אינדקס
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%97
מגח הוא הכינוי שניתן בצה"ל לטנק המערכה האמריקאי פטון (M60/M48), אשר שירת בחיל השריון משנות ה-60 של המאה ה-20, עד ליציאתו משירות והעברתו למערך המילואים בתחילת שנות ה-2000 והוצאתו הסופית ממערך המילואים ב-2014. טנק המגח שודרג במהלך שירותו על ידי התעשייה הצבאית, כדי לאפשר לו להתמודד בהצלחה עם טנקים מודרניים ממנו.
אי הבנה של המונח העברי "מגח" הביאה לתפיסה השגויה כי מדובר למעשה בראשי תיבות - מג"ח.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה חיל השריון הישראלי מבוסס עדיין על טנקי השרמן המיושנים, בעוד צבאות ערב החלו להתחמש בטנקי T-54 החדישים מתוצרת ברית המועצות. צה"ל חיפש תשובה הולמת, ומצא אותה בשני טנקים: שוט (טנק צנטוריון בריטי) היה הראשון, והשני היה M48 פטון. ארצות הברית סרבה בתחילה למכור טנקי פטון לישראל, בטענה שהדבר יפר את מאזן החימוש במזרח התיכון. לאחר שנמצא בבירור שמאזן הנשק כבר הופר על ידי עסקאות הנשק הסובייטיות עם הערבים, החליטו האמריקאים לאפשר את רכישת הטנקים. ישראל רכשה את הטנקים מגרמניה, על מנת שארצות הברית לא תהיה מעורבת ישירות בעסקה. משלחת של קציני שריון מצטיינים של צה"ל בראשותו של יעקב (ג'קי) אבן יצאה לגרמניה כדי ללמוד את תפעול הטנק, ובשובם לישראל הקימו את גדוד 79 שהיה גדוד המגחים הראשון בצה"ל.[2] נסיעת המשלחת לגרמניה נשמרה בסודיות בשל היחס בישראל אל גרמניה בתקופה שלאחר השואה. בתקופה לאחר מכן החלו יחסי ישראל-ארצות הברית להשתפר, ומשלחת ההכשרה השנייה כבר יצאה לבית הספר לשריון בפורט-נוקס.
כמה עשרות פטונים הגיעו לישראל מגרמניה לפני שלחץ ערבי כבד הופעל על הגרמנים והם נאלצו להפסיק את העסקה. האמריקאים החליטו להתעלם מהלחץ ועד שנת 1965 סיפקו לישראל עוד כ-100 פטונים. לקראת מלחמת ששת הימים היו בשירות צה"ל כ-150 טנקים שמישים, ששירתו תחת השם מגח.
במלחמת ששת הימים שירתו הטנקים במפרט האמריקאי המקורי, בעיקר בחזית המצרית. לפי גרסה אחרת, כבר נמסרו לצה"ל 15 טנקי מגח משופרים.[3] במהלך המלחמה נפלו שלל עשרות טנקי M48 מירדן שהעצימו את צי המגחים של צה"ל. בנוסף לטנקים הירדניים, נרכשו עוד מאות מגחים מארצות הברית. כבר לפני המלחמה דובר על שדרוג הטנקים, ועם הגידול בצי והתחזקות חיל השריון בצה"ל של אחרי המלחמה בוצעו השיפורים הראשונים. התוצאה הייתה מגח 3.
מקור השם מגח[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשנות ה-60 של המאה ה-20 נקראו הטנקים בצה"ל בשמות ששימשו בצבאות השונים שהשתמשו בהם, דוגמת טנקי שרמן, קרומוול ו-AMX-13 (שכונה באותם ימים אמכ"ס-13). בשנת 1958 החלו מגעים לרכישת טנקי צנטוריון מבריטניה, וכתוצאה מהצורך לשמור על סודיות העסקה, לפחות בשלביה הראשונים, הוחלט להעניק לטנק שם עברי - "שוט". נוהג זה השתרש וכך זכו כל הטנקים וכלי הרק"מ שנכנסו לשימוש צה"ל בשנים הבאות לשמות עבריים. כך קיבל טנק הצ'יפטיין[4] את הכינוי "אביר", נגמ"ש ה-M-113 זכה לכינוי "ברדלס",[5] וטנק הלאופרד הגרמני[6] זכה לכינוי "ברק".
