אינדקס
http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7748
מאת ליזה רוזובסקי
זהות
Russian TV International) RTVi) - הוא ערוץ שידורי טלוויזיה בלוויין
שפה
רוסית
שנת הקמה
1992 (השם המקורי היה NTV. בשנת 2002 שונה ל-RTVi)
מיקום
האולפן והמשרדים הראשיים של RTVi שוכנים בניו-יורק. מערכות החדשות של הערוץ פרוסות במוסקבה, בניו-יורק ובתל-אביב. תוכנית שבועית משודרת מאולפן בברלין, ובשנת 2007 הוחל בהקמתו של אולפן באוקראינה. בנוסף, צוות האולפן בברלין מצלם כתבות קצרות עבור מהדורות החדשות המשודרת ממוסקבה ומניו-יורק.
בעלים
ולאדימיר גוסינסקי נולד בשנת 1952 במוסקבה, להורים יהודים. למד במכללה לנפט וגז, הפסיק ועבר ללמוד בימוי בבית-ספר יוקרתי. עבד מספר שנים כבמאי תיאטרון, ובאמצע שנות ה-80' פנה לעסקים. החל את הקריירה העסקית שלו בקטן, בענף המתכת. עם נפילת ברית-המועצות, היה גוסינסקי בין אנשי-העסקים שניצלו את התוהו-ובוהו הכלכלי ששרר באימפריה הקומוניסטית הקורסת, וכבר ב-1989 היה הבעלים של מוסט בנק, התשתית ממנה צמח תאגיד מוסט מדיה. במחצית הראשונה של שנות ה-90 היה גוסינסקי לאחד מאילי התקשורת הראשונים ברוסיה, ואחד האנשים המשפיעים ביותר על דעת הקהל והשילטון. התאגיד חלש על חברות כבלים, תחנות רדיו, מגזינים ועוד.
בשנת 2000, עם עלייתו של ולאדימיר פוטין לשילטון, חלה הידרדרות מהירה ביחסיו של גוסינסקי עם הקרמלין. הוא איבד את מרבית נכסיו, נרדף על-ידי השילטונות ונאלץ לגלות לספרד. למולדתו אין הוא יכול לשוב, ולכן הוא נע ונד בין מספר ארצות, שאחת מהן היא ישראל. כאן, נוסף לבעלות על ערוץ RTVi-ישראל (ראו פרק נרחב בהמשך) וקבוצת אתרי האינטרנט,NEWSru גוסינסקי מחזיק ב-27% ממניות קבוצת מעריב. במהלך השנים 2006-2007 הגיש גוסינקי שלוש תביעות פיצויים נפרדות נגד מעריב, בגין ניהול כושל, הפרת הסכם ועיסקת מכירה שנועדה לנשלו מזכויותיו. שלוש התביעות, המסתכמות בכ-300 מיליון שקלים, הועברו להליך בוררות.
מיקום הערוץ בשלט
ערוץ 103 בכבלים, אפיק 183 בלוויין.
שעות שידור
24 שעות ביממה (אם כי בשעות מסוימות מקרינים רצף של סדרות וסרטים ישנים). שידורי הערוץ נקלטים בכ-50 ארצות ברחבי תבל, בהן אוסטרליה, ארצות-הברית, קנדה, מדינות אירופה, החלק האירופי של רוסיה, ישראל, ועוד. השידורים מקודדים והצפייה היא למנויים בלבד.
צופים ונתוני צפייה
קהל-היעד של הערוץ הם דוברי רוסית ברחבי העולם, לא כולל מדינות חבר העמים. לפי הערכות RTVi, קהל-היעד הפוטנציאלי מחוץ לגבולות רוסיה, מונה כ-45 מיליון בני-אדם. הערוץ מדווח על כ-8.8 מיליון מנויים, כאשר עוגת הצפייה העולמית מתחלקת כך: רוסיה 28%, אוקראינה 26%, הארצות הבאלטיות 14%, ישראל 12%, ארצות מזרח אירופה 6%, ארצות-הברית 5%, בלארוס 5%, מדינות פוסט-סובייטיות נוספות 2%, גרמניה 2%.
היסטוריה
ערוץ (RTVi (Russian TV International הוא שריד מימי הזוהר של האוליגרכים ברוסיה בכלל, ושל איל המדיה הפוסט-סובייטי הראשון ולאדימיר גוסינסקי, בפרט. בשנת 1992 ייסד גוסינסקי את NTV , אחד הערוצים הפרטיים הראשונים ברוסיה והיחיד שהצהיר על אג'נדה, שרובה ככולה חדשות ואקטואליה. ב-1996, לאחר שנבחר בוריס ילצין לכהונה שנייה כנשיא רוסיה, הוכרז NTV כערוץ השידור הארצי הפרטי הראשון ברוסיה. בשעתו נרמז, כי השידרוג היה מעין גמול על התמיכה האגרסיבית של הערוץ בבוריס ילצין, בתקופת מערכת הבחירות.
באותה שנה התמנה מארק מאירסון למנהל השלוחה הישראלית של תאגיד מדיה-מוסט. הוא זה שהעלה את רעיון הרחבת שידורי NTV אל מחוץ לגבולות רוסיה. עד אז, שלושת הערוצים הפדרליים שידרו רשמית אך ורק בגבולות רוסיה, אך למעשה ניתן היה לקלוט את שידוריהם גם בחו"ל, כולל בישראל, באמצעות צלחת לוויין. החידוש היה בכך, שעם הרחבת השידורים התאפשר ל- NTV לשדר פירסומות ייעודיות לכל מדינה, בין אם זו ישראל או ארצות-הברית. עד אז, כל הכנסות הערוץ נבעו מפירסומות תוצרת רוסיה בלבד.
בשנת 1997, בשיא פריחתו של הערוץ, הוקמה שלוחה בינלאומית,(NTV-international (NTV-mir (מיר ברוסית: עולם), ששידרה חבילת תוכניות זהה כמעט לזו של NTV, להוציא סרטים או סדרות שלא היו עליהם זכויות שידור מחוץ לרוסיה.
הסדקים הראשונים באימפריית גוסינסקי, ניבעו במחצית השנייה של שנות ה-90'. האינפלציה המשתוללת נרגעה והקשיים הכלכליים אילצו את גוסינסקי לסגור את היומון הפופולארי היום, שבבעלותו. במקביל, הוא החליט לקדם את פרויקט שידורי הלוויין של NTV, ולצורך זה לווה מאות מיליוני דולרים מתאגיד הגז הממשלתי גָזְפְּרוֹם ומגורמים נוספים. גָזְפְּרוֹם קיבלה כנגד ההלוואה קרוב למחצית ממניות הערוץ. בדיעבד, ולטענת מביני-דבר, אותה הלוואה הייתה טעות עסקית גורלית.
בשלהי 1999, כשהיה ברור לכל שימיו של בוריס ילצין כנשיא ספורים, גייס גוסינסקי את אימפריית התקשורת שלו למסע תעמולה אגרסיבי לטובת מי שנראו כיורשיו הוודאיים - ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב וראש הממשלה לשעבר, יבגני פרימאקוב. אך הצמד הזה נחל כישלון חרוץ בבחירות לפרלמנט. ב-31 בדצמבר 1999, הודיע ילצין על התפטרותו והעביר את השילטון לראש ממשלתו, ולאדימיר פוטין. בבחירות לנשיאות, שנערכו בסוף מרץ 2000, זכה פוטין כבר בסיבוב הראשון.
מיד אחרי הבחירות החל המימשל החדש להתנכל לגוסינסקי. ביוני 2000 הוא נעצר והואשם בהונאת ענק של המדינה ובהעלמות מס. הרשויות הסכימו לבטל את האישומים החמורים נגדו, אם ימכור את החברות בבעלותו. לגוסינסקי לא היו הרבה ברירות. תאגיד גָזְפְּרוֹם מימש את אחזקותיו בערוץ NTV והשתלט עליו.
