הנפילים נמצאו בדרום עיראק וכן במצרים מתחת לגיזה גובה 4.5 מטר

הנפילים נמצאו בדרום עיראק וכן במצרים מתחת לגיזה גובה 4.5 מטר

בספר של חנוך 
הנפילים היו ענקים אלימים, צאצאיהם העל־אנושיים של מלאכים מרושעים שקיימו יחסים עם בנות האדם בימי נוח.‏ *
במקרא מסופר: ”ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה” (‏בראשית ו’:2‏). ”בני האלוהים” היו למעשה יצורים רוחניים שמרדו באלוהים. הם ”נטשו את מעונם” בשמיים, לבשו גוף בשר ודם ו’לקחו להם נשים מכל אשר בחרו’ (‏יהודה 6;‏ בראשית ו’:2‏).‏
הצאצאים שנולדו כתוצאה מהזיווג הלא־טבעי לא היו ילדים רגילים (‏בראשית ו’:4‏). הנפילים היו ענקים, בריונים ורודנים. הם מילאו את הארץ באלימות (‏בראשית ו’:13‏). במקרא הם מתוארים כ”גיבורים אשר מעולם, אנשי השם” (‏בראשית ו’:4‏). הם השליטו אלימות ופחד, וזה הזכר שהותירו אחריהם (‏בראשית ו’:5;‏ במדבר י”ג:33‏).‏ 
https://www.jw.org/he/%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA/%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9D/

תפיסות מוטעות לגבי הנפילים

תפיסה מוטעית: הנפילים עדיין חיים על כדור הארץ כיום.‏
עובדה: יהוה הביא מבול כלל־עולמי אשר השמיד את העולם האלים ההוא. הנפילים נמחו מעל פני האדמה יחד עם כל עושי הרע. אך נוח ומשפחתו היו רצויים בעיני יהוה, והם היחידים שניצלו מן המבול (‏בראשית ו’:9; ז’:12, 13,‏ 23;‏ פטרוס ב’. ב’:5‏).‏
תפיסה מוטעית: אבותיהם של הנפילים היו בני אדם.‏
עובדה: אבותיהם מכונים ”בני האלוהים” (‏בראשית ו’:2‏). המקרא משתמש במונח זה כדי לתאר את המלאכים (‏איוב א’:6; ב’:1; ל”ח:7‏). למלאכים הייתה היכולת ללבוש גוף בשר ודם (‏בראשית י”ט:5-1;‏ יהושע ה’:15-13‏). השליח פטרוס הזכיר את ה”רוחות הכלואות במאסר, אשר לא צייתו בעבר כאשר חיכה אלוהים בסבלנות בימי נוח” (‏פטרוס א’. ג’:19, 20‏). בהתייחסו לאותו מקרה, הסביר יהודה, אחד מכותבי המקרא, שכמה מלאכים ”לא שמרו את מעמדם המקורי אלא נטשו את מעונם” (‏יהודה 6‏).‏
תפיסה מוטעית: הנפילים היו מלאכים חוטאים.‏
עובדה: מההקשר של בראשית ו’:4 עולה שהנפילים לא היו מלאכים, אלא צאצאים בני כלאיים שנולדו בעקבות הזדווגות של נשים עם מלאכים שלבשו גוף בשר ודם. לאחר שהמלאכים ’לקחו להם נשים מכל אשר בחרו’, אמר יהוה שתוך 120 שנה הוא ינקוט פעולה נגד העולם המרושע דאז (‏בראשית ו’:3-1‏). הכתוב מוסיף ש”בימים ההם” המלאכים שלבשו גוף בשר ודם המשיכו ’לבוא אל בנות האדם’, והן ילדו את ”הגיבורים אשר מעולם”, כלומר את הנפילים (‏בראשית ו’:4‏).‏
נפילים הם יצורים מיתולוגיים מקראיים, בעלי גודל או צורה חריגה, שעל פי המסופר בפרק ו'^[1] של ספר בראשית ובכמה ממדרשי חז"ל אם מקבלים את התיאור כפשוטו, היו מלאכים או צאצאי זיווג של בני-אלוהים או מלאכים עם בנות אדם: "וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ 2 וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ׃ 3 וַיֹּאמֶר ה', לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה׃ 4 הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי־כֵן, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם; הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם׃" (ספר בראשית, פרק ו').

אזכורים ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפילים מוזכרים לראשונה בספר בראשית כתוצר זיווג של בני האלוהים עם בנות אדם, וכסיבה להחלטת אלוהים להטיל מבול על העולם. עם זאת אין הכרח שהמונח "בני האלוהים" אינו מדבר על בני אדם רגילים, אחת הדוגמאות לכך היא שהמונח "אלוהים" במקרא, יכול לשמש גם כתיאור לאדם המשמש בתפקיד שופט.
מקור שמם על פי המדרש פרקי דרבי אליעזר, תרגום ירושלמי^[2], הזוהר^[3] והרמב"ן^[4] הוא בנפילתם של המלאכים וצאצאיהם - "נפילים – שהפילו את העולם, ושנפלו מן העולם, ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם"^[5]. על פי המדרש גם ישנה זהות בין הנפילים לבין הרפאים, שנקראו בעוד שמות נרדפים במקרא^[6].
בספר במדבר בתיאור חטא המרגלים מתארים המרגלים כי פגשו במסעם את הנפילים שהטילו עליהם מורא:

וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. 
— ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ל"ג

המקרא באותו פרק נוקב בשמותיהם של שלשה נפילים "ילידי ענק" אשר התגוררו בחברון^[7]. תיאורים דומים לגבי בני הענק שפגשו המרגלים קיימים גם בתחילת ספר דברים^[8].
קיימות שתי גרסאות לזהותם של יצורים אלה. לפי גרסה אחת הנפילים היו מלאכי מעלה שירדו לארץ ("מלאכים נופלים") ולקחו להם בנות זוג מנשות בני האדם, לפי גרסה שנייה הנפילים היו תוצאה של אותם זיווגי כלאיים אסורים. בספר בראשית מסופר:

