אינדקס
יוסף שילוח- Joseph Shiloach אחד השחקנים הגדולים שהיו אי פעם בישראל הלך לעולמו לפני כמה ימים.
[You must be registered and logged in to see this image.]
הקהילה מרכינה את ראשה בפני גדולה השחקנים שהיו אי פעם בישראל
יוסף שילוח מעולם לא למד משחק אבל היה שחקן מלידה
הוא היה בית ספר למשחק אחד שעש בית ספר לכל השחקנים בארץ
מה שמדהים שיוסף שילוח לא היה פרסי אבל שיחק את הפרסי יותר טוב מפרסי אמיתי
הרבה פרסים בארץ חשבו שהוא פרסי אבל הוא היה כורדי
יוסף שילוח בשמו האמיתי סיריוס או כורש עשה 70 סרטים במשך חיו !
הוא ביים והפיק סרט דוקומנטרי אחד.
שילוח קיבל בן 350 דולר ל 700 דולר ליום צילומים.
יש אומרים שזכה במאות אלפי דולרים ולא כפי שנכתביו בעיתונים .
אבל בישראל תקציב לסרט זה בערך 700000 דולר ויוסף שילוח זכה לסכומים גבוהים ביותר בתור שחקן.
שילוח הוא אחד משחקני הקולנוע והתיאטרון הבולטים בארץ. בין סרטיו: "משפחת שמחון", "השוטר אזולאי", "ספיחס", "אלכס חולה אהבה", "הבית ברחוב שלוש", " אני אוהב אותך רוזה", "כץ וקרסו", "חגיגה בסנוקר", "חגיגה לעיניים", "משפחת צנעני", "ליליסדה" ו"כיכר החלומות".
בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות , בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, בפרס על תפקידו בסרט "כיכר החלומות" ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים.
שילוח, שחקן מוכשר ואדם אהוב וצנוע, היה חבר באיגוד אמני ישראל (אמ"י) ותרם רבות לתרבות הישראלית במשך עשרות שנים. נזכור ונוקיר אותו תמיד
לבקשת המשפחה ויוסף שילוח ז"ל לא תיערך הלוויה או שבעה.
[You must be registered and logged in to see this link.]
מתוך וויקיפדיה
יוסף שילוח נולד בשם פירוס יוספיאן בחבל כורדיסטן שבאיראן ועלה לארץ בשנת 1950. הוא סיים לימודי משחק במחזור הראשון של בית צבי.
בשנת 1964 השתתף בסרטו הראשון - "משפחת שמחון", סרט שצולם על בסיס תוכנית רדיו באותו שם. מאז המשיך בקריירת משחק ארוכה הכוללת מעל 80 סרטים, רובם ישראליים ומיעוטם זרים (כמו "רמבו 3")ו"לא בלי ביתי". השתתף בהצגות תיאטרון רבות בכל התיאטראות הגדולים בארץ. מחוץ לעיסוקו במשחק עסק שילוח גם בפעילות פוליטית וחברתית בחוגי השמאל ובפעילות שקראה לדו-קיום יהודי-ערבי ולשוויון הזדמנויות ליהודים ממוצא מזרחי.
בין השאר השתתף שילוח בסרט הקאלט של אפרים קישון "השוטר אזולאי", "ספיחס" מסדרת סרטי "אסקימו לימון","סבבה", "אלכס חולה אהבה" "חגיגה בסנוקר" ו"משפחת צנעני" (1976). חלק מתפקידיו הידועים ביותר מציגים דמויות מזרחיות סטריאוטיפיות ומוקצנות במיוחד, בעיקר דמויות ממוצא פרסי המאופינות במבטא כבד. המבקרים הגדירו את מרבית הסרטים הללו כ"סרטי בורקס".
לקראת אמצע שנות השמונים השתתף בתפקיד אורח בקומדיית המצבים הישראלית "קרובים קרובים" בערוץ הראשון.
במהלך שנות השמונים השתתף שילוח בדיבוב תוכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום" שם דובב את דמותו של "אריק" מהצמד אריק ובנץ.
