| סרבנות גט סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 קובע כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי-דין רבניים". לפיכך, הבנת הרקע הנורמטיבי לבעיית מסורבות הגט מחייבת הסבר לדין העברי הנוגע להליך הגירושין ע"פ דין זה. (במאמר מוסגר נציין כי מאמר זה מתייחס לסוגיית מסורבות הגט חרף העובדה כי קיימת תופעה הפוכה של מסורבי גט, אליה לא נתייחס עתה). התורה מחייבת שגירושין יתבצעו על ידי מתן גט מהבעל לאישה. על פי ההלכה הגט חייב להינתן על ידי הבעל מרצונו ואם הבעל נותן את הגט שלא מרצונו אזי הגט עלול להיחשב גט מעושה שהוא גט פסול. לנוכח העובדה כי הגט חייב להינתן מרצונו החופשי של הבעל, ישנם גברים אשר מסרבים קטגורית לתת גט ומציבים לכך תנאים מוקדמים, לעתים קשים, וזאת מתוך רצון לשפר את מעמדם במאבק הרכושי בסכסוכי גירושין, או את מצבם בסכסוכים על ענייני משמורת וילדים ולעיתים מתוך תחושת נקם גרידא. מספר מסורבות הגט בישראל מושפע מהגדרת המונח "סרבנות גט". לצדדים השונים המעורבים בעיסוק בנושא עמדות שונות לעניין ההגדרה, והנתונים על מספר מסורבות הגט משתנים בהתאם לנקודת המוצא בעניין ההגדרה. לפי הגדרת הנהלת בתי-הדין הרבניים, סרבנות גט משמעה כי בית-הדין הגיע להחלטה על כפיית גט או חיוב גט (ראה להלן), תוך מתן מענה לכל העניינים הנוגעים בדבר, אלא שאחד הצדדים מסרב. מאידך, ארגונים שונים הפועלים למען מסורבות גט טוענים, כי הגדרת בתי-הדין הרבניים היא מצמצמת מדי, וכי כל אישה שבעלה מסרב לתת לה גט או שכורך את הסכמתו לתת לה גט בתנאי כלשהו - הינה מסורבת גט[url=file:///D:/Users/user/Desktop/%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA %D7%92%D7%98.docx#_ftn1][1][/url]. חשוב להבהיר כי מסורבות הגט נחשבות לנשואות, הן על פי ההלכה והן על פי חוקי מדינת ישראל, ועל כן אינן יכולות להתחתן בשנית, ויש לכך השפעה רבה שהרי אישה נשואה המקיימת יחסי אישות עם בן זוג אחר, מוקעת יחד עם בן זוגה כנואפים על פי ההלכה וצאצאים הנולדים כתוצאה מיחסים אלו יחשבו לממזרים ואפשרות הנישואים שלהם במדינת ישראל תוגבל. אם כן, כיצד ניתן להתמודד עם מצב של סרבנות גט? כאשר הליכי גירושין בין בני-זוג מתמשכים לאורך תקופה בשל סירוב של אחד מבני-הזוג לגירושין, יכול בית-הדין הרבני לפסוק על גירושין. בהתאם ללשון חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה- 1995, פסיקה זו יכולה להיות בלשון של כפייה, חיוב ואף המלצה. לאחר שניתן פסק דין לגירושין יכול בית הדין הרבני להפעיל סנקציות כלפי סרבן הגט. לבית הדין הרבני הסמכות למנוע מסרבן הגט רישיון נהיגה ולהגביל את חשבון בנק; להוציא צו מאסר לתקופה של עד עשר שנים, חבישה בצינוק ומניעת זכויות מעציר או אסיר; עיכוב יציאה מן הארץ, איסור על קבלה, החזקה או הארכה של דרכון, , מניעה מלהיבחר למשרה על פי דין, או לשאת במשרה גוף מבוקר, מניעות מעיסוק מוסדר על פי דין או הדורש רישוי או היתר ועוד. כמו כן קיימות שורה של סנקציות שניתן להפעיל על הבעל הסרבן, הנקראות "הרחקות דרבינו תם" והן כוללות, בין היתר, נידוי חברתי של הסרבן, איסור על עלייתו לתורה, צירופו למניין, לימודו תורה, מילת בניו, קבירת בניו בקבר ישראל, ושאר איסורים. יחד עם הפתרונות הקיימים, בשל החשש מ"גט מעושה", בתי-הדין הרבניים עושים שימוש זהיר במתן פסקי דין לחיוב לגט או כפיית גט. חרף המציאות המורכבת הקיימת היום, חשוב לציין כי מדי יום מושקעים מאמצים למציאת פתרונות נוספים להתמודדות עם תופעת סרבנות הגט, כדוגמת האפשרות לחתום על הסכם טרום נישואין הקרוי "הסכם לכבוד הדדי" וכן פיתוח השימוש בהכנסת תנאי בקידושין, והכל בראי ההלכה –תוך ניסיון לשמור על השילוב המיוחד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. |
|