ההשתלטות סימנה את סוף הרומן הקצר בין השילטון לבין האוליגרכים, ויש אומרים - את תחילת הסוף של הדמוקרטיה וחופש הביטוי ברוסיה החדשה. הגורמים הליברליים ברוסיה, טענו שהמניע למעצרו של גוסינסקי ובהמשך, להשתלטות גָזְפְּרוֹם על הערוץ, היה פוליטי גרידא. לדבריהם, הקרמלין היה מעוניין בהשתקת כלי התקשורת האופוזיציוני, שנהנה מהשפעה כלל-ארצית עצומה.
גוסינסקי עזב את רוסיה ועבר להתגורר בספרד. בדצמבר 2000 ניסו הרוסים לשוב ולשים עליו יד, באמצעות בקשת הסגרה שהגישו לממשלת ספרד. ואולם, בית-המשפט העליון במדריד דחה את הבקשה. בשנת 2002 נכנעה החברה לדרישה החד-משמעית של NTV המולאמת, לחדול משימוש בשם NTV והחליפה את השם ל-RTVi.
בנובמבר 2004 נסתם סופית הגולל על אימפריית התקשורת של גוסינסקי. בית-משפט במוסקבה הכריז על מדיה מוסט כפושטת רגל, לאחר שהובהר כי החברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה האדירים, שהגיעו לכמיליארד דולרים. גוסינסקי נאלץ לעזוב את רוסיה - אך ערוץ RTVi הבינלאומי (וגם השלוחה הישראלית שלו, ראו פרק נפרד בהמשך) נשאר בבעלותו והמשיך לשדר באופן עצמאי תחת אותו שם.
איך קורה שאדם המנוע מלהיכנס לרוסיה, ממשיך להפעיל משם ערוץ טלוויזיה בינלאומי ואתר אינטרנט (NewsRu)? רבים סבורים כי הסיפור של גוסינסקי הוא אחת התעלומות הגדולות של רוסיה בעשור האחרון. המדינה אכן השתלטה על חלק מנכסיו, ואימפריית התקשורת שלו הוכרזה פושטת רגל, אך ככל הנראה, הוא הצליח להעביר לחו"ל כספים ורכוש, שבעזרתם הוא מממן את פעילותו התקשורתית בשלט-רחוק.
סיגנון, תוכן ותוכניות בולטות
גולת הכותרת של הערוץ הם שידורי האקטואליה והחדשות. כחמש שעות נטו מדי יום מוקדשות להם - יותר מהממוצע בישראל ולבטח יותר מהממוצע ברוסיה. מבזקי חדשות, שרובם מופקים בניו-יורק וחלקם במוסקבה, משודרים אחת לשעה. בנוסף, לוח השידורים היומי כולל עוד שתי מהדורות חדשות לפחות - מרוסיה ומישראל. תוכניות אולפן, פרשנויות וראיונות תופסים נפח נכבד מזמן האוויר של הערוץ, ולדברי צופים רבים שאיתם שוחחנו, רמת המראיינים והמרואיינים גבוהה בדרך כלל. הפקת תוכניות אולפן זולה יחסית, וזו כנראה הסיבה העיקרית לנוכחות המוגברת שלהן בלוח השידורים של הערוץ.
המוטו של RTVi הוא "ערוץ הטלוויזיה הראשון - וכיום היחיד - בשפה הרוסית, שאינו נתון להשפעת גורמי הממשל ברוסיה". מכאן לא קשה להסיק (אם כי הנהלת הערוץ לעולם לא תודה בכך בפומבי), כי אחת ממטרות הערוץ היא לקעקע את הלגיטימציה של המימשל הרוסי העכשווי. תכני מהדורות החדשות המופקות ברוסיה, ממחישים זאת היטב. מהדורות החדשות RTVi הן אולי היחידות בזירת התקשורת הרוסית, שעשויות לפתוח בדיווח על הפגנה או פעולת מחאה של גורמי אופוזיציה.
דוגמה מובהקת למדיניות התכנים של הערוץ, היא סיקור פרשת ענקית הנפט יוּקוֹס, בבעלותו של האוליגרך היהודי-רוסי מיכאיל חודורקובסקי. בסוף 2003 נעצר חודורקובסקי (עד אז האיש העשיר ברוסיה) בחשד לזיוף, מרמה והעלמת מס וכעבור שנה וחצי הורשע ונידון לשמונה שנות מאסר בסיביר. עונש מאסר זהה הוטל על שותפו לחברה, פְּלָטוֹן לֵבֶּדֶב. RTVi המשיך לסקר את הפרשה בנחישות ובהתמדה, במהדורות החדשות ובתוכניות הראיונות, גם לאחר שירדה מהכותרות של שתי רשתות הטלוויזיה הארציות האחרות (ORT, RTR).
הדגש בסיקור המשפט היה על הפרת זכויותיהם הבסיסיות של הנאשמים, ועל כך שהמשפט בוים על-מנת לדכא ולהרתיע את שוחרי הדמוקרטיה ברוסיה, כמו גם להעניש את חודורקובסקי על שמימן את מפלגות האופוזיציה. מבלי להיכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה הרוסית, ניתן לומר כי לטענות אלו יש בסיס. אבל כך גם לטענה, כי אין ולו אוליגרך אחד ברוסיה של שנות ה-90, שצבר את הונו בעמל כפיו בלבד.
טון הדיבור, הבעת הפנים והרטוריקה של המגישים באולפן במוסקבה - חלקם כוכבי טלוויזיה מהשורה הראשונה - משקפים מידה גבוהה של ספקנות ביחס למימשל הנוכחי בפרט, ולסיכוייה של רוסיה להתפתח למדינה חופשית ורודפת צדק, בכלל.
חיצי הביקורת הם הפריט המבוקש ביותר בערוץ בשנים האחרונות - וברוב המקרים הם נורו לעבר מטרה אחת ויחידה, ולאדימיר פוטין. תוכניות הפוליטיקה הרבות חותרות לחשוף את הכוונות הנסתרות של השילטון ומחדליו. זאת ועוד, אחד הפרומואים של הערוץ מצהיר חד-משמעית: "רק החדשות שלנו אינן עוברות צנזורה של הקרמלין".
לכאורה, יש כאן פרדוקס. פוטין נודע מי שאינו נוהג בכפפות של משי ביריביו ובמתנגדיו. מדוע, אם כן, הניח לערוץ RTVi למתוח עליו ועל משטרו ביקורת שיטתית נוקבת? יודעי-דבר טוענים, כי רוסיה של היום היא פרדוקס אחד גדול. לעצם העניין, הם אומרים, RTVi הוא ערוץ כבלים שמעטים צופים בו (קביעה שהערוץ דוחה על הסף, כמובן), והקרמלין לא יבזבז אנרגיה על 'מוקד התנגדות' זניח שכזה. בנוסף, הם מסבירים, לקרמלין אין עניין בסתימת פיות טוטאלית. המדיניות היא לאפשר לאי-אלו גורמי אופוזיציה (בעיקר מי שאינם מהווים איום מוחשי ומיידי על יציבות המשטר) "להוציא קיטור".
חשוב להדגיש, שהלהט האופוזיציוני יוקד בעיקר בעצמותיהם של אנשי אולפן מוסקבה. שאר המערכות הפועלות ברחבי העולם, כמעט ואינן מכניסות יד לקלחת הפנים-רוסית.
מלבד הערוץ הלווייני, המותג RTVI שבבעלות גוסינסקי מאגד ארבעה ערוצים נוספים: Nashe Kino ("הקולנוע שלנו", סרטים מימי ברית-המועצות), עולם הילדים (משדר בעיקר סרטים מצוירים וסרטי ילדים מהעידן הסובייטי), ערוץ סדרות טלקלאב (המשדר בתדר של עולם הילדים) וערוץ המוסיקה RTVi-M (שרובו מוקדש למוסיקת פופ רוסית).
