מנת לפזר את המפגינים. מניסיון העבר, מומלץ לאתר את מפקד המשטרה בשטח ולנהל איתו דיאלוג מנומס בניסיון להעמידו על חוסר החוקיות של ההוראה להתפזר, ולתעד את הוראת הפיזור ואת הפיזור עצמו. במספר מקרים פסק בית המשפט פיצויים למפגינים שנעצרו או עוכבו בהפגנות חוקיות שלא הייתה עילה לפזרן.



מתי מותר לשוטרים להשתמש בכוח נגד מפגינים?


לשוטר מותר להפעיל כוח בהפגנות במקרים הבאים:

לצורך ביצוע מעצר, כשהמפגין מתנגד או מנסה לחמוק.
לצורך פיזור התקהלות פרועה המסכנת את הציבור.
כשהשוטר מותקף או כשהוא מנסה למנוע פשע.
שימוש באמצעים לפיזור הפגנות אמור להתבצע באופן מדורג, בהתאמה לחומרת הפגיעה בסדר הציבורי ובביטחון הציבור שגורמת ההפגנה, תוך מזעור הפגיעה בחופש המחאה. לפני כל הפעלת אמצעי על השוטרים להתריע על הכוונה להפעילו במערכת כריזה מתאימה, ולתת למפגינים שהות סבירה להתפזר מהמקום. השימוש בכוח לא יעלה על זה הדרוש להשגת המטרה של שמירה על הסדר הציבורי.



כיצד מתמודדים עם אלימות משטרתית בהפגנות?


במקרה ששוטר מפעיל אלימות כלפי מפגינים כדאי לשמור על קור רוח ולדרוש את הפסקת האלימות במילים ברורות. מומלץ למפגינים שחוו אלימות משוטרים, או שהיו עדים לאלימות כזאת, לתעד זאת בפירוט, בצילום ו/או בכתב, בסמוך ככל האפשר לאירוע. על התיעוד לכלול את פרטי השוטר האלים, את הפגיעות – גופניות ואחרות – שהסבה האלימות, את מספר התג שנושא השוטר, את היחידה שאליה הוא משתייך, ופרטי קשר של עדים נוספים לתקרית.

על אלימות משטרתית אפשר להתלונן במחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), הכפופה למשרד המשפטים. את התלונה אפשר להגיש ישירות במשרדי מח"ש השונים בתיאום מראש, בדואר, בפקס או בדואר אלקטרוני. יש לבקש אישור על הגשת התלונה, ולעקוב אחר הטיפול בה. אפשר להגיש למח"ש ערעור על החלטתה לסגור תיק חקירה.



מה עושים כששוטר מסרב להזדהות?
שוטרים חייבים לענוד תגי זיהוי (ס' 5א(א) לפקודת המשטרה). סירוב של שוטר להזדהות, לרבות אי ענידת התג, מהווה הפרה של החוק ועבֵרת משמעת, ואפשר להתלונן על כך ביחידת תלונות הציבור במשטרה. לצורך תלונה כזו כדאי לתעד כמה שיותר פרטים על הופעתו של השוטר וכן את המקום והשעה המדויקים שבהם נתקלתם בו. במידת האפשר, נסו לצלם את השוטר.



כיצד מתלוננים על יחס לא ראוי של שוטר בעת פיזור ההפגנה?
על התנהגות לא נאותה של שוטר, כמו אי ענידת תג זיהוי או כל שימוש אחר לרעה בסמכות שעלול להוות עבֵרת משמעת, אפשר להגיש תלונה ליחידת תלונות הציבור במשטרה.

מידע על אופן הגשת תלונות למח"ש וליחידת תלונות הציבור במשטרה אפשר כאן.



האם מותר לצלם בהפגנות?


צילום בהפגנות מהווה חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי והעיתונות ומזכות הציבור לדעת, וחובת המשטרה לאפשרו ולהגן עליו גם בנסיבות חריגות. צילומים במהלך הפגנות יכולים להוות ראיה חשובה בהליכים משפטיים שבהם מעורבים מפגינות ומפגינים, בהגשת תלונה למח"ש או בעת שמוגשת תביעת נזיקין נגד המשטרה.

ברובם המכריע של המקרים אין מניעה לצלם במרחב הציבורי, ושימוש במצלמה אינו יכול להיחשב כהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במקרים נדירים, כאשר קיימת ודאות קרובה לכך שהצילום יסב פגיעה קשה לשלום הציבור, יכולה המשטרה להטיל עליו מגבלות, ובלבד שאלו לא יחרגו מעבר למה שמתחייב כדי למנוע את הסכנה.

