עו"ד אלדד יניב הרב כהנא לא היה רב ולא היה יהודי והיה גזען שגורש מהכנסת לכאורה האם זה נכון או אלדד יניב טעה?

עו"ד איתמר בן גביר לאלדד יניב שהוציא לשון הרע נגד הרב מאיר כהנא זצוק"ל: אם אתבע אותך אתה תפסיד
כל הנאמר כאן הוא לכאורה



הטענות של אלדד יניב היו חסרות שחר כפי שמתברר בויקיפדיה 
הרב כהנא היה יהודי רב שהוסמך לרבנות ולמד ב 2 ישיבות
הוא גם היה משפט בעל תאריםביחסים בנלאומים ותואר שני במשפט בנלאומי מאוניבסיטת ניו יורק וברקולין קולג
הוא גם שימש כרב ובעברו היה סוכן FBI כפי שטוען עיתונאי 
זה מאוד מוזר ומביש שבן גביר שהוא עו"ד לא הגן על זכרו של הרב כהנא והפגיעה בשמו .
ככזה הקורא לעצמו כממשיך דרכו ומבן חסידיו לא ראינו אותו כאן מגן על האדם .
יתצכן גם שאלל יניב התככון שאדם שעשה כל מני מעשים לא יכול להחשב כרב או כיהודי אבל יתכן ואלדד ייב התכוון למשהו אחר 
ויתכן שיש לו מדע אחר כזכור אלדד יניב הוא גם עו"ד ועיתונאי בעברו ופעיל חברתי ומנהיג חברתי מהשמאל.
הוא לא היה אומר את הדברים סתם.
מאוד תמוהה שבן גביר שרץ לתבוע כל אחד לא תבע את עוד אלדד יניב על הדברים הקשים שטען נגד הרב כהנא
בן גביר טוען שהוא ממשיך דרכו לכאורה .
למרות שעוצמה היא לא תנועת כך ואין כל קשר לבן גביר ולכהנא .
מלבד זאת שבן גביר היה חבר בתנועת כך בעבר.ולכאורה
עו"ד אלדד יניב טען שהרב כהנא לא היה רב ולא היה יהודי והיה גזען שגורש מהכנסת לכאורה
אלדד יניב הוסףי, שהוא היה איש מתועב שבייש יהודים .
דברים אלה יכולים להחשב כתביעת דיבה ולשן הרע ופגיעה בכבוד המת לכאורה
78ובכן לא ניתן לתבוע דיבה על אדם שמת אבל יש מה שנקרא פגיעה בכבוד המת על פי דין תורה
מבחינה משפטית יש כאן פגיעה בזכרונו וכבודו של אד שנפטר ולא יכול להגן על עצמו 
לכן לא ברור מה בית המשפט יכול לקבוע בנושא כי לא הייתה תביעה בישראל של לשון הרע או הוצאת דיבה של אדם מת
למרות שעל פי החוק הילדם של כהנא כן יכולים לפגע את מי שפוגע בשם של אביהם 
למרות הנסיבות הטרגיות שבהם הרב כהנא נפטר 
הרב כהנא נרצח על ידי מוסלמי שהתחפש ליהודי 
הוא נרצח בפיגוע לאומני בגלל שהיה יהודי ובגלל שהיה כהנא ואת זה אסור לשכוח
למרות שיתכן והיה קיצוני בדעותיו ואולי אף גזען כפי שבית המשפט קבע עליו ועל תנועתו 
ובכל זאת זה לא נותן לאיש להכפיש את שמו וזכרו 
לא שלו ולא של רב גולדשטיין למרות שהדברים מאוד קשים .
מבחינה חוקית וגם מבחינה ההלכה היהודית אסור לפגוע בכבוד המת במיוחד אם מדובר ביהודי ובאדם שהיה רב בישראל.

ולמרות 
עו"ד בן גביר איים לתבוע את אלדד יניב אבל לא תבע 
בכלל להשוואת בן יצחק רבין לכהנא זה עוול נוראי 
אך בכלל אפשר להסכים ששמו של רבין יהיה צמוד לשמו של כהנא או יאמר בכלל לידו
זה עוול נוראי אסור היה להזמין איש כזה לאירוע כזה אפילו אם הוא עו"ד
אסור לפגטע בזכרון של יצחק רבין
כמו שאסור לפגוע בזכרון של אדם מת

האם הרב כהנא היה יהודי והאם היה בכלל רב והאם גורש מהכנסת 
האם כהנא היה גזען? 
האם הרב כהנא בכלל הוסמך על ידי הרבנות
האם הרב כהנא היה בכלל ישראל ואיפה הוא נולד
האם אלל יניב אמר  האמת ?
הבא נבדוק את הדברים מול ויקיפדיה 
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%90מ
מאר כהנא נולד בברוקלין שבניו יורק ב-1932 ליחזקאל שרגא כהנא, יליד צפת, ולסוניה, ילידת לטביה^[1].
בשנת 1949, לאחר לימודי יסודי ותיכון בישיבה דפלטבוש^[2], הוא למד בישיבת מיר בארצות הברית אצל הרב אברהם קלמנוביץ, ובשנת 1957 הסמיכו הרב קלמנוביץ לרבנות^[3]. בערבים הוא למד בברוקלין קולג' ובשנת 1954 סיים תואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה. בשנת 1957 סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים ובמשפט בינלאומי פומבי ב'ניו יורק יוניברסיטי' ותואר LLB במשפטים בבית הספר למשפטים 'ניו יורק'^[4
אבא של כהנא היה יהודי ב 100 אחוזים אימו קראו לה סוניה והיא הייתה ילידת לטביה ככה שלא ידוע אם היא הייתה יהודיה או לא
אבל יש סבירות מאוד גדולה גם סוניה הייתה יהודיה כשרה למהדרין .
כי הרב כהנא למד ב 2 ישיבות מיוחסות ומכובדות מאוד ברמה הכ גבוהה שניתן להגיע .
הרב כהנא למד ב 2 ישיבות מכובדות בארה"ב 
 כהנא למד בישיבה דפלטבוש וישיבת מיר אם הוא לא היה יהודי הוא לא היה לומד שם
הוא כן היה יהודי והוא כן היה רב הוא הוסמך לרבנות כפי שכתוב בויקפדיה 
כהנא גם כיהן כרב בארה"ב בשנים 1958–1969,  במשך שנתיים שימש רבה של קהילת הווארד-ביץ' שבקווינס.
בית המשפט פסל אותו מהכנסת מטעמים גזענים הוא ומפלגתו כםפי שמופיע בויקפדיה 
בחלק מהדברים עוד אלדד יניב צדק ובחלק לא
אבל יתכן שאלדד יניב יש מדע אחר ואמין יותר לטעות שהוא הועלה
זה מוזר שעוד בן גביר שאיים לתבוע את אלדד יניב בסוף לא תבע אותו 
בן גביר יודע שאלל יניב הוא תותח רציני גם כעו"ד 
הוא מעולם לא הפסיד אף משפט לאף אחד ככה שלא כדאי להתעסק אתו 
הוא היה עוד מהשורה הראשונה עד שהחליט לפרוש מהתחום
כל הנאמר כאן הוא לכאורה

הרב מאיר דוד (באנגלית: מרטין דייוויד) כהנא (כ"ח בתמוז ה'תרצ"ב - י"ח בחשוון ה'תשנ"א; 1 באוגוסט 1932 - 5 בנובמבר 1990) היה חבר הכנסת ה-11 ומנהיג ימני רדיקלי. מייסד הליגה להגנה יהודית בארצות הברית ותנועת כך בישראל, שב-1988 נפסלה מהתמודדות בבחירות לכנסת לאחר שנקבע שמטרותיה גזעניות. ראש ישיבת הרעיון היהודי אותה הקים, ומחבר ספרי הגות. כהנא נרצח בסיום נאום שנשא במנהטן, בידי מתנקש מוסלמי פעיל אל-קאעידה שהתחזה ליהודי.