לקראת סוף שנות השמונים יצא שילוח מהארץ ועבד במספר עבודות בארצות הברית ובצרפת. כשרואיין על ידי כתבת "מעריב" שמצאה אותו מתפרנס מציור דיוקנאות העוברים והשבים ברחובות פריז, הוא אמר שישוב ארצה עם הישמע פעמי השלום[דרוש מקור]. שילוח אכן חזר לארץ עם תחילת השיחות בין ישראל לירדן, סוריה והפלסטינים, בתקופת ממשלת שמיר האחרונה. לאחר שובו ארצה בתחילת שנות התשעים, הוא השתתף בכמה סרטים שזכו לשבחי המבקרים כמו "לילסדה" ו"כיכר החלומות" וכן בהצגות תיאטרון.
בשנת 1993 שיחק שילוח בהצגת התיאטרון "הילד חולם" של חנוך לוין בתיאטרון חיפה והבימה עליה זכה בביקורות משבחות, וב-1994 שיחק בהצגה נוספת של לוין, "האשה המופלאה שבתוכנו", של תיאטרון הקאמרי והחאן.
בשנת 1999 ביים את הסרט התיעודי "רגעי חסד" בשיתוף עם חורחה גורביץ'. ב-2005 השתתף בסרטו של מנחם גולן, "ימים של אהבה".
בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות. כמו כן זכה בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, בפרס על תפקידו בסרט "כיכר החלומות" ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים. [1]
ב-3 בינואר 2011 נפטר שילוח לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
[עריכה] עמדותיושילוח התבטא פעמים רבות כנגד כיבוש השטחים ואף העלה בסוף שנות השמונים מחזה פרו-פלסטיני בשם "המסע". זמן קצר לאחר העלאת המחזה החליט לעזוב את הארץ וחזר רק בתחילת שנת 1991 בעקבות ועידת מדריד. בדיעבד הצטער על חזרתו ואמר: "חזרתי ב,'91- בזמן ועידת מדריד. דיברו על שלום, החלטתי לחזור. אבל זו הייתה תמימות. היום לא הייתי מגלה אותה תמימות של פעם".[2] בכנס של בית הספר סם שפיגל שהתקיים באוקטובר 2010 בחר שילוח בסצנה מתוך הסרט "ג'נין ג'נין" כסצנה האהובה עליו והסביר שהוא מזדהה עם העם הפלסטיני
[You must be registered and logged in to see this link.]
[You must be registered and logged in to see this image.]
הקהילה מרכינה את ראשה בפני גדולה השחקנים שהיו אי פעם בישראל
יוסף שילוח מעולם לא למד משחק אבל היה שחקן מלידה
הוא היה בית ספר למשחק אחד שעש בית ספר לכל השחקנים בארץ
מה שמדהים שיוסף שילוח לא היה פרסי אבל שיחק את הפרסי יותר טוב מפרסי אמיתי
הרבה פרסים בארץ חשבו שהוא פרסי אבל הוא היה כורדי
יוסף שילוח בשמו האמיתי סיריוס או כורש עשה 70 סרטים במשך חיו !
הוא ביים והפיק סרט דוקומנטרי אחד.
שילוח קיבל בן 350 דולר ל 700 דולר ליום צילומים.
יש אומרים שזכה במאות אלפי דולרים ולא כפי שנכתביו בעיתונים .
אבל בישראל תקציב לסרט זה בערך 700000 דולר ויוסף שילוח זכה לסכומים גבוהים ביותר בתור שחקן.
שילוח הוא אחד משחקני הקולנוע והתיאטרון הבולטים בארץ. בין סרטיו: "משפחת שמחון", "השוטר אזולאי", "ספיחס", "אלכס חולה אהבה", "הבית ברחוב שלוש", " אני אוהב אותך רוזה", "כץ וקרסו", "חגיגה בסנוקר", "חגיגה לעיניים", "משפחת צנעני", "ליליסדה" ו"כיכר החלומות".
בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות , בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, בפרס על תפקידו בסרט "כיכר החלומות" ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים.
שילוח, שחקן מוכשר ואדם אהוב וצנוע, היה חבר באיגוד אמני ישראל (אמ"י) ותרם רבות לתרבות הישראלית במשך עשרות שנים. נזכור ונוקיר אותו תמיד
לבקשת המשפחה ויוסף שילוח ז"ל לא תיערך הלוויה או שבעה.
[You must be registered and logged in to see this link.]