דרישת שוטרים ממפגין למחוק תמונות אינה חוקית, ואף יכולה להיחשב עברה פלילית של השמדת ראיה או שיבוש הליכי משפט. דרישת המשטרה להפסיק לצלם, או בקשה למסור לידיה את המצלמה, נעשית במרבית המקרים בחוסר סמכות.

להרחבה בנושא תיעוד הפגנות ראו "המדריך המלא לתיעוד הפגנות".



האם מותר להשתמש במגפון בהפגנות?
בניגוד לטענה הנשמעת לא אחת מצד שוטרים, שימוש במגפון בהפגנות אינו טעון רישיון מראש. עם זאת, שימוש יומיומי במגפון במהלך משמרת מחאה קבועה עשוי להוות מטרד מתמשך לציבור, ולהטות את הכף נגד המפגינים באיזון שבין הזכות להפגין לבין אינטרסים אחרים של הציבור. נוסף על כך, על פי התקנות למניעת רעש, אין להרעיש באזורי מגורים בין השעות 16:00-14:00 ולאחר 23:00.





חקירה, עיכוב ומעצר


האם מותר למשטרה לזמן לחקירה פעילי מחאה?
למשטרה אין סמכות לזמן אזרחים לתחנות המשטרה במטרה לעמוד על תכניות המחאה שהם מארגנים. למשטרה אף אין סמכות לנסות להניא אזרחים מפעילות מחאה עתידית באמצעות שיחות טלפון, שמטרתן להרתיעם מהשתתפות במחאה לגיטימית. לפיכך, לאזרחים המקבלים זימון לחקירה מסוג זה אין חובה משפטית להיענות לו. עם זאת, מאחר שלאי התייצבות לחקירה עשויות להיות השלכות משפטיות, מומלץ ליצור קשר עם התחנה הספציפית שאליה זומנתם ולנסות לברר את סיבת הזימון.

תיאום מוקדם ושיתוף פעולה עם המשטרה עשויים לשרת לעתים גם את מארגני המחאה, אך קיומם וטיבם נתון לשיקול דעתם. אם המשטרה מבקשת מידע כדי להיערך כראוי לפעולות מחאה מתוכננות, היא יכולה לנסות ולתאם פגישות עבודה עם מארגני המחאה או לשוחח עמם בטלפון, תוך שהיא מבהירה להם שלא מוטלת עליהם חובה חוקית לשתף פעולה, וכל עוד פגישות או שיחות אלו אינן משמשות כאמצעי לחץ שנועד להרתיע מפגינים מלארגן פעילויות מחאה ולהשתתף בהן, או לדלות מהם מידע שאינם רוצים לספק.



מהו עיכוב ומתי מותר לעכב?
עיכוב הוא אמצעי להגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, הנובע מחשד שבוצעה עבֵרה או כדי למנוע ביצוע עברה. שוטר רשאי לעכב אדם בשטח, או לדרוש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה, אם מתקיימים אחד מהתנאים הבאים:

קיים יסוד סביר לחשש שהאדם עבר עבֵרה או מתכוון לעבור עברה שעשויה לסכן אחרים.
כדי לברר את זהותו וכתובתו וכדי לחקור אותו (סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), שמכונה "חוק המעצרים").
שוטר המעכב אדם חייב להזדהות, להודיע לאדם שהוא מעוכב ולהסביר לו את הסיבה לכך (סעיף 72 לחוק המעצרים). אסור לעכב אדם או כלי רכב ליותר משלוש שעות. בעיכוב מספר רב של אנשים רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן שלא יעלה על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו (סעיף 73 לחוק המעצרים).