הערוץ פועל באופן רשמי תחת נישת News-Entertainment. כלומר, שילוב של חדשות ואקטואליה עם תוכן בידורי. בפועל, הפלח הבידורי בערוץ חיוור למדי. אין שעשועונים או תוכניות ריאליטי, אין הופעות בשידור חי, תוכניות ילדים, תוכניות חינוכיות, או שידורי ספורט. הרוב המכריע של התוכן הבידורי בערוץ הם סרטים וסדרות, אם כי פה ושם יש תוכניות מוסיקה ותוכניות עם מאפיינים של 'שואו'.
RTVi-Israel
זהות
השלוחה הישראלית של RTVi, ערוץ שידורי הטלוויזיה בלוויין.
שפה
רוסית
תחילת השידורים
1997
בעלים
ולאדימיר גוסינסקי (ראו הרחבה לעיל)
מערכת
מערכת RTVi-Israel כוללת שני עורכים, כחמישה כתבים, שישה צלמים, שלושה עורכי וידאו, שלושה מגישים, שני במאים ומספר מצומצם יחסית של אנשי הפקה וטכנאים. צוות זה מפיק מדי יום שתי תוכניות אקטואליה בנות 20 דקות כל אחת, ויומן חדשות שבועי בן שעה. חשוב לציין, כי המשכורות בערוץ גבוהות באופן משמעותי מהממוצע בשוק התקשורת הרוסית. הסיבה לכך היא, ככל הנראה, רוחב-ליבו של הבעלים, ולאדימיר גוסינסקי, בכל הקשור למשכורות עובדיו.
משרדי המערכת נמצאים ברחוב מנחם בגין 48, תל-אביב.
מיקום בממיר ובשלט
ערוץ 103 בכבלים, אפיק 183 בלוויין.
שיעורי צפייה
החל ממאי 2006, בעקבות פסיקת בג"ץ בעירעור של ערוץ 9 (ראו הרחבה בפרק "משבר הפירסומות" בהמשך), נאסר על RTVi לשדר פירסומות של מוצרים ישראליים. ההפסד המשפטי גרר אחריו הפסד הכנסות, והיווה מכה קשה לערוץ בכלל ולמערכת הישראלית בפרט. השלכה עקיפה ומצערת היא דחיקת הערוץ מטבלאות הרייטינג, ועקב כך, שלילת האפשרות למדידה מדויקת של שיעורי הצפייה שלו.
היסטוריה
ראשית הדרך
שידורי NTV החלו להיקלט בישראל מאז הוקם הערוץ, ב-1992, אבל רק באמצעות צלחת לוויין. בשנת 1996 התמנה מארק מאירסון למנהל השלוחה הישראלית של תאגיד מדיה מוסט, וחתר להרחבת שידורי NTV אל מחוץ לגבולות רוסיה, באמצעות מכירת חבילות שידורים לכל מדינה שתהיה מעוניינת בכך.
בשנת 1997 חתמה מדיה-מוסט על הסכם עם חברות הכבלים בישראל, שהציע לעולי חבר העמים חבילת שידורים הכוללת את שידורי NTV-mir (בתחילת שנות ה-90 היו בישראל חמש חברות, שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים. בשנת 2003 התמזגו כולן לחברה אחת, HOT). בשנת 2000 רכשה גם חברת שידורי הלוויין YES את זכויות השידור של NTV-mir.
מערכת RTVi-Israel פועלת במתכונתה הנוכחית מתחילת 2002. את צעדיה הראשונים עשתה בתנאי חירום כמעט, כאשר ערוץ TV-6, ששימש במשך מספר חודשים תחליף ל-NTV המפורק, נסגר בינואר 2002, לפי דרישת אחת מבעלות המניות של הערוץ. גרעין המערכת, שזה אך החל בשידורי ניסיון לקראת השקת הערוץ בתוך מספר חודשים, קיבל הוראה בהולה לעלות לאוויר ולהתחיל לשדר, כדי לשמור על רצף השידורים. גם המערכות בארצות-הברית וברוסיה נזרקו למים הקרים בהתראה קצרה. זאת ועוד, מרבית אנשי צוות המערכת וההפקה של RTVi-Israel, היו כמעט ללא ניסיון טלוויזיוני קודם. אך טבילת האש עברה בהצלחה. עובדה, השידורים נמשכים עד היום.
משבר הפירסומות
בשנת 2000 קבעה המועצה לשידורי כבלים ולוויין, כי לערוצים הזרים הנקלטים בארץ מותר להקצות עד 25% בלבד לפירסומות של מוצרים ישראליים, או כאלו שפונות לקהל הישראלי.
באותה שנה הושק הערוץ המתחרה, ישראל פלוס (שמאוחר יותר שינה את שמו לערוץ 9), ולראשי RTVi היה ברור שהוא לא ישלים עם החלטה זו. כדי להקדים תרופה למכה, עתר RTVi לבג"ץ, בטענה שההגבלה הנ"ל מנוגדת ל"חוק-יסוד: חופש העיסוק", ודרש לבטלה. בית-המשפט העליון הוציא צו ביניים, המורה לשמר את המצב כפי שהוא. ערוץ 9 לא הסתפק בכך, ועתר אף הוא לבג"ץ, בדרישה לאסור כליל שידור פירסומות ישראליות בערוצים הזרים בארץ.
במאי 2006 קיבל בית-המשפט העליון את עמדת ערוץ 9 וקבע, כי החל מאוגוסט 2006 ייאסר על ערוצים זרים לשדר פירסומות ישראליות. ערוץ RTVi ספג מכה כלכלית קשה, ולמעשה, השלוחה הישראלית שלו חדלה להיות רווחית, או למצער, הפסיקה לממן את פעילותה מהכנסות מתשדירי פירסום מקומיים. מקורות ההכנסה החלופיים הם הפקות עבור גורמים חיצוניים ומכירת תכנים מסוימים של הערוצים הנלווים (RTVi-M, עולם הילדים) לחברות הכבלים והלוויין ולחברות הסלולר.
התחרות עם ערוץ 9
גם לפני פסיקת בג"ץ פיגר RTVi בעקביות אחרי ערוץ 9 (מתחרהו העיקרי על עוגת הפירסום), מבחינת הרייטינג. יחד עם זאת, הוא בהחלט 'נתן פייט' לענק המדיה הרוסית בארץ. אין בית דובר רוסית בישראל, שלא שמע על RTVi או צופה בשידוריו מעת לעת. יותר מזה, משיחות עם צופים עולה, כי רבים מהם סבורים ש-RTVi הוא ערוץ 'איכותי' יותר מערוץ 9, מבחינת מקצוענות העיתונאים והמגישים ורמת השפה. אלא שאיכותי הוא לא בהכרח גם פופולארי. בסופו של יום, ברירת המחדל של רוב הצופים הפוטנציאליים בישראל היא ערוץ 9.
אפשר להניח, כי אחת הסיבות לכך הם תכני ערוץ 9. לצופה דובר הרוסית שמרכז חייו בישראל, קל להזדהות עם ערוץ הממוקד אך ורק בו ובנושאים שמעניינים אותו, יותר מאשר עם ערוץ שאמור לקלוע למגוון הטעמים של צופים ברחבי העולם. המשאבים הכספיים משחקים אף הם תפקיד. ערוץ 9 מרשה לעצמו לרכוש את הסדרות והסרטים הפופולאריים ביותר ברוסיה, זמן קצר הורדתם מהמסך שם.
