אינדקס
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
מחאות דיור בישראל
מחאות הדיור בסוף שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה שנצמד אליה הביאו לבלימת הצמיחה, למשבר חריף במאזן התשלומים, ולתחילת תהליך של סחרור אינפלציוני. התייקרות הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%, כעבור שלוש שנים הכפיל עצמו ל-40%, ועד סוף העשור הגיע לכ-100% ומעלה. מערכת ההצמדות הנהוגה במשק צמצמה למשקי הבית את הנזק המידי של הסחרור האינפלציוני, ויצרה מראית עין של התמודדות מכובדת עם נזקי האינפלציה. הפיחות בערך המטבע הוביל להתייקרות המוצרים המייובאים - בין 1976 ל-1979 עלה זמן העבודה הנדרש לקניית מכונת כביסה מ-41 יום בשנת ל-48 יום; מקרר - מ-49 יום ל-78 יום; ומכונית מ-1.9 שנים ל-2.4 שנים. מחירי הדירות התייקרו באופן חד - מ-4.5 שנים ל-8.4 שנים.[1]
1978[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1978, לצורך מאבק במצוקת הדיור, נוסדה תנועת "דיור מיד" בתל אביב על ידי יפה יגודניק ולאה ישראל.[2] ב-5 בנובמבר נערכה הפגנה בככר מלכי ישראל בתל אביב במחאה על מחירי הדיור הגבוהים. יוזמי ההפגנה החתימו את הנאספים על עצומה נגד מצוקת הדיור ומחו על רמת התחזוקה הנמוכה של הדירות השכורות, אי מתן הלוואות לרווקים לצורך רכישת דירה, או מתן הלוואות לפי קריטריונים שאינם מתקבלים על הדעת.[3] בתגובה להפגנה ולעליית חסרונות הדיור לרווקים לסדר היום הציבורי, הגיש חבר הכנסת עקיבא נוף הצעת חוק לפיה יש לסייע לרווקים בפתרון בעיות הדיור שלהם על ידי בניית שכונות של דירות קטנות, המיועדות להשכרה.[4]
ב-21 בנובמבר נערכה מסיבת עיתונאים ובה הודיעו מארגני התנועה שיקיימו הפגנות, יחתמו על עצומות ואם לא תהיה ברירה הם אף יפלשו לדירות.[5] התנועה שיגרה מכתבים לשר האוצר, שר השיכון וחברי הכנסת ובהם היא תבעה לפתוח באופן דחוף יוזמות חקיקה לצורך הקלה על מצוקת הדיור. התנועה תבעה לחוקק חוקים שיחייבו את הגופים הנוגעים לכך לפתוח בבנייה רחבה של דירות להשכרה, ובמיוחד דירות קטנות, כמו גם חוקים שיצמידו את גובה שכר הדירה לאחוז מסוים מן השכר הממוצע במשק ויחייבו פיקוח על מחירי על מחירי הדירות לרכישה ולהשכרה, שכן, לטענת כותבי המכתב, "הן על-פי המשנות הסוציאליסטיות והן על-פי המשנות הליברליות הדיור הוא מצרך יסוד, ואין להעלות על הדעת את המשך המצב הקיים שבה נהפך הדיור נושא לספסרות ולספקולציות פרועות".[6] לאחר כשבועיים המכתבים נותרו ללא מענה.[2]
ב-22 בנובמבר נערכה הפגנה על ידי "דיור מיד" וגופים אחרים הנאבקים נגד מצוקת הדיור בככר מלכי ישראל בתל אביב.[6] מספר ימים לאחר מכן הודיעה התאחדות הסטודנטים בישראל כי היא מצטרפת למאבק נגד יוקר הדיור ועל הקמת ועד משותף.[7] לאה יגודניק ולאה ישראל טענו כי התנועה מונה כבר כ-1,000 חברים.[2]
ב-27 בנובמבר נערכה הפגנה שאורגנה על ידי "דיור מיד" בככר מלכי ישראל בתל אביב. מאות השתתפו בהפגנה וראשי המפגינים הודיעו כי בימים הקרובים הקרובים ירחיבו פעולתם ויקימו מאהלים במרכזי הערים "עד שיזוז למישהו משהו בנושא הדיור".[8]
ב-28 בנובמבר "דיור מיד" שלחה מכתב אל ההסתדרות ובו תבעה פגישה עם מזכ"ל ההסתדרות.[9] מזכ"ל ההסתדרות נענה למכתב ונפגש עם ראשי התנועה והודיע להם כי הוטל על חברת "שיכון עובדים" לעבד תוכניות ולרכז מאמציה ואמצעיה בפתרון בעיות השיכון זוגות צעירים, שכבות מצוקה ורווקים, אך ביצוע מדיניות השיכון מוטל על ממשלת ישראל. על בקשת ראשי התנועה שההסתדרות תבנה דירות להשכרה לנזקקים, השיב כי ההסתדרות לא תהיה משכירת דירות, אלא רק מדרבנת בניית דירות ומסייעת לה.[10]
ב-29 בנובמבר התקיימה שביתת קונים בת 3 שעות מטעם הרשות המרכזית לצרכנות בהסתדרות, במחאה על המדיניות הכלכלית ועליות המחירים בשווקים. היענות הציבור הייתה חלקית.
