משה בדש היה רמי לוי של שנות השמונםי פקנטי והוא חזר לנקום על העבר

לפני יותר מ-20 שנה טלטל משה בדש את שוק הקמעונאות הישראלי באמצעות הרשת שהקים ומכרה הכול בזול – מנקניקים ועד ציורים. עד שהעז לקרוא תיגר על הבמבה. דורון סולומונס עם הפרק הראשון בסדרת הכתבות "כשהיינו גדולים"

ריכוזיות הבנקים בישראל וקשר השתיקה - משה בדש ואלדד יניב

מי שהפיל את בדש זה מס הכנסה ואוסם
מאז שנכנס לבמבה של אוסם שהיה מיצר להם כסף 
הוא קבר את עצמו זה כמו התאבדות 
בדש זה אדם שנלחם ולא מוותר 
מה שהפיל אותו זה גם גוואה עצמית ויוהרה עצמית חטא היוהרה
למעשה בדש הצליח יותר מאשר רמי לוי כי לבדש לא היה אבא שיעזור לו ועשה הכול לבד והתחיל מכלום
הוא עשה מהפכה להיות הכי זול 
אבל הטעות הטרגית שלו זה שנכנס ונלחם במס הכנסה ובחשיתלות של השופטת וגם של אוסם וייקונים
בד נלחם ולא וויתר בסוף השופטת זנזרקה מבית משפט והתגלתה כמה הייהת מושחת
וכן בדש צדק לגביה
אבל לא בדקו את הבנקים שעבדו עם ]פקנטי ובדש וכולם יודעים שגנבו אותו הוא נלחם בהם
בדש לא ידע לצאת בזמן ולקום לדרך חדשה הוא נקם נלחם והתיאש
לא הרים את עצמו מחדש
אבל המזל שלו שלפחות אלה שהפילו אותו הם נפלו,
כל אלה מרשות המיסים שהפילו אותו נפלו
וגם השופטת וגם הבנקים ומנהלי ומנכלי הבנקים וכל המשוחתים
בדש הוא בית ספר אחד הגדולים
אבל בתחום הציור הוא היה חיקוי עלוב לפלטו שרון
הוא זה שהמציא ציורי קיר בזול 
פלטו שרו לקחת עולים חדשים שציירו לו ציורים לעצמו ומכר אותם גם בחול
כל אלה שעסקו בציורים התעשרו מאוד 
אחד מהם נהפך למיליארדר 
צחוק הגורל בדש פשט רגל
וגם פלטו שרון הסתבך ונפל יחסית לכל מה שהיה לו
המזל הענק של בדש שהוא לפות שמר על הבית ולא לקחו לו אותו 
אחרת היה גומר חסר בית
מה שיותר מציק שהוא נשאר עם הטלווזיה הגדולה ולא עבר למסך 4K או LED
כנראה שלא צופה בטלווזייה בכלל
הילד שמו אדם חכם הלוואי ויצליח יותר מאביו

https://www.mako.co.il/food-weekend/Article-2f687baf57fff41006.htm


היו צריכים לתת לי פרס ישראל"
משה בדש היה רמי לוי הראשון: ברשת הסופרמרקטים שלו מכרו מנה סינית לשניים בפחות מעשרה שקלים, דג מלוח בשקל, סושי בחצי שקל ליחידה. הוא נקם בטומי לפיד כשקרא נקניקיה על שמו, וניסה להתחרות בבמבה באמצעות חטיף הבוטנים "סמבה" ואז התרסק בענק. כמעט 20 שנה אחרי, הוא עדיין מחכה לנקמה. ראיון

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3310324,00.html

[size=46][rtl]תביעת 1.5 מיליארד השקלים של משה בדש הסתיימה בשקט[/rtl][/size]

[rtl]הבעלים לשעבר של תשלובת פיקנטי הגיש את התביעה בשנת 2004 נגד מרבית חברות המזון הגדולות במשק, בטענה שפעלו כקרטל מזון. בסופו של דבר קבע העליון: "לפנינו ערעור טורדני שדינו להידחות"[/rtl]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%98%D7%99