דוגמה טובה לכך היא הסידרה השמרטפית האהובה שלי (הגירסה הרוסית של The Nanny), שכבשה את לבבות הצופים ברוסיה ובישראל, והסידרה רבת-הפרקים האמן ומרגריטה, על-פי ספר הפולחן של מיכאיל בולגאקוב. ערוץ RTVi, לעומת זאת, מסתפק ברכישת סדרות רוסיות ודרום-אמריקאיות סוג ב', שאינן מתיימרות להפוך לשוברות רייטינג, אלא בעיקר למלא חללים בלוח השידורים.
ערוץ RTVi שואף לכך, שכל מדינה, בה קיימת נציגות ומתקיימים שידורים, תתנהל כמשק סגור. כלומר, תממן את פעילותה מהכנסותיה. בחלק מהארצות (למשל, בגרמניה) עיקר ההכנסות הוא ממנויים, באחרות מפירסום. הסכומים שחברות הכבלים והלוויין בישראל משלמות ל-RTVi בטלים בשישים, לעומת התעריפים בארצות אחרות (כ-3 סנט עבור מנוי בישראל, לעומת כ-3 אירו בגרמניה וכ-10 דולרים בארצות-הברית). טבעי, אם כן, שהנהלת RTVi מסרבת להשלים עם העובדה, שערוץ 9 נהנה מבלעדיות בתחום הפירסום למגזר הרוסי בארץ. לדברי מארק מאירסון, מנכ"ל RTVi-Israel, המדינות היחידות, לבד מישראל, בהן קיים איסור פירסום גורף מסוג זה, הן סיירה לאונה, קולומביה ומאלטה.
נכון לתחילת 2008, אנשי RTVi בישראל ממשיכים להפעיל את הערוץ המקומי, חרף הקיצוצים הכואבים, ומתוך תקווה לשינוי התקנות ולהתרת פירסום בכבלים ולוויין. הדבר תלוי ביוזמה של שר התקשורת ו/או של ועדת הכלכלה של הכנסת. נדגיש, עם זאת, שגם אם רפורמה זו תאושר, אין זה אומר בהכרח שהיא תכלול פירסום ישראלי בערוצים הזרים.
לוח השידורים
התוכניות המופקות בישראל משודרות בערוץ מדי ערב, בין השעות 20:05 ו-20:45 לערך. מדובר ביומן החדשות היום בישראל, בהגשת מיכאל רבינוביץ', ובתוכנית הראיונות אחד על אחד, עם המגישה אסיה איסטושינה (שעברה לכאן מערוץ 9). כל תוכנית נמשכת כעשרים דקות. במוצאי שבת משודרת תוכנית האקטואליה השבוע בישראל, בהגשת מיכאל דז'גינוב, אף הוא בעברו מכוכבי ערוץ 9.
אחת לשעה משודרים מבזקי חדשות מהאולפנים בניו-יורק ובמוסקבה, שמקנים תחושה של ערוץ עם אצבע על דופק האירועים העולמי. נוסף לכך, מדי יום (בשעות הבוקר, אחר הצהריים והערב) משודרות מהדורות חדשות בנות כ-20 דקות מהאולפנים הנ"ל, מהדורת חדשות עולמית ומהדורת אקטואליה הנקראת העולם בלי פוליטיקה.
מדי שבוע משודרות שש-שבע תוכניות אקטואליה שונות (חלקן, מספר פעמים בשבוע), בשעות הערב. הפורמט שלהן נע בין תוכנית ראיונות לבין תוכנית עמדה, בה המגיש מנהל מעין שיחה אינטלקטואלית עם הצופים וממחיש את עמדתו באמצעות כתבות וראיונות.
יתרת לוח השידורים מוקדשת לסרטים, סדרות, פה-ושם תוכניות בידור ובהן ראיונות עם ידוענים, מוסיקה ושירה בציבור וסרטים מצוירים לילדים.
תוכניות מיוחדות ופופולאריות
הצופה הממוצע של RTVi, אינו עושה הפרדה בין שידורי המערכת הישראלית לבין שאר תכני הערוץ. לכן, כאשר מונים את התוכניות הבולטות והאהובות על הצופים הישראלים, חשוב לציין לא רק את התוכניות המקומיות, אלא גם (ואולי בעיקר) את אלו המשודרות מרוסיה. המקצוענות, העניין והתכנים הייחודיים (קו לוחמני נגד הקרמלין), הופכים את אולפן מוסקבה לחביב הקהל בישראל.
בראש ובראשונה, מדובר בתוכניות המופקות על-ידי RTVi בשיתוף עם תחנת-הרדיו הליברלית Echo Moskva ("הד מוסקבה"). למעשה, אלה תוכניות רדיו לכל דבר: במשך כחצי שעה עד שעה נראים על המסך מה שנקרא בז'רגון הטלוויזיוני "ראשים מדברים" - מרואיינים ומראיינים באותה זווית צילום, ללא צילומי רקע או תנועה. למרות זאת, תוכניות אלו נהנות משיעורי צפייה גבוהים.
הבולטת מכולן היא תוכנית הראיונות היומית דעה מיוחדת, בה משתתפים צמדים קבועים של מראיינים ומרואיינים. שני בני-השיח הם עיתונאים מנוסים וידועים, עורכי עיתונים רבי-השפעה, מגישים ומעצבי דעת-קהל, רובם כוכבי תקשורת של ממש. המראיין והמרואיין הופכים מהר מאוד לצמד, המוכר היטב לצופים. אחד הצמדים היותר פופולאריים הם מָטְבֵיי גָנָפּוֹלְסְקִי, המגיש הכריזמטי והלוחמני של התוכנית, והפרשן חד-הלשון מיכאיל לאונטייב, מחסידיו של פוטין.
לרוב, המראיין מציג למרואיין שאלות בענייני היום. לעיתים קרובות הוא מגיב לידיעה שזה עתה שודרה בחדשות, או לפניות של צופים או מאזינים המגיעות בשידור חי. המראיין לא מהסס להקניט את בן-שיחו, או לתקוף את עמדותיו. כאן טמון סוד הצלחתה של התוכנית: היא מפגישה בין אנשים בעלי עמדות מנוגדות, אשר מנהלים דו-שיח או ויכוח נוקב אודות "גורל המולדת". בדרך כלל, המראיינים מייצגים קו ליברלי-מערבי, העולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של מערכות הערוץ ותחנת-הרדיו, בעוד שהמרואיינים מייצגים קו פרו-שילטוני מובהק, לעיתים אפילו התרפקות על ימי הזוהר של העידן הקומוניסטי.
הצופים והמאזינים מוזמנים להתקשר לאולפן ולהציג לצמד שאלות בשידור חי. על אף שנושאי התוכנית מתמקדים לרוב במצב הפנימי ברוסיה, חלק לא מבוטל מהמתקשרים הם יוצאי חבר העמים בישראל. זוהי עדות לפופולאריות הרבה של התוכנית בישראל ולכך, שעדיין שמורה בליבם פינה חמה למולדת ההיסטורית.
חבילת RTVi
מלבד הערוץ, המותג RTVI שבבעלות גוסינסקי מאגד ארבעה ערוצים נוספים: הקולנוע שלנו (Nashe Kino, סרטים מימי ברית-המועצות), עולם הילדים (משדר בעיקר סרטים מצוירים וסרטי ילדים מהעידן הסובייטי), ערוץ סדרות טלקלאב (המשדר בתדר של עולם הילדים) וערוץ המוסיקה RTVi-M (שרובו מוקדש למוסיקת פופ רוסית).
חבילות הבסיס של HOT ו-YES בארץ כוללות רק את RTVi ואת הקולנוע שלנו. עולם הילדים וטלקלאב נגישים לצופה הישראלי בתשלום וערוץ המוסיקה RTVI-M אינו משודר כאן כלל.
ביביליוגרפיהמאמרים בכתבי עת ובספרים
פרוקופייב דימיטרי, "אן.טי.וי זו רק פארסה", העין השביעית 32, מאי 2001.