בדצמבר טענו יפה יגודניק ולאה ישראל כי באחת ההפגנות יצאו פעילים בתנועה כשהם מחולקים לחוליות פעולה להפגין ליד דירות העומדות להשכרה במטרה למנוע מהשוכרים לשכור את הדירות במחיר המופקע. עוד הן טענו כי יש לגרום לשינויים משמעותיים כדי להקל על מצוקת הדיור, כגון: הכרה בהוצאות שכר דירה כהוצאה מוכרת פטורה ממס, פינוי משרדים הממוקמים בדירות אשר נועדו למגורים ובניית דירות קטנות להשכרה ופיקוח על מחירן.[11]
1979[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 במאי הפגינו כ-200 פעילים בתנועת "דיור מיד" ליד בית הקרנות בחיפה במחאה על חוסר הפעילות למתן דיור לזוגות צעירים, בודדים וזקנים.[12]
ב-8 במאי התכנסו בשכונת שמואל הנשיא בירושלים מאות פעילים, נציגי ארגונים ותנועות מכל הארץ. בכנס הועלו הטענות כי הממשלה נכשלה כישלון חרוץ בפתרון מצוקת הדיור והוחלט לקיים הפגנה ארצית בחוצות תל אביב כמחאה. כמו כן, הוחלט לדרוש משר הבינוי והשיכון לכבד את הבטחתו האישית ולזמן ישיבה עימם, כדי לדון על הצעותיהם לפתרון מצוקת הדיור; לדרוש מהממשלה לקבל את תוכנית החירום להקלת מצוקת הדיור; להילחם נגד הצמדת המשכנתאות; להיאבק נגד כל קיצוץ אפשרי בתקציבי הבנייה למגורים בתוכניות החדשות של הממשלה ולמען הגדלת תקציבים אלה והצמדתם למדד; למחות נגד "התרגילים באחיזת העיניים" של הממשלה, בנוסח "הקפאת הבנייה הציבורית"; לקרוא לכל האזרחים הנתונים במצוקת דיור וחברה, להצטרף למטה הפעולה; להיאבק נגד ביטולו של חוק הגנת הדייר.[13]
ב-12 ביולי הפגינו דיירי רחוב דרייפוס מחיפה המועמדים לפינוי מדירותיהם יחד עם חברי תנועת "דיור מיד". המפגינים מתחו ביקורת על הממשלה והסוכנות היהודית המייצגות לדבריהם משקיעים זרים.[14]
ב-4 באוגוסט התכנסו בתל אביב כ-300 פעילים בתנועת "דיור מיד" לאסיפה כדי לתכנן את המשך הפעולות להשגת דיור נאות לצעירים. באסיפה דרשו המשתתפים מהממשלה לבנות בהיקף גדול דירות להשכרה ודירות קטנות לזוגות צעירים ולפעול לפינוי משרדים שנפתחו בדירות ששימשו קודם לכן למגורים. פעילי התנועה תכננו פלישות לבתי מגורים שהקימו חברות ציבוריות ועומדים ריקים ולבית מלון, כמו גם הפגנה שתערך ב-25 באוגוסט בככר מלכי ישראל.[15] ב-16 באוגוסט יצאו פעילי התנועה לרחובות תל אביב במטרה להחתים את תושבי העיר על עצומה נגד מצוקת הדיור.[16]
ב-20 באוגוסט נערכה הפגנה ארצית נגד מצוקת הדיור בככר מלכי ישראל בתל אביב. להפגנה הגיעו כ-250 פעילים מכ-10 ארגוני עוני ומצוקה ובארגונים של זוגות צעירים. בהפגנה הואשמו הממשלה וההסתדרות בספסרות ושר הבינוי והשיכון נקרא להתפטר מתפקידו.[17]
התנחלויות אוהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב מחירי הנדל"ן הגואים והתרחבות מצוקת הדיור, הוקמו בשנת 1979 מספר התנחלויות אוהלים ברחבי הארץ (אם כי לא בתאריכים מקבילים) - סביב בניין הכנסת,[18] ברחבת עיריית באר שבע,[19], מול תחנת הרכבת בארלוזורוב תל אביב (על ידי תנועת "דיור מיד"), בכביש הראשי מסובים-לוד,[20] במגרש הפועל אור יהודה[21] ובחזית בנין המועצה המקומית בהוד-השרון.[22]
השפעה על התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הדרך לדיור עוברת ברחוב", שירם של עידו אילן ודניאל הבר, פורסם בשנת ה-80 בעקבות כישלון תנועת "דיור מיד" והמאבק נגד מצוקת הדיור בישראל.[23]
