אינדקס
[You must be registered and logged in to see this link.]
בצעד נדיר אני מרשה לעצמי להעתיק משהו שכתבה איריס מזרחי
משהו ששוה לכתוב שכתבה הסופרת איריס מזרחי
אני ילד עני
אני ילד עני
איריס מזרחי
אני ילד עני
אני עני, אני ילד עני.
אני אוכל רע, יושן רע, חולם רע, מרגיש רע.
ככה זה עם עניים, הכל רע.
אתמול אחותי אמרה לי שאם חס וחלילה היא תתפוצץ ותמות בפיגוע באוטובוס, אז אבא ואימא יקבלו הרבה כסף מהממשלה והכל יסתדר לנו בחיים.
אם אימא שלי תשמע שאחותי מדברת ככה היא תמות על המקום.
חשבתי על זה בלילה ופחדתי, אני לא רוצה למות בפיגוע, ואני לא רוצה שאחותי תמות. אני לא רוצה שאף אחד ימות.
אני רוצה להירשם לחוג של הכדורגל, לשחק בליגה עם התלבושת של הקבוצה אבל לאימא אין כסף ונמאס לה ללכת לעובדת סוציאלית על כל דבר קטן כי צריך להבין שהעובדת סוציאלית שלנו, אם מבקשים ממנה משהו אז היא רוצה לדבר, או לשוחח כמו שהיא אומרת, לעשות ביקורי בית להתערב לנדנד וגם אם אנחנו מסכימים לפעמים היא תמיד אומרת שאין לה אפשרות לעזור כי אין תקציב ויש מקרים יותר קשים משלנו... אז אימא שלי נמאס לה ממנה והיא הולכת אליה רק אם יש משהו ממש דחוף כמו למשל שמנתקים לנו את החשמל או שמגיע עוד עיקול מההוצאה לפועל.
את ההוצאה לפועל אני הכי שונא, הם תמיד באים בהפתעה ותמיד בזמן שהכי קשה לנו. פתאום הם נכנסים הביתה ומחפשים מה לקחת ותמיד יש רק את הטלוויזיה הישנה והם האנשים האלה אין להם לב בכלל הם רואים איזה מצב יש בבית ולא אכפת להם, הם קשוחים ואכזרים ואימא צועקת שלא ייקחו לילדים שלה את הטלוויזיה שבקושי רואים בה, והם מאיימים עליה שהם יעצרו אותה אם היא לא תשתוק, ואימא מהר סותמת את הפה כי פעם הם כבר עצרו אותה ליומיים והם לוקחים את הטלוויזיה המחורבנת הולכים להם ולוקח שבוע או שבועיים עד שאימא מוצאת עוד טלוויזיה ישנה מארגוני צדקה ומחברת לנו אותה עד שההם חסרי הלב יבואו עוד פעם.
בית ספר אני שונא, אין לי סבלנות לשבת ולשמוע את המורים אני מחכה בדקות שכבר יהיה את הצלצול שאפשר ללכת הביתה, ואז אני רץ לאסוף בקבוקים ופחיות למכור אותם ולקנות לי קצת ממתקים.
יש לי חברים שהם יותר אמיצים ממני והם עושים שליחויות לנרקומנים בשכונה ומרוויחים יותר כסף אבל אני מתעסק עם בקבוקים ופחיות ואני לא מעשן סיגריות אז נשאר לי יותר לשטויות המתוקות שאני קונה ואז הגוף שלי מתחמם והלב שלי נרגע.
טלוויזיה אני הכי אוהב בעולם. אני רואה "שמש" עם צביקה הדר ואם אני נמצא אצל חבר שיש לו כבלים אז אני רואה יצפאן בערוץ שלוש. יצפאן הוא אחד משלנו ויש לו הרבה כסף אבא שלי אמר לי שיצפאן לא עובד בשבת אפילו אם ישלמו לו אלפים של דולרים וכל הזמן הוא הולך לרבנים הכי גדולים כמו הרב כדורי והרב עובדיה יוסף והם מברכים אותו כל הזמן. אימא שלי גם הולכת לרבנים אבל כמה שהם מברכים אותה שום דבר לא עוזר אפילו שאימא שלי גם שומרת שבת כמו יצפאן וגם מתפללת חזק חזק כל יום שישי בנרות. אולי הרבנים אוהבים אנשים מצחיקים ואמא שלי כל הזמן רק בוכה ולכן שום תפילה או בקשה לא עוזרת לה. אולי גם אלוהים מעדיף צחוקים.