טנק ה"פטון" האמריקאי קיבל בצה"ל את הכינוי "מגח", מהשורש נ.ג.ח., על שם כלי מלחמה עתיק, הידוע יותר בשם "איל ניגוח", אשר שימש לפריצת שערים וחומות. גלגולו המודרני של המגח הוא חוטר (מעין מוט הנגיחה "Ram-Rod") המשמש לנגיחת הפגז לבית הבליעה בתותחי שדה ובתותחים ימיים, לפני הטענת המטען ההודף.[7]
הבעיה הייתה שבניגוד לשמות הפשוטים של הטנקים האחרים, הכינוי "מגח" התגלה כשם שמשמעותו אינו ברורה דיה. הניסיונות להסביר את משמעות השם הובילו לתפיסה המוטעית כי מדובר למעשה בראשי תיבות - מג"ח, והגרסאות לפירושן היו רבות.
גרסה אחת טענה כי שמו של הטנק הוא למעשה ציונו האמריקאי (M48A3) בגימטריה - מ"ח = 48, ג' = 3.
גרסה נוספת, המתבססת על רעיון דומה, טענה כי השם הוא שילוב של דגם הטנק (מ"ח = 48) וגרמניה (ג') אשר מכרה לישראל את הטנקי ה"פטון" הראשונים.
בחיל השריון נטבע הביטוי "מרכבת גיבורי חיל" או: "מבחר גיבורי חש"ן" (חש"ן - חיל השריון).
פירושים נוספים כללו את "משופע גחון" ו"מכונת גילוח חשמלית" (נטען כי הטנקים שנשלחו לארץ הוסוו בתעודות המשלוח כמכונות גילוח חשמליות).
במלחמת יום הכיפורים זכה הטנק לכינוי המקברי "מוביל גופות חרוכות", מאחר שהטנק נטה להתלקח כשנפגע מטילי נ"ט
כינויים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילי חטיבות המגח (חטיבה 401, חטיבה 600, חטיבה 14 וחטיבה 500) זכו במהלך שנות התשעים של המאה העשרים לכינוי החיבה "צ'יפסים"' גם כאן הדעות חלוקות: בחיל נהוג היה לחשוב כי השם "צ'יפס" בא לרמוז על ה"סיר" בתוכו יושבים אנשי צוות הטנק (בגרסאות המוקדמות ללא פלטות בזוקה) בעודם קרוב למנוע ולמכל הדלק - עם מיגון יחסית דל למראית עין, מה שעשוי להוביל ל"טיגון" בעת פגיעה. דעה נוספת היא שהכינוי נובע מהמערכת הידראולית שהובילה שמן חם בצינורות בצריח והייתה נסדקת ומשפריצה על אנשי הצוות שהיו "מיטגנים".
אך מקור הכינוי כנראה הוא שיבוש של המילה "ג'יפסים", מאנגלית - צוענים, שכן הטנקים, עם כניסתם לשירות נראו חדישים ומעוטרים בסימולים מבצעיים, והכילו אנטנות רבות, מה שיצר קונוטציה של מרכבה צוענית. גרסה נוספת למקור השם טוענת כי סל הצריח של הטנק נראה כמו רשת לטיגון צ'יפס
דגמי המגח[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגח 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגח 3 אשר השתתף בקרב סולטאן יעקב ונלקח שלל
מגח 3 היה למעשה ניסיון להביא את המגחים של צה"ל לרמתו של M48A3, ולהתקין בהם את תותח ה-L7 הבריטי המצוין (שהיה בטנקי שוט). השינויים שנעשו היו:
תותח ה-90 מ"מ הוחלף בתותח ה-105 מ"מ L7.