מחאת האוהלים (1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
באביב 1990, עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, נוצר מחסור חמור בדירות. לדוגמה, בתל אביב מחירי הדירות כמעט הוכפלו. בעוד עולים יכלו לממן את שהייתם מראש לשנה בזכות מענקי קליטה, ישראלים ותיקים לא יכלו לעמוד בתשלומים ונאלצו לפנות דירות ששכרו. באמצע יוני זוג דיירים מפונים הקים אוהל בכיכר מלכי ישראל ופקחי העירייה החרימו את חפציהם בהיעדרם. ימים ספורים לאחר מכן החלה התארגנות דומה בערים נוספות בארץ. במהלך יולי 1990 החלה מחאה בראשון לציון, חולון וכרמיאל שהתפשטה גם לנהריה ובאר שבע וערים נוספות.[24][25] בסוף יולי כבר התגוררו באוהלים כ-2,000 משפחות. עד נובמבר נמצאו פתרונות שונים למרבית שוכני האוהלים ובהם דיור ציבורי והשתתפות במימון שכר דירה. הנושא ירד מסדר היום בין היתר בשל משבר מלחמת המפרץ. בקיץ 1991 הוקמו מאהלים באזורים שונים בארץ אך המחאה הייתה מצומצמת ולא צברה כוח.
המחאה החברתית בישראל 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המחאה החברתית בישראל 2011
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחאת הקוטג'
מחאת האוהלים
מחאות דיור בישראל
מחאות הדיור בסוף שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה שנצמד אליה הביאו לבלימת הצמיחה, למשבר חריף במאזן התשלומים, ולתחילת תהליך של סחרור אינפלציוני. התייקרות הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%, כעבור שלוש שנים הכפיל עצמו ל-40%, ועד סוף העשור הגיע לכ-100% ומעלה. מערכת ההצמדות הנהוגה במשק צמצמה למשקי הבית את הנזק המידי של הסחרור האינפלציוני, ויצרה מראית עין של התמודדות מכובדת עם נזקי האינפלציה. הפיחות בערך המטבע הוביל להתייקרות המוצרים המייובאים - בין 1976 ל-1979 עלה זמן העבודה הנדרש לקניית מכונת כביסה מ-41 יום בשנת ל-48 יום; מקרר - מ-49 יום ל-78 יום; ומכונית מ-1.9 שנים ל-2.4 שנים. מחירי הדירות התייקרו באופן חד - מ-4.5 שנים ל-8.4 שנים.[1]
1978[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1978, לצורך מאבק במצוקת הדיור, נוסדה תנועת "דיור מיד" בתל אביב על ידי יפה יגודניק ולאה ישראל.[2] ב-5 בנובמבר נערכה הפגנה בככר מלכי ישראל בתל אביב במחאה על מחירי הדיור הגבוהים. יוזמי ההפגנה החתימו את הנאספים על עצומה נגד מצוקת הדיור ומחו על רמת התחזוקה הנמוכה של הדירות השכורות, אי מתן הלוואות לרווקים לצורך רכישת דירה, או מתן הלוואות לפי קריטריונים שאינם מתקבלים על הדעת.[3] בתגובה להפגנה ולעליית חסרונות הדיור לרווקים לסדר היום הציבורי, הגיש חבר הכנסת עקיבא נוף הצעת חוק לפיה יש לסייע לרווקים בפתרון בעיות הדיור שלהם על ידי בניית שכונות של דירות קטנות, המיועדות להשכרה.[4]