נעוריו ותחילת דרכו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר כהנא נולד בברוקלין שבניו יורק ב-1932 ליחזקאל שרגא כהנא, יליד צפת, ולסוניה, ילידת לטביה^[1].
בשנת 1949, לאחר לימודי יסודי ותיכון בישיבה דפלטבוש^[2], הוא למד בישיבת מיר בארצות הברית אצל הרב אברהם קלמנוביץ, ובשנת 1957 הסמיכו הרב קלמנוביץ לרבנות^[3]. בערבים הוא למד בברוקלין קולג' ובשנת 1954 סיים תואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה. בשנת 1957 סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים ובמשפט בינלאומי פומבי ב'ניו יורק יוניברסיטי' ותואר LLB במשפטים בבית הספר למשפטים 'ניו יורק'^[4].
בנעוריו היה פעיל בתנועות הנוער בית"ר ובני עקיבא. הוא ערך את עלון בית"ר ושימש ראש מחוז ברוקלין בבית"ר, ולאחר מכן ראש קן בני עקיבא בברייטון ומזכיר מחוז ניו יורק^[5]. ב-1956 נשא לאשה את ליבי בלום, ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 1958, כחודש לאחר הולדת בתו הבכורה, נסע לישראל לחפש מקום עבודה^[6] ומגורים על מנת לעלות לישראל עם משפחתו הצעירה. כעבור שלושה חודשים חזר לארצות הברית מפני שגילה שהגמגום שלו מחמיר כשהוא מדבר עברית.
לאחר שובו לארצות הברית, בשנים 1958–1969, עסק במגוון משלחי יד: במשך שנתיים שימש רבה של קהילת הווארד-ביץ' שבקווינס. הקהילה כמעט הכפילה את עצמה בתקופת כהונתו ורובה היה לא דתי ^[7]. במרץ 1960 החליטה הקהילה שלא לחדש את חוזהו משום שחינך את בני הנוער לשמירת מצוות^[8]. היא נקרעה בין תומכיו לבין מתנגדיו וחדלה לתפקד אחרי עזיבתו במשך כמה שנים^[9]. לאחר מכן חזר ללמוד בישיבת מיר והתפרנס מזכיינות חלוקת עיתונים. בשנים 1962–1969 היה עורך משנה בשבועון היהודי ג'ואיש פרס ובשנים 1961–1990 פרסם בו טור קבוע^[10]. בשנת 1963 הועסק ככתב בעיתון 'ברוקלין דיילי' תחת שם העט מרטין קין. הוא סיקר את תחום הספורט ודיווח גם על הפשע המתפשט בניו יורק באותו זמן^[11]. אחת הכתבות שלו זכתה בפרס^[12].
העיתונאי יאיר קוטלר כתב ספר בשם "הייל כהנא" ובו הביא פרטים שפורסמו בכתבות שונות בארצות הברית. לדבריו^[13], כהנא היה סוכן סמוי של ה-FBI במשך מספר שנים באמצע שנות השישים. הוא גויס במסגרת מאמצי ה-FBI לחדור לתוך התנועות הפועלות נגד מלחמת וייטנאם, וניתן לו השם הבדוי "מייקל קינג". על פי סיפור הכיסוי שלו היה הרב כהנא עיתונאי נוצרי פרסביטריאני, שליח שירות הידיעות הדרום-אפריקאי. הוא חדר לתנועת הימין הקיצוני האנטישמית אגודת ג'ון בירץ', פעל בה במשך כשלוש שנים וגילה את מקורות המימון שלה. כן הקים ארגון למען השתתפות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. בתגובה לשמועות בעניין פעילותו בנושא מלחמת וייטנאם, אמר כהנא שהוא תמך במלחמה, אך לא עבד עם ה-FBI בהקשר זה^{[דרוש מקור]}.
לטענת יאיר קוטלר ועיתונאים אמריקאים נוספים^[14][15][16], בזמן שעבד כהנא עבור ה-FBI הוא ניהל רומן עם דוגמנית לא-יהודיה בשם גלוריה דארגאניו. בנוסף נטען שבשנת 1966 הוא נפרד ממנה וסיפר לה כי הוא נשוי ואב לשני ילדים ובעקבות כך היא התאבדה בקפיצה מגשר. בשנת 1968 הוא הקים על שמה את "קרן אסטל דונה אוונס" (השם שהיא השתמשה בו בקריירת הדוגמנות שלה). הרב כהנא הכחיש שחי עם לא יהודייה^[17][18].
בהספדו של הראשון לציון מרדכי אליהו על הרב כהנא, סיפר על פעילות חסד שעסק בה הרב כהנא במקביל לעיסוקיו הציבוריים, ועל עגונות שהצליח להציל בזכות עזרתו של כהנא^[19].

הליגה להגנה יהודית והמאבק למען יהודי ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 ייסד את הליגה להגנה יהודית (JDL), תנועה יהודית מיליטנטית, כדי להגן על יהודים קשישים ועניים שהתגוררו בארצות הברית וסבלו שם מאנטישמיות. הוא ארגן צעירים יהודים, שבדרך כלל היו מנותקים מהיהדות, החדיר בהם גאווה יהודית ואימן אותם להתגונן ולהגן על יהודים מפני התקפות אנטישמיות. לצורך זה היה בקשר עם משפחת המאפיה קולומבו, ואף עמד ליד ראש המשפחה, ג'ו קולומבו, כאשר זה נרצח על ידי אנשי משפחת גאלו. כהנא אישר את הפרטים בראיון שנתן למגזין "פלייבוי" בשנת 1972. ה-FBI עקב אחר פעילותו בארגון^[20]. בשנת 1971 התנהלו כנגדו מספר משפטים: הוא הורשע בהפרת סדר במהלך הפגנה נגד המשלחת הסובייטית ב-1969, וקיבל קנס. בחודש מרץ נעצר יחד עם עוד אלף יהודים, בהפגנה בוושינגטון למען מסורבי העלייה, בחודש אפריל נעצר בהפגנה סוערת מול בניין המשלחת העיראקית לאו"ם במנהטן, בשל ידיעות על מעצרם של שלושים ושמונה יהודים בעיראק והחשש כי יוצאו להורג, הוא הואשם בהתפרעות חמורה, אך לבסוף זוכה מכל אשמה. הוא הורשע בקשר לייצור בחומרי נפץבלי רישיון, כהדגמה בפני חניכים בקורס של הליגה להגנה יהודית. כשנשאל האם ישתמש בחומרי נפץ נגד מטרות סובייטיות, ענה שלא יהסס מפני שברית המועצות היא רודנות שלא מאפשרת שום צורה של מחאה. השופט קבע כי לא הוכח שפעולותיו של כהנא הביאו לפגיעה פיזית וגזר עליו 5 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 דולר^[21].
פעל בתחילת שנות השבעים למען פתיחת שערי ברית המועצות ליהודים המעוניינים להגר ממנה. פעילי הליגה להגנה יהודית בהנהגתו פעלו נגד הנציגויות והשליחים הסובייטים בארצות הברית. פעילות זו כללה הטמנת מטענים, שמאחד מהם נהרגה מזכירה יהודיה צעירה^[22][23] "פיצוץ" מופעים של אמנים שהגיעו מברית המועצות להופעות באמריקה במסגרת חילופי תרבות; איומים ברצח דיפלומטים סובייטים בתגובה להוצאה להורג של יהודים; והפגנות סוערות שליוו דיפלומטים רוסים.
תומכיו סבורים כי פעילותו העלתה לסדר היום נושא שלממשל האמריקני לא היה עניין בו ושהיהודים וישראל היססו לעסוק בו. במאמר הדן ברב כהנא ובתורתו (ראו להלן) כתבה כלתו, ניצה כהנא, כי הוא "הצליח להעלות את הנושא שלו לתודעה העולמית ו'להכריח' באמצעות דעת הקהל, להתנות את ההתקרבות בין המעצמות, ששתיהן רצו בה, ביחס ליברלי יותר ליהודים ובהתרת עלייתם לארץ ישראל".
דוגמה לכך אפשר לראות בדברי אסיר ציון יוסף מנדלביץ'^[24]:

