גרמניה מדינה עשירה בעניים -הגרמנים לא גומרים את החודש

גרמניה היא המדינה הכי גדולה והכי עשירה באירופה
אבל היא גם מדינה שיש בה עשרות מיליוני עניים
מדינה שבה רוב האזרחים שלה לא מצליחים לגמור את החודש.
יוקר המחיה מכניע את הגרמנים.
מה שטוב בגרמניה זה התנאים הסוציאלים אבל גם דיור ציבורי.
כל גרמני מקבל דירה מהמדינה בשכירות סוצילאית ונמוכה מאוד
כל גרמניה זכאי לקבל קצבה של 1000 יורו למחיה
אבל גרמנים כובדים ומרוויחים 1300 יורו לחודש
זה לא מספיק בכדי לחיות בגרמניה

הישראלים בורחים מישראל ומספרים שבגרמניה הכול יותר זול מישראל
אבל הגרמנים שחיים בגרמניה מתלוננים שהכול יקר והתיקר
אין סיכוי לפנסיונרים לחיות בגרמניה במה שנותנים להם
הקצבאות והפנסיה לא מספיקים לכלום



בגרמניה דמי אבטלה זה לשנה אחת
בגרמניה קצתב הבטחת הכנסה היא בגובה 800 יורו
אבל לשכת התעסוקה מזמינה את המובטלים לכל סוג עבודה
המדינה זכאית לתת עבודה למובטלים שמקבלים הבטחת הכנסה בשכר של יורו אחד לשעה כלומר 4 ש"ח לשעה והם לא יכולים לסרב
א הם מסרבים או לא מגיעים ללשכת התעסוקה כשמזמינים אותם מפחיתים להם 10 אחוז מהקצבה באופן אוטומטי
כל מפעל בגרמניה זכאי לחייב כל עובד בגרמניה ב 3 שעות עבודה במפעל או 170 שעות שנתניות ללא כל שכר
בגרמניה לא ניתן לעבוד יותר מ 45 שעות עבודה בעבודה אחת
אלה שמשתכרים ועובגים מרוויחים 1300 יורו הממוצע 2000 יורו
מהנדס גרמני מרוויח 5000 יורו לחודש נטו
הרבה שכירים בגרמניה מרוויחים 1000 יורו לחודש ולא מצליחים להתקיים מזה
זה כמו בישראל רק שבישראל המצב גרוע ביותר
רוב הישראלים הצעירים ואחרים מעל ל 70 אחוזים מהאוכלוסיה  לעולם לא תהיה להם דירה
וגם אם תהיה להם המשכנתא תהיה ל 30שנה ויותר אפילו 40
הם יחיו בעוני ובדלות עד מותם
מי שגם תהיה לו דירה
הוא יתפלל כל הזמן שהמחירים לא ירדו

האבטלה בגרמניה היא 4 אחוזים בלבד אבל באזה מחיר ימי משלם את המחיר הזה



למרות כל החסרונות של גרמניה עשרות אלפי ישראלים עוזבים את ישראל לטובת גרמניה וברלין
הם מספרים שגרמניה יותר טובה מישראל בכל דבר
קשה להאמין אבל הפרות הירקות הבשר החלב וכל מוצרי האוכל הזמון יותר זולים בגרמניה
הבגדים הנעלים האלקטרוניקה יותר זולים בגרמניה
בגרמניה גם השכירות והדירות יותר זולים שם
אז אך זה מסתדר עם כל מה מה שמפםרסמים בתוכניות למנהם ?

בגרמניה אין שכר מינימום כיום
מיניגוב זה עבודה בשכר עלוב שגרמניה המציאה
25% מכל הגרמנים מרוויחים 7 יורו לשעה
ההוצאות למפעל על עובדים בצרפת הוא פי שתיים מאשר בגרמניה








הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַפֵדֵרָלִית שֶׁל גֶּרְמַנְיָה (בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland, קרי: "בונדסרפובליק דויטשלנד") היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.

גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Bundesländer, הגייה [ˈbʊndəsˌlɛndɐ]). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, עד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת שרביטו של אוטו פון ביסמרק, אוחדו ב-1871 אותן מדינות למדינה גרמנית מאוחדת שהפכה באחת לכוח החזק ביותר באירופה. המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום, אולם ניסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה ממדינות ההסכמה לאחר המלחמה, וכן קשייה הכלכליים החמורים של רפובליקת ויימאר, יחד עם ייאוש מתבוסת המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתם לשלטון של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם ואת שאר העולם למלחמת העולם השנייה, ובשואה שנתחוללה שבמהלכה נרצחו בידי הנאצים 11 מיליון מיעוטים אתניים, ובהם 6 מיליון יהודים. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה פוצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה הנתמכת על ידי הסובייטים. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990. השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה.

כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), כלכלתה של גרמניה היא החמישית בגודלה בעולם, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא עמוד תווך מרכזי של האיחוד האירופי, לצד צרפת, בהיותה אחת ממייסדות הארגון ובפרט כחברה בעלת האוכלוסייה והכלכלה הגדולה ביותר באיחוד. המדינה חברה גם באומות המאוחדות ובברית נאט"ו.לגרמניה שמות שונים בשפות שונות, בגרמנית הארץ ידועה כ-Deutschland ובהולנדית כ-Duitsland, בצרפתית כ-Allemagne, בספרדית ובפרסית כ-Alemania, באיטלקית כ-Germania, בשפות הסקנדינביות כ-Tyskland, בפולנית כ-Niemcy.
לאחר איחוד גרמניה ועד היום: 1990 ואילך
משאבים רבים הופנו למטרת שיקום מדינות המזרח הנחשלות והשוואת התנאים בין מדינות המזרח והמערב. למרות ההתקדמות הרבה הפערים נותרו גדולים, והמרמור בקרב העם גבר. רבים טענו שהקנצלר הלמוט קוהל נבחר פעמיים נוספות רק הודות לאיחוד, שהוא היה מאדריכליו. לקראת סוף המילניום השני שקעה גרמניה במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה מאז 1945, והאבטלה נסקה לשיאים חדשים. שמונה שנים לאחר איחוד גרמניה הביאו הבוחרים את סופה של תקופת הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר גרמני כלשהו, ובחרו בגרהרד שרדר ממפלגת ה-SPD. למרות ניסיון לרפורמות מקיפות לא צלח בידיו של שרדר לשפר את המצב הכלכלי ובשנת 2005 שיעור האבטלה הגיע לשיאים חדשים. ב-2006 שיעור האבטלה ירד במעט.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הרייכסטאג, מקום מושבו של הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של גרמניה
גרמניה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה, ה-Grundgesetz ("חוק היסוד"). בגרמניה קיימת מערכת פרלמנטרית, כאשר ראש הממשלה, הבונדסקנצלר, נבחר על ידי הפרלמנט.

בית הנבחרים הגרמני כולל את הבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי, ואת הבונדסראט, המועצה הפדרלית, שבה נציגות שווה לכל אחת ממדינות הברית. סמכות החקיקה העליונה היא בידי הבונדסטאג, ואילו הבונדסראט משתתף בתהליך החקיקה וניהול הפדרציה.

בתפקיד ראש המדינה בגרמניה עומד נשיא גרמניה. הוא נבחר אחת לחמש שנים על ידי הבונדספרזמלונג, וסמכויותיו מוגבלות בעיקר למטרות טקסיות וייצוגיות.

תפקידו של בית המשפט הפדרלי לחוקה (Bundesverfassungsgericht) הוא להבטיח כי נוהלי החקיקה והמשפט עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ובעלה יואכים סאוטר מארחים את נשיא ארצות הברית ברק אובמה ורעייתו מישל בעיירה באדן-באדן, 2009
יחד עם צרפת, גרמניה משמשת שחקן מוביל באיחוד האירופי. בנוסף, גרמניה עומדת בראש מחנה מדינות האיחוד הקוראות להמשך האינטגרציה באופן שיחזק את הארגון ויקנה לו, לצד עוצמתו הכלכלית האדירה, גם סמכות פוליטית ואף ביטחונית. ב-1999 נשלחו כוחות גרמניים לקרב לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה (ובכך הופרה מסורת גרמנית כבת יובל שנים שלא לעורר תשומת לב בזירה הבינלאומית) כאשר הקאנצלר שרדר בחר להצטרף למלחמת נאט"ו נגד יוגוסלביה. נכון להיום, כוחות גרמנים מוצבים גם באפגניסטן והחל ממלחמת לבנון השנייה גם בלבנון. אחד מיעדי מדיניות החוץ של שרדר היה השגת מושב קבע במועצת הביטחון של האו"ם. גרמניה וצרפת עמדו בראש המדינות אשר התנגדו לפלישה הצבאית לעיראק (2003) שהונהגה על ידי ארצות הברית, יחד עם מדינות הקואליציה, לרבות פולין, ספרד, איטליה, הממלכה המאוחדת, יפן, קוריאה הדרומית ואומות נוספות.

מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה קיימות באופן מסורתי שתי מפלגות גדולות, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). השלטון מתחלף בין שתי מפלגות אלה לסירוגין כאשר לעתים משתתפות כמה מפלגות קטנות בקואליציה עם אחת המפלגות הגדולות.

מפלגות קטנות בגרמניה מתמקדות בדרך כלל בנושא אחד עיקרי ולכן יכולות לשתף פעולה הן בקואליציות של הימין והן באלו של השמאל.

מערכות בחירות בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ב-27 בספטמבר 2009 התקיימו הבחירות לבונדסטאג. מערכת הבחירות זו היא השישית מאז איחוד גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית, ואנגלה מרקל, מנהיגת המפלגה הנוצרית דמוקרטית, זכתה בקדנציה נוספת. בבחירות ב-2009 הנוצרים-דמוקרטים (CDU) הצליחו – יחד עם מפלגת האחות הבווארית שלהם (CSU) – לנצח בבחירות בהפרש ניכר מיריביהם הסוציאל-דמוקרטים (SPD).הם זכו בתמיכתם של 34% מקולות הבוחרים וקיבלו 239 צירים (מתוך 622) בבונדסטאג. הסוציאל-דמוקרטים קיבלו 23% בלבד מקולות הבוחרים וקיבלו 146 צירים. יצויין כי התמיכה בשתי המפלגות הגדולות ירדה מראשית המאה העשרים ואחת באופן משמעותי, לטובת המפלגות הבינוניות (בבונדסטאג אין ייצוג למפלגות קטנות, בשל אחוז החסימה הגבוה (5%). המפלגה הליבראלית (FDP) זכתה בכ 14% מהקולות וקיבלה 93 צירים. מפלגת השמאל (Die Linke), זכתה בכ-12% מקולות המצביעים וקיבלה 76 צירים. מפלגת הירוקים זכתה בכ-11% מהקולות וקיבלה 68 צירים.

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנק הגרמני לאופרד 2
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בונדסוור
בונדסוור (Bundeswehr "הגנה פדרלית") הוא שמו הרשמי של הצבא הגרמני. הכוח כולל צבא יבשה ("הר"), צי ("דויטשה מרינה") חיל אוויר ("לופטוואפה"), חיל רפואה ("צנטרלר סניטאטסדינסט") ומפקדת קישור בין־שירותית ("סטריטקרפטבסיס"). כ-250,000 בני אדם משרתים בצבא זה, כ-20% מהם גברים בני 18–30 המבצעים שירות בן תשעה חודשים. בזמני שלום, מפקד הצבא הוא שר ההגנה הגרמני. בעתות חירום, הקאנצלר מקבל לידיו את הפיקוד על הבונדסוור.

משטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האחריות לביטחון הפנים בגרמניה נתונה בידי המדינות. לכל מדינה משטרה (Landespolizei) משלה. כל משטרה מחולקת ל"סוכנות לשמירת הסדר" (Ordnungsbehörde), האחראית על הצד המנהלי ול"משטרת האכיפה" (Vollzugspolizei), האחראית בעיקר על מניעת פשעים. משטרת האכיפה מורכבת ממחלקת האכיפה (Schutzpolizei), ממחלקת הכוננות (Bereitschaftspolizei) וממחלקת החקירות (Kriminalpolizei). כל מחלקות החקירה של המדינות כפופות למחלקת החקירות הפדרלית (Bundeskriminalamt) הכפופה ישירות למשרד הפנים הגרמני. בנוסף קיימת גם המשטרה הפדרלית (Bundespolizei, נקראה בעבר משמר הגבול הפדרלי). למשטרה הפדרלית שייכות גם "היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור", GSG-9, וכן "היחידה הנעה ללכידת מבוקשים" (Mobile Fahndungseinheit)
גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות, מחולקות ל-439 מחוזות (קְרַייזֶה). לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה ומוסדות משלה. (לברלין ולהמבורג אין ערי בירה, שכן הן ערי-מדינה; בתחומי מדינת ברמן, הנחשבת גם היא לעיר-מדינה, כלולות שתי ערים, והעיר ברמן היא עיר הבירה של מדינת ברמן.) פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר (נורדריין-וסטפאליה, בוואריה ו-באדן-וירטמברג); המחצית השנייה פזורה על-פני 13 המדינות האחרות.

פני השטח: מאז איחודה מחדש של גרמניה השיבה לעצמה המדינה את מעמדה המסורתי כמרכז המקשר בין סקנדינביה בצפון לאזור הים התיכון בדרום, כמו גם בין האוקיינוס האטלנטי ממערב למדינות מרכז ומזרח אירופה.

שטח גרמניה משתרע מרכס הרי האלפים שבדרום (הנקודה הגבוה ביותר: הצוגשפיצה - Zugspitze, מבוטא צוקשפיצֵה - 2,962 מטר), עד לחופי הים הצפוני בצפון-מערב והים הבלטי בצפון מזרח. בתווך נמצאות הגבעות המיוערות של גרמניה התיכונה, ובצפון הקרקע שטוחה למדי (הנקודה הנמוכה ביותר: נאונדורפר/וילסטרמארש - 3.54 מטר מתחת לפני הים). בגרמניה עוברים כמה מנהרותיה הראשיים של אירופה, לרבות הריין, האלבה והדנובה.

הודות למיקומה המרכזי, גרמניה היא המדינה האירופית בעלת מספר הגבולות הרב ביותר למעט רוסיה: הפדרציה גובלת עם דנמרק בצפון, פולין וצ'כיה במזרח, אוסטריה ושווייץ בדרום, צרפת ולוקסמבורג בדרום-מערב, ובלגיה והולנד בצפון-מערב.

אקלים: רוב רובה של גרמניה ממוקם באזור אקלימי קריר עד ממוזג, המאופיין בעיקר בלחות וברוחות מערביות.

בצפון ובצפון-מערב האקלים הוא אוקייני במיוחד: משקעים יורדים במשך כל עונות השנה, החורפים מתונים למדי והקיצים קרירים באופן יחסי. במזרח האקלים יבשתי הרבה יותר ואופייני לזה הקיים במזרח אירופה: החורפים עשויים להיות קרים מאוד ולהימשך זמן רב, ואילו הקיצים עשויים להיות חמים מאוד. תקופות יובש ארוכות מאפיינות אזור זה. בדרום ובמרכז האקלים משתנה בין מאפיינים אוקייניים ליבשתיים.


נהר הריין הוא מהעיקריים שבנהרות הזורמים בגרמניה.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת גרמניה

גורדי שחקים בקו הרקיע של פרנקפורט
כלכלת גרמניה היא הראשונה בגודלה באירופה והרביעית בגודלה בעולם (לשנת 2007) במונחי תוצר לאומי גולמי. נכון ל-2007, גרמניה היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם, חרף חוזקו של מטבע האירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד.

בגרמניה מערכת רווחה עניפה המספקת לאזרחים שירותים שונים. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנה, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בו. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קיצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים.