פעם כשהיה לנו את הכבלים הפירטים של השכונה של הטכנאי קרמר מחיפהאז היו שמים את הסרט על זוהר ארגוב לפחות שלוש פעמים בשבוע ואני יודע את כל הסרט עם כל השירים בעל פה. אני מת על זוהר, ולא יעזור כמה פעמים אני רואה את הסרט אני תמיד בוכה בסוף כשהוא קורא לסוהר שיעזור לו ואף אחד לא בא. אני בוכה לא רק על זוהר אלא על מלא אנשים בשכונה שאני מכיר שבוכים וצועקים לעזרה ואף אחד לא בא לעזור להם ממש כמו שלא באו לזוהר.
"רק בישראל" של שמעון ולימור אני לא ממש אוהב אבל אימא שלי קרועה על אורנה בנאי והיא הכי הייתה רוצה להיות כמו לימור עם כל הבגדים והתסרוקות והצחוקים שהיא צוחקת על כל העולם. אני לא ממש מבין מה מצחיק אבל אני נהנה לראות את אימא שלי צוחקת עם אבא כי כבר כמה הזדמנויות יש לי לראות אותם צוחקים.
יש לי מזל שגם אבא שלי אוהב כדורגל כמוני אז ככה אני תמיד רואה את המשחקים בלי שאחותי או אימא שלי רוצים להעביר לתחנה אחרת. חבל שאנחנו לא מחוברים לכבלים כי בכבלים יש מלא סרטים עם אקשן אבל אבא הבטיח לי שאם יצא לנו מספיק כסף בבר מצווה של אח שלי ברוך הוא יחבר אותנו, אבל כמה יכול כבר לצאת לנו הרי כל האנשים שאנחנו מכירים הם עניים כמונו, וגם אם סבתא תוציא את כל מה שהיא חסכה לבר מצווה זה לא יעזור הרבה.
אני, בלילה, לפני שאני נרדם ולפני שבאים לי החלומות הרעים אני עושה מיליון קומבינות בראש איך להסתדר מחר בבוקר ובכלל בחיים. אני מת שאבא שלי יזכה בלוטו או בטוטו ואני בדרך כלל נרדם בזמן שאני עושה חישובים מה נעשה בכסף ואיך ניתן אפילו כסף לסבתא וסבא ולכל הדודים שלנו, ונתרום לעניים כדי שאלוהים יראה שאנחנו טובים ולא משוויצים בכסף כמו כל העשירים. אני אלך לכדורגל במגרשים בלי להתפלח, נקנה אוטו וניסע לכינרת, נקנה בגדים, נקנה אופניים, נתחבר לכבלים ונקנה טלוויזיה ענקית לסלון, נלך לסרטים, נקנה מערכת לדיסקים ונשמע את החלום המתוק של שלומי סרנגה ומושיק עפיה חמישים פעם ביום הכי גבוה שאפשר וכל השכונה תשמע אתנו ותרקוד. אבא אומר שאם פעם נזכה בלוטו או בטוטו אנחנו לא נשאר בארץ אלה נשרוף את כל מה שיש לנו בבית וניסע לאמריקה או לצרפת, בכלל אבא שלי חושב שאם סבא וסבתא היו נוסעים לצרפת במקום לישראל המזל שלנו היה יותר טוב. אני לא רוצה לנסוע למקום אחר בעולם, אני רוצה להשאר בארץ ואפילו להישאר בשכונה כי זה לא חוכמה לעזוב, אבל אולי אבא צודק כי גם לאבא מגיע לחיות אחרת אחרי כל מה שהוא עבר בחיים ואם ניסע אז בטוח ניקח גם את סבתא ונעשה בר מצווה ל אח שלי ברוך ובמקום לקבל מתנות נחלק מתנות לכל מי שיבוא.