צריחון המפקד (TC's cupola) שנחשב למטרד בקרב צוותי הטנקים הישראלי הוחלף בצריחון ישראלי נמוך פרופיל וללא מקלע ה-12.7 מ"מ (בראונינג 0.5).
מנוע הבנזין הוחלף במנוע דיזל 750 כ"ס שעלה עליו בהרבה, והיה פחות דליק.
שופרה מערכת הקשר.
800 טנקי מגח 3 שירתו בצה"ל בזמן מלחמת יום כיפור, לצד טנקי מגח/M60 פטון שהיו בתצורתם המקורית. במהלך המלחמה סבלו המגחים, כמו כל חיל השריון מאבדות קשות, וגילו נטייה להתלקחות (שנבעה ממיקום הנוזל ההידראולי בקדמת הצריח וממנוע הבנזין המקורי שנטה להתפוצץ בקלות יחסית לעומת מנוע הדיזל). רק לאחר החלפת המנוע למנוע דיזל פחת מספר הדליקות באופן משמעותי. בתקופה מאוחרת יותר הותקן על המגח 3 מיגון ריאקטיבי שהוא מיגון של "קסטות" שחצי ריקות וחצי מלאות בסוג של חומר נפץ הודף יציב במיוחד שנועד להתפוצץ כלפי חוץ בעת פגיעת פגזי "חלול" ו"מעיך" וכך למעשה הגן על הטנק מפני חדירה ("בלטן"). עיצוב זה היה ייחודי לטנקים ישראלים, עד לתפיסת טנק מגח 6 במלחמת לבנון הראשונה וגרם לייצור טנק T-55 עם מיגון שכזה שמשמש עד היום את סוריה ומדינות נוספות.[9]
מגח 5[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף למגחים הישנים ששודרגו לגרסת מגח 3 ונשאו תותחי 105 מ"מ, נכנסו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 לשירות גם כ-150 טנקי M48A5. הטנקים הגיעו מארצות הברית והיו דומים בחימושם וביכולותיהם למגח 3.
מגח 6, מגח 6ב', 6מ' ומגח 6ב' גל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגח 6מ' (פלוגה ו' גדוד 52 חטיבה 401. צולם בדצמבר 1988 בלבנון)
ישראל רכשה טנקי M60 בשתי תצורות עיקריות: צריח קצר וצריח ארוך (M60 ו-M60A1, בהתאמה), הנבדלות בעיקר בכמות הפגזים הזמינים לטען (21 לעומת 8 פגזים שוכבים). התותח היה בקוטר 105 מ"מ מדגם M68 ("שריר", תותח L7). בכלל, דגם אחד של הטנקים נמצא בשירות סדיר, השני במילואים ועליו נעשים השיפורים. אחת למספר שנים הדגם שבשירות סדיר מתיישן, עובר למילואים, והדגם המשופר עובר לשירות סדיר. כתוצאה מכך, טנקיסטים זוכים, על פי רוב, לשרת על אותו הטנק גם בסדיר וגם בשנות המילואים הראשונות שלהם.
מגח 6: טנקי ה-M60 שצה"ל רכש החל משנת 1968, ומאוחר יותר לאחר מלחמת יום כיפור כדי לפצות על האבדות הכבדות. השם מתייחס לטנקים בתצורה האמריקנית המקורית שלהם.
מגח 6ב': טנקי M60A1 ששודרגו בשנות ה-70 על ידי תוספת של מיגון ריאקטיבי (ERA) והחלפת צריחון המפקד.
מגח 6ג': טנקי M60A3, בעלי מערכת בק"ש מקורית, אמר"ל תרמי ושבשבת רוח בתוספת מיגון בלטנים. רכש ה 6ג' היה מצומצם יחסית לרכש שני הדגמים האחרים.
