קרן נויבך: "האם המשטרה מגישה כתבי אישום מיותרים, ללא סיבה, נגד פגועי נפש, שביצעו עבירות מינוריות וברור שהמעשים נעשו בשל מחלת הנפש בה הם לוקים? האם המשטרה ממהרת לעצור אנשים שלוקים בנפשם, במקום להפנות אותם לבתי חולים לבריאות הנפש? והאם היא מתעקשת להמשיך עם אותם כתבי אישום, למרות שבית המשפט חושב אחרת?"
עוד דוגמה לתוצאות של סטיגמת המתמודד האלים והזלזול של הממסד - במקרה הזה משטרת ישראל והתביעה המשטרתית - בזכויות אדם כאשר מדובר במתמודדי נפש. על פי המחקרים, מתמודדי נפש אינם אלימים יותר משאר האוכלוסיה, עובדה שלא מפריעה למשטרת ישראל להתייחס אליהם אוטומטית כאל מסוכנים, כפי שכותבת כב' השופטת הבכירה שוש שטרית:
- "לא ברור לביהמ"ש הכיצד המשיב היה עצור עד היום. לטעמי מדובר בהתנהגות שערורייתית של המשטרה, אשר הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים, תוך שהיא רוכבת כהרגלה על העובדה כי מדובר במשיב החולה בנפשו. לצערי הרב מדובר בתופעה שהולכת ומשתרשת אצל המשטרה אשר מגישה כתבי אישום נגד משיבים כמו במקרה שלפני רק מפני שהם חולים בנפשם ושהיא מדביקה להם תוויות של מסוכנים. לא יכול להיות חולק כי במקרה אחר בו המשיב לא היה חולה המוגדר 'חולה פסיכיאטרי' לא הייתה מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים".
עו"ד ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסניגור הציבורי הארצי: הטרגדיה היא שהמשטרה, במקום לעזור, להרגיע, לקחת למרפאה, רק מחמירה את המצב, היא לוקחת את האדם, עוצרת אותו, חוקרת אותו...