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. 
וַיֹּאמֶר ה': 
לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם - בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו: מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. 
הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, 
וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם - וְיָלְדוּ לָהֶם, 
- הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. 
— ספר בראשית, פרק ו', פסוקים א'-ד'

כאמור, הפרשייה המתארת את היווצרות הנפילים מעורפלת, ולא ברור ממנה האם הנפילים הם בני האלהים עצמם או צאצאיהם, אך היא בבירור מציגה תיאור מיתולוגי של היוולדות בני-כלאיים שנוצרו מזיווג בין בני האלהים ובנות האדם והם אלו שהיו ה"גבורים" או אנשי השם. תיאורים דומים נפוצים למשל במיתולוגיה היוונית וכן גם במיתולוגיות של עמים שכנים^[9] אך הופעת סיפור בעל אופי כזה בתנ"ך היא חריגה ביותר. ייתכן שבסיפור הולדתו של שמשון, לביקור המלאך המבשר יש במכוון קונוטציות מיניות שמנוטרלות^[10] כדי להבהיר שאף שמשון, למרות כוחו העצום, הוא אנושי לחלוטין.
ההתייחסות במקרא לנפילים באה להגביל את ההתייחסות המעריצה אליהם, ובניגוד לתפיסות שראו בהם אלים נצחיים ובעלי כוחות מופלאים, המקרא אומר שהם אנושיים ומבטל את האפשרות שמזיווג בני האלהים עם בנות האדם יוולדו צאצאים בני אלמוות ומדגיש "ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה". בנוסף, סיפור הנפילים נמצא בתורה מיד לפני סיפור המבול, ובכך יש המפרשים כי הוא כנראה מכוון להדגיש את השחיתות המינית של דור המבול, אז אפילו בני האלהים לקחו להם נשים "מכל אשר בחרו".
במדרשים ובספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני מזוהים הנפילים עם המלאכים שבגדו באל, הפרו את תפקידם וסולקו או ירדו לארץ. לפי ספר היובלים הדבר אירע בימי ירד (הספר דורש את שמו של ירד כ"ירידה"). פירוש השם "נפילים" כמכוון לנפילת בני האלהים מהשמים מתאים לדברי ישעיהו: "איך נפלת משמים הילל בן שחר..."^[11]. לעומת זאת, גם פירוש המילה נפילים כגיבורים (כלומר בני התערובת), אפשרי, כמו שנלמד מהביטוי "גבורים נֹפלים" שביחזקאל^[12]. ספר חנוך מתייחס לנפילים "ספור חטאות מאתיים מלאכים נפילים שהיו בימי ירד וחמדו את בנות האדם" . גם במדרשי האגדה של חכמי התלמוד משתקף פירוש כזה:

אמרה לפניו: ריבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזא ועזאל וחמדו בנות ארצות, והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותן בין הארץ לרקיע. 

במדרשים אחרים מתוארים הנפילים כיצורים אגדתיים, שכל אחד מהם היה נדרש לאלף גמלים, אלף סוסים ואלף שוורים להשביע את רעבונו האדיר, וכאשר החליט ה' להשמיד את הארץ במבול ניסו הנפילים להראות את כוחם בסוג של התרסה כלפי האל שלחו ידיהם אל על וניסו לחסום את ארובות השמים וברגליהם לסתום את התהומות אך ה' הרתיח את המים ושלק אותם.
לצד המדרשים האלו, ישנם מדרשים אחרים לפיהם "בני אלוהים" הינם בני הדיינים או החשובים. כך גם מפרש רש"י בפירושו הראשון בעקבות בראשית רבה: "בני האלוהים" - בני השופטים והדיינים, בדומה לכך שהביטוי "אלוהים" במקרא משמש לעיתים גם כאזכור של בית הדין. פירוש זה מסיט את הסיפור מנקודת מבט מיתולוגית לנקודת מבט אנושית, ולפיו עיקר הסיפור הוא תיאור המצב המוסרי הירוד בו דווקא בני השופטים לוקחים נשים כרצונם. הרמב"ן מפרש שבני האלוהים היו אדם, שת ואנוש, לפי המדרש הגורס כי שלושת הדורות האלו היו בצלם אולהים ומהם והלאה בני האדם כבר לא היו בצלם ובדמות.
בעברית השתרש הביטוי "נפיל" לתאר אדם בעל איכות יוצאת דופן. "דור הנפילים" למשל בא לתאר דור איכותי מאוד שכיום כבר איננו קיים.

בתרבות הפופולרית\

חסידי אסכולת האסטרונאוט הקדמון טוענים כי למעשה מדובר בבני כלאיים של חייזרים ובני אדם. הם מוסיפים ומסבירים כי הטכנולוגיה החוצנית המתקדמת הובנה שלא בצדק על ידי בני האדם שחיו לפני המבול, כעדות למעמדם האלוהי של החייזרים.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C


http://toraumada.blogspot.com/2017/06/Shlach-the-giants-and-Judaism.html

 מאת: אורן סעידהמרגלים סיפרו לעם שראו בארץ ישראל ענקים המכונים "נפילים". הסיפורים על ענקים מיתולוגיים בתרבויות השונות, שנפלו מן השמים והפכו לאלים, מקורם בפירוש שגוי לפסוק בבראשית, המספר על הנפילים, אשר ייחסו להם כוחות אלוקיים בשל גובהם וחוזקם או חוכמתם.

ה"ענק" של הצייר פרנסיסקו דה גויה.  מתוך ויקיפדיה