מאת ליזה רוזובסקי
זהות
Russian TV International) RTVi) - הוא ערוץ שידורי טלוויזיה בלוויין
שפה
רוסית
שנת הקמה
1992 (השם המקורי היה NTV. בשנת 2002 שונה ל-RTVi)
מיקום
האולפן והמשרדים הראשיים של RTVi שוכנים בניו-יורק. מערכות החדשות של הערוץ פרוסות במוסקבה, בניו-יורק ובתל-אביב. תוכנית שבועית משודרת מאולפן בברלין, ובשנת 2007 הוחל בהקמתו של אולפן באוקראינה. בנוסף, צוות האולפן בברלין מצלם כתבות קצרות עבור מהדורות החדשות המשודרת ממוסקבה ומניו-יורק.
בעלים
ולאדימיר גוסינסקי נולד בשנת 1952 במוסקבה, להורים יהודים. למד במכללה לנפט וגז, הפסיק ועבר ללמוד בימוי בבית-ספר יוקרתי. עבד מספר שנים כבמאי תיאטרון, ובאמצע שנות ה-80' פנה לעסקים. החל את הקריירה העסקית שלו בקטן, בענף המתכת. עם נפילת ברית-המועצות, היה גוסינסקי בין אנשי-העסקים שניצלו את התוהו-ובוהו הכלכלי ששרר באימפריה הקומוניסטית הקורסת, וכבר ב-1989 היה הבעלים של מוסט בנק, התשתית ממנה צמח תאגיד מוסט מדיה. במחצית הראשונה של שנות ה-90 היה גוסינסקי לאחד מאילי התקשורת הראשונים ברוסיה, ואחד האנשים המשפיעים ביותר על דעת הקהל והשילטון. התאגיד חלש על חברות כבלים, תחנות רדיו, מגזינים ועוד.
בשנת 2000, עם עלייתו של ולאדימיר פוטין לשילטון, חלה הידרדרות מהירה ביחסיו של גוסינסקי עם הקרמלין. הוא איבד את מרבית נכסיו, נרדף על-ידי השילטונות ונאלץ לגלות לספרד. למולדתו אין הוא יכול לשוב, ולכן הוא נע ונד בין מספר ארצות, שאחת מהן היא ישראל. כאן, נוסף לבעלות על ערוץ RTVi-ישראל (ראו פרק נרחב בהמשך) וקבוצת אתרי האינטרנט,NEWSru גוסינסקי מחזיק ב-27% ממניות קבוצת מעריב. במהלך השנים 2006-2007 הגיש גוסינקי שלוש תביעות פיצויים נפרדות נגד מעריב, בגין ניהול כושל, הפרת הסכם ועיסקת מכירה שנועדה לנשלו מזכויותיו. שלוש התביעות, המסתכמות בכ-300 מיליון שקלים, הועברו להליך בוררות.
מיקום הערוץ בשלט
ערוץ 103 בכבלים, אפיק 183 בלוויין.
שעות שידור
24 שעות ביממה (אם כי בשעות מסוימות מקרינים רצף של סדרות וסרטים ישנים). שידורי הערוץ נקלטים בכ-50 ארצות ברחבי תבל, בהן אוסטרליה, ארצות-הברית, קנדה, מדינות אירופה, החלק האירופי של רוסיה, ישראל, ועוד. השידורים מקודדים והצפייה היא למנויים בלבד.
צופים ונתוני צפייה
קהל-היעד של הערוץ הם דוברי רוסית ברחבי העולם, לא כולל מדינות חבר העמים. לפי הערכות RTVi, קהל-היעד הפוטנציאלי מחוץ לגבולות רוסיה, מונה כ-45 מיליון בני-אדם. הערוץ מדווח על כ-8.8 מיליון מנויים, כאשר עוגת הצפייה העולמית מתחלקת כך: רוסיה 28%, אוקראינה 26%, הארצות הבאלטיות 14%, ישראל 12%, ארצות מזרח אירופה 6%, ארצות-הברית 5%, בלארוס 5%, מדינות פוסט-סובייטיות נוספות 2%, גרמניה 2%.
היסטוריה
ערוץ (RTVi (Russian TV International הוא שריד מימי הזוהר של האוליגרכים ברוסיה בכלל, ושל איל המדיה הפוסט-סובייטי הראשון ולאדימיר גוסינסקי, בפרט. בשנת 1992 ייסד גוסינסקי את NTV , אחד הערוצים הפרטיים הראשונים ברוסיה והיחיד שהצהיר על אג'נדה, שרובה ככולה חדשות ואקטואליה. ב-1996, לאחר שנבחר בוריס ילצין לכהונה שנייה כנשיא רוסיה, הוכרז NTV כערוץ השידור הארצי הפרטי הראשון ברוסיה. בשעתו נרמז, כי השידרוג היה מעין גמול על התמיכה האגרסיבית של הערוץ בבוריס ילצין, בתקופת מערכת הבחירות.
באותה שנה התמנה מארק מאירסון למנהל השלוחה הישראלית של תאגיד מדיה-מוסט. הוא זה שהעלה את רעיון הרחבת שידורי NTV אל מחוץ לגבולות רוסיה. עד אז, שלושת הערוצים הפדרליים שידרו רשמית אך ורק בגבולות רוסיה, אך למעשה ניתן היה לקלוט את שידוריהם גם בחו"ל, כולל בישראל, באמצעות צלחת לוויין. החידוש היה בכך, שעם הרחבת השידורים התאפשר ל- NTV לשדר פירסומות ייעודיות לכל מדינה, בין אם זו ישראל או ארצות-הברית. עד אז, כל הכנסות הערוץ נבעו מפירסומות תוצרת רוסיה בלבד.
בשנת 1997, בשיא פריחתו של הערוץ, הוקמה שלוחה בינלאומית,(NTV-international (NTV-mir (מיר ברוסית: עולם), ששידרה חבילת תוכניות זהה כמעט לזו של NTV, להוציא סרטים או סדרות שלא היו עליהם זכויות שידור מחוץ לרוסיה.
הסדקים הראשונים באימפריית גוסינסקי, ניבעו במחצית השנייה של שנות ה-90'. האינפלציה המשתוללת נרגעה והקשיים הכלכליים אילצו את גוסינסקי לסגור את היומון הפופולארי היום, שבבעלותו. במקביל, הוא החליט לקדם את פרויקט שידורי הלוויין של NTV, ולצורך זה לווה מאות מיליוני דולרים מתאגיד הגז הממשלתי גָזְפְּרוֹם ומגורמים נוספים. גָזְפְּרוֹם קיבלה כנגד ההלוואה קרוב למחצית ממניות הערוץ. בדיעבד, ולטענת מביני-דבר, אותה הלוואה הייתה טעות עסקית גורלית.
בשלהי 1999, כשהיה ברור לכל שימיו של בוריס ילצין כנשיא ספורים, גייס גוסינסקי את אימפריית התקשורת שלו למסע תעמולה אגרסיבי לטובת מי שנראו כיורשיו הוודאיים - ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב וראש הממשלה לשעבר, יבגני פרימאקוב. אך הצמד הזה נחל כישלון חרוץ בבחירות לפרלמנט. ב-31 בדצמבר 1999, הודיע ילצין על התפטרותו והעביר את השילטון לראש ממשלתו, ולאדימיר פוטין. בבחירות לנשיאות, שנערכו בסוף מרץ 2000, זכה פוטין כבר בסיבוב הראשון.
מיד אחרי הבחירות החל המימשל החדש להתנכל לגוסינסקי. ביוני 2000 הוא נעצר והואשם בהונאת ענק של המדינה ובהעלמות מס. הרשויות הסכימו לבטל את האישומים החמורים נגדו, אם ימכור את החברות בבעלותו. לגוסינסקי לא היו הרבה ברירות. תאגיד גָזְפְּרוֹם מימש את אחזקותיו בערוץ NTV והשתלט עליו.