מתי מותר לעצור מפגין?
מעצר אינו אמור לשמש סנקציה נגד מפגינים, גם אם למשטרה יש חשד שביצעו עברה – רק בית משפט מוסמך להרשיע חשודים ולהטיל עליהם עונשים. מעצר הוא אמצעי שאמור להינקט במקרים חריגים, שבהם החשוד מסכן את ביטחון הציבור או עלול לשבש את החקירה. בהתאם לסעיף 23 לחוק המעצרים, שוטר יכול לעצור מפגין ללא צו במקרים שבהם יש לו חשד סביר לכך שהוא עבר עבֵרה בת מעצר (עברה שהעונש המרבי עליה גבוה משלושה חודשי מאסר), ומתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

המפגין עלול לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה;
יש יסוד סביר לחשש שהמפגין לא יופיע לחקירה שיזומן אליה;
יש יסוד סביר לחשש שאי-מעצרו יגרום לשיבוש הליכי משפט, ובכלל זה השפעה על עדים או פגיעה בראיות;
האדם עוכב על פי דין ואינו מציית להוראות שנתן לו השוטר על פי סמכות העיכוב.
על פי החוק אין לעצור אדם אם אפשר להסתפק בעיכובו (סעיף 23(ג) לחוק המעצרים).



מי מוסמך לבצע מעצר?
כל שוטר, אם מתקיימים התנאים בסעיף הקודם.



מה ההבדל בין עיכוב למעצר?
עיכוב יכול להתבצע בשטח, אולם כשאדם נעצר על השוטר לקחתו מיד לתחנת המשטרה, למעט במקרים חריגים. עיכוב יכול להימשך עד שלוש שעות (או כפול במקרים מסוימים); מעצר יכול להימשך עד 15 יום ובמקרים חריגים עד 30 יום (סעיף 17(ב) לחוק המעצרים). תוך 24 שעות מרגע המעצר חובה על המשטרה לשחרר את העצור או להביאו בפני שופט אם היא רוצה להאריך את מעצרו, למעט במקרים חריגים שאינם רלבנטיים בדרך כלל לעצורי הפגנות (סעיף 29(א) לחוק המעצרים).

מה הן זכויותיי כעציר וכמעוכב?


שוטר המבצע מעצר חייב להזדהות ולהודיע לאדם מיד מהי סיבת המעצר, לקחת אותו מיד לתחנת המשטרה ולהביאו בפני הקצין הממונה בתחנה (סעיף 25(א) לחוק המעצרים).
לעצור יש זכות שהמשטרה תמסור הודעה על מעצרו לאדם קרוב לו ולעורך דין,ולמעט בנסיבות חריגות המשטרה חייבת לאפשר לו להיפגש עם עורך דין ללא דיחוי (סעיף 33 לחוק המעצרים). מומלץ כבר בשלב העיכוב לדרוש להודיע על העיכוב לעורך דין, ולדרוש שבקשה זו תירשם.
עצור יכול להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית במימון המדינה לאחר בדיקת זכאות כלכלית. פרטי התקשרות לסנגוריה הציבורית מופיעים בסוף הזכותון.
חובה להביא עצור בפני שופט בתוך 24 שעות מרגע מעצרו, למעט במקרים חריגים שאינם רלבנטיים בדרך כלל לעצורי הפגנות (סעיף 29(א) לחוק המעצרים).
עצור הזקוק לטיפול רפואי זכאי לקבלו (סעיף 9(ב)(1) לחוק המעצרים).


האם המשטרה חייבת לספק תרגום בחקירת מפגין שאינו דובר עברית?
החוק קובע כי חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהוא מבין ודובר, לרבות שפת הסימנים (סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים)).



האם מותר להתנות שחרור ממעצר בתנאים, ומה הם?
המשטרה יכולה להתנות את שחרורו של אדם ממעצר בהסכמתו לתנאים מגבילים שונים, ובהם תשלום ערבות, איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים, איסור כניסה לאזור או ליישוב לתקופה שלא תעלה על 15 יום ומעצר בית לתקופה שלא תעלה על 5 ימים (סעיף 42(ב) לחוק המעצרים).

אם אדם אינו מסכים לתנאי הערובה המשטרה יכולה להמשיך להחזיקו במעצר ולהביאו בפני שופט תוך 24 שעות, כדי לקבוע תנאים לשחרורו (סעיף 42(ד) לחוק המעצרים). בית המשפט מוסמך להטיל מגבלות לתקופות ארוכות יותר מאלה שמוסמכת המשטרה.

ערר על תנאי השחרור שנקבעו בידי המשטרה אפשר להגיש לבית משפט שלום, וערר על תנאים שקבע בית משפט השלום – לבית המשפט המחוזי (סעיף 53(א) לחוק המעצרים).



האם אפשר לתבוע פיצויים בגין עיכוב או מעצר שנעשו בחוסר סמכות?
כן. בתי המשפט כבר חייבו את המשטרה לפצות מפגינים אשר נעצרו או עוכבו שלא כדין.