יהדות רוסיה הייתה במצוקה איומה מאז המהפך הקומוניסטי ב 1917... יהדות רוסיה זעקה לישועה ואין עוזר, עד שבא הרב כהנא לא נעשה שום פעילות משמעותית למען יהדות ברית המועצות... בסוף 1969 קבוצה של הליגה השתלטו על משרדי התעופה הרוסים בניו יורק ומנעו המראת מטוס רוסי בשדה התעופה קנדי, ותקפו משרדים רוסים נוספים, פעולות אלו הביאו תוצאה מידית, ובפעם הראשונה התקשורת האמריקאית התחילה לדבר על מצבינו ברוסיה 

דעה שונה לויליאם וקסלר, נשיא בני ברית. במרץ 1971 אמר עליו בהקשר זה^[25]:

קומץ האנשים הפזיזים והמסוכנים האשמים בהתקפת מתקנים סובייטים במדינה זו מגונים בזאת כמסכנים את היהדות הסובייטית. מעשיהם השערורייתיים והשפלים פוגעים פגיעה זדונית באומץ ובכבוד של יהודים סובייטיים המדברים בגלוי למען זכויות האנוש שלהם. טקטיקות נואשות ופליליות כגון אלו מזכים את ברית המועצות בסימפטיה באמצעות שימוש באלימות חסרת דעת שכל אדם הגון מתעב. בשם הקהילה היהודית של אמריקה, אנו מגנים אסטרטגיה זו של טרור ואת האנשים האשמים בה. בה בעת, אנו מחזקים את נחישותנו ליצור אקלים של דעה בינלאומית שתגרום למושלי ברית המועצות לשחרר את אותם מיליוני יהודים, שעבורם הפכה ברית המועצות לכלא 

כהנא גם היה בקשר עם ג'וסף קולומבו, שעמד בראש "התנועה האיטלקית-אמריקאית לזכויות אזרח". קשר זה הביא את אנשי תנועתו של קולומבו לתמוך במאבקו של כהנא למען הצלת היהודים בברית המועצות ואף השתתפו באחת ההפגנות של אנשי כהנא בנושא זה. עם זאת, מעשיו אלו עוררו עליו את יהודי ארצות הברית שחשו מבויישים במעשהו זה וארגוני יהודים רבים גינו אותו על כך. באחת ההזדמנויות אף שחרר קולומבו את כהנא ממעצר בערבות, לאחר שאף ארגון יהודי אחר לא נאות לעשות זאת. לאחר השחרור ערכו שניהם מסיבת עיתונאים משותפת וכהנא צולם לוחץ את ידו של קולומבו. הסיפור עורר הדים רבים, סוקר בעיתונים הגדולים וגרר גינויים רבים. את מעשיו הסביר כהנא ברצון ליצור קואליציה רחבה עם כמה שיותר אמריקאים הלוחמים בקיפוח של ממשלת ארצות הברית כלפי מיעוטים שונים וכך להשיג תמיכה למלחמתו לשחרור יהודי ברית המועצות. בדברים שנשא ביוני 1971 בפני ועידת הליגה להגנה יהודית בניו-יורק הסביר כהנא את פעולותיו: "הברית הזאת איננה עם ג'ו קולומבו, אלא עם עשרות אלפי ומאות אלפי האיטלקים האמריקאיים. אני מוכן ללכת עם כל אדם, אם אני חושב שזה יעזור ליהודים"^[26].