מתוך וויקיפדיה
יוסף שילוח נולד בשם פירוס יוספיאן בחבל כורדיסטן שבאיראן ועלה לארץ בשנת 1950. הוא סיים לימודי משחק במחזור הראשון של בית צבי.
בשנת 1964 השתתף בסרטו הראשון - "משפחת שמחון", סרט שצולם על בסיס תוכנית רדיו באותו שם. מאז המשיך בקריירת משחק ארוכה הכוללת מעל 80 סרטים, רובם ישראליים ומיעוטם זרים (כמו "רמבו 3")ו"לא בלי ביתי". השתתף בהצגות תיאטרון רבות בכל התיאטראות הגדולים בארץ. מחוץ לעיסוקו במשחק עסק שילוח גם בפעילות פוליטית וחברתית בחוגי השמאל ובפעילות שקראה לדו-קיום יהודי-ערבי ולשוויון הזדמנויות ליהודים ממוצא מזרחי.
בין השאר השתתף שילוח בסרט הקאלט של אפרים קישון "השוטר אזולאי", "ספיחס" מסדרת סרטי "אסקימו לימון","סבבה", "אלכס חולה אהבה" "חגיגה בסנוקר" ו"משפחת צנעני" (1976). חלק מתפקידיו הידועים ביותר מציגים דמויות מזרחיות סטריאוטיפיות ומוקצנות במיוחד, בעיקר דמויות ממוצא פרסי המאופינות במבטא כבד. המבקרים הגדירו את מרבית הסרטים הללו כ"סרטי בורקס".
לקראת אמצע שנות השמונים השתתף בתפקיד אורח בקומדיית המצבים הישראלית "קרובים קרובים" בערוץ הראשון.
במהלך שנות השמונים השתתף שילוח בדיבוב תוכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום" שם דובב את דמותו של "אריק" מהצמד אריק ובנץ.
לקראת סוף שנות השמונים יצא שילוח מהארץ ועבד במספר עבודות בארצות הברית ובצרפת. כשרואיין על ידי כתבת "מעריב" שמצאה אותו מתפרנס מציור דיוקנאות העוברים והשבים ברחובות פריז, הוא אמר שישוב ארצה עם הישמע פעמי השלום[דרוש מקור]. שילוח אכן חזר לארץ עם תחילת השיחות בין ישראל לירדן, סוריה והפלסטינים, בתקופת ממשלת שמיר האחרונה. לאחר שובו ארצה בתחילת שנות התשעים, הוא השתתף בכמה סרטים שזכו לשבחי המבקרים כמו "לילסדה" ו"כיכר החלומות" וכן בהצגות תיאטרון.
בשנת 1993 שיחק שילוח בהצגת התיאטרון "הילד חולם" של חנוך לוין בתיאטרון חיפה והבימה עליה זכה בביקורות משבחות, וב-1994 שיחק בהצגה נוספת של לוין, "האשה המופלאה שבתוכנו", של תיאטרון הקאמרי והחאן.
בשנת 1999 ביים את הסרט התיעודי "רגעי חסד" בשיתוף עם חורחה גורביץ'. ב-2005 השתתף בסרטו של מנחם גולן, "ימים של אהבה".
בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות. כמו כן זכה בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, בפרס על תפקידו בסרט "כיכר החלומות" ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים. [1]
ב-3 בינואר 2011 נפטר שילוח לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
[עריכה] עמדותיושילוח התבטא פעמים רבות כנגד כיבוש השטחים ואף העלה בסוף שנות השמונים מחזה פרו-פלסטיני בשם "המסע". זמן קצר לאחר העלאת המחזה החליט לעזוב את הארץ וחזר רק בתחילת שנת 1991 בעקבות ועידת מדריד. בדיעבד הצטער על חזרתו ואמר: "חזרתי ב,'91- בזמן ועידת מדריד. דיברו על שלום, החלטתי לחזור. אבל זו הייתה תמימות. היום לא הייתי מגלה אותה תמימות של פעם".[2] בכנס של בית הספר סם שפיגל שהתקיים באוקטובר 2010 בחר שילוח בסצנה מתוך הסרט "ג'נין ג'נין" כסצנה האהובה עליו והסביר שהוא מזדהה עם העם הפלסטיני
[You must be registered and logged in to see this link.]
