רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל היא מדינת חוק, כלומר כל אחד מתושביה נדרש לציית ליותר מאלף החוקים שבספר החוקים הישראלי, והפרה של החוק עלולה לעלות למפר בעונש - קנס, מאסר ואף עונש מוות. כדי לציית לחוק על האדם לדעת את החוק, שהרי לא ניתן לציית לחוק מבלי להכירו. תנאי בסיסי לידיעת החוק הוא פרסום נוסח החוק, אך מדינת ישראל אינה מספקת לתושביה נוסח עדכני של חוקיה. המדינה מפרסמת, בדפוס ובמאה ה-21 גם באינטרנט, בפרסום הקרוי "ספר החוקים", כל חוק שאושר בכנסת, אך כיוון שחוק עובר בדרך כלל תיקונים רבים, ארוכה הדרך מפרסומים אלה לידיעת הנוסח המעודכן של החוק.
במשך שנים רבות פורסם נוסח עדכני מודפס של חוקי מדינת ישראל על ידי מו"לים פרטיים. נוסח זה נרכש בעיקר על ידי משפטנים, שנזקקו לו בעבודתם, אך רק במקרים מעטים נמצא גם בספריות ציבוריות, כך שזמינותו לציבור הרחב הייתה נמוכה. עם ההתפתחות הטכנולוגית הופץ ספר החוקים בתשלום על גבי CD-ROM ובהמשך באתרי אינטרנט למנויים בתשלום. גם פתרונות אלה נועדו בעיקר למשפטנים ולא לציבור הרחב, מחמת מחירם הגבוה.
באתרי אינטרנט של משרדי ממשלה מתפרסם נוסח עדכני של חוקים בעלי רלוונטיות גבוהה לעבודת המשרד (דוגמה: חוק הביטוח הלאומי באתר של המוסד לביטוח לאומי) אבל פרסומים אלה מציגים רק חלק קטן מכלל החוקים.
על חשיבותו לציבור של מאגר מקיף של חוקי מדינת ישראל ניתן ללמוד מתגובתו של משרד המשפטים לבג"ץ, לפיה "על הפרק עומדת עתה הרחבתו של 'מאגר החקיקה הלאומי' באופן שיכלול אף נוסח משולב ומלא של דברי החקיקה הראשית, לאחר שהוטמעו בו תיקוני חקיקה; וכן פרסום מקיף של חקיקת משנה."
המיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזם ספר החוקים הפתוח, שהחל לפעול בשנת 2004 במסגרת אתר ויקיטקסט של קרן ויקימדיה, ובהמשך אומץ על ידי הסדנא לידע ציבורי בשיתוף פעולה עם עמותת ויקימדיה ישראל, בא להנגיש לציבור הרחב את חוקי מדינת ישראל בנוסחם העדכני. נכון לפברואר 2018 מכיל המיזם נוסח עדכני של יותר מאלף חוקים ותקנות, בעיצוב נוח לקריאה. החוק מובא כלשונו, ללא פרשנות, אבל ניתנות בו לעיתים הערות בדבר חקיקת משנה רלוונטית (למשל תקנות המתייחסות לסעיף מסוים), או לגבי תוקף ותחולה של סעיף מסוים. בנוסף, בעת אזכור של חוק אחר בגוף החוק (תופעה נפוצה למדי; בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, למשל, מוזכרים 15 חוקים) האזכור מוצג כקישור, המאפשר מעבר מידי לחוק המאוזכר.
לשון החוק כשלעצמה אינה קלה להבנה. אנשי ספר החוקים הפתוח התייחסו לבעיה זו:
יש את אלו הטוענים, כי אין כל בעיה בכך שהחוק לא נגיש לציבור הרחב. לטענת הלז, לאדם מן היישוב אין את הכלים או את הניסיון, כדי להבין את החוק ואת הפסיקה המפרשת אותו, ולכן עדיף לו שיפנה למתורגמן, ’עורך־דין‘ בשפתם, על־מנת שזה ייצגו בצורה מיטבית ויפרש עבורו את החוק. אולם, אנו מאמינים שחובה על החוק להיות נגיש לכל, והעובדה כי חוקים מסוימים מנוסחים (ולעיתים אף במכוון!), באופן שאדם משכיל מן היישוב מתקשה להבינם, מהווה אך תעודת עניות נוספת לרשות המחוקקת.[2
אינדקס