ההשתלטות סימנה את סוף הרומן הקצר בין השילטון לבין האוליגרכים, ויש אומרים - את תחילת הסוף של הדמוקרטיה וחופש הביטוי ברוסיה החדשה. הגורמים הליברליים ברוסיה, טענו שהמניע למעצרו של גוסינסקי ובהמשך, להשתלטות גָזְפְּרוֹם על הערוץ, היה פוליטי גרידא. לדבריהם, הקרמלין היה מעוניין בהשתקת כלי התקשורת האופוזיציוני, שנהנה מהשפעה כלל-ארצית עצומה.
גוסינסקי עזב את רוסיה ועבר להתגורר בספרד. בדצמבר 2000 ניסו הרוסים לשוב ולשים עליו יד, באמצעות בקשת הסגרה שהגישו לממשלת ספרד. ואולם, בית-המשפט העליון במדריד דחה את הבקשה. בשנת 2002 נכנעה החברה לדרישה החד-משמעית של NTV המולאמת, לחדול משימוש בשם NTV והחליפה את השם ל-RTVi.
בנובמבר 2004 נסתם סופית הגולל על אימפריית התקשורת של גוסינסקי. בית-משפט במוסקבה הכריז על מדיה מוסט כפושטת רגל, לאחר שהובהר כי החברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה האדירים, שהגיעו לכמיליארד דולרים. גוסינסקי נאלץ לעזוב את רוסיה - אך ערוץ RTVi הבינלאומי (וגם השלוחה הישראלית שלו, ראו פרק נפרד בהמשך) נשאר בבעלותו והמשיך לשדר באופן עצמאי תחת אותו שם.
איך קורה שאדם המנוע מלהיכנס לרוסיה, ממשיך להפעיל משם ערוץ טלוויזיה בינלאומי ואתר אינטרנט (NewsRu)? רבים סבורים כי הסיפור של גוסינסקי הוא אחת התעלומות הגדולות של רוסיה בעשור האחרון. המדינה אכן השתלטה על חלק מנכסיו, ואימפריית התקשורת שלו הוכרזה פושטת רגל, אך ככל הנראה, הוא הצליח להעביר לחו"ל כספים ורכוש, שבעזרתם הוא מממן את פעילותו התקשורתית בשלט-רחוק.
סיגנון, תוכן ותוכניות בולטות
גולת הכותרת של הערוץ הם שידורי האקטואליה והחדשות. כחמש שעות נטו מדי יום מוקדשות להם - יותר מהממוצע בישראל ולבטח יותר מהממוצע ברוסיה. מבזקי חדשות, שרובם מופקים בניו-יורק וחלקם במוסקבה, משודרים אחת לשעה. בנוסף, לוח השידורים היומי כולל עוד שתי מהדורות חדשות לפחות - מרוסיה ומישראל. תוכניות אולפן, פרשנויות וראיונות תופסים נפח נכבד מזמן האוויר של הערוץ, ולדברי צופים רבים שאיתם שוחחנו, רמת המראיינים והמרואיינים גבוהה בדרך כלל. הפקת תוכניות אולפן זולה יחסית, וזו כנראה הסיבה העיקרית לנוכחות המוגברת שלהן בלוח השידורים של הערוץ.
המוטו של RTVi הוא "ערוץ הטלוויזיה הראשון - וכיום היחיד - בשפה הרוסית, שאינו נתון להשפעת גורמי הממשל ברוסיה". מכאן לא קשה להסיק (אם כי הנהלת הערוץ לעולם לא תודה בכך בפומבי), כי אחת ממטרות הערוץ היא לקעקע את הלגיטימציה של המימשל הרוסי העכשווי. תכני מהדורות החדשות המופקות ברוסיה, ממחישים זאת היטב. מהדורות החדשות RTVi הן אולי היחידות בזירת התקשורת הרוסית, שעשויות לפתוח בדיווח על הפגנה או פעולת מחאה של גורמי אופוזיציה.
דוגמה מובהקת למדיניות התכנים של הערוץ, היא סיקור פרשת ענקית הנפט יוּקוֹס, בבעלותו של האוליגרך היהודי-רוסי מיכאיל חודורקובסקי. בסוף 2003 נעצר חודורקובסקי (עד אז האיש העשיר ברוסיה) בחשד לזיוף, מרמה והעלמת מס וכעבור שנה וחצי הורשע ונידון לשמונה שנות מאסר בסיביר. עונש מאסר זהה הוטל על שותפו לחברה, פְּלָטוֹן לֵבֶּדֶב. RTVi המשיך לסקר את הפרשה בנחישות ובהתמדה, במהדורות החדשות ובתוכניות הראיונות, גם לאחר שירדה מהכותרות של שתי רשתות הטלוויזיה הארציות האחרות (ORT, RTR).
הדגש בסיקור המשפט היה על הפרת זכויותיהם הבסיסיות של הנאשמים, ועל כך שהמשפט בוים על-מנת לדכא ולהרתיע את שוחרי הדמוקרטיה ברוסיה, כמו גם להעניש את חודורקובסקי על שמימן את מפלגות האופוזיציה. מבלי להיכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה הרוסית, ניתן לומר כי לטענות אלו יש בסיס. אבל כך גם לטענה, כי אין ולו אוליגרך אחד ברוסיה של שנות ה-90, שצבר את הונו בעמל כפיו בלבד.
טון הדיבור, הבעת הפנים והרטוריקה של המגישים באולפן במוסקבה - חלקם כוכבי טלוויזיה מהשורה הראשונה - משקפים מידה גבוהה של ספקנות ביחס למימשל הנוכחי בפרט, ולסיכוייה של רוסיה להתפתח למדינה חופשית ורודפת צדק, בכלל.
חיצי הביקורת הם הפריט המבוקש ביותר בערוץ בשנים האחרונות - וברוב המקרים הם נורו לעבר מטרה אחת ויחידה, ולאדימיר פוטין. תוכניות הפוליטיקה הרבות חותרות לחשוף את הכוונות הנסתרות של השילטון ומחדליו. זאת ועוד, אחד הפרומואים של הערוץ מצהיר חד-משמעית: "רק החדשות שלנו אינן עוברות צנזורה של הקרמלין".
לכאורה, יש כאן פרדוקס. פוטין נודע מי שאינו נוהג בכפפות של משי ביריביו ובמתנגדיו. מדוע, אם כן, הניח לערוץ RTVi למתוח עליו ועל משטרו ביקורת שיטתית נוקבת? יודעי-דבר טוענים, כי רוסיה של היום היא פרדוקס אחד גדול. לעצם העניין, הם אומרים, RTVi הוא ערוץ כבלים שמעטים צופים בו (קביעה שהערוץ דוחה על הסף, כמובן), והקרמלין לא יבזבז אנרגיה על 'מוקד התנגדות' זניח שכזה. בנוסף, הם מסבירים, לקרמלין אין עניין בסתימת פיות טוטאלית. המדיניות היא לאפשר לאי-אלו גורמי אופוזיציה (בעיקר מי שאינם מהווים איום מוחשי ומיידי על יציבות המשטר) "להוציא קיטור".
חשוב להדגיש, שהלהט האופוזיציוני יוקד בעיקר בעצמותיהם של אנשי אולפן מוסקבה. שאר המערכות הפועלות ברחבי העולם, כמעט ואינן מכניסות יד לקלחת הפנים-רוסית.
מלבד הערוץ הלווייני, המותג RTVI שבבעלות גוסינסקי מאגד ארבעה ערוצים נוספים: Nashe Kino ("הקולנוע שלנו", סרטים מימי ברית-המועצות), עולם הילדים (משדר בעיקר סרטים מצוירים וסרטי ילדים מהעידן הסובייטי), ערוץ סדרות טלקלאב (המשדר בתדר של עולם הילדים) וערוץ המוסיקה RTVi-M (שרובו מוקדש למוסיקת פופ רוסית).