מגח 6מ': טנקי M60 משופרים. הטנק היה ממוגן בלטנים. לתותח נוסף שרוול תרמי לשיפור דיוק הירי, מערכת הבק"ש הוחלפה במערכת "נחל-עוז" ("אורנית משופרת") שייחודה היה תאח"א (תיקוני אש חצי אוטומטיים) וכללה גם עמוד מטאורולוגי, מערכת עקיבה (למטרות נעות) ומד שיפוע צריח. מד-הטווח האופטי הוחלף במד טווח לייזר ובחלק מהכלים הותקן אמר"ל תרמי. מערכת הבק"ש שודרגה בהמשך למערכת לומדת. לטנק הייתה מערכת ייצוב גזרה. כמו כן נוספה מערכת עשן מיידי למיסוך ומערכת כיבוי אש צריח של ספקטרוניקס. ב- 1986 שונה הזחל (לזחל של מרכבה סימן 1) והמנוע שודרג ממנוע 750 כ"ס למנוע 900 כ"ס. מערכת הבק"ש הייתה משותפת גם לשוט ד' (הדיגום הצה"לי האחרון של הצנטוריון) ולמרכבה 2ב.
מגח 6ב גל: טנקי M60A1 משופרים. בשנות ה-90 שודרגה מערכת בקרת האש בחטיבה 401 למערכת בשם "גל" (שהיא מערכת האב-טיפוס למערכת ה"ב"ז" שבה השתמשו יותר מאוחר מרכבה סימן 3) ונעשו שינויים בצריח. הגרסה הסופית של טנקים אלו הייתה המגח 6ב' גל-בט"ש. בטנקים אלה נוספו לוחות שריון, המפורסמות בכינויין "מיגון לבנון" לתובה ולצריח.
מגח 6ב' ב"ז:היא הגרסה של מגח 6ב' עם הבק"ש המשופר "ב"ז" בהם השתמשו רק ביחידות מילואים.
מגח 7א', מגח 7ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
טנק מגח 7ג של עוצבת כפיר מתאמן בבקעת הירדן
טנקי M60A1 משופרים. במגח 7א' (מגח 6מ ללא המיגון הריאקטיבי) הוחלף המיגון הריאקטיבי בתכנון מחדש של השריון הפסיבי (מדור חדש יותר) באזור הצריח וקדמת הטנק, וכן נוספו פלטות בזוקה (side-skirts). בגרסה 7ג' נוספו מדוכות עשן והשריון הפסיבי בקדמת הצריח שונה כך שהוא זוויתי יותר. מערכת בקרת-האש במגח 7 היא נח"ל עוז לומדת.
פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז כניסתם לשירות בשנות ה-60 ועד לשנת 1979 כאשר נכנס לשירות המרכבה סימן 1, היו המגחים טנקי הקו הראשון של צה"ל. הם שירתו בארבע מלחמות, שתי אינתיפאדות ומאות תקריות. בשנת 2003 פורקה חטיבה 500 שהפעילה טנקי מגח 7ג'. ב-2004 החלה חטיבה 401 בהסבה מדגמי מגח 6ב גל ומגח 6ב גל-בט"ש לטנקי מרכבה סימן 4. טנקי המגח סיימו את תפקידם בצבא הסדיר באפריל 2005 עם השלמת הסבת גדוד המגחים האחרון, ומאז הם שירתו רק במערך המילואים.
בינואר 2014 פורסם שטנקי המגח יוצאו משירות והם יימכרו כגרוטאות להיתוך.[10] בהמשך השנה פורקו יחידות המגח האחרונות וצה"ל נפרד ממערך המגח.[11]
באפריל 2014 ביצעו תת-אלוף במיל. אורי אגמון כמט"ק, אלוף גרשון הכהן כנהג, עם תותחנית, מדריכת שריון במיל. וטען קשר בדימוס, מסלול צוות אחרון כהוקרה לסיום שירותו של הטנק.[12] בנוסף, ממשיך צה"ל להפעיל טנקי גישור ואת טנק חילוץ M-88 המבוססים גם הם על טנקי הפטון.
פרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
טנקי הפרא, הם למעשה טנקי מגח שבהם הוסר התותח והותקן כוורת שנושאת 12 טילים המתרוממת מהצריח ואותה אפשר לטעון מחדש בתוך הכלי. במקום התותח הותקן במקומו קנה דמה מפח, זאת במטרה לשמור על קיומו בסוד ולאפשר לו להיטמע בתוך כוחות השריון. נשק זה משמש כנשק הנ"ט העיקרי של צה"ל, ותפקידו הוא לדלל משמעותית את טורי השריון של האויב בטרם יפגשו את השריון הישראלי.
הפרא הוא פלטפורמת השיגור העיקרית של יחידת מיתר לשיגור טילי התמוז. טיל זה הוא טיל נגד טנקים מתקדם מדור שלישי, בעל טווח של מעל ל-25 ק"מ והוא תוכנן כנשק הפתעה כנגד השריון הסורי והמצרי.[13] בשל כך, הנשק היה מסווג עד לשנת 2011 (הוכרז כמבצעי כבר בשנות ה-80).[14] ופלטפורמת השיגור העיקרית, הפרא, נותרה מסווגת עד לשנת 2015.
Magach 7 MBT Track mending training
https://en.wikipedia.org/wiki/Magach
Magach (מגח; Ma-GAKH) designation refers to a series of tanks in Israeli service. The tanks are based on the American M48 and M60 Patton tanks. Magach 1, 2, 3 and 5 are based on M48 tanks; Magach 6 and 7 are based on M60 tanks
The tanks were sold to the Israel Defense Forces (IDF) by West Germany (and later by the United States) during the 1960s and 1970s. Several dozen Jordanian M48 tanks, captured intact during the 1967 Six Day War, were also commissioned, adding to the 150 already in service at that time. During the war, the Israeli tanks served in their original (American) configuration.
Following the 1967 war, several modifications were made to improve the tank to M48A3 level, resulting in the Magach 3. These modifications included replacing the original 90 mm gun with the British 105 mm L7, lowering the command turret's profile, upgrading the communication suite, and replacing the weak gasoline engine, that was susceptible to fire, with a 750 hp diesel one.
When the Yom Kippur War broke out, Israel had 540 M48A3 (with 105mm gun) and M60A1 tanks.[1][2] During the war, the tanks suffered heavy losses. The location of flammable hydraulic fluid at the front of the turret was discovered to be a severe vulnerability. After the war, Israel had only about 200 M48A3 and M60A1 tanks, after a large number of Israeli tanks were destroyed or terminally hit during the war, mostly in the Sinai front against entrenched Egyptian infantry armed with 9M14 Malyutka anti tank missiles.[1] War losses were replaced with new M48A5 (Magach 5) and M60 (Magach 6) during the 1970s.
Prior to the 1982 invasion of Lebanon (1982 Lebanon War), Magach 6 tanks were fitted with explosive reactive armor (ERA). Further work has been done on the upgraded Magach 6 models, including new armor, Merkava-based tracks, new fire controls, a thermal sleeve for the gun and smoke dischargers, eventually resulting in the Magach 7 model, which is still in use with the IDF.
Since the 1980s and 1990s, the Magachs have been gradually replaced by Merkava tanks as Israel's front-line main battle tank. However, a large majority of the IDF's armored corps continued to consist of Magach variants until the 1990s, and the tank was continuously upgraded during this time.
By 2006, all Magachs in regular units had been replaced by Merkavas.
In July 2015, Israel officially unveiled the existence of the Pereh missile carrier. The Pereh is a guided missile carrier disguised as a tank.[3] A Magach is converted into a Pereh tank destroyer by replacing the main battle gun with an anti-tank guided missile launch station. The original turret is enlarged to install a launcher under armor for 12 "Tamuz" Spike NLOS missiles, which can destroy targets out to 25 km (16 mi). Disguised as a standard tank, the Pereh is fitted with a fake cannon barrel to the front, but can be identified easily by the curved antenna mounted at the rear on the roof of the turret, which is erected in firing position; additional features include add-on frontal armor and stowage boxes on the turret sides. Pictures of the Pereh were first released during Operation Protective Edge in July 2014.[4]
Source of the name "Magach"[edit]
Contrary to a popular belief, "Magach" is not an abbreviation but a Hebrew word meaning "ramming hit".[5] However, as the word is very rarely used and is not known to many Hebrew speakers, several popular explanations of the name exist:
Short for Merkevet Giborei Hayil (Hebrew: מרכבת גיבורי חיל, literally Chariot of War Heroes).