ב-21 בנובמבר נערכה מסיבת עיתונאים ובה הודיעו מארגני התנועה שיקיימו הפגנות, יחתמו על עצומות ואם לא תהיה ברירה הם אף יפלשו לדירות.[5] התנועה שיגרה מכתבים לשר האוצר, שר השיכון וחברי הכנסת ובהם היא תבעה לפתוח באופן דחוף יוזמות חקיקה לצורך הקלה על מצוקת הדיור. התנועה תבעה לחוקק חוקים שיחייבו את הגופים הנוגעים לכך לפתוח בבנייה רחבה של דירות להשכרה, ובמיוחד דירות קטנות, כמו גם חוקים שיצמידו את גובה שכר הדירה לאחוז מסוים מן השכר הממוצע במשק ויחייבו פיקוח על מחירי על מחירי הדירות לרכישה ולהשכרה, שכן, לטענת כותבי המכתב, "הן על-פי המשנות הסוציאליסטיות והן על-פי המשנות הליברליות הדיור הוא מצרך יסוד, ואין להעלות על הדעת את המשך המצב הקיים שבה נהפך הדיור נושא לספסרות ולספקולציות פרועות".[6] לאחר כשבועיים המכתבים נותרו ללא מענה.[2]
ב-22 בנובמבר נערכה הפגנה על ידי "דיור מיד" וגופים אחרים הנאבקים נגד מצוקת הדיור בככר מלכי ישראל בתל אביב.[6] מספר ימים לאחר מכן הודיעה התאחדות הסטודנטים בישראל כי היא מצטרפת למאבק נגד יוקר הדיור ועל הקמת ועד משותף.[7] לאה יגודניק ולאה ישראל טענו כי התנועה מונה כבר כ-1,000 חברים.[2]
ב-27 בנובמבר נערכה הפגנה שאורגנה על ידי "דיור מיד" בככר מלכי ישראל בתל אביב. מאות השתתפו בהפגנה וראשי המפגינים הודיעו כי בימים הקרובים הקרובים ירחיבו פעולתם ויקימו מאהלים במרכזי הערים "עד שיזוז למישהו משהו בנושא הדיור".[8]
ב-28 בנובמבר "דיור מיד" שלחה מכתב אל ההסתדרות ובו תבעה פגישה עם מזכ"ל ההסתדרות.[9] מזכ"ל ההסתדרות נענה למכתב ונפגש עם ראשי התנועה והודיע להם כי הוטל על חברת "שיכון עובדים" לעבד תוכניות ולרכז מאמציה ואמצעיה בפתרון בעיות השיכון זוגות צעירים, שכבות מצוקה ורווקים, אך ביצוע מדיניות השיכון מוטל על ממשלת ישראל. על בקשת ראשי התנועה שההסתדרות תבנה דירות להשכרה לנזקקים, השיב כי ההסתדרות לא תהיה משכירת דירות, אלא רק מדרבנת בניית דירות ומסייעת לה.[10]
ב-29 בנובמבר התקיימה שביתת קונים בת 3 שעות מטעם הרשות המרכזית לצרכנות בהסתדרות, במחאה על המדיניות הכלכלית ועליות המחירים בשווקים. היענות הציבור הייתה חלקית.
בדצמבר טענו יפה יגודניק ולאה ישראל כי באחת ההפגנות יצאו פעילים בתנועה כשהם מחולקים לחוליות פעולה להפגין ליד דירות העומדות להשכרה במטרה למנוע מהשוכרים לשכור את הדירות במחיר המופקע. עוד הן טענו כי יש לגרום לשינויים משמעותיים כדי להקל על מצוקת הדיור, כגון: הכרה בהוצאות שכר דירה כהוצאה מוכרת פטורה ממס, פינוי משרדים הממוקמים בדירות אשר נועדו למגורים ובניית דירות קטנות להשכרה ופיקוח על מחירן.[11]
1979[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 במאי הפגינו כ-200 פעילים בתנועת "דיור מיד" ליד בית הקרנות בחיפה במחאה על חוסר הפעילות למתן דיור לזוגות צעירים, בודדים וזקנים.[12]
ב-8 במאי התכנסו בשכונת שמואל הנשיא בירושלים מאות פעילים, נציגי ארגונים ותנועות מכל הארץ. בכנס הועלו הטענות כי הממשלה נכשלה כישלון חרוץ בפתרון מצוקת הדיור והוחלט לקיים הפגנה ארצית בחוצות תל אביב כמחאה. כמו כן, הוחלט לדרוש משר הבינוי והשיכון לכבד את הבטחתו האישית ולזמן ישיבה עימם, כדי לדון על הצעותיהם לפתרון מצוקת הדיור; לדרוש מהממשלה לקבל את תוכנית החירום להקלת מצוקת הדיור; להילחם נגד הצמדת המשכנתאות; להיאבק נגד כל קיצוץ אפשרי בתקציבי הבנייה למגורים בתוכניות החדשות של הממשלה ולמען הגדלת תקציבים אלה והצמדתם למדד; למחות נגד "התרגילים באחיזת העיניים" של הממשלה, בנוסח "הקפאת הבנייה הציבורית"; לקרוא לכל האזרחים הנתונים במצוקת דיור וחברה, להצטרף למטה הפעולה; להיאבק נגד ביטולו של חוק הגנת הדייר.[13]