עלייתו לישראל וריצתו לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בספטמבר 1971 עלה לישראל^[27] ובה ייסד את התנועה הפוליטית כך. בספטמבר 1972 ניסה, עם אנשי הליגה להגנה יהודית ועם עמיחי פאגלין, להבריח נשק לאירופה לצורך פעולות נקם על טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. התוכנית נחשפה בעת משלוח אמצעי הלחימה מישראל לרומא. המעורבים הועמדו לדין בישראל ונידונו לעונשי מאסר על תנאי^[28].
עם הקמת הליכוד בשנת 1973, הודיע מנחם בגין שהוא שוקל לצרף את כהנא כמועמד הליכוד לכנסת^[29] אך הדבר לא התבצע. בבחירות לכנסת השמינית בסוף שנת 1973 זכתה רשימתו של כהנא, שנקראה "רשימת הליגה", ל-0.8 אחוז מקולות המצביעים וכמעט עברה את אחוז החסימה. הוא נכשל במאמציו להיכנס לכנסת גם בבחירות 1977 ובבחירות 1981.
במאי 1973 החל משפטם של כהנא ויואל לרנר באשמת הסתה למרד, לאחר ששלחו לערבים בישראל ובשטחים מכתבים הקוראים להם להגר תמורת סיוע כספי^[30], אך המשפט לא הסתיים מעולם^[31], על אף דרישת כהנא לחדשו^[32].
ביוני 1974 הורשע בקשירת קשר לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, בשל מכתבים ששלח לאנשי הליגה להגנה יהודית ובהם הנחיות לפיגועים נגד דיפלומטים סובייטיים וערבים בארצות הברית ונגד מטרות אמריקניות, לקראת ביקורו המתוכנן של ראש הממשלה הסובייטי ברז'נייב בארצות הברית, ובעקבות רצח משפחה יהודית בעיראק^{[דרוש מקור]}. כהנא רצה למנוע חתימה של הסכם סחר בין ארצות הברית לברית המועצות^{[דרוש מקור]}, שלדעתו היה עלול לגרום לסגירה מחדש של שערי ברית המועצות עבור יהודים. במשפטו השווה את מחדלה של ממשלת ישראל, וההתעלמות ממצבם של יהודי רוסיה ועיראק לפרשת קסטנר^{[דרוש מקור]}. הרב כהנא תכנן להפוך את המשפט למשפט פומבי, שבו יאשים את ממשלת ישראל בהפקרת יהדות ברית המועצות, ולהזמין את שר החוץ אבא אבן ועולים מרוסיה להעיד במשפט. אך תוכניתו השתבשה כאשר פרקליט המדינה גבריאל בך הציג מסמך שעליו חתומה גולדה מאיר, ראש הממשלה וממלאת מקום שר החוץ, והמשפט הפך למשפט בדלתיים סגורות. בית המשפט גזר עליו שנתיים מאסר על תנאי^[33].
באותה תקופה ניסה כהנא להקים ישיבה ביריחו^[34]. היוזמה נכשלה, אך הגרעין שנוסד הקים מאוחר יותר את היישוב מצפה יריחו הסמוך לעיר.
ב-21 בפברואר 1975 גזר עליו בית משפט בניו יורק שנת מאסר בפועל לאחר שהפר צו שאסר עליו לבוא במגע עם נשק^[35]. במהלך המאסר נאבק על זכותו למזון כשר ותביעתו התקבלה^[36].
ב-28 באוגוסט 1979 נידון ל-3 חודשי מאסר בפועל על הפרת צו שאסר עליו להיכנס לחברון^[37].
ב-13 במאי 1980 נעצר כהנא במעצר מנהלי לשישה חודשים באישור מנחם בגין^[38]. בתקשורת פורסם בשם גורמי ביטחון כי המעצר קשור לכוונת אנשי "כך" לבצע פיגועים בחברון^[39]. ערעור שהגיש על מעצרו המנהלי נדחה על ידי בית המשפט העליון^[40], מספר רבנים ואישי ציבור כמו הרב משה פיינשטיין חתמו על מכתבי מחאה כנגד המעצר המנהלי. הרב כהנא טען עד סוף ימיו כי הוא אינו יודע את הסיבה למעצר. ב-29 ביוני נגזרו על כהנא 7 חודשי מאסר בפועל על עבירות של הסגת גבול והתקהלות אסורה שביצע באוניברסיטה העברית ב-14 בפברואר 1979^[41]. ב-6 באוגוסט ביטל מנחם בגין את צו המעצר המנהלי נגד כהנא^[42].
ביולי 1979 קיים כהנא הפגנה עם אנשיו בשכם, ובאפריל 1980 נערכה הפגנה דומה ברמאללה. בשני המקרים הכריזו הוא ואנשיו כי "אין פלסטין" וביקשו להגיש עצומה לראשי הערים. ב-15 בספטמבר 1980 הוא הורשע בגין כך בהפרת הסדר ובהפרעה לאנשי ביטחון, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל^[43]. ב-12 בדצמבר השתחרר מהכלא^[44].
ב-1982, בעת המאבק על פינוי ימית, קרא למתפנים שלא להיכנס לעימות אלים עם חיילים^[45]. כאשר במהלך הפינוי התבצרו כמה מתלמידיו במקלט ואיימו בהתאבדות, בא כהנא ושכנע אותם לצאת.
לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984, ניהל מסע בחירות אגרסיבי שבו חזר על הסיסמה "תנו לי את הכח - אני אטפל בהם". לסמלה של התנועה נבחר דגל צהוב ובו אגרוף קמוץ המונף אל על, כשהוא בתוך מגן דוד מלא, והמילים "רק כך" (אשר נלקחו, באופן מכוון, מסמלו של האצ"ל).
תנועת כך חרתה על דגלה את רעיון הגירוש בכוח של ערביי ישראל ודגלה במדינת הלכה - ניהול המדינה על פי חוקי ההלכה והמשפט העברי.
בספרו "לשכים בעיניכם" הציג את תפיסת עולמו:

מדינת יהודים פירושה חשיבה וקשרים יהודיים, פירושה תרבות יהודית ורוח יהודית בציבור יהודי. אך מעל לכל, פירושה ריבונות יהודית ושליטה יהודית על ייעודה.
את זה ניתן ליישם רק במסגרת של רוב יהודי קבוע ומיעוט ערבי שלו וזעיר-ממדים. אך הערבים סבורים כי היהודים גזלנים ששדדו מהם את ארצם. אין הערבים חשים קשר מחייב או רגש כלפי מדינה שנשמתה יהודית. והערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון; הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם.
אם אמנם רצוננו למנוע התפתחות כזאת, רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה. 

במהלך מסע הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 נפסלה רשימת כך על ידי ועדת הבחירות המרכזית "מן הטעם כי רשימה זו דוגלת בעקרונות גזעניים ואנטי-דמוקרטיים, העומדים בסתירה להצהרת העצמאות של מדינת ישראל, תומכת בגלוי במעשי טרור, מנסה ללבות שנאה ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסייה בישראל, מתכוונת לפגוע ברגשות וערכים דתיים של חלק מאזרחי המדינה, ושוללת במטרותיה את אושיות היסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל". המפלגה ערערה על הפסילה ובית המשפט העליון קבע על סמך הלכת ירדור שאין מקום לפסילת הרשימה, שכן זו אינה כופרת בעצם קיומה של המדינה, אלא שואפת לשנות בה את סדרי המשטר בלבד^[46].
החלטה זו הביאה לכניסת מועמדים מטעם שתי הרשימות לכנסת. בבחירות שנערכו, עברה רשימת כך את אחוז החסימה, וכהנא נכנס לכנסת כחבר יחיד מטעם סיעתו.