מידע חשוב נוסף בעניין זכויות עצירים ומעוכבים ראו גם בזכותון למפגין/ה העצור/ה.





נטילת אמצעי זיהוי


נעצרתי בהפגנה. אילו אמצעי זיהוי מוסמכת המשטרה לקחת ממני?


אמצעי זיהוי כוללים טביעות אצבעות, דגימת דנ"א (דגימת תאי לחי, דגימת שיער או דגימת דם מזערית) ותצלום. לשוטר מותר לקחת אמצעי זיהוי ממפגין רק אם הוא נחקר באזהרה כחשוד, לאחר שנמסר לו כי נתוני הזיהוי יישמרו במאגרי מידע משטרתיים (סעיף 11ב ו-11ז לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), המכונה "חוק החיפוש"). לפני נטילת אמצעי זיהוי על המשטרה לבקש את הסכמת החשוד. אם לא ניתנה הסכמתו, שוטר מוסמך ליטול בכוח סביר רק טביעות אצבעות ותצלום (ס' 11ז לחוק החיפוש). לעניין דגימת הדנ"א – כאשר חשוד מסרב לתת דגימת דם מזערית, תתבקש הסכמתו למסירת דגימת שיער או דגימת תאי לחי. במקרה של סירוב, קצין משטרה יכול לאשר נטילת דגימת שיער תוך שימוש בכוח סביר.

סירוב למתן אמצעי זיהוי עלול להיחשב לעבֵרה שדינה שישה חודשי מאסר, אך סירוב לתת דגימת דם מזערית תיחשב עברה רק אם החשוד סירב גם לדגימת שיער או תאי לחי (ס' 12(ב) לחוק החיפוש).

דגימת דנ"א תילקח רק ממי שחשוד בשורת עבֵרות המנויות בחוק ובהן, בין השאר, עברות אלימות לרבות תקיפת שוטר, ועברות רכוש שונות.



האם אפשר לבקש למחוק מהמאגר המשטרתי את אמצעי הזיהוי שנלקחו ממני?


אם ניטלו מחשוד אמצעי זיהוי ביולוגיים וטרם הוגש נגדו כתב אישום, הוא רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה ליטול ממנו את אמצעי הזיהוי, אם הוא חושב שלא היה כל בסיס סביר לחקור אותו באזהרה (ס' 11ג לחוק החיפוש). בקשה כזאת תוגש ליחידת המשטרה שבה הוא נחקר, באמצעות הטופס המתאים. אם המשטרה מוצאת כי לא היה בסיס סביר מלכתחילה לחקור את המבקש בחשד לעברה, ושאין כל עילה חדשה לנטילת אמצעי זיהוי ממנו, על המשטרה למחוק את נתוני הזיהוי שלו מהמאגר ולהשמיד את אמצעי הזיהוי.

אמצעי זיהוי גנטיים שניטלו מאדם יימחקו מהמאגר בתוך 7 שנים מיום נטילתם אם לא הוגש נגדו כתב אישום, או בתוך 60 יום מיום שהסתיים ההליך הפלילי נגדו ללא הרשעה, לכל המאוחר (ס' 11כג לחוק החיפוש). אם האדם נשפט והורשע, יימחקו אמצעי הזיהוי 20 שנה לאחר פטירתו.





דפוסי מחאה נוספים


האם הקמת אוהל/מאהל מחאה היא חוקית?


הקמת אוהל מחאה היא חלק מהזכות לחופש הביטוי, והחוק אינו אוסר על הקמת אוהל מחאה בשטחי ציבור. השאלה אם מאהל מסוים הוא חוקי נבחנה בפסיקה רק בדיעבד, לאחר הקמתו. ככל שהמאהל יעמוד במקומו זמן ממושך יותר, כך ייטה בית המשפט להתיר לרשות המקומית לפנותו בשל הפגיעה הנמשכת בציבור. מחאת "כיכר הלחם" נמשכה שמונה חודשים עד לפינויה, מחאת קיץ 2011 נמשכה כחודשיים בשד' רוטשילד בתל אביב וכחמישה חודשים בשכונת התקווה עד לפינוי מאהלי המחאה. במקרים אחרים קבע בית המשפט כי חודשיים הופכים את המאהל למגורי קבע, ועל כן אפשר לפנותו. עם זאת, בשל מיעוט המקרים שהגיעו לדיון בבית המשפט אי אפשר לקבוע אמת מידה חד משמעית, וכל מקרה ייבחן לאור נסיבותיו.