סוגיה המעוררת דאגה בגרמניה היא שיעור האבטלה, הנותר גבוה זה שנים רבות (במיוחד במדינות המזרחיות), וגורם לירידה בביקוש המקומי, מה שמאט את קצב הצמיחה הכלכלית. עם זאת, כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות איחודן מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה, אין תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, אשר עמדו ביסוד הצלחתה הכלכלית של מערב גרמניה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמוגרפיה של גרמניה
לפי מפקד שנערך ברבע האחרון של 2004, בגרמניה חיים מעל 80 מיליון בני אדם, בצפיפות אוכלוסין של 242 נפש\קמ"ר. כ-87% מהאוכלוסייה חיה בערים. עם זאת, קיימות רק שלוש ערים גרמניות עם אוכלוסייה העולה על מיליון נפש: (ברלין: 3 מיליון, המבורג: 1.8 מיליון, מינכן: 1.2 מיליון). ערים מרכזיות נוספות הן קלן, פרנקפורט אם מיין, שטוטגרט, דיסלדורף, ברמן והנובר. בגרמניה נמצא האזור העירוני הרביעי בגודלו באירופה (אחרי מוסקבה, לונדון ופריז) - חבל הרוהר; אוכלוסיית החבל עולה על 5.5 מיליון איש, ומתוך 50 עריה הגדולות של גרמניה, 10 שוכנות בחבל. עריו הגדולות הן דוֹרְטְמוּנד, אֶסֶן, דוּאיסבּוּרג ובּוֹכוּם. אוכלוסיית גרמניה נמצאת בירידה עקב שיעור ילודה נמוך (1.3 ילדים לאישה); אוכלוסייתה ירדה מ-84 מיליון נפשות ב-1999 ל-81.5 מיליון נפשות בינואר 2011. כ-91% מאוכלוסיית גרמניה היא ממוצא אתני גרמאני (ראה גרמאנים). כשבעה מיליון תושבים זרים חיים בגרמניה, רובם ממוצא טורקי, אך ישנם גם איטלקים, יוגוסלבים ואירופים אחרים. גרמניה מהווה מוקד חשוב של הגירה כ-5% (כ-10 מיליון) מכלל המהגרים בעולם מגיעים אליה.

גרמנית היא השפה הרשמית בגרמניה. שפות מיעוטים רשמיות הן: דנית (50,000 דוברים), סורבית (40,000) ופריזית (12,000). באזורים הכפריים של צפון גרמניה דוברים גם סקסונית תחתונה.

הערים הגדולות של גרמניה
מפקד אוכלוסין של גרמניה 2014
דירוג שם מדינה אוכלוסייה דירוג שם מדינה אוכלוסייה
ברלין
ברלין
המבורג
המבורג
1 ברלין ברלין 3,562,166 11 לייפציג סקסוניה 531,582 מינכן
מינכן
קלן
קלן
2 המבורג המבורג 1,760,433 12 דרזדן סקסוניה 530,754
3 מינכן בוואריה 1,407,836 13 הנובר סקסוניה התחתונה 518,386
4 קלן נורדריין-וסטפאליה 1,034,175 14 נירנברג בוואריה 498,876
5 פרנקפורט הסן 701,350 15 דיסבורג נורדריין-וסטפאליה 486,855
6 שטוטגרט באדן-וירטמברג 604,297 16 בוכום נורדריין-וסטפאליה 361,734
7 דיסלדורף נורדריין-וסטפאליה 598,686 17 וופרטל נורדריין-וסטפאליה 343,488
8 דורטמונד נורדריין-וסטפאליה 575,944 18 בילפלד נורדריין-וסטפאליה 328,864
9 אסן נורדריין-וסטפאליה 569,884 19 בון נורדריין-וסטפאליה 311,287
10 ברמן ברמן 548,547 20 מנהיים באדן-וירטמברג 296,690
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת קלן - הגדולה בגרמניה.
הנצרות היא הדת הראשית בגרמניה, כאשר 33% מהאוכלוסייה (במיוחד בצפון ובמזרח) מגדירים עצמם פרוטסטנטים, ו-33% נוספים מגדירים עצמם קתולים (במיוחד בדרום ובמערב). בסך הכל, 55 מיליון גרמנים מגדירים עצמם נוצרים, אף על פי שבמזרח גרמניה הרגש הדתי חלש הרבה יותר, ככל הנראה תולדה של ארבעים שנות קומוניזם.

האמונה הקתולית רווחה בגרמניה עד המאה ה-15, ואולם פני הדברים השתנו לאחר הרפורמציה של מרטין לותר. באופן הדרגתי הפכו רוב הגרמנים לפרוטסטנטים ורק מיעוט המשיך להיות קתולי.