פיקנטי הייתה חברה ומפעל עיבוד בשר ישראלי, בבעלות אריה שרגר ומשה בדש. החברה התמחתה בטכניקות פרסום אגרסיביות, ועשתה שימוש בין היתר בזמרירים חוזרים ונשנים ברדיו. החברה זכתה לפרסום גם בעקבות התמודדות של בדש בבחירות לכנסת.
החברה הפעילה עשר חנויות בישראל, זאת בנוסף לחנויות נוספות שהופעלו על ידי זכיינים. בבעלות החברה היו מפעלים שייצרו נקניקים, סוגי סלטים שונים ומוצרי מזון נוספים. החברה אף ייצרה ומכרה את החטיף"מקרנה", כתחליף ל"במבה" של חברת אסם. בשל העובדה שלחנויות ולמפעלים היו אותם בעלים, יכלה חברת פיקנטי להימנע מפערי תיווך ולכן מכרה את מוצריה במחירים זולים מהמקובל.
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, עם גל העלייה מברית המועצות לשעבר, עסקה פיקנטי במכירת ציורי שמן של אמנים עולים לצד מוצרי הבשר, ופרסמה עצמה כ"מפעל קולט עלייה". סיוע פרסומי נוסף בא לחברה מהספרים שכתב ושיווק משה בדש, בהם מתח ביקורת קשה כלפי מערכת המשפט ורשויות המס בישראל. הספר "העלוקות" (1989) היה טקסט ביקורתי על מס ההכנסה. בספר "חריש עמוק" (1991) הובעה ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש. הספר "השיטה" (1993) הציג את אריה דרעי כאדם ללא רבב ואת רשויות החוק כעברייניות. כל הספרים יצאו בהוצאת "עם אובד".
כחלק ממערכת הפרסום שלו, הריץ בדש בבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992 מפלגה בשם "פיקנטי" ושילב מודעות פרסום למוצרי בשר עם מודעות בחירות במשך חודש שלם – עד שועדת הבחירות המרכזיתאסרה שיטת פרסום זו. בבחירות לכנסת זכתה המפלגה בראשותו ב-3,750 קולות.
באמצע שנות התשעים פתחה רשת פיקנטי את רשתות ההסעדה "פיקנסין" למאכלים סיניים ו"פיקנסטייק" למאכלי בשר. בתקופה זו הפסידה החברה בתביעה על מעבר על חוק איסור לשון הרע לטומי לפיד. לפיד תבע את החברה על שקראה לנקניקיה על שמו. נקניקיה זו פורסמה כ"הנקניקיה טומי מסדרת הלפיד, נקניקיה גוצה, שמנה והונגרייה".
בשנת 1997 פשטה החברה רגל, לטענת בדש כתוצאה מקרטל שהוקם כנגדו על ידי חברות המזון האחרות. בדש שינה את שם החברה ל"ניצולת הקרטל" והגיש תביעות כנגד אלו שלטענתו גרמו לפשיטת הרגל. התביעה, בסכום של 1.8 מיליארד ש"ח, נדחתה על ידי בית המשפט כיוון שבדש לא יכל לעמוד בתשלום האגרה הגבוה, ובדש חויב בתשלום הוצאות על סך 7000 ש"ח לכל אחת מ-29 חברות המזון אותן תבע^[1]. בספטמבר 2011, חידש משה בדש את תביעתו^[2].


https://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-2f687baf57fff41006.htm


[size=48][rtl]היו צריכים לתת לי פרס ישראל"[/rtl][/size]

[rtl]משה בדש היה רמי לוי הראשון: ברשת הסופרמרקטים שלו מכרו מנה סינית לשניים בפחות מעשרה שקלים, דג מלוח בשקל, סושי בחצי שקל ליחידה. הוא נקם בטומי לפיד כשקרא נקניקיה על שמו, וניסה להתחרות בבמבה באמצעות חטיף הבוטנים "סמבה" ואז התרסק בענק. כמעט 20 שנה אחרי, הוא עדיין מחכה לנקמה. ראיון[/rtl]

https://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-e1b112c47d03551004.htm



[size=48][rtl]הצרות של לבייב נמשכות[/rtl][/size]

[rtl]המיליארדר לב לבייב ממשיך לייצר כותרות: אחרי בקשת דחיית החובות מהבנקים, עכשיו האחוזה המפוארת שהוא בונה בימים אלו בסביון מכעיסה את השכנים, שטוענים שהיא נבנתה שלא כדין. אחד מאותם שכנים הוא משה בדש - שזכור לחלקנו כבעלי רשת פיקנטי[/rtl]

משה בדש מחדש את תביעתו בשל קריסת פיקנטי- וטוען שהריכוזיות בשוק המזון גרמה לקריסה

https://www.themarker.com/law/1.1474202





איך הבנקים מחזיקים בביצים את כל המפלגות בישראל? האם הבנקים הפכו לארגוני פשע? האם הבנקים בישראל מנהלים רישומים כוזבים במסמכי תאגיד ועוברים על החוק? ואיך הבנקים מסובבים את כולנו ורק ממשיכים להרוויח ולהרוויח? ואיך הם משתמשים בכסף שלנו כדי לכסות את חובות הטייקונים?