בצעד נדיר אני מרשה לעצמי להעתיק משהו שכתבה איריס מזרחי
משהו ששוה לכתוב שכתבה הסופרת איריס מזרחי
אני ילד עני
אני ילד עני
איריס מזרחי
אני ילד עני
אני עני, אני ילד עני.
אני אוכל רע, יושן רע, חולם רע, מרגיש רע.
ככה זה עם עניים, הכל רע.
אתמול אחותי אמרה לי שאם חס וחלילה היא תתפוצץ ותמות בפיגוע באוטובוס, אז אבא ואימא יקבלו הרבה כסף מהממשלה והכל יסתדר לנו בחיים.
אם אימא שלי תשמע שאחותי מדברת ככה היא תמות על המקום.
חשבתי על זה בלילה ופחדתי, אני לא רוצה למות בפיגוע, ואני לא רוצה שאחותי תמות. אני לא רוצה שאף אחד ימות.
אני רוצה להירשם לחוג של הכדורגל, לשחק בליגה עם התלבושת של הקבוצה אבל לאימא אין כסף ונמאס לה ללכת לעובדת סוציאלית על כל דבר קטן כי צריך להבין שהעובדת סוציאלית שלנו, אם מבקשים ממנה משהו אז היא רוצה לדבר, או לשוחח כמו שהיא אומרת, לעשות ביקורי בית להתערב לנדנד וגם אם אנחנו מסכימים לפעמים היא תמיד אומרת שאין לה אפשרות לעזור כי אין תקציב ויש מקרים יותר קשים משלנו... אז אימא שלי נמאס לה ממנה והיא הולכת אליה רק אם יש משהו ממש דחוף כמו למשל שמנתקים לנו את החשמל או שמגיע עוד עיקול מההוצאה לפועל.
את ההוצאה לפועל אני הכי שונא, הם תמיד באים בהפתעה ותמיד בזמן שהכי קשה לנו. פתאום הם נכנסים הביתה ומחפשים מה לקחת ותמיד יש רק את הטלוויזיה הישנה והם האנשים האלה אין להם לב בכלל הם רואים איזה מצב יש בבית ולא אכפת להם, הם קשוחים ואכזרים ואימא צועקת שלא ייקחו לילדים שלה את הטלוויזיה שבקושי רואים בה, והם מאיימים עליה שהם יעצרו אותה אם היא לא תשתוק, ואימא מהר סותמת את הפה כי פעם הם כבר עצרו אותה ליומיים והם לוקחים את הטלוויזיה המחורבנת הולכים להם ולוקח שבוע או שבועיים עד שאימא מוצאת עוד טלוויזיה ישנה מארגוני צדקה ומחברת לנו אותה עד שההם חסרי הלב יבואו עוד פעם.
בית ספר אני שונא, אין לי סבלנות לשבת ולשמוע את המורים אני מחכה בדקות שכבר יהיה את הצלצול שאפשר ללכת הביתה, ואז אני רץ לאסוף בקבוקים ופחיות למכור אותם ולקנות לי קצת ממתקים.
יש לי חברים שהם יותר אמיצים ממני והם עושים שליחויות לנרקומנים בשכונה ומרוויחים יותר כסף אבל אני מתעסק עם בקבוקים ופחיות ואני לא מעשן סיגריות אז נשאר לי יותר לשטויות המתוקות שאני קונה ואז הגוף שלי מתחמם והלב שלי נרגע.
טלוויזיה אני הכי אוהב בעולם. אני רואה "שמש" עם צביקה הדר ואם אני נמצא אצל חבר שיש לו כבלים אז אני רואה יצפאן בערוץ שלוש. יצפאן הוא אחד משלנו ויש לו הרבה כסף אבא שלי אמר לי שיצפאן לא עובד בשבת אפילו אם ישלמו לו אלפים של דולרים וכל הזמן הוא הולך לרבנים הכי גדולים כמו הרב כדורי והרב עובדיה יוסף והם מברכים אותו כל הזמן. אימא שלי גם הולכת לרבנים אבל כמה שהם מברכים אותה שום דבר לא עוזר אפילו שאימא שלי גם שומרת שבת כמו יצפאן וגם מתפללת חזק חזק כל יום שישי בנרות. אולי הרבנים אוהבים אנשים מצחיקים ואמא שלי כל הזמן רק בוכה ולכן שום תפילה או בקשה לא עוזרת לה. אולי גם אלוהים מעדיף צחוקים.