קרוב ל-3.7 מיליון מוסלמים (רובם ממוצא טורקי וכורדי) חיים בגרמניה. מלבד זה ישנם מאות אלפי נוצרים אורתודוקסים בגרמניה, כמו גם 160,000 יהודים, מתוכם כמאה אלף מגדירים עצמם "מאמינים". קצב הריבוי של הקהילה היהודית בגרמניה הוא מהמהירים בעולם. אלפי יהודים מחבר המדינות התיישבו בגרמניה מאז קריסת חומת ברלין וגם ישראלים רבים, בעיקר, צעירים. לפני עליית הנאציזם, בגרמניה חיו כ-600,000 יהודים, רובם במשך מאות שנים.

יהדות גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות גרמניה
תולדותיה של יהדות גרמניה, שורשם בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה וסופה בחיסול מוחלט כמעט בתקופת גרמניה הנאצית. היא ערש מנהגי יהדות אשכנז (שמה של גרמניה אצל היהודים) כמחצית מיהודי גרמניה היגרו ממנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והמחצית השנייה, ניספתה, ברובה הגדול בשואה. כיום קיימת קהילה של יהודים וישראלים שהיגרו לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ופתיחת השערים של ברית המועצות.

הקהילה היהודית בגרמניה תרמה לחיי הדת, התרבות, האומנות, הרוח והמדע של העולם המערבי בכלל והיהדות בפרט. בשנות השלושים של המאה העשרים תרמו בני קהילה זו שעלו[7] לארץ ישראל להתפתחות המעמד הבורגני בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר.

ראו גם:
יהודי גרמניה הנאצית
יהדות גרמניה המזרחית
אנטישמיות בגרמניה
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרבות גרמניה

ברלין, מרכז של תרבות ומדע
תרומתה של גרמניה למורשת התרבותית העולמית היא רבה. המדינה מוזכרת לעתים קרובות בתור das Land der Dichter und Denker (ארץ המשוררים וההוגים). גרמניה היא מולדתם של מלחינים כבטהובן, באך, ברהמס, וואגנר; משוררים כגתה, שילר והיינה, פילוסופים כליבניץ, קאנט, הגל, מרקס, אנגלס, רוזנצווייג, שופנהאואר, ניטשה מנדלסון והיידגר, תאולוגים כמו לותר, סופרים כמו אריך קסטנר, הסה, מאן, בל וגראס; מדענים כמו קפלר, הקל, איינשטיין, בורן, פלאנק, הייזנברג, הרץ ובונזן; וממציאים ומהנדסים כמו גוטנברג, אוטו, סימנס, בראון, דיימלר, בנץ, דיזל ולינד. אמנים מפורסמים כוללים את אמן הרנסאנס דירר, הסוריאליסט ארנסט, האקספרסיוניסט מרק ועוד.

אישים היסטוריים רבים, אף שלא היו אזרחי גרמניה במובן המודרני, נתפסו בכל זאת כ"גרמנים" כיוון שהיו לחלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של גרמניה. דוגמאות לאישים מעין אלה הן וולפגנג אמדאוס מוצרט, פרנץ קפקא וסטפן צווייג.

הגוף הממלכתי לייצוג השפה והתרבות הגרמנית ברחבי העולם והפצתם קרוי "מכון גתה" (Goethe-Institut). בגרמניה קיימים ששה־עשר סניפים, ובשאר העולם – בכ־90 מדינות – 136 נוספים.

מטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטבח הגרמני
המטבח הגרמני מגוון ועשיר במאכלי בשר ודגים; כמו גם במאפים, מאכלי תפוחי אדמה ולחמים. התפריט הגרמני מושפע הן מתנאי האקלים (המכתיבים מטבח "כבד", עם הרבה מנות חמות ומעט ירקות טריים) והן מתנאים היסטוריים-חברתיים. בשנים האחרונות התפתח בגרמניה מטבח המושפע מן הגלובליזציה וההגירה לגרמניה ובערים הגדולות בגרמניה ניתן למצוא מסעדות אתניות של (כמעט) כל קבוצה על פני כדור הארץ. במיוחד אהוד הדונר-קבב הטורקי, אשר עבר עיבודים והתאמה לחיך הגרמני.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיקה גרמנית
יוהאן סבסטיאן באך
טוקטה ופוגה ברה מינור לודוויג ואן בטהובן
הסימפוניה החמישית ריכרד וגנר
דהרת הוולקירות
תפריט0:00