One version states that the real source of the name is the designation M48A3 (in Gematria, 40 is "mem" ("m"), 8 is "chet" ("ch") and 3 is "gimel" ("g")).
Like the above, but "g" stands for Germany, a supplier of the first M48 tanks to Israel.
Yet another version says that M48A3 can be read as MAgAch (4 looks like "A", 8 like "g" etc.).
A once popular macabre joke in the IDF said that "Magach" stands for "Movil Gviyot Charukhot"—"charred bodies carrier", probably referring to the Yom Kippur War losses and particularly to the aforementioned flammable hydraulic fluid problem of the M48.
Other variants include "Meshupa Gahon" (one with sloping belly) and even "Mechonat Giluach Hashmalit" (electric shaving machine).
Magach 1: M48A1.[5]
Magach 2: M48A2C.[5]
Magach 3: Modernized M48A1/A2C/A3. The modifications included British 105 mm L7 cannon, low profile commander's cupola, upgraded communication suite, a 750 hp diesel engine Continental AVDS-1790-2A with Allison CD-850-6 transmission. They were eventually fitted with Blazer ERA.
Magach 5: M48A5 in the original configuration. Generally similar to the Magach 3, but had slightly different engine and transmission—AVDS-1790-2D and CD-850-6A accordingly. They were eventually fitted with Blazer ERA.
Magach 6: Modernized M60/M60A1/M60A3. Fitted with the Urdan low profile cupola and Blazer ERA.
Magach 6A (6 Alef): Modernized M60A1. All vehicles were eventually upgraded to the Magach 6B level.
Magach 6B (6 Bet): Similarly modernized M60A1 RISE (M60A1 with AVDS-1790-2C RISE (Reliability Improved Selected Equipment) engine).
Magach 6B Gal (6 Bet Gal): Magach 6B with Gal fire control system.
Magach 6B Gal Batash (6 Bet Gal Batash): Magach 6B Gal fitted with 4th generation passive armor and 908 hp engine. The turret has angled sides and angled mantlet. This variant is sometimes unofficially referred to as Magach 7D or Magach 8. A limited number of vehicles were converted from the Magach 6B Gal variant.
Magach 6B Baz (6 Bet Baz): Magach 6B fitted with Baz fire control system. A limited number of vehicles were converted from the Magach 6B variant.
Magach 6C (6 Gimel): Modernized M60A3.
Magach 6R (6 Resh): Modernized M60, with engine upgraded to the AVDS-1790-2AG level (with more powerful electric generator compared to that of AVDS-1790-2A).
Magach 6R* (6 Resh*): Magach 6R with preparations for mounting Nachal Oz fire control system.
Magach 6M (6 Mem): Magach 6R* fitted with Nachal Oz fire control system.
Magach 7: M60 with 908 hp AVDS-1790-5A engine, additional passive armor, new fire control and Merkava-based tracks. Different configurations exist:
Magach 7A (7 Alef): Fixed flat mantlet with gun "slots".
Magach 7B (7 Bet): An interim model with armor configuration similar to the 7C. Apparently never reached production.
Magach 7C (7 Gimel): Fixed angled mantlet with gun "slots".
Pereh missile carrier: Guided missile artillery variant armed with the Spike missile.
Magach should not be confused with the Sabra series of upgrade packages for the M60A1/A3, which were developed for export to Turkey. Sabra includes upgrades similar to those of the Magach 7, but an essential difference is that it is armed with the MG251 120 mm smooth-bore gun (the same as used by the Merkava 3).[6]
נערך לאחרונה על-ידי yanayfrisher בתאריך Fri Sep 22, 2017 10:47 am, סך-הכל נערך פעם אחת