הערוץ פועל באופן רשמי תחת נישת News-Entertainment. כלומר, שילוב של חדשות ואקטואליה עם תוכן בידורי. בפועל, הפלח הבידורי בערוץ חיוור למדי. אין שעשועונים או תוכניות ריאליטי, אין הופעות בשידור חי, תוכניות ילדים, תוכניות חינוכיות, או שידורי ספורט. הרוב המכריע של התוכן הבידורי בערוץ הם סרטים וסדרות, אם כי פה ושם יש תוכניות מוסיקה ותוכניות עם מאפיינים של 'שואו'.
RTVi-Israel
זהות
השלוחה הישראלית של RTVi, ערוץ שידורי הטלוויזיה בלוויין.
שפה
רוסית
תחילת השידורים
1997
בעלים
ולאדימיר גוסינסקי (ראו הרחבה לעיל)
מערכת
מערכת RTVi-Israel כוללת שני עורכים, כחמישה כתבים, שישה צלמים, שלושה עורכי וידאו, שלושה מגישים, שני במאים ומספר מצומצם יחסית של אנשי הפקה וטכנאים. צוות זה מפיק מדי יום שתי תוכניות אקטואליה בנות 20 דקות כל אחת, ויומן חדשות שבועי בן שעה. חשוב לציין, כי המשכורות בערוץ גבוהות באופן משמעותי מהממוצע בשוק התקשורת הרוסית. הסיבה לכך היא, ככל הנראה, רוחב-ליבו של הבעלים, ולאדימיר גוסינסקי, בכל הקשור למשכורות עובדיו.
משרדי המערכת נמצאים ברחוב מנחם בגין 48, תל-אביב.
מיקום בממיר ובשלט
ערוץ 103 בכבלים, אפיק 183 בלוויין.
שיעורי צפייה
החל ממאי 2006, בעקבות פסיקת בג"ץ בעירעור של ערוץ 9 (ראו הרחבה בפרק "משבר הפירסומות" בהמשך), נאסר על RTVi לשדר פירסומות של מוצרים ישראליים. ההפסד המשפטי גרר אחריו הפסד הכנסות, והיווה מכה קשה לערוץ בכלל ולמערכת הישראלית בפרט. השלכה עקיפה ומצערת היא דחיקת הערוץ מטבלאות הרייטינג, ועקב כך, שלילת האפשרות למדידה מדויקת של שיעורי הצפייה שלו.
היסטוריה
ראשית הדרך
שידורי NTV החלו להיקלט בישראל מאז הוקם הערוץ, ב-1992, אבל רק באמצעות צלחת לוויין. בשנת 1996 התמנה מארק מאירסון למנהל השלוחה הישראלית של תאגיד מדיה מוסט, וחתר להרחבת שידורי NTV אל מחוץ לגבולות רוסיה, באמצעות מכירת חבילות שידורים לכל מדינה שתהיה מעוניינת בכך.
בשנת 1997 חתמה מדיה-מוסט על הסכם עם חברות הכבלים בישראל, שהציע לעולי חבר העמים חבילת שידורים הכוללת את שידורי NTV-mir (בתחילת שנות ה-90 היו בישראל חמש חברות, שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים. בשנת 2003 התמזגו כולן לחברה אחת, HOT). בשנת 2000 רכשה גם חברת שידורי הלוויין YES את זכויות השידור של NTV-mir.
מערכת RTVi-Israel פועלת במתכונתה הנוכחית מתחילת 2002. את צעדיה הראשונים עשתה בתנאי חירום כמעט, כאשר ערוץ TV-6, ששימש במשך מספר חודשים תחליף ל-NTV המפורק, נסגר בינואר 2002, לפי דרישת אחת מבעלות המניות של הערוץ. גרעין המערכת, שזה אך החל בשידורי ניסיון לקראת השקת הערוץ בתוך מספר חודשים, קיבל הוראה בהולה לעלות לאוויר ולהתחיל לשדר, כדי לשמור על רצף השידורים. גם המערכות בארצות-הברית וברוסיה נזרקו למים הקרים בהתראה קצרה. זאת ועוד, מרבית אנשי צוות המערכת וההפקה של RTVi-Israel, היו כמעט ללא ניסיון טלוויזיוני קודם. אך טבילת האש עברה בהצלחה. עובדה, השידורים נמשכים עד היום.
משבר הפירסומות
בשנת 2000 קבעה המועצה לשידורי כבלים ולוויין, כי לערוצים הזרים הנקלטים בארץ מותר להקצות עד 25% בלבד לפירסומות של מוצרים ישראליים, או כאלו שפונות לקהל הישראלי.
באותה שנה הושק הערוץ המתחרה, ישראל פלוס (שמאוחר יותר שינה את שמו לערוץ 9), ולראשי RTVi היה ברור שהוא לא ישלים עם החלטה זו. כדי להקדים תרופה למכה, עתר RTVi לבג"ץ, בטענה שההגבלה הנ"ל מנוגדת ל"חוק-יסוד: חופש העיסוק", ודרש לבטלה. בית-המשפט העליון הוציא צו ביניים, המורה לשמר את המצב כפי שהוא. ערוץ 9 לא הסתפק בכך, ועתר אף הוא לבג"ץ, בדרישה לאסור כליל שידור פירסומות ישראליות בערוצים הזרים בארץ.
במאי 2006 קיבל בית-המשפט העליון את עמדת ערוץ 9 וקבע, כי החל מאוגוסט 2006 ייאסר על ערוצים זרים לשדר פירסומות ישראליות. ערוץ RTVi ספג מכה כלכלית קשה, ולמעשה, השלוחה הישראלית שלו חדלה להיות רווחית, או למצער, הפסיקה לממן את פעילותה מהכנסות מתשדירי פירסום מקומיים. מקורות ההכנסה החלופיים הם הפקות עבור גורמים חיצוניים ומכירת תכנים מסוימים של הערוצים הנלווים (RTVi-M, עולם הילדים) לחברות הכבלים והלוויין ולחברות הסלולר.
התחרות עם ערוץ 9
גם לפני פסיקת בג"ץ פיגר RTVi בעקביות אחרי ערוץ 9 (מתחרהו העיקרי על עוגת הפירסום), מבחינת הרייטינג. יחד עם זאת, הוא בהחלט 'נתן פייט' לענק המדיה הרוסית בארץ. אין בית דובר רוסית בישראל, שלא שמע על RTVi או צופה בשידוריו מעת לעת. יותר מזה, משיחות עם צופים עולה, כי רבים מהם סבורים ש-RTVi הוא ערוץ 'איכותי' יותר מערוץ 9, מבחינת מקצוענות העיתונאים והמגישים ורמת השפה. אלא שאיכותי הוא לא בהכרח גם פופולארי. בסופו של יום, ברירת המחדל של רוב הצופים הפוטנציאליים בישראל היא ערוץ 9.
אפשר להניח, כי אחת הסיבות לכך הם תכני ערוץ 9. לצופה דובר הרוסית שמרכז חייו בישראל, קל להזדהות עם ערוץ הממוקד אך ורק בו ובנושאים שמעניינים אותו, יותר מאשר עם ערוץ שאמור לקלוע למגוון הטעמים של צופים ברחבי העולם. המשאבים הכספיים משחקים אף הם תפקיד. ערוץ 9 מרשה לעצמו לרכוש את הסדרות והסרטים הפופולאריים ביותר ברוסיה, זמן קצר הורדתם מהמסך שם.
דוגמה טובה לכך היא הסידרה השמרטפית האהובה שלי (הגירסה הרוסית של The Nanny), שכבשה את לבבות הצופים ברוסיה ובישראל, והסידרה רבת-הפרקים האמן ומרגריטה, על-פי ספר הפולחן של מיכאיל בולגאקוב. ערוץ RTVi, לעומת זאת, מסתפק ברכישת סדרות רוסיות ודרום-אמריקאיות סוג ב', שאינן מתיימרות להפוך לשוברות רייטינג, אלא בעיקר למלא חללים בלוח השידורים.