המוזיקה בשפה הגרמנית כוללת מגוון רחב של סגנונות, הכוללים זרמים ו"גלים חדשים" שהתפתחו עם השפה. מוזיקה קלאסית גרמנית היא מהשכיחות ומהמבוצעות בעולם; המלחינים הגרמנים נודעו בקרב המלחינים המוכשרים והפופולריים בהיסטוריה, ששמם הפך לשם-דבר; ביניהם: יוהאן סבסטיאן באך, לודוויג ואן בטהובן, פרנץ שוברט, יוהנס ברהמס וריכרד וגנר. וולפגנג אמדאוס מוצרט, שנולד בזלצבורג (כיום אוסטריה) היה בקרב מלחיני אופרה רבים שיצרו את האופרה הגרמנית.

את ההתחלה של מה שנחשב כיום מוזיקה גרמנית, ניתן לייחס לקומפוזיציות של המאה ה-12 של המלחינה והמשוררת הילדגרד מבינגן שכתבה מגוון של מזמורים וסוגים שונים של מוזיקה נוצרית.

במוזיקה האלקטרונית מהווה גרמניה אחד ממוקדי היצירה העולמיים החשובים. חלוצים ראשונים בתחום, ביניהם שטוקהאוזן וקרפטוורק סללו את הדרך לפופולריזציה שהתרחשה בשנות התשעים של המאה העשרים במיוחד בסגנונות הטכנו והטראנס.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האליאנץ ארנה הוא המגרש הביתי של באיירן מינכן שאירח משחקים רבים במונדיאל 2006
הספורט מהווה חלק בלתי נפרד מתרבות החיים הגרמנית. עשרים ושבעה מיליוני גרמנים חברים בקבוצות ספורט ושנים עשר מיליון אחרים מתמידים בביצוע פעילויות ספורט באופן אינדיבידואלי. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בגרמניה. התאחדות הכדורגל הגרמנית (Deutscher Fußball-Bund), הכוללת למעלה מ־6.3 מיליון חברים רשמיים, היא ארגון הספורט הגדול ביותר בעולם מסוגו. ליגת הכדורגל הבכירה ביותר בגרמניה, בונדסליגה, מושכת את הנוכחות הממוצעת השנייה הגבוהה ביותר, יותר מכל ליגת ספורט מקצועית אחרת בעולם כולו. נבחרת גרמניה בכדורגל זכתה ארבע פעמים בגביע העולם בכדורגל (1954, 1974, 1990,ו-2014) ובשלוש אליפויות של אליפות אירופה בכדורגל (1972, 1980 ו־1996). גרמניה אירחה את טורנירי המונדיאל בשנים 1974 ו־2006, ואת אליפות אירופה בכדורגל ב־1988. בין הספורטאים המוצלחים ביותר שהניבה גרמניה ניתן למנות את פרנץ בקנבאואר, גרד מילר, מיכאל שומאכר, יורגן קלינסמן, לותר מתאוס, אוליבר קאן, דירק נוביצקי, תומאס מולר, בוריס בקר ועוד רבים.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרות גרמנית
ספרות גרמנית היא סך כל היצירות הספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית לשלביה בגרמניה, אך גם יצירות ספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית באוסטריה, בשווייץ או בצ'כיה עשויות להמנות עליה. מחברים גרמנים שונים זכו למוניטין רב בשל גאונותם, כדוגמת יוהאן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר. אסופת המעשיות של האחים גרים הפכו לפולקלור גרמני מובהק ברמה בינלאומית. מהכותבים המשפיעים והגדולים של גרמניה שצמחו ממנה במאה ה-20 ניתן למנות את תומאס מאן, ברטולט ברכט, הרמן הסה, היינריך בל, גינטר גראס ועוד רבים שלהם חלק בעיצוב הספרות הגרמנית.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלאסט הברלינאי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, 2007
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קולנוע גרמני
לקולנוע הגרמני תרומה אמנותית וטכנית מרכזית בהיסטוריה של הקולנוע, במיוחד בימי רפובליקת ויימאר בה צמח זרם הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, שהנפיק במאים היסטוריים כדוגמת פרידריך וילהלם מורנאו. הבמאי האוסטרי פריץ לאנג, שקיבל אזרחות גרמנית ב־1926, ושהקריירה שלו פרחה בטרום מלחמת העולם השנייה, היה בעל השפעה ניכרת במיוחד על תעשיית הקולנוע האמריקאית. הסרט האילם שביים, מטרופוליס (1927) נחשב ללידת סרטי המדע בדיוני המודרניים. במהלך שנות ה-60 וה-70 במאים גרמנים מהקולנוע הגרמני החדש, כמו ורנר הרצוג, וים ונדרס וריינר ורנר פאסבינדר שמו את הקולנוע המערב גרמני בחזרה על הבמה הבינלאומית.