כחבר הכנסת בכנסת ה-11[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בישיבת הכנסת הראשונה שבה השתתף (ב-13 באוגוסט 1984) חרג מהנהלים, כאשר הוסיף לנוסח המקובל: "מתחייב אני", אותו אומרים כל חברי הכנסת, את הפסוק "ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד" (תהילים קי"ט, פסוק מ"ד), לאחר דין ודברים קצר שהיה במליאה, קיבל יושב ראש האספה את ההצהרה (מחמת הספק). היו מקרים שחברי הכנסת השתמשו בנוסח "מתחייב אני, בעזרת השם", אשר לא נחשב לחריגה, אך הייתה זו פעם ראשונה שחבר הכנסת הוסיף את הפסוק הנ"ל. דא עקא, כהנא היה אזרח ארצות הברית, ואזרחותו הייתה חשובה לו משום שאילו נשללה, יכלה ממשלת ארצות הברית למנוע ממנו לקבלויזה וכך לא היה יכול לגייס כספים שם. לפי החוק בארצות הברית, מי שנשבע אמונים למדינה זרה – מתבטלת בכך אזרחותו, ואכן הוגשה נגדו תביעה על בסיס חוק זה. בדיון שהיה בבית המשפט על תביעה זו, טען הרב כהנא שבכוונה הוסיף את הפסוק, כדי להדגיש שחוקי התורה עומדים מעל חוקי המדינה ולכן אין זה נחשב כהצהרת אמונים למדינה אחרת. כתוצאה מכך, החליטה ועדת הכנסת לשלול ממנו את סמכויותיו כחבר הכנסת. הוא עתר לבג"ץ^[47], ובג"ץ דחה את עתירתו. עקב כך נאלץ לחזור שנית על הצהרת האמונים ללא הוספות כלשהן.
בישיבת הכנסת שבה נבחר חיים הרצוג מחדש לנשיא שלף כהנא בקבוק חומץ כשהוא מכנה את הנשיא "חומץ בן יין", ברמזו על ההבדל לדעתו בין הנשיא לבין אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.
בסקר "מודיעין אזרחי" שהתפרסם במעריב כשנה לאחר בחירתו, ב-28 באוגוסט 1985, זכה כהנא ל-11 מנדטים^[48].
רבים מחברי הכנסת ראו בכהנא מוקצה מחמת מיאוס ונהגו לצאת מהמליאה בזמן נאומיו^[49][50], לימים סיפרו חברי הכנסת והרבנים יעקב יוסף וחיים דרוקמן, שהם היו בין היחידים שנשארו להקשיב לנאומיו של הרב כהנא.
חלק מהצעות החוק ואי האמון שהעלה נדחו בשני קולות מתנגדים לעומת קולו שלו (זאת לאחר שבית המשפט העליון פסק כי אין לפסול הצעות חוק גזעניות בהיעדר הסמכה בתקנון הכנסת המאפשרת זאת במפורש. בהמשך שונה בשל כך התקנון). חלק גדול מחברי הכנסת נמנעו מכל שיח ושיג עמו. הוא כינה אותם "מתיוונים". כשיצאו מהמליאה בזמן נאומו אמר שהתקיים מה שנאמר: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" (ישעיהומ"ט, י"ז), וגם השתמש בביטוי: "אדוני היושב ראש, כנסת ריקה".
כשנה לאחר בחירתו, הגיש כהנא שתי הצעות חוק. אחת מהן הציעה שאזרח מדינת ישראל יכול להיות רק בן העם היהודי. לא-יהודי שיקבל את מרות היהודים, יסכים לשלם מס ויוותר על כל תפקיד שיש בו שררה ייחשב לגר תושב. הוא לא יוכל להתגורר בתחומי ירושלים. לא-יהודי שיסרב לקבל עליו את המגבלות הללו – יורחק מהמדינה, בהסכמה או בכפייה, אולם יקבל על כך פיצוי. הצעת החוק השנייה כונתה "חוק למניעתהתבוללות בין יהודים ללא יהודים ולקדושת ישראל". בין היתר, קבעה ההצעה שיוקמו חופי ים נפרדים ליהודים וללא יהודים, שלא יינתן ללא יהודים לגור בשכונה יהודית ללא הסכמת רוב הדיירים היהודים, שייאסר על אזרחי המדינה היהודים להינשא ללא יהודים או לקיים יחסי מין עמם (ולעוברים על כך נקבע עונש מאסר), ושזוגות מעורבים יוכרחו להיפרד^[51]. ההצעות הועתקו בחלקן מספרו של הרמב"ם "משנה תורה". מתנגדיו של כהנא כינו את ההצעות "חוקי נירנברג"^[51], עקב הדמיון, לדבריהם, לחוקים שבהם אסרה הגרמניה הנאצית על יהודים להיות אזרחי גרמניה או להתחתן עם גרמניות. נשיאות הכנסת סירבה להתיר לכהנא להעלות את הצעות החוק הללו לדיון ובעקבות זאת הוא פנה לבג"ץ וזכה. בפסק הדין, שניתן ב-31 באוקטובר 1985, קבע אמנם השופט אהרן ברק כי הצעות החוק "מעוררות זיכרונות מחרידים" והן עלולות לפגוע באופי הדמוקרטי של מדינת ישראל, אולם אמר גם כי "כוחנו בשמירה קפדנית על שלטון החוק ועל חוקיות השלטון, גם כאשר משמעות הדבר מתן ביטוי לדעות שאנו סולדים מהן"^[51].
פעולותיו ודבריו של הרב כהנא עוררו פולמוס גם בקרב רבנים. נטען כלפיו שהוא מתעלם מהמקורות המסורתיים הרבים המצדדים בסובלנות ומאידך שהוא מתעלם מהאיסור על "התגרות באומות". עם זאת, הוא זכה להערכה מצד הרב צבי יהודה הכהן קוק, שאף פרסם מכתב תמיכה ברב כהנא לקראת הבחירות, והרב מרדכי אליהו שהספיד אותו במסע הלוויתו.
כהנא טען שילדי עדות המזרח חולנו במכוון, והציע לקבוע בתענית אסתר יום זיכרון במתכונת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שייוחד ל"שואה הרוחנית" של נוער העולים מיהדות המזרח.
כששלח מכתבים מהכנסת לאזרחי ישראל הערבים ואיים עליהם בתוצאות חמורות אם לא יקבלו עליהם את תנאי "גר תושב" או יעזבו את המדינה, נשללה ממנו הזכות, המוקנית לחבר כנסת לצורך עבודתו, למשלוחדואר חינם.
ב-29 באוגוסט 1984 ניסה לבקר באום אל-פחם "על מנת לעודד את תושביו להגר למדינות ערב". כמחאה על ניסיון זה נערכה הפגנה בת 30,000 איש, יהודים וערבים, אשר הידרדרה למהומות אלימות שבהן נפצעו אזרחים ושוטרים. בעצרות שקיים בארץ נכח קהל רב והן היוו מוקד להתנגשויות בין תומכיו לבין אנשי שמאל שבאו להפגין נגדו. בעצרת שערך בכיכר יהדות ווהלין בגבעתיים הפגינו נגדו גם אנשים מן הימין המתון^[52].
ב-11 ביוני 1986, בעת דיון בכנסת על עברו של קורט ולדהיים בזמן מלחמת העולם השנייה, קרע כהנא את דגל אוסטריה על דוכן הנואמים^[53].
בא' באלול ה'תשמ"ז (1987) הקים את ישיבת הרעיון היהודי בירושלים, בראשה עומד הרב יהודה קרויזר. בנו, הרב בנימין זאב כהנא היה בין ראשוני התלמידים. שיחותיו בישיבה נכתבו על ידי תלמידו נתנאל עוזרי, ונדפסו בספר "צופה ומנהיג".

ההתנגדות לכהנא והצרת צעדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו לכנסת, ולאחר החשיפה למסריו ולפעולותיו (כגון הביקור באום אל-פחם), התגייסו רבים מן החברה הישראלית, בהם גופים ממשלתיים ומוסדיים כיועץ המשפטי לממשלה, צה"ל, רשות השידור, משטרת ישראל וחברי כנסת, לבלימת התופעה שהוצגה על ידם כסכנה לדמוקרטיה ולאיזון הקיים במדינת ישראל ביחסי היהודים והערבים.
היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, התבטא בראיון לעיתון על המשמר כי בעבר ראה בכהנא וברעיונותיו תופעה חולנית אך אזוטריות, אולם לאחר כניסתו לכנסת ברור שיש להילחם כנגדה. זמיר פנה אל ועדת הכנסת בבקשה להגביל את צעדיו של כהנא^[54].
חברי הכנסת יוסי שריד ועדנה סולודר יזמו דיון בעניין זה בדצמבר 1984. ברוב של 12 כנגד 8 קיבלה ועדת הכנסת החלטה להגביל את חסינותו הפרלמנטרית של כהנא, ולא לאפשר לו גישה חופשית לכל מקום בו יחפוץ. לאחר מכן אישרה מליאת הכנסת החלטה זו ברוב של 58 נגד 36. כהנא עתר לבג"ץ נגד ההחלטה^[55] וערעורו נדחה מסיבה פרוצדורלית, הוא לא טרח להגיע אל הדיון. משטרת ישראל פעלה בהתאם להחלטה, והגבילה מאוד את תנועותיו, כך נמנע ממנו להופיע אף בקמפוס אוניברסיטת בר-אילן בטענה כי נוכחותו תביא להסתה כנגד סטודנטים ערבים^[56].
אמצעי התקשורת הממלכתיים החרימו אף הם את כהנא. בתחילת אוגוסט 1984 החליט הוועד המנהל של רשות השידור, שהייתה אז בעלת המונופול על שידורי הרדיו והטלוויזיה בישראל, כי:

במטרה להבטיח שכלי התקשורת הממלכתיים לא ישמשו במה להסתה נגד אזרחים ולהצהרות הפוגעות במדינת ישראל והמנוגדות לעקרונות מגילת העצמאות - מאשר הוועד המנהל את הודעת המנכ"ל בדבר ההנחיות שנתנו למנהלי הרדיו והטלוויזיה כי יבדקו על פי העקרונות הללו ראיונות עם מאיר כהנא, או ציטוט הצהרות מפיו, וידיעות וכתבות הקשורות בפעילותו, ויותרו לשידור רק ידיעות בעלות ערך חדשותי מובהק ואשר אינן פוגעות בעקרונות אלה ובחוק רשות השידור ורוחו. 

משמעות החלטה זו הייתה כי הסיקור החדשותי שניתן לכהנא ולדעותיו היה מינימלי. כהנא עתר לבג"ץ נגד ההחלטה^[57] ועתירתו התקבלה. השופט אהרון ברק קבע כי חופש הביטוי כולל גם את החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, ובכלל אלו דעות גזעניות.
צה"ל החליט אף הוא להילחם בתופעה. בחודש אוקטובר 1985 הקדישה תחנת גלי צה"ל יום שידורים "למאבק בגזענות ובכהניזם". לאחר יום השידורים, שלח כהנא לתחנה מכתב שבו הודה על הפרסום שניתן לוחינם. כמו כן, פורסם למפקדים תדריך מיוחד המתייחס בשלילה לכהנא ולתנועתו, וזאת בשל "הסכמה עם מוסדות המדינה ועם הרוב המכריע בחברה כי המסרים של כהנא הם גזעניים..."^[58].
הכנסת, כמוסד, הצרה את צעדיו של כהנא. בתחילה נקבע כי אינו ראוי להגיש הצעת אי אמון בממשלה, מן הטעם שסיעת יחיד אינה יכולה לעשות כן. כהנא עתר לבג"ץ נגד החלטה זו ועתירתו התקבלה^[59]. לאחר מכן התבצעו מספר צעדים שנועדו להגביל את יכולתו להציע הצעות חוק גזעניות, וגם אלו נדונו בבג"ץ, ואף הביאו לתיקון בתקנון הכנסת שתוקן כך שהוסף לו סעיף 134(ג) לפיו "יושב ראש הכנסת והסגנים לא יאשרו הצעת חוק שהיא, לדעתם, גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי".
כן תוקן חוק העונשין וקבע את ההסתה לגזענות כעבירה פלילית, בסעיף 144ב' לחוק העונשין, עבירה הנושאת עמה עונש של עד חמש שנות מאסר. כן נאסרה החזקת פרסום גזעני. נראה כי החקיקה נחקקה בעקבות דבריו של כהנא שבירך את משגרה של רקטת לאו לעבר אוטובוס ערבי. בסמוך לחקיקה הביעה רות גביזון את הדעה כי היא תביא לצמצום יתר של חופש הדיבור לגבי הפתרון הראוי לבעיה היהודית-ערבית מחד, ומאידך תופעל במיוחד כנגד המיעוטים עליהם היא באה להגן^[60]. בפועל לא נעשה שימוש בחקיקה זו נגד כהנא גם לאחר שהפסיק להיות לחבר הכנסת, והאדם הראשון שהורשע על פיה היה הרב עידוא אלבהבשנת 1995.

התיקון המשמעותי ביותר, שנגע בחקיקה החוקתית הבסיסית במדינת ישראל, היה חקיקת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

• שלילת קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי.
  
  
• שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה.
  
  
• הסתה לגזענות.
  
  

חקיקה זו לא כוונה רק נגד כהנא ותנועתו, אלא גם כנגד הרשימה המתקדמת לשלום, שנתפסה על ידי ועדת הכנסת כשוללת את זכות קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי, אך ככהנא, הורשתה לרוץ לבחירות בשנת 1984. עם זאת, בבחירות בשנת 1988 הורשתה הרשימה להתמודד, גם על פי החוק החדש, בעוד שתנועתו של כהנא נפסלה מהתמודדות.
חוק הבחירות לכנסת תוקן על מנת להתאים לחקיקה החדשה, ונקבע שאישור השתתפות רשימה בבחירות על ידי ועדת הבחירות המרכזית מותנה בכך "שאינה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת".
לאור התיקון לחוק יסוד: הכנסת נמנעה מכהנא ומרשימתו ההשתתפות בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988. הרשימה נפסלה על ידי ועדת הבחירות, ב-5 באוקטובר 1988, ובערעור שהגישה לבית המשפט העליון אישר זה את ההחלטה^[61]. במסגרת פסק הדין קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר:

מטרותיה ומעשיה של המערערת הם באופן ברור גזעניים: ליבוי היצרים השיטתי על יסוד לאומי-אתני המביא איבה ומדנים ומעמיק תהום, קריאה לשלילה אלימה של זכויות, לביזוי שיטתי ומכוון של חלקי אוכלוסייה מוגדרים, המאובחנים לפי יסוד לאומי-אתני, ולהשפלתם באופן הדומה להחריד לגרועות שבדוגמאות בהן התנסה העם היהודי (כמו למשל השואה) - כל אלה די בהם, לאור החומר הרב שהוגש לנו, כדי לבסס את המסקנה בדבר ההסתה לגזענות. עוצמת פעולתה של המערערת בכל צורותיה, הקיצוניות שבהצגת הנושאים ובמעשים המתלווים אליהם והעיוות החמור של אופייה של המדינה ושל משטרה הנובעים מכך, כל אלה מקנים למטרות ולמעשים את החומרה המפליגה, שדי בה כדי לבסס החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית. 

הירצחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב י"ח בחשון תשנ"א (5 בנובמבר 1990), נאם כהנא במלון מריוט בניו יורק, בפני יהודים אורתודוקסיים, בניסיון לשכנע אותם לעלות לישראל. לאחר הנאום, בעת שהקהל התגודד סביב כהנא, הגיח מתנקש, לבוש כחרדי, וירה בצווארו של כהנא כדור בודד שהרגו. הוא הובא לקבורה בירושלים; הלוויתו יצאה מ"ישיבת הרעיון היהודי" לעבר בית העלמין הר המנוחות. השאיר אחריו אלמנה, שני בנים ושתי בנות.
אל סייד נוסייר, מוסלמי יליד מצרים הואשם ברצח, אולם חבר מושבעים פסק כי לא הוא שירה בכהנא. נוסייר נמצא אשם בהחזקה בלתי חוקית באקדח וירי על שוטר, ונידון לתקופת מאסר של שבע עד עשרים ושתיים שנה^[62] (משך המאסר המדויק, במסגרת טווח זה, נתון להחלטתה של ועדת השחרורים).
לאחר מספר שנים התברר כי נוסייר השתייך לתא טרור בהנהגתו של השייח' העיוור, עומאר עבד א-רחמאן, שהיה למעשה שלוחה ראשונה של ארגון אל קאעידהבארצות הברית. תא טרור זה ניסה בשנת 1993 לפוצץ את מגדלי התאומים באמצעות מכונית תופת שהוטמנה בחניון המגדלים. הפעם נדון נוסייר למאסר עולם, שאותו הוא עדיין מרצה. מספר שנים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, במהלך תכתובת עם אנשי הפקה של סרט דוקומנטרי אודות כהנא, שלח נוסייר מכתב מפתיע, שבו הודה ברצח^[63].
אוהדיו של כהנא משתמשים בסיסמה "כהנא צדק". סיסמה זו מופיעה כגרפיטי במקומות רבים בישראל. אריאל זילבר כתב והקליט פזמון בשם זה.
בקריית ארבע הוקם פארק על שמו והוצבה בו מצבה לזכרו. באור עקיבא נקרא רחוב על שמו.

הגותו (כהניזם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "אור הרעיון" מוצגת משנתו של הרב כהנא בצורה שיטתית. הוא טען שדבריו בענייני דת הם דעת היהדות. הוא הרבה ללעוג ליהודים המדברים בשם היהדות, כשלמעשה, לדבריו, הם אינם מכירים כלל את מקורות היהדות האמיתיים - התנ"ך, התלמוד וההלכה, ולמעשה מייצגים את ערכי הדמוקרטיה והליברליזם. ביסוד הגותו עומדים המושגים תורה מן השמים ובחירת עם ישראל. הוא סבר שהיהדות אינה לא דת ולא לאום כי אם "דת-לאום" ("Religionization"). הוא דחה את הטענה שהאמונה בבחירת ישראל וההתנגדות להתבוללות הם גזענות, מכיוון שגזענות היא עמדה שאדם אחר הוא נחות בשל גזעו, ואילו בחירת ישראל היא עיקרון דתי וגוייכול לעבור תהליך גיור ולהפוך לשווה ליהודי.

הגותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם את האידאולוגיה הפוליטית שלו ביסס הרב כהנא בנימוקים הלכתיים. הוא היה תומך נלהב בציונות, שלדעתו לא התחילה עם תיאודור הרצל והקונגרס הציוני הראשון ב-1897 אלא בהבטחת ה' לאברהם. הוא טען שיש ניגוד בין הציונות לדמוקרטיה המערבית, שכן לפי עקרונות הדמוקרטיה אין מניעה שהערבים בישראל יהפכו לרוב, דבר המנוגד למטרות לעקרונות הציונות. ראיה לניגוד בין ציונות לדמוקרטיה הוא הביא מחוק השבות, שלדעתו הוא חוק מפלה שלא היה יכול להיחקק במדינה דמוקרטית, ובכל זאת נחקק במדינת ישראל ובצדק לדעתו, משום שכל מטרתה של הציונות היא לקיים מדינה יהודית.
בהקמת מדינת ישראל הוא ראה אתחלתא דגאולה. בהרצאותיו בארצות הברית הוא עודד עלייה. תמך ברעיון ארץ ישראל השלמה ובסיפוח השטחים שנכבשו ב-67'. כנגד הטענה שהשליטה בשטחים היא הגורם למעשי טרור מצד הפלסטינים, הוא טען שהערבים מבצעים ביהודים פרעות עוד משנת 1920, מאז שהם הבינו שהיהודים מתכננים להקים מדינה. הוא טען כי הוא לא יצא למלחמה נגד מדינות כדי לכבוש עוד חלקים מארץ ישראל, אך אם מדינה אחרת פותחת במלחמה נגד ישראל ומפסידה - אין להחזיר לה את השטחים שנכבשו ממנה בשום אופן, הן ממניעים דתיים והן ממניעים של הרתעה. כהנא לא האמין בשלום עם מדינות ערב, בנימוק שאין לתת בהן אמון שיעמדו בהסכמים. הוא ראה בכך טקטיקה חדשה מצדם של הערבים: לאחר שנוכחו שאינם יכולים לנצח את ישראל במלחמה הם מנסים לקבל שטחים בהסכמים מדיניים ולאחר מכן הם יבקשו את זכות השיבה לפליטים הפלסטינים ולבסוף ישתלטו על שאר הארץ על ידי ריבוי טבעי ופעילויות טרור. עם זאת, הוא האמין שעל ידי יצירת הרתעה ייתכן מצב של "שלום קר" בין ישראל לשכנותיה.
סבר שהפתרון היחיד לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי ולשמירה על המדינה כמדינה היהודית הוא העברת אוכלוסין בכפייה של כל ערביי ישראל לארצות ערב, מלבד מיעוט זעיר של ערבים שיסכימו לחיות במדינה היהודית עם זכויות אזרחיות אך ללא שום זכויות פוליטיות ולאומיות. הוא הציע שכל מי שיעזוב ללא התנגדות יקבל פיצוי כספי עבור רכושו ואילו מי שיתנגד יסולק בכוח על ידי הצבא וללא פיצויים. הוא טען שאין בעיה מוסרית בטרנספר, כפי שהדבר התבצע כמה פעמים במהלך המאה ה-20 במדינות בעולם. הוא קישר זאת גם לכך שלאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ברחו יהודים רבים מארצות ערב לישראל מחשש לחייהם, ואף הותירו מאחור את רכושם, כך שגירוש הערבים מארץ ישראל ישלים את תהליך החלפת האוכלוסיות.
הוא טען כי ברור שערביי ארץ ישראל לעולם לא יסכימו לחיות תחת מדינה המגדירה את עצמה "יהודית" בחוק ובהכרזת העצמאות שלה. ולכן הם ימשיכו לנסות להשמיד אותה וכך יימשך מעגל הדמים. הם לא יסתפקו מנסיגה מהשטחים שנכבשו ב-67', שכן הם רואים את פלשתינה-א"י כולה כארצם ורואים ביהודים כובשים גם בתוך גבולות הקו הירוק, כפי שהתנגדו לתוכנית החלוקה של האו"ם, ובעקבותיה יצאו למלחמת השמדה. הוא הוסיף שרק שמאלנים-ליברלים שמזלזלים בערבים, חושבים שהערבים יוותרו על חלומם להשמיד את ישראל או שיסכימו לחיות במדינה יהודית, שסמליה יהודיים ויום העצמאות שלה הוא יום הנכבה שלהם, רק בגלל רמת החיים שלהם בה. כהנא טען כי דווקא הוא, כיהודי עם גאווה לאומית, מבין את הערבים בעלי הגאווה הלאומית, וכיוון ששני העמים רואים באותה ארץ את ארצם, אין לישראל ברירה אלא לגרש אותם. עוד הוא טען שיש לנקוט ביד קשה כנגד מבצעי פעולות טרור ערבים, מפני שבמזרח התיכוןקיימת מנטליות שונה לחלוטין מזו שבמערב. הערבים, אמר כהנא, מעריכים רק כוח, ופעולות לא-אלימות נתפסות בעיניהם כחולשה.
שאף לכך שמדינת ישראל תהפוך למדינת הלכה. עם זאת, הוא אמר שהוא מוכן לקבל את חוקי הדמוקרטיה, אף על פי שאינו מאמין בה, כדי למנוע מלחמת אחיםבין חילונים לדתיים, בתקווה שבעתיד עם ישראל יחזור לשמור מצוות ואז לא יהיה לו עוד צורך בדמוקרטיה. הוא תמך בכך שאם הרוב יחליט על כך שבמרחב הציבורי במדינה יחולו חוקים דתיים (למשל איסור חילול שבת בפרהסיא, מכירת חזיר וכיוצא בזה), חוקים אלו יאכפו גם על המתנגדים להם. כחבר כנסת הוא העלה הצעות חוק הלקוחות, לטענתו, מן ההלכה.
לגבי יחסי ארצות הברית-ישראל דגל בניתוק הסיוע הכלכלי מאמריקה, בטענה שישראל חייבת ללמוד לעמוד על רגליה, גם אם הדבר דורש הקרבה. הוא תמך בקפיטליזם ובשוק חופשי. הוא טען שארצות הברית אינה מסייעת לישראל בגלל הידידות ביניהן, אלא כמקובל בין מדינות, מתוך אינטרסים. לכן, הממשל האמריקאי ימשיך לתמוך בישראל כל עוד ימשיך אותו אינטרס, ללא תלות במעשי ישראל. לכן, מנהיגי ישראל צריכים גם הם לפעול לפי האינטרסים שלה ולא לפי תגובת העולם.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