האם נדרש רישיון להקמת מאהל?


אין התייחסות מפורשת בחוק להקמת מאהלי מחאה, כך שכל רשות מקומית קובעת נהלים להקמת אוהלים בשטחה. הקמת מאהל יכולה לעמוד בניגוד לחוקים שונים ולתקנות עירוניות העוסקות בתכנון ובנייה ובשמירה על הסדר והניקיון בשטחים ציבוריים. כללים עירוניים אלה מסמיכים את העירייה לפנות אוהלי מחאה או לבקש מהמשטרה שתפנה אותם, אך הם גם מסמיכים אותה להתיר חריגה מהכללים ולאפשר את מאהלי המחאה.



האם מותר לחלק פליירים מחאתיים במקומות ציבוריים?


חלוקת עלוני הסברה היא נגזרת של הזכות לחופש הביטוי. בית המשפט קבע כי זהו אמצעי הראוי להגנה מיוחדת מאחר שזו דרך זולה ונגישה להפצת מידע, ולעתים הדרך היחידה של אוכלוסיות מוחלשות לממש את זכותן לחופש הביטוי.



האם מותר להקים דוכני הסברה במסגרת פעילות מחאה במרחב הציבורי?


גם הצבת דוכני הסברה היא ביטוי מובהק של חופש הביטוי. בפסיקה נקבע כי הרשות המקומית אינה מוסמכת לאסור באופן מוחלט וגורף על הצבת דוכני הסברה, וכי עליה לקבוע כללים בדבר הצבת דוכנים, שיאזנו בין חופש הביטוי לבין שמירת הסדר הציבורי.



מספרי הטלפון במחלקות המעצרים בסנגוריה הציבורית

ייעוץ לעצורים לפני חקירה בשעות הלילה ובסופי שבוע (בימים א-ה בשעות 24:00 עד 7:30; ביום ו' מ-15:00 עד יום א' ב-7:30): 076-5300901

מחוז ירושלים: 02-5696112/214
מחוז צפון: 04-6029105/111
מחוז חיפה: 04-8633700/1/2
מחוז תל אביב: 03-6932662/57
מחוז מרכז: 03-6932670/1
מחוז דרום: 073-3801326

בכל התלבטות ושאלה בנושא חופש הביטוי והמחאה אפשר לפנות לפרויקט דוקורייטס באגודה לזכויות האזרח. הפרויקט מציע סיוע, מידע וליווי לפעילים ולקבוצות מחאה, השאלת מצלמות וידאו לתיעוד הפגנות וסדנאות צילום המותאמות לפעילים ולקבוצות מחאה. טלפון: 052-8606023, מייל: docorights@acri.org.il






הזכותון למפגין – הגרסה המצולמת, חלק א':

עו"ד שרונה אליהו חי מהאגודה לזכויות האזרח מסבירה על רישוי הפגנות: מתי צריך לבקש רישיון להפגנה, איך מקבלים רישיון להפגנה, מה מותר למשטרה לדרוש ממארגני הפגנה, האם מותר להפגין מול ביתו של איש ציבור, ועוד. צילום: הטלוויזיה החברתית.

מותר להפגין מול כל אדם בכל שעות היום עד השעה 11 בלילה
אם יש יותר ממפגין אחד צריך לבקש רשיון הפגנה מהמשטרה
אדם אחד וצלם לא נחשב להפגנה
צריך למלאות טופס שאפשר להוריד מהאינטרנט ולהגיש לתחנת משטרה בעיר שבה רוצים להפגין רצוי כמה ימים מראש
המשטרה תעיין בבקשה ותאשר אותה כל עוד כל התנאים מתקיימים
המשטרה רשאית לפזר הפגנות במידה ויש אלימות או מטעמים בטחוניים או על פי בקשת השב"כ
מותר להפגין בכל דבר ועניין
החוק בישראל קובע שעד 50 אנשים לא צריך רשיון אבל המשטרה לא יודעת את החוק
או מנזה שלא לדעת את החוק
מעבר ל 50 גם לא צריך רשיון להפגנה כל עוד אין פעילות פוליטית בהפגנה
צרלטון זה לא פולטיקה
זה יוקר המחיה וחשד לשחיתות לכאורה