בשנים האחרונות, סרטים כמו "להתראות לנין!", "הנפילה", "חיים של אחרים" ועוד רבים, זכו להצלחה בינלאומית. פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין שמתרחש מדי משנה מ־1951, הוא אחד מפסטיבלי הקולנוע החשובים ביותר בעולם.

חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידי קלום היא דוגמנית על, שחקנית, מנחת טלוויזיה, אשת עסקים, מעצבת אופנה ומפיקה המהווה סמל תרבות גרמנית עכשווי
גרמניה היא ארץ מודרנית, קוסמופוליטית ויצירתית, שעוצבה מסגנונות מחייה רב־גוניים והבדלים אזוריים.[8] רוב האנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – משכילים ונהנים מאורח חיים גבוה, וכן בעלי חירות מספקת כדי לתכנן את חייהם כפי שהם עצמם רואים לנכון.[8] המדינה מבססת רמה גבוהה של שוויון מגדרי, מקדמת זכויות לבעלי מוגבלויות והיא סובלנית מבחינה חברתית כדין כלפי להט"בים. הומואים ולסביות רשאים לאמץ את ילדו הביולוגי של בן/בת זוגם, ונישואים חד-מיניים מותרים בחוק מאז שאושרו בבונדסטאג ב-20 ביוני 2017; זאת לאחר שאיחודים אזרחיים היו מותרים ברפובליקה הגרמנית מ-2001 ועד החלפתם בנישואים חד-מיניים. פוליטיקאים בכירים כגון גידו וסטרוולה וקלאוס ווברייט הם הומוסקסואלים מוצהרים.[9]

בעשור האחרון של המאה ה-20 שינתה גרמניה את יחסה כלפי מהגרים. עד אמצע שנות ה-90 הדעה הרווחת הייתה כי גרמניה אינה מדינה של הגירה, אף על פי שכ-20 אחוזים מאוכלוסייתה היו ממוצאים שאינם גרמניים (ראו גם: מישלינג). היום, הממשלה ומרבית החברה הגרמנית הגיעו להכרה שמהגרים מרקעים של מגוון תרבויות אתניות אחרות הם חלק מהתרבות הגרמנית ושהגירה מבוקרת צריכה להיות ביוזמתם בהתבסס על תקנים הגבלתיים.[10]

משאירחה גרמניה את גביע העולם בכדורגל ב-2006, ההערכה הפנימית והחיצונית כלפי תמונתה הלאומית השתנתה.[11] בשאלון הסקרים הגלובלי הנערך מדי שנה בשם "Nation Brands Index" גרמניה מדורגת בשיטתיות במקומות גבוהים יותר באופן משמעותי מאז הטורניר. אנשים בכ-20 מדינות שונות מעריכים שהמוניטין של גרמניה עלה מבחינת התרבות, הפוליטיקה, הייצוא, אנשיה וכוח משיכתם כלפי תיירים, מהגרים והשקעות. גרמניה כונתה כאומה המוערכת השנייה בעולם בקרב 50 מדינות בשנת 2010.[12] עוד סקר דעת קהל גלובלי מאת ה-BBC מצא שגרמניה מוכרת כמדינה עם ההשפעה החיובית הגדולה ביותר לשנת 2010. לרוב של 59% יש דעה חיובית על המדינה, ואילו ל-14% יש השקפה שלילית לגביה.[13]