• האתגר^[64] - הספר הראשון שכתב בעברית; עוסק באתגר ובייעוד של עם ישראל
  
  
• לשכים בעיניכם^[65] - נכתב בשבתו במעצר מנהלי בכלא רמלה; בספר קרא להפקעת הזכויות של ערביי ארץ ישראל
  
  
• על האמונה ועל הגאולה^[66] - נכתב בכלא מעשיהו ובו משנתו ההלכתית על הצעדים הדרושים להבאת הגאולה בזמננו
  
  
• פירוש המכבי^[67] - פירוש על שמות, דברים, שמואל, ישעיהו, תרי עשר, תהלים, וספרים נוספים במקרא^[68], ולצידם השוואות אקטואליות
  
  
• ארבעים שנה^[69] - ספר שכתב לרגל ארבעים שנות עצמאות למדינה
  
  
• אור הרעיון^[70] - ספרו האחרון ובו דיון מורחב ומפורט של הגותו
  
  
• מעל בימת הכנסת^[71] - קובץ נאומיו בכנסת
  
  
• סיפורה של הליגה להגנה יהודית^[72], תורגם מאנגלית, תשס"ב
  
  
• מכתבים לילדיו^[73] - מכתבים שכתב לילדיו בעת ששהה בחו"ל ובבתי כלא
  
  
• כהן ונביא^[74] - לקט מאמרים שפורסם אחרי מותו, בשלושה חלקים; החלק השלישי יצא לאור בשנת תשע"ז
  
  
• צופה ומנהיג^[75]
  
  

מתלמידיו ומממשיכי דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

• הרב בנימין זאב כהנא - בנו ומנהיג תנועת כהנא חי, נרצח בידי מחבלים
  
  
• ד"ר ברוך גולדשטיין - מבצע טבח מערת המכפלה; בעקבות הטבח הוכרזו התנועות כך וכהנא חי כארגוני טרור
  
  
• הרב יהודה ריכטר - ממתבצרי "בונקר קידוש השם" בימית
  
  
• הרב יהודה קרויזר רב היישוב מצפה יריחו וראש ישיבת הרעיון היהודי
  
  
• נתנאל עוזרי - מקים גבעת לפיד וגבעה 26; נרצח בידי מחבלים
  
  
• ברוך מרזל - ראש תנועת כך לאחר רצח הרב כהנא וראש מפלגת חזית יהודית לאומית
  
  
• ד"ר מיכאל בן ארי - היסטוריון; חבר הכנסת לשעבר בסיעת האיחוד הלאומי
  
  
• עו"ד איתמר בן-גביר
  
  
• בן ציון גופשטיין - ראש ארגון להב"ה - למניעת התבוללות בארץ הקודש
  
  

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

• בנו, הרב ברוך, הוא חוקר משפט עברי ועורך במכון הלכה ברורה
  
  
• בתו ציפורה (נפטרה בסיוון ה'תשע"ז^[76]) הייתה נשואה לרב משה קפלן, מחברי מכון הלכה ברורה ור"מ במכון מאיר^[77]
  
  
• בתו טובה נשואה לרב מרדכי אטינגר, ר"מ בישיבות עטרת כהנים וחומות ירושלים; בנם הוא מאיר אטינגר
  
  
• בנו, הרב בנימין זאב כהנא - מנהיג תנועת כהנא חי, נרצח עם אשתו טליה בידי מחבלים
  
  

המחזה "כהנא צדק?"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 עלה ב"צוותא" מחזהו של יואב איתמר "כהנא צדק?", העוסק ברעיונותיו של כהנא, המובאים מפי בן דמותו הפועל בתל אביב 24 שנים לאחר הירצחו^[78].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• יאיר קוטלר, הייל כהנא, הוצאת מורן, 1985
  
  
• אביעזר רביצקי, הכהנאות כתופעה תודעתית ופוליטית, ספריית שזר, 1985
  
  
• רפאל כהן-אלמגור, גבולות הסובלנות והחירות: תאוריה ליברלית והמאבק בכהנאות, הוצאת אקדמון, 1999
  
  
• המאיר לארץ - קובץ הספדים לזכרו ליום השלושים להרצחו, בהוצאת ישיבת הרעיון היהודי, ירושלים, כ' בכסלו ה'תשנ"א
  
  
• ליבי כהנא, הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו, ירושלים: המכון להוצאת כתבי הרב מאיר כהנא, כרך א', 1932–1975, ה'תש"ע; כרך ב', 1976–1983, ה'תשע"ח.
  
  

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[th]מיזמי קרן ויקימדיה[/th]

ציטוטים בוויקיציטוט: מאיר כהנא

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאיר כהנא

• רשימת הפרסומים של מאיר כהנא, בקטלוג הספרייה הלאומית
  
  
•  מאיר כהנא, באתר הכנסת
  
  
• מאיר כהנא, באתר כנסת פתוחה
  
  
• ניצה כהנא, הרב מאיר כהנא - הסיפור האמיתי, באתר "האייל הקורא"
  
  
• האתר המרכזי לכתבי הרב כהנא
  
  
• עוזי ברוך, הרב כהנא גם לילדים, באתר ערוץ 7, 21 באוקטובר 2010
  
  
• חגית רוטנברג, ‏"את הרעיונות שלו אי אפשר להרוג", באתר בשבע - ערוץ 7, 21 באוקטובר 2010 (ראיון עם ליבי כהנא)
  
  
• אריק וייס, 24 שנים לאחר מותו: כהנא חי בכנסת ובציבור, באתר ערוץ עשר, 22 בנובמבר 2014 (במקור, מאתר "nana10") 
  
  
• אתר זיכרון לרב כהנא