פעם כשהיה לנו את הכבלים הפירטים של השכונה של הטכנאי קרמר מחיפהאז היו שמים את הסרט על זוהר ארגוב לפחות שלוש פעמים בשבוע ואני יודע את כל הסרט עם כל השירים בעל פה. אני מת על זוהר, ולא יעזור כמה פעמים אני רואה את הסרט אני תמיד בוכה בסוף כשהוא קורא לסוהר שיעזור לו ואף אחד לא בא. אני בוכה לא רק על זוהר אלא על מלא אנשים בשכונה שאני מכיר שבוכים וצועקים לעזרה ואף אחד לא בא לעזור להם ממש כמו שלא באו לזוהר.
"רק בישראל" של שמעון ולימור אני לא ממש אוהב אבל אימא שלי קרועה על אורנה בנאי והיא הכי הייתה רוצה להיות כמו לימור עם כל הבגדים והתסרוקות והצחוקים שהיא צוחקת על כל העולם. אני לא ממש מבין מה מצחיק אבל אני נהנה לראות את אימא שלי צוחקת עם אבא כי כבר כמה הזדמנויות יש לי לראות אותם צוחקים.
יש לי מזל שגם אבא שלי אוהב כדורגל כמוני אז ככה אני תמיד רואה את המשחקים בלי שאחותי או אימא שלי רוצים להעביר לתחנה אחרת. חבל שאנחנו לא מחוברים לכבלים כי בכבלים יש מלא סרטים עם אקשן אבל אבא הבטיח לי שאם יצא לנו מספיק כסף בבר מצווה של אח שלי ברוך הוא יחבר אותנו, אבל כמה יכול כבר לצאת לנו הרי כל האנשים שאנחנו מכירים הם עניים כמונו, וגם אם סבתא תוציא את כל מה שהיא חסכה לבר מצווה זה לא יעזור הרבה.
אני, בלילה, לפני שאני נרדם ולפני שבאים לי החלומות הרעים אני עושה מיליון קומבינות בראש איך להסתדר מחר בבוקר ובכלל בחיים. אני מת שאבא שלי יזכה בלוטו או בטוטו ואני בדרך כלל נרדם בזמן שאני עושה חישובים מה נעשה בכסף ואיך ניתן אפילו כסף לסבתא וסבא ולכל הדודים שלנו, ונתרום לעניים כדי שאלוהים יראה שאנחנו טובים ולא משוויצים בכסף כמו כל העשירים. אני אלך לכדורגל במגרשים בלי להתפלח, נקנה אוטו וניסע לכינרת, נקנה בגדים, נקנה אופניים, נתחבר לכבלים ונקנה טלוויזיה ענקית לסלון, נלך לסרטים, נקנה מערכת לדיסקים ונשמע את החלום המתוק של שלומי סרנגה ומושיק עפיה חמישים פעם ביום הכי גבוה שאפשר וכל השכונה תשמע אתנו ותרקוד. אבא אומר שאם פעם נזכה בלוטו או בטוטו אנחנו לא נשאר בארץ אלה נשרוף את כל מה שיש לנו בבית וניסע לאמריקה או לצרפת, בכלל אבא שלי חושב שאם סבא וסבתא היו נוסעים לצרפת במקום לישראל המזל שלנו היה יותר טוב. אני לא רוצה לנסוע למקום אחר בעולם, אני רוצה להשאר בארץ ואפילו להישאר בשכונה כי זה לא חוכמה לעזוב, אבל אולי אבא צודק כי גם לאבא מגיע לחיות אחרת אחרי כל מה שהוא עבר בחיים ואם ניסע אז בטוח ניקח גם את סבתא ונעשה בר מצווה ל אח שלי ברוך ובמקום לקבל מתנות נחלק מתנות לכל מי שיבוא.
נערך לאחרונה על-ידי satworld בתאריך Wed May 25, 2011 1:49 am, סך-הכל נערך פעם אחת