ב-12 ביולי הפגינו דיירי רחוב דרייפוס מחיפה המועמדים לפינוי מדירותיהם יחד עם חברי תנועת "דיור מיד". המפגינים מתחו ביקורת על הממשלה והסוכנות היהודית המייצגות לדבריהם משקיעים זרים.[14]
ב-4 באוגוסט התכנסו בתל אביב כ-300 פעילים בתנועת "דיור מיד" לאסיפה כדי לתכנן את המשך הפעולות להשגת דיור נאות לצעירים. באסיפה דרשו המשתתפים מהממשלה לבנות בהיקף גדול דירות להשכרה ודירות קטנות לזוגות צעירים ולפעול לפינוי משרדים שנפתחו בדירות ששימשו קודם לכן למגורים. פעילי התנועה תכננו פלישות לבתי מגורים שהקימו חברות ציבוריות ועומדים ריקים ולבית מלון, כמו גם הפגנה שתערך ב-25 באוגוסט בככר מלכי ישראל.[15] ב-16 באוגוסט יצאו פעילי התנועה לרחובות תל אביב במטרה להחתים את תושבי העיר על עצומה נגד מצוקת הדיור.[16]
ב-20 באוגוסט נערכה הפגנה ארצית נגד מצוקת הדיור בככר מלכי ישראל בתל אביב. להפגנה הגיעו כ-250 פעילים מכ-10 ארגוני עוני ומצוקה ובארגונים של זוגות צעירים. בהפגנה הואשמו הממשלה וההסתדרות בספסרות ושר הבינוי והשיכון נקרא להתפטר מתפקידו.[17]
התנחלויות אוהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב מחירי הנדל"ן הגואים והתרחבות מצוקת הדיור, הוקמו בשנת 1979 מספר התנחלויות אוהלים ברחבי הארץ (אם כי לא בתאריכים מקבילים) - סביב בניין הכנסת,[18] ברחבת עיריית באר שבע,[19], מול תחנת הרכבת בארלוזורוב תל אביב (על ידי תנועת "דיור מיד"), בכביש הראשי מסובים-לוד,[20] במגרש הפועל אור יהודה[21] ובחזית בנין המועצה המקומית בהוד-השרון.[22]
השפעה על התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הדרך לדיור עוברת ברחוב", שירם של עידו אילן ודניאל הבר, פורסם בשנת ה-80 בעקבות כישלון תנועת "דיור מיד" והמאבק נגד מצוקת הדיור בישראל.[23]
מחאת האוהלים (1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
באביב 1990, עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, נוצר מחסור חמור בדירות. לדוגמה, בתל אביב מחירי הדירות כמעט הוכפלו. בעוד עולים יכלו לממן את שהייתם מראש לשנה בזכות מענקי קליטה, ישראלים ותיקים לא יכלו לעמוד בתשלומים ונאלצו לפנות דירות ששכרו. באמצע יוני זוג דיירים מפונים הקים אוהל בכיכר מלכי ישראל ופקחי העירייה החרימו את חפציהם בהיעדרם. ימים ספורים לאחר מכן החלה התארגנות דומה בערים נוספות בארץ. במהלך יולי 1990 החלה מחאה בראשון לציון, חולון וכרמיאל שהתפשטה גם לנהריה ובאר שבע וערים נוספות.[24][25] בסוף יולי כבר התגוררו באוהלים כ-2,000 משפחות. עד נובמבר נמצאו פתרונות שונים למרבית שוכני האוהלים ובהם דיור ציבורי והשתתפות במימון שכר דירה. הנושא ירד מסדר היום בין היתר בשל משבר מלחמת המפרץ. בקיץ 1991 הוקמו מאהלים באזורים שונים בארץ אך המחאה הייתה מצומצמת ולא צברה כוח.
המחאה החברתית בישראל 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המחאה החברתית בישראל 2011
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחאת הקוטג'
מחאת האוהלים