ערוץ RTVi שואף לכך, שכל מדינה, בה קיימת נציגות ומתקיימים שידורים, תתנהל כמשק סגור. כלומר, תממן את פעילותה מהכנסותיה. בחלק מהארצות (למשל, בגרמניה) עיקר ההכנסות הוא ממנויים, באחרות מפירסום. הסכומים שחברות הכבלים והלוויין בישראל משלמות ל-RTVi בטלים בשישים, לעומת התעריפים בארצות אחרות (כ-3 סנט עבור מנוי בישראל, לעומת כ-3 אירו בגרמניה וכ-10 דולרים בארצות-הברית). טבעי, אם כן, שהנהלת RTVi מסרבת להשלים עם העובדה, שערוץ 9 נהנה מבלעדיות בתחום הפירסום למגזר הרוסי בארץ. לדברי מארק מאירסון, מנכ"ל RTVi-Israel, המדינות היחידות, לבד מישראל, בהן קיים איסור פירסום גורף מסוג זה, הן סיירה לאונה, קולומביה ומאלטה.
נכון לתחילת 2008, אנשי RTVi בישראל ממשיכים להפעיל את הערוץ המקומי, חרף הקיצוצים הכואבים, ומתוך תקווה לשינוי התקנות ולהתרת פירסום בכבלים ולוויין. הדבר תלוי ביוזמה של שר התקשורת ו/או של ועדת הכלכלה של הכנסת. נדגיש, עם זאת, שגם אם רפורמה זו תאושר, אין זה אומר בהכרח שהיא תכלול פירסום ישראלי בערוצים הזרים.
לוח השידורים
התוכניות המופקות בישראל משודרות בערוץ מדי ערב, בין השעות 20:05 ו-20:45 לערך. מדובר ביומן החדשות היום בישראל, בהגשת מיכאל רבינוביץ', ובתוכנית הראיונות אחד על אחד, עם המגישה אסיה איסטושינה (שעברה לכאן מערוץ 9). כל תוכנית נמשכת כעשרים דקות. במוצאי שבת משודרת תוכנית האקטואליה השבוע בישראל, בהגשת מיכאל דז'גינוב, אף הוא בעברו מכוכבי ערוץ 9.
אחת לשעה משודרים מבזקי חדשות מהאולפנים בניו-יורק ובמוסקבה, שמקנים תחושה של ערוץ עם אצבע על דופק האירועים העולמי. נוסף לכך, מדי יום (בשעות הבוקר, אחר הצהריים והערב) משודרות מהדורות חדשות בנות כ-20 דקות מהאולפנים הנ"ל, מהדורת חדשות עולמית ומהדורת אקטואליה הנקראת העולם בלי פוליטיקה.
מדי שבוע משודרות שש-שבע תוכניות אקטואליה שונות (חלקן, מספר פעמים בשבוע), בשעות הערב. הפורמט שלהן נע בין תוכנית ראיונות לבין תוכנית עמדה, בה המגיש מנהל מעין שיחה אינטלקטואלית עם הצופים וממחיש את עמדתו באמצעות כתבות וראיונות.
יתרת לוח השידורים מוקדשת לסרטים, סדרות, פה-ושם תוכניות בידור ובהן ראיונות עם ידוענים, מוסיקה ושירה בציבור וסרטים מצוירים לילדים.
תוכניות מיוחדות ופופולאריות
הצופה הממוצע של RTVi, אינו עושה הפרדה בין שידורי המערכת הישראלית לבין שאר תכני הערוץ. לכן, כאשר מונים את התוכניות הבולטות והאהובות על הצופים הישראלים, חשוב לציין לא רק את התוכניות המקומיות, אלא גם (ואולי בעיקר) את אלו המשודרות מרוסיה. המקצוענות, העניין והתכנים הייחודיים (קו לוחמני נגד הקרמלין), הופכים את אולפן מוסקבה לחביב הקהל בישראל.
בראש ובראשונה, מדובר בתוכניות המופקות על-ידי RTVi בשיתוף עם תחנת-הרדיו הליברלית Echo Moskva ("הד מוסקבה"). למעשה, אלה תוכניות רדיו לכל דבר: במשך כחצי שעה עד שעה נראים על המסך מה שנקרא בז'רגון הטלוויזיוני "ראשים מדברים" - מרואיינים ומראיינים באותה זווית צילום, ללא צילומי רקע או תנועה. למרות זאת, תוכניות אלו נהנות משיעורי צפייה גבוהים.
הבולטת מכולן היא תוכנית הראיונות היומית דעה מיוחדת, בה משתתפים צמדים קבועים של מראיינים ומרואיינים. שני בני-השיח הם עיתונאים מנוסים וידועים, עורכי עיתונים רבי-השפעה, מגישים ומעצבי דעת-קהל, רובם כוכבי תקשורת של ממש. המראיין והמרואיין הופכים מהר מאוד לצמד, המוכר היטב לצופים. אחד הצמדים היותר פופולאריים הם מָטְבֵיי גָנָפּוֹלְסְקִי, המגיש הכריזמטי והלוחמני של התוכנית, והפרשן חד-הלשון מיכאיל לאונטייב, מחסידיו של פוטין.
לרוב, המראיין מציג למרואיין שאלות בענייני היום. לעיתים קרובות הוא מגיב לידיעה שזה עתה שודרה בחדשות, או לפניות של צופים או מאזינים המגיעות בשידור חי. המראיין לא מהסס להקניט את בן-שיחו, או לתקוף את עמדותיו. כאן טמון סוד הצלחתה של התוכנית: היא מפגישה בין אנשים בעלי עמדות מנוגדות, אשר מנהלים דו-שיח או ויכוח נוקב אודות "גורל המולדת". בדרך כלל, המראיינים מייצגים קו ליברלי-מערבי, העולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של מערכות הערוץ ותחנת-הרדיו, בעוד שהמרואיינים מייצגים קו פרו-שילטוני מובהק, לעיתים אפילו התרפקות על ימי הזוהר של העידן הקומוניסטי.
הצופים והמאזינים מוזמנים להתקשר לאולפן ולהציג לצמד שאלות בשידור חי. על אף שנושאי התוכנית מתמקדים לרוב במצב הפנימי ברוסיה, חלק לא מבוטל מהמתקשרים הם יוצאי חבר העמים בישראל. זוהי עדות לפופולאריות הרבה של התוכנית בישראל ולכך, שעדיין שמורה בליבם פינה חמה למולדת ההיסטורית.
חבילת RTVi
מלבד הערוץ, המותג RTVI שבבעלות גוסינסקי מאגד ארבעה ערוצים נוספים: הקולנוע שלנו (Nashe Kino, סרטים מימי ברית-המועצות), עולם הילדים (משדר בעיקר סרטים מצוירים וסרטי ילדים מהעידן הסובייטי), ערוץ סדרות טלקלאב (המשדר בתדר של עולם הילדים) וערוץ המוסיקה RTVi-M (שרובו מוקדש למוסיקת פופ רוסית).
חבילות הבסיס של HOT ו-YES בארץ כוללות רק את RTVi ואת הקולנוע שלנו. עולם הילדים וטלקלאב נגישים לצופה הישראלי בתשלום וערוץ המוסיקה RTVI-M אינו משודר כאן כלל.
ביביליוגרפיהמאמרים בכתבי עת ובספרים
פרוקופייב דימיטרי, "אן.טי.וי זו רק פארסה", העין השביעית 32, מאי 2001.
נערך לאחרונה על-ידי lior100 בתאריך Sun Nov 21, 2010 7:06 am, סך-הכל נערך 2 פעמים
